חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת חלה · פרק ד משנה ח
(קלו) ונאכלת עם הזר על השולחן בש"ע סי' שכ"ד מביא ב' דעות אי מדמעית וצריך ק"א לבטלו או לא ובחלת חו"ל שחזרה למקומה ונתערבה כתב הרמ"א דישאל עליו עיי' בטו"ז ובתשו' חות יאיר סי' ק"ל ובתשו' חתם סופר חלק יו"ד סי' שי"ט הביא בשם הגאון מהר"י יעב"ץ להתיר מטעם דסמכי' אמ"ד בירושלמי פ"ד דדמאי דהדרא לטבלא ומפריש מני' וביה ובהכי מישב מה שהקשה אביו הגאון חכם צבי אהא דאמרי' ביומא פ"ב מי שאחזו בולמס מאכילן אותו הקל קל ופליגו בטבל ותרומה הי חמיר וכגון דאי אפשר לתקן הטבל להאכילו החולין בלבד שאין די לו אלא א"כ יאכל כולו וקשה ליפרוש תרומה ולחזור ולבטלו ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה דרבנן בעלמא הוא ושיעור ק"א נמי מדרבנן הוא וכתב דלית נגר בר נגר דיפריקיניה. ובהנ"ל א"ש דס"ל דהדרא לטבלי' ע"ש:
והנה טרם שאבוא לדבר בקושיא זו אתאבק בעפר מו"ר מאור הגולה בעל חתם סופר ז"ל ואשתעשע בדברי קדשו וז"ל שם בהשגתו על חכם צבי ז"ל מה שכתב דשיעור ק"א נמי מדרבנן לא לצורך הוא דאפי' אי נימא דצריך ק"א מן התורה עכ"פ מה"ת אין לתרומה שיעור יפריש א' מק"א לתרומה ויפטור טבלו מן התורה ויערבנו עכ"ל הזהב והנה הפרשת דרכים בדרך החיים הקשה מסוגיא דמאכילן אותו הקל הנ"ל אהא דכ' הר"ן בשם הראב"ד דאם צריך החולה לבשר בשבת מוטב שנעבור איסור סקילה ונשחוט לו ממה שנאכיל אותו בשר נבילה דבנבילה עובר על כל זית וזית אבל בשחיט' אינו עושה אלא חד איסור ואף שהוא בסקילה והוי איסור חמור מ"מ סיל מהרבה לאווים דנבילה ולפ"ז קשה במאי פליגי רבנן וב"ח בטבל ותרומה דאמאי לא ניתן לו תרומה לכ"ע דאז אינו עובר אלא חזית דתרומה אבל אם ניתן לו הטבל עובר על כל זית וזית דהשתא ומה אפי' מאיסור סקילה חמירו הרבה לאווין דנבילה מכ"ש בטבל ותרומה דשניהם שווים במיתה וכן הקשה בכפות תמרים ומה שרצו הפ"ד וכ"ת לישב דהר"ן מפרש היכי דאי אפשר לתקוני דקאמר הש"ס היינו דאיכא טבל ותרומה ואין הבעלים בעיר דליכא להפריש מהטבל ולהכי פליגי הי חמירי שפיר השיב על זה בחתם סופר דכיון דיש להם רשות להציל החולה בממון אחרים ע"כ התור' הקצה אותו להחולה והוי בעלים וממילא יכולין להפריש ג"כ והדרא קושי' לדוכתי':
ונראה לענ"ד בסיעתא דשמיא דהנה תמהתי מאוד על הגאוני' הנזכרים איך לא הרגישו על קושיא היותר חמורה דהא קיימ"ל דאין שיעור לתרומה מדאוריי' וחטה אחת פוטרת כל הכרי א"כ יפרישו תרומה כ"ש לפטור את הטבל ויתנו כך לחולה דהא חצי שיעור בתרומה הוי כמו בכל האיסורים דאינו אלא איסור מה"ת בלבד לר"י דקיימ"ל כוותי' (וכמו שמובא לעיל פ"א משנה טית בתוס' י"ט ובספרי זה באות קל"ב) א"כ במאי נסתפקו התנאים הנ"ל וביותר תמיהא לי אתשו' חתם סופר הנ"ל שירד להלכה דאין שיעור לתרומה ואף שס"ל דאין מבטלין איסור הוא מדאורייתא ואפ"ה מקשי דלערב התרומה בחולין והלא בלא"ה אין כאן אלא איסור תורה דאין חמור חצי שיעור מאיסור ביטול לכתחילה אמנם הנראה לי בזה דהרי מי שאחזו בולמס תני במתני' דהיינו חולי רעבון וצריך לאכילה מרובה וסתם טבל מיירי דטבול גם לתרומת מעשר דמפורש השיעור בקרא מעשר מן המעשר. ולא אמרי אין שיעור לתרומה אלא בתרומה גדולה ומיירי דנצרך להחולי מאה זתים ואי נפריש מן הטבל יהי' התרומה כזית ושפיר נסתפקו התנאים הי מיניהו עדיף ליתנו לחולה ובזה נסתר השגת חתם סופר על החכ"צ הנ"ל דשפיר כתב החכ"צ דשיעור ק"א הוי מדרבנן דאי הוי מדאוריי' לא הוי קשה מידי דנפרוש ונבטל כיון דע"כ מוכח דהש"ס מיירי מטבל הטבול לתרומת מעשר דאל"ה פשיטא דהוי מפרישן כ"ש לתרומה גדולה והוי מותר כחצי שיעור וכיון דמיירי מטבול לתרומת מעשר דהוי חלק ממאה וליכא ק"א לבטלו אם נחזור ונערבו ושפיר הוצרך החכ"צ לומר דשיעור ק"א מדרבנן וא"ש אך אכתי דחוק בעיני לאוקמי מתני' דמיירי דהחולה צריך למאה זתים שהוא כמעט לא שכיח. לכן הנראה דבן תימא וחכמים דאיתא רייאא ס"ל כר' שמעון דכ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לקרבן כדאיתא במס' מכות י"ז והטעם כ' הריטב"א שם דבמזיד כיון דאחשבי' לחומר האיסור מתחייב בכ"ש אבל בשוגג בעי כזית לחשיבות ע"כ ולפי מה שכתבו תוס' בשבועת כ"א ד"ה ולא כו' דגם זדונו בכרת ג"כ בכזית לר"ש ע"כ צ"ל דמיירי הברייתא שאין בכל הטבל כזית שלם דאי איכא כזית שלם פשיטא דיש לנו להפריש התרומה כדי שלא יהי' עכ"פ חייב מיתה וכמו טבל ונבילה דטבל חמור דהוא במיתה ומ"מ אף דליכא כזית שלם מ"מ איכא לאספוקי אי יפריש או לח יפריש דבין כך ובין כך איכא איסור לאו לר"ש דחייב בכ"ש מלקות ולא שייך חצי שיעור ומיושב קושיא שלנו ובהכי יתישב גם כן קושית הפרשת דרכים הנ"ל דעד כאן לא כתב הר"ן דיתנו להחולה שחוטה ולא יעברו אלא איסור אחת ולא יתנו נבילה שעובר על כזית וכזית אלא דוקא לרבנן אבל הברייתא דאתי' כר"ש וכמו שהוכחנו לא תיקשו דיתנו לו תרומה שלא יהי' אלא כל שהוא אחת ולאו אחד ובטבל יהי' הרבה לאווים דזה אינו דהא כל עיקר טעמא דר"ש היינו משום דאחשבי' אך כל זה תינח אי אכל רק כ"ש אבל אי אכל יותר אין שום סברא לחייבו מלקות על כל כ"ש דהרי לא שייך באופן זה אחשבי' לכ"ש כיון דאכל יותר ואינו חייב אלא אחת ואין חילוק לר"ש אי אכל כ"ש או פחות מעט מכזית דבין כך ובין כך אינו חייב רק מלקות אחת ושפיר פליגו אי טבל חמור או תרומה. והדבר פשוט דאין לומר דבאמת הסוגיא אתיא כרבנן רק דמיירי דאכל חצי שיעור ופליגי הי ח"ש חמור תרומה או טבל דזה ליתא דהרי כל חצי שיעור שבכל איסורים מכל חלב איתרבי ואין שום סברה לחלק בהאיסורים דמה לי חצי שיעור זה או חצי שיעור אחר אך לר"ש דאיכא חיוב מלקות וכל אחד מאיסורי' אתרבי ושפיר איכא למימר חמור וק"ל וא"ש:
הדרן למה שהתחלנו בקושית החכם צבי דנהדר ונבטיל התרומה בחולין דחד בתרי בטיל מין במינו מדאורייתא וכן הקשה הפרשת דרכים ונראה לענ"ד לישב עפ"י שיטת הר"ן בנדרים נ"ב שכתב בטעמא דדבר שיש לו מתירן לא בטיל משום דפליגי ר' יהודה ורבנן אי מין במינו בטיל או לא ויש לומר דודאי גם רבנן מודו דמין במינו לא בטיל אלא שס"ל דאיסור והיתר לא הוי מין במינו אך בדבר שיש לו מתירן כיון שנתקרב השווי נטו לדעת ר"י שיהי' קרוב למין במינו ולהכי לא בטיל כו' ע"ש ונראה דגם רש"י דס"ל דטעמא דדשיל"מ משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנה בהיתר מודו לסברת הר"ן דלהכי פליגו רבנן על ר"י וס"ל דמב"מ בטיל משום דהיתר ואיסור אינם שווים ולא מיקרי מין במינו אך זה לא ניחא לי' לרש"י לומר דמשום שאפשר להיות ניתר יתקרב השיווי ויקרא מב"מ ולא יהי' בטיל ולהכי כתב טעמא אחרינא אבל עכ"פ כ"ע מודו דאי נתערב היתר בהיתר מין במינו ממש לא בטיל כמו עולין שאין מבטלין זה את זה משום דשניהם כשרין לזריקה והא דתנן בפ"ט מכלאים דצמר רחלים שנתערב בצמר גמלים בטיל ברוב היינו משום דהוי מין בשא"מ עיי' לעיל באות (פ"ט) אבל מין במינו היתר בהיתר לכ"ע לא בטיל ולפ"ז א"ש דהכא גבי חולה כל איסורין מותרין לו והוי תרומה אצלו כמו חולין והא דאנו מערבין התרומה בחולין ורוצין לבטלו הוי כאילו אנו מערבין היתר בהיתר מין במינו ולא בטיל לכ"ע דדומה לעולין שאינו מבטל זה את זה משום ששניהם כשרים לזריקה והכא נמי שניהם מותרין להחולה ולא מהני הביטול מדאורייתא. ועיי' במג"א סי' שי"ח ס"ק א' דס"ל כיון דהוי דבר שיש לו מתירן לגבי אחד אז לכ"ע לא בטיל מכ"ש הכא דהוי היתר גמור להחולה דודאי על כל פנים לגבי החולה לא בטיל וכמו באוסר עצמו דבר בנדר ונתערב במינו דהוי לדידי' דבר שיל"מ ולא בטיל אף דלגבי אחרים בטיל דאין ביד הבעלים להתירו כמבואר בלח"מ פ"ה מהל' נדרים הלכה י"ו ה"ה לגבי החולה הוי היתר בהיתר ולא בטל וא"ש: