אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) מסכת מעשר שני › פרק ד משנה א

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

מסכת מעשר שני · פרק ד משנה א

פרק ג משנה ג

(קכ"ט) המוליך פירות מ"ש ממקום היוקר כו' פודהו כשער מקומו המביא פירות מן הגורן לעיר כו' ויציאות מביתו וכתב התוס' י"ט דמסתברא דה"ה ממקום הזול למקום היוקר דרישא דיציאות מביתו ולענ"ד הוא כ"ש ולהכי הביא הרמב"ם המשנה כצורתו משום דרישא הוי כ"ש מסיפא דהרי קיימ"ל דאסור להוליך פירות מעשר שני ממקום למקום אלא פודהו במקומו או מעלהו לירושלים וכמו שפי' הר"ב ופסקו הרמב"ם והסברא מחייבת דדוקא מעיר לעיר אסור אבל מגורן לעיר מותר להביאו כיון דאינו מביאו לביתו ע"ד לפדותו אלא מביאו לביתו כמו שמביא שארי תבואותיו וכמו דמביא מעשר עני לביתו וכיון שכן איכא ק"ו דהשתא ומה מגורן לעיר שמותר להביא לכתחילה מעשר שני ואפ"ה יציאות מביתו אע"ג דהשביחו במה שהביאו לעיר המוליך ממקום למקום דעבד איסורא מכ"ש דאינו רשאי לנכות היציאות ממעשר שני כיון דהוציא שלא כדין ובאיסור כנלע"ד:

(קל) שם משנה ה' היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבבית ופי' הרמב"ם והר"ב דהעומד בגורן רוצה להערים ולפדות מעשר שני בלא חומש ובמס' ב"מ דף מ"ו פריך הש"ס דמשמע דוקא היכי דאין בידו מעות הא אם יש בידו מעות מקנה לי' המעות דהכי עדיף טפי וליקני לי' המעות אגב קרקע ומשני דלית ליה קרקע והקשו התוס' ב"ק ק"ד ד"ה אגב אסיפא דאכתי ליקני לי' אגב קרקע שיודה שיש לו קרקע ואודיתא מהני ותי' התוס' וז"ל התם מדאורייתא בעינין דאית ליה ארעה דאי לית לי' ארעה לא הוי קרויין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן מעשר שני עכ"ל. והנה בתשו' מחנה אפרים הל' משיכה ובשעה"מ הל' לולב ובתשו' חתם סופר חלק יו"ד סי' שי"ד כולם למדו מדברי תוס' דס"ל דקנין דרבנן לא מהני לענין איסור דאורייתא והקשו על זה מהאי סבתא סוכה ל"א דצווחא קמי' דר"נ דריש גלותא וכולהו רבנן יתבו בסוכה גזולה ואמר ר"נ פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים לבד הרי דאעג"ב דמדאוריי' לא מפקי מידי סוכה גזולה בכך כו' אפ"ה מכי תיקון רבנן דאין לו אלא דמי עצים כו' שפיר חזי ויוצאין בה אפי' מדאוריי' דהפקר ב"ד הפקר הרי דקנין דרבנן מהני לדאוריי' והקצות חושן סי' קצ"ד הקשה מהך סוגי' דהי' עומד בגורן דפריך הש"ס וליקני לי' אגב ארעה דהרי מבואר בתוס' ב"ק י"ב ד"ה דאנא דקנין אגב אינו אלא מדרבנן ואפ"ה פריך דליקני לי' באגב דמוכח דקנין דרבנן מהני אפי' לענין מעשר ב' דאורייתא והיא תמיהא גדולה על התוס' הנ"ל עוד הקשה הקצות חושן דתוס' פ' הזהב דף מ"ו הקשו דליקני לי' המעות באורייתא אעפ"י שהן יודעים שאינו שלו ושהוא שקר מה שהודה שהמעות שלו מ"מ מהני כמו שמבואר בפ' מי שמת כו' עי"ש הרי דפשיטא להו לתוס' דקנין אודיתא מהני לגבי מעשר שני א"כ התוס' סתרי את עצמן להתוס' הנ"ל שכתבו דלא מהני אודיתא לגבי מעשר שני ועיי' מה שכתב מזה בתשו' חתם סופר ליו"ד סי' שי"ד בזה:

ונראה לענ"ד. כבר כתב הרמב"ן הקדוש זצלל"ה בספרו האמונה והבטחון פרק ד' וז"ל ודע כי דברי רבותינו ז"ל דברי אלקים חיים ואין לסתור אותם. אבל מצוה על כל חכם לחדש בתורה כפי יכולתו עכ"ל ובפרט לישב הקושית והסתירות ודאי מצוה רמיא עלינו לזאת נראה להציע לישב כל הנ"ל. אך אקדים. תנן ברישא דמיתני' מפרימן על מעשר שני כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים. לעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה כו' עיי"ש ובמס' גיטן ס"ה פריך הש"ס לרב חסדא דס"ל דקטן זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים ממתני' דתנן דמזכה המעות לשפחתו העבריה דהיכי דמי אי דאתי' שתי שערות מאי בעי גבי' אלא דלא אתי' סימנים ומוכח דזוכה לאחרים ומשני דמיירי במעשר בזה"ז דרבנן. או בעציץ שאינו נקוב דהוי ג"כ דרבנן עיי"ש והנה התבואת שור בחידושיו לפסחים כתב לאסור למכור הבהמות קודם פסח לנכרי וגם החמץ ופסולת הי"ש והנכרי מאכיל את הבהמות חמץ כל ימי הפסח ואחר הפסח חוזר ולוקח אותם ותמצית דבריו כיון דמכירה זו הערמה היא. לא שרינן הערמה רק בדרבנן ולא בדאורייתא והא דתנן מערימן על מעשר שני בדרבנן הוא וכמבואר בגיטן ס"ה ע"כ דברי תבואת שור ותמה עליו החוות דעת בספרו מקור חיים סי' תמ"ח ס"ק י"א וז"ל ותמוהין לי דבריו מאוד מה שכתב דהערמה אינו מותר רק בדרבנן דהא דמעשר שני הוא בדרבנן דהא דמוקי התם בגיטן בעציץ שאינו נקוב דרבנן היינו משום שפחה דתני' התם במתני' שהוא קטנה אבל ע"י גדולים ודאי מערימן אפי' בדאוריי' וכן מבואר להדי' ברמב"ם הל' מעשר שני דע"י גדולים מערימן אפי' במעשר שני דאורייתא רק ע"י קטן יש חילוק בין דאוריי' לדרבנן משום דקטן אינו זוכה לאחרים עי"ש:

ונראה לענ"ד דדברי רבינו בעל הבואת שור המה דברי חלקים חיים דהנה הר"ש והתוס' י"ט הביאו דברי הירושלמי דפריך למה מערימן על מעשר שני ומשני מפני שכתיב בו ברכה כי יברכך ה' אלקיך ע"כ והנה ירושלמי זה צריך פירוש דמאי קשיא לי' ומאי משני ונראה דקשיא לי' לירושלמי לאחר דפשיטא לי' לירושלמי דהערמה אסור בכל התורה וכדעת התבואת שור א"כ שפיר קשיא לי' דמאי טעמא התירו להערים במעשר שני וע"ז משני הירושלמי כיון דעיקר ערמה מה שפוטר עצמו מחומש ונמצא חסרון בזה לממון בעשר שני אין זה חסרון כלום כיון דכתיב בי' ברכה וברכת ה' היא תעשיר ומיעוט חשיב כמרובה ולא נחסר כלום ולהכי אף שמערים לפטור מחומש אין זה חשוב לחסרון לגבי מעשר שני כיון דכתיב בי' ברכה אבל לעולם בכל התורה כולה דלא כתיב בי' ברכה ולא שייך האי טעמא ודאי הערמה אסור אלא דקשיא לי' לתבואת שור הרי בגיטן ס"ה מוקמי' להך מתנא דמיירי ג"כ ממעשר דרבנן וע"ז אין סברה שיהי' במעשר שני דרבנן ברכה כיון דקרא לא כתיב רק במעשר שני דאורייתא וע"ז נאמר ברכה אבל לא אדרבנן וכמו דאמרי' בגיטן ל"ו בתוס' ד"ה ותיקן כו' דלהכי לא תיקנו יובל זכר ליובל משום דאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה לאסור בעבודת קרקע שתי שנים רצופים ע"כ ולכאורה קשה מדוע אין יכולין הציבור לעמוד בה והרי כתיב בתורה וציוותי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש שנים דמיירי ביובל וכמשפרש"י בתורה וע"כ צ"ל דברכה לא קאי אלא איובל דמיירי בי' קרא דהיינו יובל דאוריי' אבל לא ביובל דרבנן ה"ה נמי במעשר שני דרבנן ג"כ לא קאי ברכה. וא"כ קשה מדוע מערימן כיון דליכא ברכה וע"ז תי' התבואת שור כיון דהוא דרבנן מותר להערים אבל בדאורייתא אסור להערים וצדקו דברי התבואת שור כי הערמה אינו מותר רק בדרבנן וא"ש:

יוצא לנו מדברינו דבמעשר שני דפירות דחייבי' בו מדאורייתא הי' אסור להערים לפוטרו מחומש רק כיון דכתיב בי' ברכה מותר להערים דאין זה חסרון כלל. ובמעשר שני בזמן הזה או מעציץ שאינו נקוב אף שלא נאמר בו ברכה מ"מ מותר להערים בדרבנן אך היכי דהמעשר שני מדאורייתא אך המעות שנקנו לו המה בקנין דרבנן אז תלי' אי אמרי דקנין מדרבנן מהני אפי' מדאוריי' ואז אם פודה במעות הללו חל קדושת מעשר שני מדאוריי' אמעות ושייך בי' ברכה ומותר להערים אפי' מדאורייתא אבל אי קנין דרבנן לא מהני לדאוריי' אז לא מהני לפדות במעות זה מעשר שני דאוריי' אך בקנין אודיתא כיון שהוא בשקר אפי' אי אמרי' קנין מדרבנן מהני לדאורייתא היינו אם נקנו באמת אבל בקנין אודיתא שהוא שקר שאין לו קרקע וגם אין המעות שלו לו יהי' דקנין דרבנן מהני לדאוריי' מ"מ לא שייך בי' ברכה כיון דבאמת אין המעות זה שלו וממילא דאינו חל עליו קדושת מעשר שני מדאורייתא וכיון דלא כתי' בי' ברכה אסור להערים ולפ"ז א"ש דרישא וסיפא דמתני' מיירי בסתמא בין במעשר שני דאוריי' ובין דרבנן ונמצא בב"ק שפיר כתבו תוס' דלא מהני קנין אודיתא גבי מעשר שני היינו דלא הי' מותר להערים כיון דמיירי סיפא דהי' עומד בגורן דומיא דרישא דמערימן על מעשר שני בין במעשר שני דאורייתא ובין מעשר שני דעציץ שאינו נקוב או מעשר בזה"ז בוציא דרישא דלא הוי אלא מדרבנן וקשיא להו לתוס' בשלמא הש"ס שפיר פריך ונקני לי' אגב קרקע דאף דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן מ"מ מהני גם לדאוריי' וממילא אפי' במעשר שני דאורייתא יכול מרות כיון. דהוי שלו באמת וחל עליו קדושת מעשר ב' מדאוריי' וממילא אילא בי' ברכה ומותר להערים אבל אי נוקמי היכי דלית לי' קרקע רק שהודה בשקר שיש לו קרקע א"כ באמת אין ממון זה שלו אף דלענין ממון אמרי' הודאת בע"ד מהני אפי' בשקר מ"מ אין חל על מעשר שני זה ברכה וממילא אסור להערים כיון דמיירי ממעשר שני דאוריי' אבל בב"מ הקשו התוס' דנוקמי דהודה באודיתא שפיר קשיא להו כיון דמיירי מתני' גם במעשר שני דרבנן א"כ למה תנן דמזכה לו הפירות מדוע לא יזכה לו המעות בקנין אודיתא כיון דבמעשר ב' דרבנן הערמה מותר אפי' דלא שייך ברכה א"כ שפיר מהני אודיתא אפי' בשקר ועכ"פ הי' לן ליתני במתני' דהא דמזכה לו הפירות היינו במעשר ב' דאורייתא אבל בדרבנן מזכה לו מעות באודיתא נמצא דשפיר הקשו תוס' בב"מ ואינם סותרים כלל דברי תוס' דב"ק. וכן מיושב קושית הקצות חושן דמוכח מהא דפריך וניקני לי' אגב ארעה דקנין מדרבנן מהני לדאורייתא דליתא דאי הקשה הש"ס על מעשר שני דרבנן כנ"ל אין כאן הוכחה וא"ש הכל בעזה"י נמצא למידן אנו לפי דברינו דהלכה כתבואת שור דהערמה אסור בדאורייתא וקנין דרבנן אי מהני לדאורייתא לא מוכח מהא דפריך וניקני לי' אג"ק ותוס' ב"ק וב"מ לא סתרו אהדדי כלל ותוס' ב"ק יוכלן ליסבור דמהני קנין דרבנן להיות דאוריי' ועיי' בספרי אומר לציון באות (קי"ד) מה שכתבתי בענין קנין דרבנן אי מהני לדאורייתא:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה