אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) מסכת דמאי › פרק ה המשנה ה'

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

מסכת דמאי · פרק ה המשנה ה'

פרק ד משנה א

(סו) הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו כו' ובתמרים ובגרוגרת בולל ונוטל אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהמתנה מרובה אבל בזמן שהמתנה מועטת מעשר מכל א' וא' ופי' הר"ב דבזמן שכל המתנות שוות אז חמרי יש בילה או מטעם דסבירא לי' יש בילה בדבר יבש רו דבדמאי הקילו אבל היכי שמתנה אחת מועטת מחברתה לא אמרי' יש בילה דדלמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישי' שמא מן הרוב מפריש על המיעוט ונמצא יוכל להיות שמפריש מן הפטור על החייב תו להיפוך ע"כ והמל"מ פרק י"ד מהלכות מעשר תמה ע"ז וז"ל ואני תמה ע"ז דכיון דקיימ"ל יש בילה מאי איכפת לן שיהי' המתנות שוות או לא ואף אם תהיה המתנה אמת מרובה והשני מועטת כשבולל הכל ומפריש מפריש מהרוב רוב ומהמיעוט מיעוט כי היכי דמהני בילה לומר שמפריש מהחיוב על החיוב ומהפטור על הפטור ה"נ מהני בילה לומר שמפריש מהרוב רוב ומהמיעוט מיעוט. ותו מי לא תנן בפ"ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף כו' מוציא תרומה ות"מ לכל ואוקמי למתני' הר"ש דתחילה דורך הכל וכותש ועושה מהן יין ושמן ואח"כ מפרש דהשתא יש בילה ולא איכפת לן אם הטבל הוא כמדת חולין או הא מרובה מחבירו וא"כ ה"נ לא ימנע אם מהכל הפרישו בעלים המעשרות א"כ אין כאן שום חשש ואם הכל חיוב שפיר מפריש מזה על זה ואם הא' עישר והב' לא עישר היינו טבל שנתערב בחולין דקיימ"ל דמוציא ממנו תרומה ומעשר בין שיהי' רוב טבל או חולין. עכ"ל:

הנה פשיטא לי' להמל"מ דאי אמרי' יש בילה אפי' מיעוט' ברוב ג"כ אמרי' יש בילה והנוטל מן התערובת נוטל מן הרוב ומן המיעוט ולהכי שפיר קשי' לי' אבל לענ"ד כבר הראיתי בספרי אומר לציון דמבואר מרש"י זבחים דף פ' על הא דמשני שם שנתערב אחת באחת פירש"י שנתערב שיעור הזאה מזו ומזו הלכך כי מזה שתי הזאות ע"כ מלי' לי שיעורא שהרי אין כאן מן הפסולין אלא אחת והוא הזה שתיים. ואחת באחת לאו דוקא נקיט דאם הי' מן הכשרין הרבה כ"ש דכשר אלא משום פסולין נקיט לה עכ"ל רש"י והבאתי לשונו בספרי הנ"ל באות (ש"ה) דמבואר מרש"י דאי איכא רוב פסולין אז לא אמרי' יש בילה משום דיכול להיות שיום הזאה מפסולין גרידא בלי שיהי' בהם שום מים כשרים מחמת שהרוב פסולים. וכן כתב סברא זו הש"ך ביו"ד סי' שכ"ד סקי"ח דלא אמר יש בילה בתערובת עיסה אלא כשהעיסה של פטור הוי מיעוט אבל כשעיסה של פטור הוא הרוב ועיסת האיוב היא המיעוט אין בילה בכה"ג דאפשר שיפרוש מן הפטור על החיוב עי"ש. ונראה שכן דעת הר"ש והר"ב לקמן במשנה חית שכתבו בחולין מעורב ברוב טבל שאין לו תקנה אלא שיפריש עליו ממקום אחר וקשה למ"ד יש בילה בדבר יבש וכן ביין ושמן הרי איכא תקנה להפריש מני' ובי' דהרי בלח קיימ"ל יש בילה ואיך החליטו לומר דאין לטבל זה תקנה להפריש מיני' ובי' אלא ע"כ דס"ל להר"ש והר"ב כיון דהטבל רוב לא שייך לומר יש בילה דשמא יפריש מן הרוב על המיעוט או להיפוך וכמש"כ התוס' י"ט בד"ה אבל בזמן כו' ולהכי שפיר אין תקנה לטבל זו רק להפריש ממקום אחר ולא מני' ובי' כיון דאין בילה שמא יפרוש מן הפטור ולפי זה צ"ל דמה שכ' הר"ש במס' חלה פ"ג הל' ט' דמתני' דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף מיירי דהטבל רוב לאו דוקא רוב אלא דהוי מחצה על מחצה וממילא דלא תיקשו פרנסה ממקום אחר היכי משכחת דהרי יוכל להפריש מטבל אחר דאוריי' על טבל זה דלא נתבטל ברוב כיין דהוי מחצה על מחצה אבל ליכא למימר דהוי רוב ממ"ש דא"כ איך תני סיפא דאם אין לו פרנסה כו' מוציא תרומה ות"מ ממנו והרי אין בילה בכהאי גוונא. עיי' לקמן באות (קי"א):

סז שם משנה ויו נאמן הסיטין לומר משל אחד הם צ"ע מאי אשמוענין מהיכי תיתי שלא יהי' נאמן דאם מיירי בסיטן חבר וכמו שמיירי הרישא כמו שכ' הר"ש פשיטא דנאמן כזה אלא אפי' בעם הארץ סיטון ג"כ נאמן לא מבעי' לדעת הרמב"ם פי"ב מהל' מעשר ופי"ח מהל' עדות דנאמן עם הארץ לומר אם בשר זה בכור או לא או פירות פלוני מתוקנים או לא פשיטא דנאמן לומר דפירות הללו משל אחד הם אלא אפי' להראב"ד דוקא לענין היכא דאתחזיק או נ"מ לאיזה איסור אינו נאמן להתירו אבל הכא אין מתירין מידיי' דהרי בין כך ובין כך מעשר ואינו נ"מ אלא מעשר מאחד על הכל או מכל א' וא' א"כ מדוע לא יהי' נאמן וצ"ע:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה