חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת דמאי · פרק זין משנה ב
(עב) מזגו לו את הכוס כו' הר"ש הביא שהירושלמי הקשה היכי מיירי אי באומר מעכשיו הרי נדמע הכל ואי באומר לכשאשתה שותה טבל למפרע ותי' דמיירי באומר מעכשיו יהי' תרומה לכשאשתה מלשון הקושיא משמע דלא קשיא לי' לירושלמי אלא על השתיה ששתה אבל על גוף הפרשה לא קשה דאיך אפשר להפריש עתה תרומה על שכבר שתה ואיננו בעולם משמע דס"ל לירושלמי דזה אתי שפיר ואם הי' בשעת השתיה חולה שיש בו סכנה אז לא הוי קשה מידי דשם תרומה הי' חל גם עכשיו על הנשאר אף שכבר נאכל ונאבד השאר מה ששתה נלע"ד מזה הוציא הרמב"ם דינו בפי"ב מהל' מעשר והוא ממתני' דריש פ"ד דדמאי הלוקח פירות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וכ' הרמב"ם דבמוצאי שבת לא יאכל מאותן הפירות עד שיעשר דמאי על הכל על הפירות שאכל ועל הנשאר שלא הקילו אלא לצורך אכילת שבת והוא תימה לכאורה דמאי מהני הפרשת תרומה על מה שכבר אכל וגם כיון דכבר התירו לו אכילה בשבת מהיכן למד הרמב"ם שאכתי מחויב למוצאי שבת לעשר על מה שכבר אכל ובדברינו א"ש דמדלא הקשה הירושלמי אלא ששתה טבל למפרע משמע דלולי כן היה יכול עתה להפריש על מה שכבר אכל וממילא שם דהתירו האכילה מפני עונג שבת ולא אכל טבל אכתי איכא חיובא להפריש במוצאי שבת על מה שאכל כדי לתקן שלא יהי' נחשב אכילתו בשבת למוצאי שבת לאכילת טבל וגם שם התרומה שפיר חל עליו ואינו חשיב כתורם מן החיוב על הפטור כנלע"ד. ומזה ראי' לשיטת התוסי"ט בדעת הרמב"ם בפ"ג דגיטן הלכה חית דאם אכל טבל בשוגג חייב להפריש עליו אח"כ עיי"ש:
(עג) שם במשנה הנ"ל עוד מביא הר"ש דהירושלמי הקשה דאם מיירי באומר מעכשיו ולכשאשתה נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת עיי' שם והקשה בתוס' רע"ק הא מבואר בש"ע או"ח (סי' ש"ח ס"ג) דאם כבר המוקצה בידו מותר לטלטלו ולהניחו בכל מקום שירצה וא"כ קשה בממנ"פ בתחלת שתייתו מותר ליטלו דהרי בהיתר הוא נוטלו לשתות ואחרי כך הוא כבר בידו ומותר לטלטלה ולהניחו בכל מקום שירצה. ונראה לענ"ד דלא קשה מידי דהנה לעיל במתני' דתנן דעם הארץ שאוכל אצלו החבר צריך החבר לאבד את התרומה שלא יכשל בה העם הארץ והקשה הירושלמי הא איכא משום איבוד אוכלים ומשני דבשעת האכילה מפרר דרך אכילתו פרורים קטנים ולית בהו משום איבוד אוכלין עיי' בפי' הרא"ש. והנה קושיא זו קשה גם במתני' דמה ששייר בכוס משום תרומת מעשר צריך לאבדו כדי שלא יכשל בה העם הארץ ותיקשי הא איכא משום איבד אוכלין וצריך לשנויי ג"כ דמפזר בטיפן דקין בפעם אחר פעם וממילא דל"ק קושיא הנ"ל דלא התירו לטלטל את המוקצה שהיה בידו כבר אלא לזורקו בפעם אחת אבל לפזרו טיפן אחר טיפן זה אסור כיון שהוא מוקצה וצריך להניחו בפעם אחת מידו וזה אי אפשר משום איבד ושפיר פריך הירושלמי דהרי הוא מטלטל מוקצה וא"ש:
(עד) שם משנה וי"ו היה לפניו שתי כלכלת של טבל ואמר מעשרות זו כזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת מעשרותיהן מעשר כלכל בחברתה קרא שם התוס' י"ט הביא דהירושלמי אמר דהך מתני' דתני של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת ר"מ הוא דאמר תפוס לשון ראשון גבי האומר הרי תמורת עולה ותמורת שלמים דהוי תמורת עולה במס' תמורה כ"ה. ומזה תמה התוס' י"ט על הרמב"ם דבהל' תמורה פוסק כר' יוסי דהוי תמורת עולה ושלמים ובהל' מעשר פסק כמתני' דהראשונה מעושרת. וראיתי בתוס' חדשים דמתרץ דהירושלמי ס"ל דר"מ ור"י פליגי אי תפוס לשון ראשון וממילא דמתני' לא אתי' כר"י אבל הרמב"ם ס"ל כמו שמבואר במס' תמורה דטעמא דר' מאיר דכיון דלא אמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה ב' פעמים על כורחך הוי נמלך וחוזר מדיבורו ולהכא תפוס לשון ראשון דאינו יכול לחזור אבל ר' יוסי סבר דהאי גברא טעי וסבר בדעתו אם יאמר תמורת עולה ושלמים אינו יכול להקריבו ולהכי אמר ב"פ תמורה כו' ע"ש וא"כ הכא במתני' ליכא למימר דטעה דהרי הי' יכול לומר מעשרותיהן מעשרת כלכלה בחברתה אלא ע"כ חזר מדיבורו הראשון ולהכי גם ר' יוסי מודה דתפוס לשון ראשון ע"כ. ולענ"ד ליכא למימר הכי דהרי רש"י שם בתמורה מביא לשון הירושלמי שמפרש ג"כ פלוגתת ר"מ ור"י בהך סברא כמבואר בגמרא א"כ הדרא קושי' לדוכתי' אירושלמי דמאי דוחקי' לאוקמי מתני' דוקא כר"מ דהרי כר' יוסי ג"כ אתי' וכקושיא הנ"ל אבל נראה דס"ל לירושלמי כיון דמבואר בתוספתא הביאו הר"ש פה במשנתינו דפליגא על מתני' ובעי למימר דבאומר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה האחת תפטור את שתיהן א"כ נוכל לומר דגם דינא דמתני' שייך בפלוגתת ר"מ ור"י דתמורה דר' יוסי ס"ל דלהכי לא אמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה משום דטעי כדעת התוספתא דאי יאמר כן יהי' הפירוש מאחת על חברתה ובאמת הוא רוצה לומר דיהי' של זו בזו ושל זו בזו ונמצא שפיר אמר הירושלמי דמתני' דוקא כר"מ אתי' אבל לר' יוסי גם בדינא דמתני' היה לן לומר דאף בגמר אדם נתפס ולהא נתכווין ואי משום דלא אמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה משום שטעה שיהי' הפירוש כתוספתא הנ"ל ולפ"ז הדרא קושית התוס' י"ט דוכתי' על הרמב"ם דשם פסק כר"י והכא פסק דהראשונה מעשרת שוב ראיתי שגם הר"ב הביא פי' התוספתא הנ"ל וגם הרמב"ם הכי ס"ל א"כ בודאי דברי התוס' חדשים כאשר כתבנו: