חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת דמאי · פרק ב משנה ב
(נט) המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהיא לוקח ופי' הר"ב מה שהוא מוכר מפירות קרקעותיו ומה שהוא לוקח על מנת למכור דאלו על מנת לאכול הא תנא לי ברישא מעשר את שהוא אוכל והקשה התוס' י"ט לוקמי לאכול דרישא פירות קרקעותיו ואת שהוא לוקח מאחרים ע"מ לאכול ואת שהוא מוכר בין משלו ובין משל אחרים ותי' את שהיא אוכל מפירות קרקעותיו אינו צריך לאשמועינן דדל קרי בי' רב הוא עשר תעשר כו' ופשיטא מי שהוא נאמן מחזיק בדבר המפורש בתורה ע"כ וקשה דהא איכא לפרש מה שהוא אוכל אדבר שאינו חייב במעשרות רק מדרבנן כגון המכניס פירותיו דרך גגות וקרפיפות כמבואר ברכות ל"ה וגיטן פ"א. דהא ודאי פשיטא דגם בדרבנן צריך לזהר מי שרוצה להיות נאמן. אבל הנראה דהכי פירושו דמתני' דבתחלה אשמועינן דמעשר את שהוא אוכל אפי' אם אין חייבין פירותיו במעשר רק מדרבנן ושוב אשמועינן דמעשר את שהוא מוכר אפי' אם רוצה למכור טבלו שאינו חייב במעשרות רק מדרבנן ואיכא ג"כ ספיקא שמא יעשרנו הלוקח אפ"ה צריך המוכר לעשרו אף שהוא טבל דרבנן ואיכא ג"כ ספיקא ושוב אשמועינן דאפי' מה שהוא לוקח למכור לאחרים דהרי הוא ג"כ טבל דרבנן דהרי הלקוח פטור ממעשרות מדאוריי' ואינו חייב רק מדרבנן כמבואר ברמב"ם הל' מעשר פ"ב ואיכא ג"כ תרי ספיקי ספק שמא כבר עישרן המוכר לו וספק שמא יעשרנו הלוקח ממנו והוי ס"ד דכיון דליכא אלא טבל דרבנן ואיכא תרי ספיקא יהי' הנאמן פטור מלעשרו ולהכי אשמועינן דאפ"ה צריך לקבל עליו וא"ש:
(סמך) שם במתני' אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהי' נאמן על של אחרים ופי' הרמב"ם בפירושו וז"ל ומה שאמר על עצמו אינו נאמן. שאחר שאכל אצל עם הארץ. ופירות עם הארץ דמאי. ואינו נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו היה מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו. ומאחר שאינו נאמן על מה שיאכל האיך יהיה נאמן על מה שאנו אוכלין ונסמוך על דבריו כשיאמר זה מעושר עכ"ל. קשה לי מהא דאיתא במס' קדושין ס"ג קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן ואמר רב נאמן ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו אבל לכנוס אינו נאמן דאימא יצרו תוקפו הרי לפנינו דאף דלגבי עצמו דהיינו לכנוס אינו נאמן משום דהוא נוגע ויצרו תוקפו אפ"ה לגבי אחרים נאמן להתירה בגט ומטעם דאין אדם חוטא כו' א"כ ה"ה הכא במתני' נימא כן דאף דאינו נאמן לגבי עצמו שיאמר על מה שאוכל שהוא מעושר מטעם דהוא נוגע בדבר וחשדי' שמשקר עבור הנאתו מ"מ אמאי לא יהי' כשר להעיד על של אחרים ומטעם דאין אדם חוטא ולא לו ובאמת לולי פירש הרמב"ם הי' נראה דמשו"ה אינו נאמן לומר שלא אכל אלא מעושר כיון דעבר על תקנת חכמים שאמרו לא יתארח אצל עם הארץ הרי הוא כמו חשוד והחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכמש"כ התוס' י"ט לקמן פ"ד אמר כו' ולהכי אינו נאמן לא על עצמו ולא על אחרים אבל לפי' הרמב"ם דהטעם דאינו נאמן לגבי עצמו לומר שמה שיאכל הוא מעושר משום שהוא נוגע קשה כנ"ל אמאי לא יהי' נאמן לגבי אחרים מטעם אין אדם חוטא ולא לו ונראה לענ"ד דלא קשה מידי עפ"י מה שכ' הר"ן והפנ"י שם דלא סמכי' אהך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו אלא שם דבלא"ה כבר יצאה מחזקת פנוייה עפ"י האב ומין העד בא לסתור החזקה אלא לברר החזקה דאשת איש בכה"ג שפיר אמרי' הך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וסמכי' עלה ולהכי נאמן ליתן גט. אבל הכא דהעד מעיד על הדמאי שהוא מעושר ח"כ הוא מעיד נגד החזקה ובכהאי גוונא אינו נאמן ואע"ג דרוב עמי הארץ מעשרין מ"מ החמירו בדמאי וחיישי לה מפני שהוי מיעוט דשכיח וכמו שכתבו תוס' בשבת י"ג ד"ה רבא: