חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
בעזרת רוכב שמי שמים. אתחיל לכתוב במס' כלאים · פרק ב משנה א
(עח) שם כל סאה שיש בה רובע הקב ממין אחר ימעט החקירה בדין זה מפורסם מאור דמאי טעמא אמרו רבנן דכלאי זרעים פחות מרובע בסאה מותר לזרוע ולהיכן אזלא איסורא דאורייתא המפורש בקרא שדך לא תזרע כלאים והנה הרא"ש בפירושו במתני' כתב דהטעם כיון דמדאורייתא חד בתרי בטיל כ"ז דלא עירבם בכוונה כדי לזרוע ורק חכמים אסרו משום מראית עין וקשה לי דהרי הרא"ש כ' בפ"ח ממס' נידה ומובא בש"ך יו"ד סי' רצ"ט דבגד שאבד בו חוט של כלאים לא אמרי' דיבטל חד בתרי משום דלא שייך ביטול אלא באיסור שנתערב בהיתר אבל היתר בהיתר לא שייך ביטול כיון דכך היא הגזירה דע"י תערובתן נאסר עיי"ש א"כ קשה הא כלאי זרעים ג"כ הוא היתר בהיתר וע"י התערובת נאסרו לזרוע ולא שייך ביטול ברוב ומאי סברא איכא לחלק בין כלאי זרעים לכלאי בגדים אידי ואידי היתר והיתר הוא וע"י תערובת נאסר זה בלבישה וזה בזריעה. והנה התוסי"ט הביא דברי הר"ב במס' שקלים דכתב וג"כ דהטעם דמותר לזרוע סאה שיש בה פחות מרובע משום דמדאוריי' חד בתרי בטיל וז"ל הר"ב שם פירשו דלאחר שגדלו הזרעים אפי' אחד באלף צריך לעקור הכל דכל תרי מילה דכל חד לחודי' שרי ונאסרו על ידי תערובת לא שייך בהו ביטל. דדוקא בשאין אחר מעורה בשעת הזרע אין צריך כי אם למעט דמדאוריי' חד בתרי בטיל ולא מיקרי זרוע כלאים אלא מפני מראית עין בעלמא שצריך למעט. אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטל וצריך לעקור את הכל ולא ישייר אלא אחד מהמינים עכ"ל ודברים הללו מחוסרים הבנה דכיון דכתב דהיתר בהיתר לא בטיל ולכן בגדלו הזרעים צריך לעקור הכל מדוה דלענין זריעה לא הוי זורע כלאים מה"ת כיון דחד בתרי בטיל הא הוי התר בהיתר ואינו בטיל לענין זריעה וכמו בגד שאבד בו כלאים לענין לבישה. דלא מהני ביטול וכנ"ל. והנה התוס' י"ט שם הבין בדעת הר"ב דס"ל דכלאי זרעים נאסרו באכילה לאחר שהושרשה. ולפ"ז הי' אפשר לפרש כוונת הר"ב דדוקא לאחר שגדלו שנאסרו בתערובתן באכילה אז לא שייך ביטול אבל בשעת זריעה דלא נאסרו אכתי באכילה שפיר אמרי' חד בתרי בטיל אף דהוי היתר בהיתר אך מלבד שזה דוחק גדול שנאמר שרבותינו הנ"ל הי' טועים בדבר משנה שלימה שכלאי זרעים מותרין באכילה תנן וכמו שתמה התוסי"ט בעצמו מלבד זה דברי הר"ב גופא אינו מובנים במה שסיים שיעקור את הכל ולא ישייר אלא א' מהמינים דלמה משייר והלא כלאים נאסרו שני מינים יחד והוי לי' למימר דיעקור כל המינים ותימה על התוי"ט שלא העיר בזה
ואשר נראה לענ"ד בזה בסייעתא דשמיא הוא עפ"י מש"כ המשנה למלך בפ"ב מהל' משכב ומושב על המרדכי דסוף חולין דהקשה בש"ז של זב דמטמא במשא לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי דבה וכן ביבמה שרקקה דם שחליצתה כשירה משום שאי אפשר בלא ציחצוחי ריק ותיקשו ולבטל ברובה ותי' המל"מ דבטומאת משא לא שייך ביטול דדוקא גבי אכילה שייך ביטול משום דכל משהו ומשהו שירד לבית הבליעה אמרי' דהתירא נחית ומרובא פריש וכן טומאת מגע משום דהדבר שהנוגע בזה אינו נוגע בזה אבל כל שהוא בבת אחת כגון טומאת משא ורוק יבמה לא שייך ביטול עי"ש אבל לפי דרכינו נלמד שיש חילוק בין ביטול ברוב בבת אחת ובין ביטול ברוב שאינו בבת אחת דבזה הטעם משום דאמרי' כל דפריש מרובא פריש. ונראה לענ"ד לחדש דעד כאן לא אמרי' היתר בהיתר לא בטיל אלא היכי דאנו צריכי' לבטל בבת אחת כגון בגד שאבד בו כלאים דאז כיון שעיקר האיסור נולד מחמת התחברותן איך אפשר להתיר מטעם ביטול אדרבה המרובה נאסר כמו. המיעוט וכמש"כ התוס' בנידה ס"א אבל היכי דנתערב. היתר בהיתר. ואנו רוצין לאכלו או לעשות עמו שלא יהי' בבת אחת שפיר אמרי' חד בתרי בטיל מטעם כל דפריש מרובא פריש וליכא כאן תערובת היתר בהיתר כלל אלא אמרי' כל דפריש. ובזה מיושב קושיתנו על הרא"ש הנ"ל דדוקא בבגד שאבד בו כלאים דכיון דאנו לובשין הבגד כולו וא"כ לא שייך כאן לומר כל דפריש כו' רק מטעם ביטול ממש בב"א וזה לא אמרי' בהיתר בהיתר אבל בכלאי זרעים לענין לזרוע שפיר אמרי' כל מה שזורע ונוטל בפ"א מהיתרא פריש וכל דפריש מרובא הוא ואין בו ממין אחד כלל ולזה שפיר אמרי' חד בתרי בטיל מדאוריי' ורק משום מראית עין אסור. והנה קיימ"ל במתני' דרפ"ח דכלאים דכלאי זרעים אסורן לזרוע ולקיימן. ובזה א"ש גם דברי הר"ב הנ"ל במס' שקלים דהכי קאמרי רבותינו דלאחר שגדלו הזרעים ואז איכא איסור לקיים הכלאים אז צריך לעקור מין אחד הכל שלא ישייר רק מין אחד דלא שייך בזה ביטל כיון דלענין לקיים הכלאים ע"כ צ"ל ביטל ממש כיון שהוא לקיים הכל בבת אחת ולא שייך כאן ביטול מטעם כל דפריש ולהכי כיון שהוא היתר בהיתר לא שייך ביטול דהרי ע"י התחברותו נאסרו לקיימם אבל לענין זריעה שפיר אמרי' דימעט דמדאוריי' חד בתרי בטיל ואי דהוי היתר בהיתר מ"מ הא אנן מטעם כל דפריש אתינן עלה ואמרי' כל מה שזורע בפעם אחת בהיתר זורע מן הרוב ואין כאן מיעוט כלל ושפיר מותר מדאוריי' ואינו אסור אלא משום מראית עין ולכן ימעט. ולפ"ז מה שכתב הר"ב שנאסרו ע"י תערובת אין הכוונה שנאסרו באכילה רק הכוונה שנאסרו לקיים ולהכי שפיר מסיים דיעקר הכל ומשייר מין אחד כיון שלא נאסרו זה נלע"ד כוונת הרב ז"ל ואין לומר דאי ס"ל להרא"ש דהיכי דשייך כל דפריש מרובא פריש אז אפי' היתה בהיתר בטיל א"כ מאי קשיא לי' להרא"ש שם. בסוף הל' נידה מבשר בחלב דמותר בלא נתינת טעם הא שפיר נוכל לומר דכל משהו משהו שיורד לבית הבליעה מרובא פריש לא ק"מ דהתם כיון דהחלב נבלע בבשר א"כ כל משהו יש כו בלוע חלב והוי כמו איסור בת אחת שפיר קשיא לי' וא"ש ופשיטא דאין זה סותר לדעת הראש מובא בב"י יו"ד סי' ק"ט דחד בתרי בטיל אמרי' דהאיסור נהפך להיות היתה דהיינו דוקא באיסור שנתערב בהיתר אבל לא היתר בהיתר. הנה בארנו בעזה"י שיטת הרא"ש והר"ב על נכון אך תיקשי לשיטה זו מסוגיא דמועד קטן דף וי"ו דאמרי' דשלוחי ב"ד יוצאין לעקור את הכלאים ופריך עד כמה ומשני כהא דתנינא כל סאה שיש בה רובע כו' דמבואר מסוגי' זה דאפי' בנזרע ונשרש הכלאים אפ"ה דוקא בדאיכא שיעורא דרובא לסאה למעט אבל בפחות מכאן אינו צריך למעט וכן מבואר בתוס' וברמב"ם פ"ב מכלאים הרי מוכס דאפי' אם כבר נשרשו ונגדל הכלאים אפ"ה אינו אסור, לקיימם אם הם פחות מכשיעור ואפי' אם יש שיעור רובע לבית סאה אפ"ה אינו צריך רק למעט שלא יהי' כשיעור וצ"ע:
אך הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט כ' טעם אחר. על שמותר לזרוע מדאורייתא כלאי זרעים. פחות, משיעור וז"ל והטעם בזה מסתברא משום דלא אפשר דאי אפשר שלא יצא בשדה פרידה אחת ממין אחר ותאסור את הכל או וברר ביד כל זרע אשר יזרע ולא ניתנה תורה למלאכי שרת והלכך כל שנתערב בטל ומותר לזרוע בתחילה ואינו אסור משום זורע כלאים עכ"ל והנה מה שכ' ותאסור את הכל משמע דס"ל כרשב"ם דכלאי זרעים נאסרים והוא תמוה ממתני' וכמש"כ תוס' י"ט הנ"ל. עכ"פ למידן אנו דהטעם דהותר היכי שנתערב משום דלא אפשר ולא, ניתנה תורה. למלאכי שרת הלכך מותר לזרוע בתחילה דאי אפשר לברור. וכן היכי דכבר גדלו מותר מן התורה לפי שאי אפשר שפרידה א' תאסור את הכל והיינו אם וסבור שהכל נאסר כדעת הרשב"ם. אבל לפי האמת שקיימ"ל דכלאי זרעים מותרים באכילה וכ"ש בהנאה כמבואר במתני' ובחולין קט"ו א"כ היכי שכבר גדלו הזרעים מדוע הוי לא אפשר ולא ניתנה תורה. למלאכי שרת הרי יוכל לעקור מין א' מה שימצא והמין הנשאר יהי' מותר וכמו שכ' הר"ב ותיקשי לטעם זה בממ"נ אי נימא דאפי' כי גדלו הזרעים ג"כ מיקרי אי אפשר משום שפרידה אחת שיצא יאסור כל השדה וצריכן אנו לומר דכלאי זרעים נאסרו הכל באכילה וכמו שכ' הרשב"א וכדעת הרשב"ם ביב פ"ד וכן דעת התוס' ב"ק פ"א ד"ה אין מחייבין וכן דעת התוסי"ט בשיטת רבותינו שהביא הרב יהי' דבר זה נגד משנה ערוכה ברפ"ח דכלאים. וסוגי' דחולין הנ"ל והוא תימה. גדולה ואם נאמר דכלאי זרעים מותר א"כ הרי אפשר ללקט הכלאים מתוך השדה לאחר שגדלו. ותיקשי מסוגי' דמועד קטן הנ"ל דאמאי איתא שם דדוקא כלאים רובע לסאה ימעט והרי אפי' פרידה אחת חייב למעט ולעקור מן התורה כדי שלא לקיים כלאים דהרי לא שייך כאן לומר דלא ניתנה תורה למלאכי שרת א"כ טעם הרשב"א ג"כ צ"ע:
והנכון בעיני מה שכ' התוס' י"ט פה במשנתינו וז"ל ונ"ל דקים להו לרבנן שהתורה לא אסרה אלא כשרוצה לזרוע כלאים אבל כשאינו רוצה לא אסרתו התורה אלא שחכמים אסרוה מפני מראית העין ונתנו שיעור לדבר גם פטרוה בממעט מקצתם שהם אמרו והם אמרו עכ"ל ברם קיצר בדבריו התוס' י"ט ולא הראה לנו אי' המקום שלמדו כן חכמז"ל מקרא או אמרו לן שכן קבלנו הלכה למשה מעיני. כי הסברא נותנת להיפוך דהרי בכל איסורין שבתורה אף דקיימ"ל דבר שאינו מתכווין מותר מ"מ בפסיק רישא אסור מן התורה דמודה בי' ר' שמעון וכדמוכח מההיא דמילה בצרעת דאיצטרך קרח וכמבואר בשבת קל"ג ואפי' בפסיק רישא דלא ניחא לי' אסור בשאר איסורין דגם הערוך לא התיר פ"ר דלא ניחא לי' רק בשבת אבל בשאר איסורי' מודה דאסור וכמבואר ברא"ש שבת ק"ג ולחד שינויי דרא"ש משמע דאסור מדאוריי' וכן כ' תוס' פסחים כ"ה וכבר הארכתי לישב שיטת הרא"ש ממה שהקשו עליו מובא במג"א או"ח סי' ש"ך בספרי אומר לציון אות (שין) וא"כ לפ"ז אף דאינו מתכווין לזרוע כלאים מ"מ הרי הוא פסיק רישא ואף דלח ניחא לי' מ"מ אסור מה"ת ומאי שנא כלאי זרעים משאר איסורים אבל הנכון בזה לענ"ד עפ"י מה שכ' תוס' בריש ב"ב מובא בתוס' י"ט פ"ה משנה ויו דמכילתן דכל לשון זריעה פירושו דניחא לי' וממילא מה שהזהירה תורה כרמך לא תזרע כלאים ושדך לא תזרע כלאים היינו היכא דרצונו לזרוע כלאים אבל כל שא נו רוצה לזרוע אינו אסור מן התורה וכיון שהתורה התירה לן זריעת כלאים שאינו רוצה לזרוע לא קשה מידי משאר איסורים דפ"ר דלא ניחא לי' חסור דכן היא הלכה ובזה מיושב שפיר דהא דאמרו כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט מיירי בין בזריעה ובין לאחר שגדלו דבכולם אין כאן חיסור תורה כיון שאינו רוצה רק משום מראית עין ימעט ולהכי א"ש סוגיא דמועד קטן דאפי' לאחר שהושרש אפ"ה אין בו איסור מה"ת לקיים ולכן דוקא ביש בו רובע לסאה ימעט וא"ש הכל כנלע"ד: