אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) בעזרת הנותן ליעף כח ומרבה לאין אונים בריאות, אתחיל לכתוב חידושים במשניות, הלכות מקואות › פרק ג

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

בעזרת הנותן ליעף כח ומרבה לאין אונים בריאות, אתחיל לכתוב חידושים במשניות, הלכות מקואות · פרק ג

פרק ב

משנה ב' כיצד הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין לעולם הוא שא בפיסולו כו' או עד שיעמוד בחצר מם סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים ופי' הרב דאמרי' גוד אסיק וקיימ"ל כן והקשה התוי"ט דהרי פסק הר"ב דלא כר' יהודה בהא דאם הי' רגלו של הראשון עודינו במים ומשום דלא אמרי' גוד אחית וכ"ש גוד אסיק ועוד קשה ממתני' דמטהרין את המקואות כו' דמבואר דאמרי' גוד אחית. והנה הפני יהושע בגיטן בסוגי' דהניצוק וקטפרס תמה על התוס' י"ט דמה קשיא לי' דבשלמא במתני' דהכא ובמתני' דמטהרין המקואות דמיירי לענין פסול שאובין דלא הוי אלא דרבנן שפיר אמרי' כמו שאנו מקילן בי' דסגי בהשקה חוט השערה ואינו צריך כדי שפופרת הנוד והקילו ג"כ דאף אחר שנפסקו החיבור והופסק ההשקה אפ"ה נשאר הפסול כשרותו ולהכי מקילן ג"כ דנימא דאמרי' בי' גוד אחית וגוד אסיק משא"כ ר' יהודא בהא דאם הי' רגלו של הראשון כו' מיירי לענין חסר להשלים השיעור מם סאה בזה לא אמרי' גוד אחית וגוד אסיק וכן מיושב בזה דלא תיקשו ממתני' על סתם מתני' דהניצוק והקטפרס אינו חיבור דמשום דמתני' ע"כ לא מיירי משאובין כיון שתני דטופח לא הוי חיבור ובשאובין מהני אפי' השקה כחוט השערה ע"כ וכן ראיתי לבעל אמרי אש בתשובה סי' פ' שהביא דברי הראב"ד דירד לחלק ג"כ בין שאובין למקוה חסר ומיישב בעל אמרי אש ג"כ קושית התוס' י"ט. ופלא בעיני על הגאונים הללו שלא ראו דברי התוס' י"ט בפרק ויו משנה חית בד"ה אפי' שמביא תי' זה בשם הר"ש דלא תיקשי מהך מתני' דמטהרין על סתם מתני' דקטפרס אינו חיבור משום דהיכא רק בשאובין הקילו והתם לענין חסר אלא שלפ"ז צ"ל דמיירי מתני' דמטהרין ששואבין ע"י כלי גללים ודומה דאל"ה הרי הווייתן ע"י טהרה בעי' מדאורייתא ע"כ ובזה ניחא דמיאן התוס' י"ט בתי' זה משום דהוי קשיא לי' לתוסי"ט לשיטת הפוסקים דכולו שאוב דאוריי' אכתי הקושי' במקומה עומדת דמ"ש מתני' ומשנה דמטהרין דאמרי' בי' גוד אחית ומ"ש במתני' דקטפרס ובהא דר' יהודא דלא אמרי' גוד אחית ואף דעל מתני' דמטהרין אכתי הו"ל לתוסי"ט לתרץ דמיירי במקוה שנפסלו ע"י שנפלו לתוכו ג' לוגין דלא הוי אלא דרבנן וכמש"כ הש"ך בסי' ר"א ס"ק קי"ז ע"ש מ"מ ממתני' אכתי תיקשו דהא מתני' סתמא קתני כיצד הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין א"כ משמע דכל שיש בבור פחות ממם סאה אפי' אין בו מים כשרים ג' לוגין ונפלו לו ג' לוגין דאז לשיטת ר"ת הוי ג' לוגין שאובין בתחלה ופסול מדאורייתא וכמו שמבואר בתשו' מהרי"ק סי' נ"ו מ"מ מהני מה שמעמיד מם סאה למטה ואמרי' גוד אחית ותיקשו לפ"ז הרי הוי פסול דאוריי' ומ"ש מהא דר' יהודא דלא אמרי' לרבנן גוד אחית וכן מהא דהניצוק וקטפרס דאינו חיבור ולכן הוצרך התוסי"ט לשנויי תי' אחר:

ומעתה אני תמה מאוד על הפני יהושע דהרי שם בגיטין הקשה ר"ת על מתני' דהקטפרס אינו חיבור מהא דשלש גממיות דבין ר"מ ובין יהודה מודו דמבטלין בתחתונה דאמרי' גוד אחית וקטפרס הוי חיבור ועל זה הקשה הפני יהושע מדוע לא הקשה רבינו תם על מתני' דמטהרין ותי' לחלק בין שאובין דרבנן ובין חסר ותימא הרי הר"ת הקשה כן ולשיטתו דכולו שאוב מדאוריי' אכתי תיקשו ואכ"פ ממתני' דהבור שבחצר דמשמע דאפי' לא הי' ג' לוגין כשרין בבור בשעה שנפלו לו ג' לוגין אפ"ה אי נתמלא אח"כ ממי גשמים מהני שיעמיד בחצר מם סאה ואמרי' גוד אסיק ותיקשו דהרי ג' לוגין בתחלה הל"מ ומדאוריי' פסול ותיקשו אמתני' דקטפרס אינו חיבור וצ"ע:

משנה ג' בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לג ויוצאה ממנו לעולם הוא בפסול עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג' לוגין וכתב התוי"ט בשם הר"ש והרא"ש דמתני' מיירי שאין במים של האמה מם סאה קודם חיבורו למי הבור והתוי"ט הוסיף ראיי' דאז הוי מם סאה במי האמה א"כ יטהרו את השאובים לגמרי ומאי שנא מהא דאמרי' ברישא עד שיעמיד בחצר ויטהרו כו' וכן כתב הש"ך ומסיים הש"ך ועיין לקמן סעי' ס' עכ"ל ובס' לחם ושמלה כ' דכוונת הש"ך דשם כתב המחבר שיטת הרמב"ם דשטף של גשמים אינו מערב אלא א"כ עמדו ולפ"ז הכא דהאמה נכנסת ויוצאת אפי' הי' בה אלף סאה לא מהני השקתה ומה שמביא ראיי' התוסי"ט מהא דרישא עד שיעמיד בחצר זהו היא ראי' לסתור כי אדרבה מדקתני עד שיעמיד. משמע דבעי' דוקא עומד ולא זוחל ע"כ ולפ"ז ליתא לכל דברי הפוסקים הנ"ל שכתבו דמתני' מיירי דוקא שאין בהאמה מ"ס אלא מתני' מיירי בכל גוונא. ובאמת כי מלבד שהי' לו להש"ך להשיב על דין זה בפומבי ולאמר כי לפי דברי המחבר לקמן ליתא לדין זה ואפי' יש בו מ"ס לא מהני עוד תמוה לי איך שכח התוסי"ט את דברי עצמו שהביא לעיל ד"ה ויטהרו דברי הרמב"ם שכ' שאין הנזחלים מערבין ואיך לא נשא פניו להזכיר כאן ד דלשיטתו אפי' יש מ"ס בהאמה מ"מ אינו מטהר:

לכן נלע"ד לחדש בסייעתא דשמיא דהא דכתב הש"ך ועיי' לקמן סעי' ס' לא היה כוונתו לחלוק על דין זה וכמו שהבין בספר הנ"ל אלא בא לומר ועיי' בסעי' סמך לעיין ולהבין החילוק שבין שני דינים הנזכרים דאע"ג שהמחבר פוסק שם דאין הנזחלים מערבים מ"מ איתא ג"כ להלכה לכך דינא דאם הי' מי האמה מ"ם אז מטהרין את הבור והטעם נראה לענ"ד דאפי' לשיטת הסוברים דכולו שאוב פסול מדאוריי' כמו מקוה חסר ממם סאה אפ"ה יש סברא לומר דדוקא במקוה חסר לחברו למקוה שלם שפיר אמרי' דמים זוחלים אינו מערב ומחברו אבל בשאוב י"ל דמים זוחלין שפיר מהני לחברו ולטהרו והסברא בזה דמים זוחלין שפיר מהני לשאובין בסיבורו לעשותו כאלו נזחלו ונמשכו השאובין לבור והוי שאיבה שהמשיכום כולה שהסכימו ומבואר בס' דברי חיים להגאון מסאנז שאפי' למ"ד שאובה דאורייתא אפ"ה בהמשכה אינו אלא מדרבנן וכהאי גוונא שמחוברים למם סאה כשרים לא גזרו ולהכי נטהר הבור שאובין לגמרי אבל היכי דהמקוה חסר לעשותו שלם לא מהני מם סאה זוחלין לטהרו רק אם עמדו ובהכי אתי שפיר דהתם גבי גממיות שפיר אמרי' דאין הנזחלים מערבין משום דאנו רוצים לעשות ממקוה חסר מלא ולזה לא מהני הזוחלין אבל במתני' דע"כ דמיירי שהי' המקוה שלם בבור והי' מם סאה שאובין ולהכי שפיר פירשו הראשוני' ז"ל דמיירי בלא היה מם סאה בהאמה אבל אם הי' מם סאה בהאמה אז שפיר הי' נטהר לגמרי. והא דאמרי' דע"כ מוכח דמתני' מיירי שהי' מם סאה שאובין בבור הוא נראה לדעתי משום דיש לדקדק במתניתן למה תני בור שהוא מלא מים שאובין ומאי נ"מ אי מלא או לא ואי משום דרצה להשמיענו דדוקא, הכא צריך לחשוב מים היוצאין לפי החשבון וברישא סגי ביציאת מים הראשונים כדי מילאו וכמש"כ הראב"ד מובא בש"ך משום דהכא מיירי בכולו שאובין א"כ אכתי הוי סגי לומר בור שיש בו מים שאובין ועוד קשה דהרי פירש הראב"ד מובא בש"ך דהפי' במתני' עד שיתחשב שאנו צריכים לחשוב אם מי האמה יותר ממי הבור או לא כו' ע"ש וקשה להבין אם הבור מלא על כל גדותיו אי אפשר שמי האמה העוברין ושוטפין על שיטת הבור יהי' מרובין על השאובין אלא ודאי ע"כ צריך לפרש דמלא דתנן במתני' אין פירושו שהוא מלא על גדותיו הלא הפי' מלא שנתמלא שיעור מם סאה ודוגמא דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסרה דהפירוש דחסר משיעורה הידוע מם סאה ה"ה הכא הפי' בור שהוא מלא מלח בשיעור מם סאה אבל לעולם אינה מליאה בכמותה ואפשר שיפלו מי האמה לתוך הבור יותר ממי שאובין שבבור ואתי' מתני' לא לאשמועינן דאפי' יש בה מם סאה שאובין אפ"ה אין האמה מטהרת אותה משום דליכא בה מם סאה אבל אי איכא בהאמה מ"ם שפיר הי' מטהרין אף שהם זוחלין כיון דגם בבור יש מ"ס. ובזה אתי שפיר דאע"ג דפסק המחבר בסעי' ס' דאין מים זוחלין מחבר ומערב היינו דוקא לעשות מקוה חסר שיהי' כשר כמלא אבל הכא דמיירי בבור מלא בשיעור מם סאה ורק דהוי שאובין לזה שפיר מהני חיבור מ"ס אפי' זוחלין מטעם שכתבתי זה הנ"ל בשיטת התוסי"ט והש"ך הנ"ל:

ובזה אתי שפיר ג"כ מה שדקדק בספר הנ"ל דמרישא דתני עד שיעמיד כו' מוכח דזוחלין אינו מחבר רק בעמדו נלמד דהתם סתמא קתני במתני' בור שנפל לתוכו ג' לוגין ומיירי התנא אפי' אם הבור עדיין הוא חסר משיעור מם סאה אפי' אחר שנפל לתוכו ג"ל וע"ז שפיר הוצרך התנא לאסור עד שיעמיד ענג כיון שרוצה להכשיר מקוה חסר מחמת חיבורו למם סאה דאז לא מהני בזחילה רק ע"י עמידה ולהכי צריך לתני עד שיעמיד ואש ובהכי ניחא לן ג"כ לישב קושית הפני יהושע שהבאתי על התוסי"ט במשנה דלעיל שהקשה דמאין מקשה התוסי"ט ממתני' דבור שבחצר הנ"ל וממתני' דמטהרין את המקואת דמבואר דאמרי' גוד אסיק ועל מתני' דהקטפרם אינו חיבור ועל רבנן דר' יהודה דאם הי' רגלו של הראשון כו' דמבואר דלא אמרי' גוד אסיק וגוד אחית ומאי קושי' שאני התם דמיירי ממקוה חסר לא אמרי' גוד אסיק אבל בשאוב דלא הוי אלא דרבנן שפיר אמרי' גוד אסיק ובדברינו א"ש דהוכיח התוס' י"ט מדתני במתני' עד שיעמוד בחצר ולא קתני סתם עד שיהי' מם סאה מוכח מזה דהתנא מיירי אפי' אם הבור יהי' חסר משיעור מם סאה אף אחר שנפל לתוכו ג' לוגין וכבר אמרי' דלחסר לא מהני מ"ס זוחלין לטהרו ולכך התנה התנא עד שיעמוד ולא מהני זוחלין ועכ"פ מוכח דמתני' מיירי אף להכשיר מקוה חסירה ואפ"ה אמרי' גוד אסיק ושפיר הקשה התוסי"ט מהא דהצונן וקטפרס ומהא דר"י הנ"ל ומיושב קושית הפני יהושע ואמרי א"ש הנ"ל:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה