אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) מסכת ערלה › פרק ב משנה א

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

מסכת ערלה · פרק ב משנה א

פרק א משנה ט

(קלח) הערלה וכלאי כרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ר"ש אומר אינו מצטרפין ממשנה זו מביא רבינו יקיר בתוס' מס' עבודה זרה ס"ז ראיה לדבריו דלא ס"ל לר' שמעון כ"ש למכות רק באיסור בעין אבל כל שנתערב שפיר אינו חייב רק בכזית וכבר תמהו כל האחרונים ז"ל דהרי בשבועות כ"ג אבעי' להו טעמי' דר' עקיבא דס"ל בשבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב משום דבכל התורה כולה ס"ל כר"ש למכות או דלמא דס"ל כרבנן בעלמא רק הכא חייב הואיל ומפרש חייב סתם חייב ופשיט הש"ס מהא דאמר ר"ע נזיר ששרה פתו ביין אם יש בו כדי לצרף כזית יין חייב ואם איתא דר"ע ס"ל כר"ש דכ"ש למכות א"כ ל"ל לצרף ואי נימא כסברת רבינו יקיר הנ"ל גם ר"ש לא אמר כ"ש למכות רק בבעין אבל בנזיר ששרה פתו ביין שאינו אלא בתערובת לא אמרי' כ"ש למכות א"כ מה פריך הש"ס דשפיר צריכין לצרף כזית דבפחות לא מחייב משום דאינו בעין ועיי' בנודע ביהודה מה"ק סי' צ"א בחלק יו"ד.

וראיתי להגאון מהרמ"ס בחתם סופר על חידושי ע"ז הנדפס בסוף חלק ששי דכ' שם והוא דהריטב"א במס' מכות כתב דר"ש דס"ל דכ"ש למכות לא מקרא או מהל"מ אומר כן אלא מסברא דשיעורים לא נאמרו אלא לקרבן דמייתי אשוגג ולא אחשבי' משא"כ מלקות במזיד דאיהו אחשבי' חייב אפי אכ"ש ולפ"ז י"ל דהיא גופי' סברת רבינו יקיר דבמזיד נמי דוקא אי אכלי' בעיני דאחשבי' אבל אם נתערב ואוכל התערובות אפי' במזיד לא אחשבי' לאיסור ובעי כזית ואמנם ר"ע אמר שרה פתו ביין משמע בכוונה שורה פתו והרי אחשבי' וחייב אפי' בתערובת כ"ש ע"כ ולענ"ד דברי הגאונים הללו תמוהים דהרי זה לשון הרבינו יקיר שם בתוס' ע"ז וא"כ שפיר איצטרך משרת להיתר מיצטרף לאיסור כגון בחצי זית פת ואכלו כדקאמר התם נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב עכ"ל הרי שכתב בפי' דאפי' בנזיר ששרה פתו ג"כ צריכין לצרף כזית ולא אמרי' כיון דשרה בידים אחשבי' לאיסור ויהי' חייב בכ"ש אלא לעולם כיון שהוא בתערובות לא אמרי' כ"ש למכות והדרא קושיא לדוכתי':

ולענ"ד נראה בסייעתא דשמיא ליישב אך בראש צריכין להבין במה פליגי רבינו יקיר עם רבינו פרץ שבתוס' דרבינו יקיר ס"ל דלא אמר ר"ש כ"ש למכות רק בבעין אבל לא היכי דנבלע בהיתר ורבינו פרץ אומר דחייב לר"ש על הטעם כעיקור ומביא ראיה דכמו דלרבנן אין חילוק בין כדת בעין או היכי דנבלע כזית איסור וליכא אלא טעמו ואכל כ"כ עד שאכל כזית מן האיסור דחייב עליו כאילו אכל כזית בעין א"כ ה"ה לר"ש הוי ככזית לרבנן א"כ מה לי בעין או בטעמו ולכאורה שפיר קטעין רבינו פרץ. אבל הנראה דמחלוקתם תליא בטעמו של ר"ש דס"ל כ"ש למלקות דהנה מדברי רש"י בשבועות נראה עיי' דף כ"א דס"ל לר"ש דסתם אכילות שבתורה הוא בכ"ש ורק לקרבן ולכרת היא הלכה למשה מסיני דאינו חייב אלא בכזית אבל הריטב"א ס"ל כמו שמוזכר לעיל דעיקר טעמא דר"ש משום דמזיד אחשבי' לחומר האיסור ולהכי אפי' בכ"ש חייב אבל בשוגג דלא שייך אחשבי' בעי כזית דסתם אכילה היא בכזית. ולפ"ז נראה דרבינו יקיר ס"ל כסברת הריטב"א דהטעם משום דאחשבי' ולכך כל שהוא למכות ונראה דלא שייך אחשבי' אלא אם אכל רק פחות מכזית כיון דסתם אכילה הוא בכזית והוא אחשבי' לחצי שיעור לאוכלו ולהכי חייב אבל אם אכל כזית היתר ואיסור בפעם אחת כגון שרה פתו ביין לא שייך אחשבי' כיון דלא אכל פחות משיעור רק כזית ולהכי שפיר פטור אפי' לר"ש רק משום היתר מצטרף לאיסור חייב אבל ר"פ ס"ל כטעם הא' דלר"ש סתם אכילות שבתורה בכ"ש רק לקרבן הלמ"מ וממילא דאין חילוק בין בעין לטעם בעלמא כיון דטעם כעיקר ושפיר מוכח מרבנן בכזית לר"ש בפחות משיעור ונראה דאיכא עוד נפקא מני' בין הנך תרי טעמים אליבא דר"ש הוא בנשבע שלא יאכל ואכל כל שהוא בשוגג אי חייב קרבן שבועה או לא דלטעם א' הנ"ל דסתם אכילות שבתורה בכ"ש ורק לקרבן הלמ"מ דהוא בכזית מ"מ לענין קרבן שבועה ג"כ חייב בכ"ש וכמש"כ רש"י ותוס' בשבועת שם דהלמ"מ דוקא היכי דאיכא כרת הקרבן תלוי בכרת ואינו חייב אלא בכזית אבל בקרבן שבועה דליכא חיוב כרת א"כ הקרבן תלוי בלאו כי היכי דלוקין על המזיד ה"נ מביא קרבן על השוגג כיון דאיסור אכילה הוא בכ"ש אבל לטעם שכ' הריטב"א דכל עיקר טעמא דר"ש דבמזיד שייך אחשבי' ובשוגג לא שייך אחשבי' ולהכי צריך כזית א"כ בקרבן שבועה ג"כ אין סברה שיחייב בפחות מכזית דבמזיד דאחשבי' שפיר שייך מלקות אבל בשוגג דלא חשיב אכילה וגם לא אחשבי' מדוע יהי' חייב קרבן ולפ"ז ר"ע דס"ל דבאכל כ"ש חייב קרבן שבועה בשוגג כמבואר שם ע"כ לא ס"ל סברת הריטב"א הנ"ל אבל ס"ל בטעם כ"ש למכות משום דסתם אכילה בכ"ש א"כ לטעם זה אין חילוק בין בעין לטעם וכמו שבארנו לעיל בשיטת רבינו פרץ א"כ שפיר פריך הש"ס לר"ע אי ס"ל כ"ש למכות ע"כ לא ס"ל אחשבי' א"כ למה לי לצרף דמה לי כ"ש בעין או בתערובת כיון דטעם כעיקור אבל ר"ש ס"ל לדעת רבינו יקיר כשיטת הריטב"א א"כ כל טעמא דכ"ש למלקות משום אחשבי' ובשוגג לא שייך אחשבי' ור"ש באמת חולק על ר"ע באוכל כ"ש שאינו חייב קרבן שבועה בשוגג אף דחייב במזיד מלקות וממילא שפיר איכא לחלק בין בעין דשייך אחשבי' ובין מעורב כיון דאכל כזית לא שייך אחשבי' ופטור ממלקות ושפיר איצטרך משרת להיתר מצטרף לאיסור וא"ש ונכון:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה