אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות › פרק נ משנה א

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות · פרק נ משנה א

פרק שלישי משנה ד

התורם חביות של יין ונמצאת חומץ וכו' אם ספק תרומה ויחזור ויתרום וכו' נפלה אחת לתוך החולין אינה מדומעת נפלה שני' למקום אחר אינו מדמעת נפלו שתיהם למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהן והטעם בזה מבואר שדימוע שאוסר עד מאה הוא דרבנן ובדאוריי' חד בתרי בטל ולכל אחת יש ס' דרבנן ולהכי אינו בכל אחד לחוד אבל בנפלו שניהם למקום א' אז אין כאן רק וודאי תרומה ולהכי מדמעות כקטנה שבשתיהן. וקשי' לי הרי מבואר במס' ערלה פ"ב משנה ויו דהא דתרומה מדמע עד מאה היינו מין במינו אבל שלא במינו בנותן טעם והכי קיימ"ל וגם קיימ"ל בע"ז ס"ח ובש"ע יו"ד סי' קל"ד דחומץ ביין הוי מין בשאינו מינו א"כ קשה בנפלו שניהן למקום א' למה מדמעים כקטנה דהרי אם נפלו שניהן דהיינו החומץ והיין למקום אחד דהיינו ליין של חולין א"כ בממ"נ אי מרגיש בתערובת זה טעם חומץ א"כ טעם כעיקר דאורייתא ואפשר שהחומץ סי' תרומה מאחר שלאחר שתרמה הוחמצה והוי ספיקי דאורייתא ואסור אפי' אי איכא מאה ביין וכמו שמבואר במתני' דערלה הנ"ל ואי אינו מרגיש טעם החומץ א"כ אכתי איכא ספק שמא היין שנתערב חולין והחומץ הי' תרומה ונתבטל טעמו הרי הוי ס' דרבנן ומותר ולמה מדמעות וכן אי נפלו שתיהן לתוך חומץ ג"כ קשה כנ"ל אי ירגיש טעם יין פשיטא דאסור וכנ"ל וצ"ע:

(קז) שם התורם חביות של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה חומץ קודם שנתרמה אינה תרומה ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום וכ' הר"ש דבריש נידה ובקדושין ע"ט דפריך הש"ס מהא דמקום שנמדד ונמצא חסר דאמרי' כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאין ודאי על הא דהבודק את החביות כו' דמג' ימים ואילך הוי ס' ותרומה ויחזור ויתרם ה"ה דהוי מצי הש"ס ג"כ לפרוך ממתני' עיי"ש:

והנה הרמב"ם בפ"ב מתרומת פסק להך מתני' וכ' ג"כ הבודק את החביות והניחה להיות מפריש כו' ולאחר זמן נמצאת חומץ מעת שבדקה ועד ג' ימים ודאי יין מכאן ואילך ספק ותמהו עליו הרשב"א והריטב"א בקדושין וכן תמה הכ"מ דהרי בגמרא פריך הש"ס מקוה אחביות ומשני ר"ח מסורא מאן תנא חביות ר"ש אבל מקוה אתיא כרבנן ואיך זיכה הרמב"ם שטרא לבי תרי דבמקוה שנמדד פסק כחכמים דטמאין ודאי ובחביות ובדין דמתני' פסק ועיי' במל"מ הל' מקואות ופליגי בסי' א' ושעה"מ הל' תרומת:

ומה שנראה לענ"ד לישב הוא דהנה בקדושין ע"ט אתמר קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי הוא בוגרת אמר רב הרי הוא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישי' לקדושי' שניהם ופריך הש"ס אימת אילימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי הוא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ופירש"י כיון דכל ששה חדשים בחזקת נערה הוא עד שתבא סימני בוגרת א"כ מי יימר דבצפרא בגרה דלמא השתא הוא דבגרה והקשה המהרש"א מאי פריך הש"ס דלמא ס"ל לרב כתנא דמקוה שנמדד כו' דאמרי' הרי חסר לפניך וכל הטהרות טמאות דהא אכתי לא ידע המקשן לחלק בין תרתי לריעותא או חדא לריעותא כמו שמסיק ונראה לישב עפ"י מה שכתבו הרשב"א החו והר"ן בגבינות שנעשו מבהמה שנמצאת אחר שחיטה שהוא טריפה דאמרי' השתא הוא דנטרפה אך אם הוגלד פי המכה דידוע דלאו סמוך לשחיטה נטרפה אז מטריפן למפרע י"ב חודש וביאר הטו"ז ביו"ד סי' פ"א סק"ג דלא אמרי' אוקי דבר אחזקה אלא היכי שאנו יכולין להמשיך החזקה עד שעת מציאה אכל היכי דאנו צריכין לבטל זמן מה החזקה ואינו ידוע מאימתי לא אזלא בתר חזקה זו כלל עיי"ש ולפ"ז נראה אעג"ב דקיימ"ל חזקה דהשתא הוי חזקה וכרב דאמר הרי הוא בוגרת לפניך מ"מ פשיטא דלא עדיף מחזקה קמייתא דאדרבה קיימ"ל דלעולם חזקה קמייתא עדיף רק היכי דאיכא תרתי לריעותא א"כ כמו דלא מוקמי' אחזקה קמייתא אלא היכי דיכולין להמשיך החזקה עד שעת מציאת הספק ה"ה בחזקה דהשתא לא אזלי' בתרה אלא היכי דיכולין אנו להמשיך החזקה למפרע עד שעה שמתחיל הספק וכמו דאמרי' במקוה מדהשתא חסר מעיקרא נמי חסר עד רגע אחת אחר המדידה ולפ"ז י"ל דס"ל לרש"י כמו שלפעמים באים סימני בוגרת בתוך שש חרשים כמו כן לפעמים יבואו הסימנים גם בתחילת שש אמנם זה פשוט דאם יבואו בתחילת שש דהיינו בהתחלת ימי נערות לא מהני הסימנים ולא נעשה בוגרת עד כלות שש חדשים ומטעם דלא מצינו מקטנותא יצאה לבגר רק באיילינות וכמו שמוכה בקדושין ד' דפריך וכי נפקא לה בנערות בוגרת מאי בעי גבה ומשני באיילונת דמוכח דלא משכחת שתהי' מקטנותא יצאה לבגר רק באיילונת וכן יש להביא ראייה לזה דסימני בגרות לא מהני בתחילת ימי נערות כמו דלא מהני סימני נערות דהיינו שתי שערות שהביאה קודם ימי נערות דהיינו י"ב שנים ויום אחד דאמרי' שומא הן כמבואר בש"ס ופוסקים ולפ"ז בתוך שש אי מצינו סימני בוגרת לא מהני חזקה דהשתא דנימא הרי בוגרת לפניך דהרי ע"כ צריכן אנו להמשיך החזקה עד שעה שראוי לספק ומוכרחין אנו לומר כשם שהוא עכשיו בוגרת כן הי' לה הסימנים כבר בתחלת שש ואז לא מהני הסימנים כלל ול נעשה בוגרת גם עתה כל זמן שלא עברו הששה חדשים אלא ע"כ כך אנו צריכין לומר דמדהשתא בגרו כן מעיקרא נמי יום אחד אחר ימי נערות בגרה וע"כ נתבטל זמן מה מן החזקה דהשתא ומשו"ה לא אזלינן בתרא וכמו דאמרי' בחזקה קמייתא ושפיר פריך הש"ס בהא נימא רב הרי בוגרת לפניך דע"כ נתבטיל חזקה זו זמן מה לא אזלי' בתרא ולא קשה ממקוה דהתם חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך עד המדידה ולפ"ז מיושב הרמב"ם הנ"ל דהא דאמרי' שם בש"ס דבחביות אמרי' הרי חומץ לפניך היינו לר"י בן לוי דס"ל ג' ימים אחרונים ודאי חומץ אבל לר"י דס"ל ג' ימים ראשונים ודאי יין אף דיוכל להיות דמיד עקר אחר הבדיקה מ"מ כל ג' ימים לא שמי' חומץ לא שייך הך חזקה דהרי חומץ לפנינו דכיון דצריכין אנו להמשיך החזקה עד שעת הבדיקה ובאמת שלשה ימים אחר הבדיקה יש לו דין יין אף שהתחיל להחמיץ א"כ כבר נתבטל שעה אחת החזקה דהשתא ולא אזלי' בתרא ולא נשאר לן בחביות רק חזקת טבל נגד חזקת יין ולא הוי תרתי לריעותא ולכן אינו רק ספק ולפ"ז א"ש דודאי ר"ס מסורא שפיר משני מאן תנא חביות ר"ש משום דרצה לשנויי גם אליבי' דר"י ב"ל והוי חביות דומה למקוה דאיכא תרתי לריעותא אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק כר"י דכל שלשה ימים הראשונים ודאי יין שפיר פסק דגם לרבנן לא הוי רק ספק כיון דליכא תרתי לריעותא רק חדא נגד חדא וא"ש:

(קח) שם משנה חית המתכווין לומר תרומה כו' עולה ואמר שלמים לא אמר כלום עד שיהי' פיו ולבו שווים התוס' י"ט הביא בשם הר"ש דדוקא כששפתיו ולבו מכחישן זה את זה אז לא אמר כלום אבל כשאינו מכחישן זה או אז מהני בתרומה וקדשים כדאמרינן בשבועת כו' דגמר בלבו אפי' לא הוציא בשפתיו מהני והטעמא דבתרומה כתיב ונחשב לכם כו' ובקרבן כתי' כל נדיב לב ע"ש ומכאן קשה לי על הרא"ש בפירושו לנדרים דף ב' על הא דילפי' לה דידות כנדרים כתב הרא"ש וז"ל ואעג"ב דגמר בלבו לידור אי לאו דחשבינן לי' כאילו הוציא בשפתיו לא הוי נדר כדאמרי' בפ"ג דשבועת גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו עכ"ל נשמע מזה דאילו הוי סבירא לן גבי נדר דגמר בלבו אינו צריך להוציא בשפתיו לא הוי צריך דרשא לרבות ידות נדרים דהא בגמר בלבו לחוד סגי וקשה לי מהא דפרכי' לקמן דף ויו על אביי דס"ל ידים שאינו מוכוחית הווין ידים מהא דהאומר הרי זה חטאת הרי זו אשם אעפ"י שהוא מחויב חטאת לא אמר כלום ותיובתא דאביי דמוכח דבעי' ידים מוכיחת אבל לרבא א"ש משום דלא הוי ידים וקשה הא בקרבן כתיב כל נדיב לב א"כ אפי' לא מהני מטעם יד להוי קרבן מטעם גמר בלבו אלא ע"כ מוכח מזה דידים שאינו מוכיחת או אפי' ידים מוכיחות לולי דדרשי מקרא דמהני הו"א דגרע מחושב בלבו סתם משום דהוי כאילו מחשבתו ושפתיו מכחישן זה את זה ולהכי לא אמר כלום כמבואר במתני' וממילא דגם בנדרים אפי' אי הי' סגי במחשבה גרידא אפ"ה איצטרך קרא לרבות ידות ודברי הרא"ש צ"ע:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה