חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
מסכת ברכות · פרק ג משנה א
(יב) מי שמיתו מוטל לפניו פטור כו' ומן התפלין המהר"י מטראני בחלק אבן עזר סי' ט"ז כ' דהר"ב מהר"א בן חיים מנע החליצה לאוננת ונתן המהרי"ט טעם לדבר משום דחליצה מצוה היא כדתנן בעירוכין מצות יבום קודם למצות חליצה ואונן פטור מכל המצות האמורת בתורה כמבואר במתני' דר"פ מי שמתו כו' ומאחר שפטור הוא מאותו מצוה כמאן דליתא דמיא ע"כ. והחכם צבי בתשובה סי' א' כ' וז"ל תמיה לי טיבא דא"כ איך תיסיק אדעתי' דקטנה שהגיע לעונת הפעולת חולצת והא כיון דקטנה היא פטורה מכל המצות האמורת בתורם וזיקתה ודאי זיקה גמורה היא ע"כ ומה שכ' דאיך תיסוק אדעתי' היינו דעת ר' יוסי ביבמות ק"ה דקטנה חולצת בפעוטת ולענ"ד לא קשה מידי דבשלמא קטנה אף שהיא פטורה מ"מ אם היא עושה מצוה הרי היא מקיימת מצוה ומקבלת שכר וכמו שאמרו על זה גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה דמוכח דעכ"פ האינו מצווה ג"כ מקיים ועושה המצוה רק דהמצווה גדול ממנו וכמו שכתב המגן אברהם בסי' י"ז סק"א ובמחצית השקל שם וממילא כיון דעכ"פ גם הקטנה מקיימת המצוה לכן חולצת וחליצה כשירה היא. אבל בהעוסק במצוה פטור מן המצוה כבר נתבאר לעיל באות חית בשם הריטב"א דמצוה השנית הוי אצלו כדבר הרשות לגמרי ואינו רשאי לקיימו כלל ומהאי טעמא אם רצה אינו להחמיר עליו לברך אינו רשאי וכיון דאינו מקיים מצוה כלל שפיר כ' המהרי"ט דאוננת לא תלחליץ מצד דלא קיימא מצות חליצה כלל דלא הוי אלא דבר רשות ואינו דומה פטור זה לפטור דנשים וקטנים דאם עושים המצוה עשו וקיימו המצוה וא"ש:
ומה שהקשה שם עוד הח"צ דא"כ איך יתואר כלל חליצה הא כל שאינו עולה לחליצה אינה עולה ליבום וקיימ"ל כל יבמה שאין אני קורא עליה בשעת מיתה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשה שיש לה בנים ואסורה לעולם וא"כ לעולם בשעת אנינות אינו עולה לחליצה ויבום ונמצא אסורה לעולם כבר תי' הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח דכיון דזמן ממילא קאתיא ואנינות יפסק ממילא כ"ע מודו דלא שייך כאן שאין אני קורא יבמה יבוא עליה כו' עיי"ש:
(יג) מ"ג נשים ועבדים כו' פטורין מק"ש ותפילין כתב הר"ב משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורת הנה אמרי' במס' מגילה ד' אמר ר"י ב"ל נשים חייבין במקרא מגילה שאף הן היו באותו נס והקשו תוס' דל"ל היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בכלל אכילת מצה וכמבואר בפסחים מ"ג ותיפק לי' שחייבין במצה מטעם שאף הן היו באותו נס ותי' הר"י איש ירושלים דמהאי טעמא לא הוי מחייבי' לנשים משום דס"ד למילף ט"ו ט"ו מחג הסוכת דפטורין. והקשה השער המלך בפ"י מהל' חו"מ דא"כ הדרא קושית הש"ס בסוכה ובקדושין ל"ד לדוכתי' דלמה לן האזרח לפטור נשים מסוכה תיפק לי' הא סוכה הוי מצות עשה שזמן גרמא וליכא לשנויי כדאמר רבא שם דס"ד למילף ט"ו ט"ו מחג המצות דנשים חייבות בסוכה דהא ע"כ מוכח דליכא למילף ממצה דאלת"ה קשה לן במצה הקישא דכל שישנו בב"ת חמץ לחייב נשים במצה תיפוק לי' שהרי אף הן הי' באותו נס וכמו שהקשה תוס' הנ"ל אלא ע"כ איצטרך היקשא במצה דלא נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות וש"מ דנשים פטורת מסוכה וא"כ קשה דהאזרח למה לי.
ונראה לענ"ד לישב קו' התוס' דהנה יש להבין שיטת הר"י איש ירושלים דס"ל דהטעם שאף הן היו באותו גם חייבין אפי' מדאוריי' דמנא לן זה והלא קיימ"ל הלכה ברורה שמצות עשה שזמן גרמא נשים פטורת ומהיכן אנו למידין דיש כח בטעם שאף הן היו ב"נ להוציא מכללא דשאר מצות עשה שהזמן גרמא אך הנראה דהנה בקדושין ל"ד מבואר דמצות עשה שהז"ג ילפי' מתפילן לפטור נשים ותפלין איתקוש לתלמוד תורה דכתיב ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם ופריך הש"ס ונילף ג"כ מזיזה בהקישא מת"ת לפטור ומשני אטו גברא בעי חיי נשי לו בעי חיי. וכן מצות עשה שאין הזמן גרמא ילפי' ממורא אב לחיוב ופריך הש"ס ונילף מת"ת לפטור והקשו תוס' בד"ה ונילף דאדרבה ממורא יש לנו ללמוד משום דקיימ"ל דלקולא ולחומרא מקשי' ותי' התוס' דהסברא מחייבת טפי ללמוד מת"ת משום דשאני מורא אב שהוקש כבודם לכבוד המקום ועוד דגם במורא לפעמים פטורה כשאין סיפוק בידה לעשות ע"ש והקשה המהרש"א דאמאי לא יליף הש"ס כל מצות עשה שאין הזמן גרמא ממזוזה דחייבין וע"ז לא היה יכול המקשין להקשות דנילף מת"ת לפטור משום דלחומרא מקשינן וכמש"כ התוס' ותי' המהרשא דסברת אטו גברא בעי' חיי גבי מזוזה לא מהני אלא אי כבר ידעינן דמ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות מאיזה לימוד אבל כ"ז דליכא לימוד אז אמרי' גם מזוזה גופא ילפי' מת"ת לפטור ולא מהני סברת אטו גברא בעי חיי' ע"כ ונראה להסביר כוונתו דסברת גברא בעי' חיי לא מהני אלא להכריע דאם יש לנו לימוד לצד זה ולימוד להיפוך אז הסברא מכריע אבל אי איכא רק לימוד להיפוך לא מהני הסברא להוציא מהלימוד ולכן בשלמא אי ילפי' כל מ"ע שאין הזמן גרמא ממורא אב וא"כ גם מזוזה יש לנו ללמוד ממורא אך איכא היקשא לת"ת להיפוך אז מכריע הסברא אטו גברא בעי חיי כו' דנשים חייבות במזוזה אבל אי לא הי' לן הלימוד ממורא א"כ הי' ילפי' ע"ע שאין הזמ"ג מת"ת לפטור והי' פטורים גם במזוזה ואין כס בסברת אטו גברא כו' להוציא מלימוד ומעתה הנ"ל דהא דאמרי' דאיכא חיובא בנשים משום דאף הם היו באותו נס היא היא עצם הסברה דאמרי' אטו גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי דכמו שהמה מחויבים במצוה הגורמת חיים כיון דגם הם צריכין חיים כמו כן חייבין במצוה אשר נצטווני לזכר אשר ניצלנו משיעבוד מצרים אשר נאמר בהם וימררו את חייהם ואטו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי ולזאת מחויבים נשים ג"כ מהאי טעמא אלא לפ"ז נאמר דאין כח בסברת אף הן הי' באותו נס יותר מסברת אטו גברא בעי חי' כו' דלא אהני לן רק להכריע וכסברת מהרש"א אבל לא להוציא מלימוד והשתא א"ש קושית התוס' דאי לא הי' לן לימוד דכל שישנו בב"ת חמץ כו' הר"א דכל התורה כולא נילף מתפילן וגם במצה פטורין וסברת אף הן היו לא מהני להפקיע מהיקש אבל השתא דאיכא לימוד לחיוב ולימוד לפטור אהני סברת הן הי' באותו נס להכריע שיהי' חייבין במצה ומיושב קושית התוס':
(יד) שם משנה ד' בעל קרי מהרהר בלבו כו' בתוס' ר"ע איגר הקשה על הא דאמר רבינא הרהור כדיבור דמי ופירש"י דשאר בני אדם נמי יוצאין בהרהור מהא דאמר לי' רבינא לרבא שם נשים חייבין בבהמ"ז דאוריי' או דרבנן למאי נ"מ לאפוקי רבים ידי חובתן הא לרבינא ממילא יוצא השומע בהרהר וא"כ אפי' אי נימא דחייבין נשים רק מדרבנן מ"מ יצא השומע כיון דהרהר בשעת שמיעה ע"כ ולענ"ד נראה לישב דהנה קיימ"ל כדעת הפוסקים באם כיוון שלא לצאת לכ"ע לא יצא אפי' למ"ד מצות אין צריכין כוונה וכמבואר בב"י או"ח סי' תקפ"ט חוץ באכל מצה כיון שנהנה אז יצא אף בכוונה הפכית וכמש"כ המג"א בסי' תע"ה. א"כ לפ"ז פשיטא דאפי' אי הרהור כדיבור דמי מ"מ אם נתכווין שלא לצאת בהרהור אינו יוצא לכ"ע. ולפ"ז אי שמע א' ברכת המזון מחבירו ונתכווין לצאת מצד שומע כעונה אינו יוצא בהרהור כיון דגלי דעתי' דניחא לי' לצאת בשמיעתו ולא בהרהרו. וראי' לזה מהא דאמרי' בב"מ דף יו"ד גבי נפל לי עליה דבנפילה גלי' דעתי' דליקני ולא בד"א ה"ה הכא ולזה שפיר אבעי' לי' דאי נימא דנשים אינם חייבי' מדאוריי' א"כ זה השומע לא יצא כלל לא מטעם שמיעה כיון שנשים פטורים מדאוריי' ולא מחמת הרהור כיון שנתכוין שלא לצאת בהרהור וא"ש: