אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) מסכת מעשרות › פרק ג משנה א

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

מסכת מעשרות · פרק ג משנה א

פרק ב משנה א

(קכא) המעביר תאנים בחצירו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. השער המלך פ"ג הלכות מעשר הלכה ג' הביא בשם המאירי שכ' וז"ל ולענין חצר דאמרי' דלא קבעה בתאנים שהכניסן ולקצות מיבעי' לן לאחר שיבשו ומגמרה מלאכתן מי קבעה להו חצר ממילא או דילמא כיון דבשעה שהכניס לקציר לא קבעתן תו לא מקבעו. ואיכא מ"ד דתו לא קבעי וכמו דאמרי' דמערים אדם ומכניס תבואה במוץ שלה ואע"ג דהדר וממרח להו בתוך ביתו תו לא קבעי כו' אלא דמ"מ איכא למימר דלא דמי דהתם בשעה שהכניסן אין בהן חיוב דבמוץ שלהן נכנסה והי' הגמר מחוסר מעשה אבל הכא אי לאו דהי' מחשב לקצות הרי עמרה מלאכתן וכי הכניסן אין בהם מחוסר מעשה לגמר שלהן והלכך כי נגמרה מתשבתו מיהו מחייב וכ' דאין בידו להכריע ע"כ. ולענ"ד יש לפשוט איבעי' שלו מירושלמי הביאו הר"ש פה ובתוס' במס' ביצה ל"ד ד"ה בניו דדוקא בניו ובני ביתו חבל איהו גופא לא ופי' המהר"ם לובלין דכשהוא בעצמי אוכל א"כ הוא מגלה דעתו שטובים הם לו כך כמו שהם עתה וח"כ נגמרה מלאכתן ואסור לאכול מהן אפי' עראי וקשה לכאורה דמאי מהני שמגלה דעתו עתה שרוצה לאוכלן ונגמרה מלאכתן כיון שבשעה שהביאו בחצר הי' דעתו לקצות ח"כ מאי מהני שנגמרה מלאכתו כמו שלא מהני מירוח בהכניסן במוץ שלו אלא ודאי מוכח מזה דכיון דתאנים אין מחוסרן מעשה לגמר מלאכתן רק מחשבה כיון דנמלך וחוזר בו ממחשבתי הראשונה ורוצה לאוכלם שפיר מיקרי נגמרה מלאכתן ואסורן ה"ה בנתיבשו ממילא דאסורין כיון דלא מחוסר מעשה לגמר שלהן רק מחשבה כיון שנתיבשו מחייב וזה ברור:

(קכב) שם משנה ב' המוציא פועליו לשדה בזמן שאין להם עליו מזונת אוכלין ופטורין ופי' הרב דמיירי דאין אוכלים מן התורה ורק שנתן להם מתנה ולהכי אוכלין אכילת עראי דמתנה אינו כמכר וז"ל הרמב"ם בפ"ה מהל' מעשר הלכה י"ג המוציא פועלים לעשות לו מלאכה בשדה בזמן שאין להם עליו מזונת אוכלין מפירות שבשדה ופטורין מן המעשר והוא שלא נגמרה מלאכתן ע"כ משמע מזה הא נגמרה מלאכתן אסורים לאכול אכילת עראי וקשה הא תאנים כל זמן שלא חישב עליהם לעשות קציעות נגמר מלאכתן כמבואר במס' ביצה ברש"י דף ל"ד ואפ"ה תנן בריש פירקן דהפועלים אוכלין ופטורין דמתנה אינה כמכר אלמא דכל שהוי מתנה ואינה כמכר מותר לאכול ממנו עראי אפי' נגמר מלאכתן ועוד הרי קימ"ל כר' יוחנן בביצה שם דאפי' מקח גמור אינו קבוע לאסור אכילתם עראי רק בנגמר מלאכתן א"כ אפי' אם אוכלין בחיוב נסוצת נמי יהי' מותרין ומה שכ' הכסף משנה אהא שכ' הרמב"ם והוא שנגמרה מלאכתן נתבאר בריש פ"ב תמוה בעיני שהרי שם מיירי הרמב"ם בגומר פרותיו למוכרן בשוק דהוי כמקח וקובע בדבר שנגמרה מלאכתו אבל הבא דמיירי במתנה אפי' נגמרה מלאכתן ג"כ יהי' מותר וצ"ע לדעתי:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה