אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות › פרק שלישי משנה ד

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות · פרק שלישי משנה ד

פרק ב משנה ב

(קו) ביטל עד שלא תרם כו' הרמב"ם פ"ד מהל' תרומת הלכה שית כ' האומר לשותפו כו' לתרום והלך לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרום אם לא שינה השליח תרומתו אמה ואם שינה, כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה ע"כ ותמה הראב"ד מה למה זה המחבר שפסק כר"ל שלא העמידו בירושלמי את המשנה בשינה שליחותו אלא לדעת ר"ל דס"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור ולית הלכתא כוותי' ע"כ ומה שתי' המהר"י קורקס בכ"מ עיי' שעה"מ שהניחו בצ"ע. וגם הרמב"ם עצמו פסק בפ"ז מהל' אישות הל"י דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר למ"ד יום אם חזר הוא בתוך למד' יום או שחזרה הוא אינה מקודשת והיינו כר' יוחנן בסוגיא דאתו דיבור ומבטל דיבור בקדושין ר"פ האומר וכמו שמסיק הש"ס והלכתא כר"י אפי' בקמייתא:

עוד כ' הרמב"ם שם בא אחר וקדשה בתוך למ"ד יום הרי זו מקודשת שני לעולם לפי שבשעה שקדשה שני לא היתה מקודשת כו' ונעשית אשת איש. ולאחר למד יום כשיבואו קדושי ראשון ימצאו אותה אשת איש כו' וכ' הה"מ שדעת רבינו בדעת הרמב"ן דאם מת השני או גירש בתוך למד יום חל קידושי ראשון עיי"ש והקשה ע"ז הרשב"א מובא בר"ן וכן הקשה הרא"ש דהרי אפי' לר"ל דס"ל לא אתו דיבור ומבטל דיבור מודה דמעשה עדיף ומוציא מידי דיבור וכמו דמשני בשתרם בעה"ב את כריו ואיך נימא לר"י דמעשה גרע מדיבור דבדיבור נתבטלו הקדושין לגמרי חם חזרה בה ובקבלה קדושין מאחר לא נתבטלו הקדושין הראשונים עיי"ש:

ונראה לענ"ד בסייעתא דשמיא לישב דעת הרמב"ם אכן נקדים מה דקשיא לן בסוגין דגרסי' לא בא אחר וקדשה וחזרה בה מהו ר"י אומר חוזרת דאתו דיבור ומבטל דיבור ר"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומ"ד ופריך ר"י לר"ל ממתני' הנ"ל דביטל עד שלא תרם דאין תרומתו תרומה אלמא דאתו דיבור ומ"ד ומשני שאני נתינת מפות ליד אשה דכמעשה דמי ע"כ מבואר יוצא דר"י ור"ל תרווייהו מודו דאתו דיבור ומ"ד וגם תרווייהו מודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה רק פלוגתתם אי נתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי וחשיב מעשה או אינו חשוב רק דיבור וא"כ קשה (א) דמדוע אמרי' בגמרא דפליגי אי אתי דיבור ומ"ד דהרי אין בזה פלוגתא ביניהם רק הי"ל למימר דפליגי אי נתינת מעות חשיב דיבור או מעשה ולא אתי דיבור ומבטל לי' (ב) קשה באיזה סברא פליגי ר"י ור"ל אי נתינת מעות חשיב מעשה אי לא (ג) קשה קושית המהרש"א דלר"ל ג"כ קשיא מרישא דמתני' לסיפא דתנן אם משתרם ביטל תרומתו תרומה דמשמע אפי' אם תרם רק באומד ובמחשבה ואמאי לא נימא דאתי דיבור ומ"ד כמו ברישא (ד) קשה קושית התו' ורמב"ן דמאי פריך ר"ל לר"י דנימא מחשבה מוציא מידי מחשבה דהרי גם לדידי' קשיא דהרי הוא מודה בדיבור גרידא דאתי דיבור ומ"ד. (ה) קשה טובא בלישנא בתרא דלפירש רש"י משמע דלר"ל אינה חוזרת אפי' בפניו וזה תמוה כמו שכ' התוס' דאיך ס"ד אם צווחת אינה רוצה להתקדש שלא תוכל לחזור בה וכי משני שאמרה תהוי לי שלוחי לא תהי' מצית לחזור בה וגם שיטת התוס' שכתבו דמיירי בלא אמירתה לשליח דהיינו שחזרה בה ע"י שליח וכמו שכ' המהרש"א וקושית הש"ס מהא דהשולח גט היה משלח לו ע"י שליח פ"ש ג"כ דחוק מאוד דמאי נ"מ אם חוזרת ע"י שליא או ע"י עצמה סוף כל סוף אין אשה מתקדשת אלא לרצונה וכיון שגילתה דעתה ע"י שליח שאינה רוצה בשלוחה למה תהי' מקודשת בע"כ. הנה כל אלה הוקשה לרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ולהכי הי' מוכרח ללמוד פירוש אחר בסוגיא וממילא יתישב שיטתו על נכון:

אכן יש לחקור בסוגין הא דקימ"ל אתי דיבור ומבטל דיבור מהו פירושו מי נימא דהכוונה דהדיבור האחרון מבטל מציאות דיבור הראשון ממרי וממילא חשיב כאילו לא הי' הדיבור הראשון במציאות וכעין מה דקיימ"ל חכם עוקר הנדר מעיקרו ונעקר הנדר לגמרי ה"ה הכא נמי נעקר הדיבור מעיקרו או דלמה פירושו דאותו דיבור הראשון שפיר יש לו גם עכשיו מציאות ולא נתבטל כלל רק דאמרי' דיוכל לחזור מדיבורי ולשנותו ומשעת דיבור האחרון ואילך פסק כח דיבור הראשון ומתחיל כח דיבור השני וכעין דאמרי' בעלמא בעל מיגז גייז. ותנפקא מינה לדינא בין שני פירושים הללו הוא אם אמר הרי את מקודשת לי לאחר למ"ד יום ובתוך למ"ד חזרו בה או הוא או היא ושוב נמלכו וחוזרין בדיבורם האחרון טרם שהגיעו למד יום ורוצים שהקדושין הראשונים יהי' בתוקפו דודאי לפי' הראשון שכתבנו לא מהני הקדושין ואינה מקודשת משום דכיון דפעם אחת חזרו בו מן הקדושין א"כ כבר נתבטל דיבור הראשון וא"כ לא מהני כלל מה שעכשיו מרוצין לקדושין וצריכין קדושין אחרים אבל לפירוש הב' שכתבנו כל עצמו של דיבור הראשון לא נתבטל מחמת החזרה שחזרו בו רק שדיבור שני מעכב את הקדושין שלא יחולו מחמת סירובם וכעת ששוב נחרצו הרי הדיבור ראשון בתוקפו ובמקומו עומד וחלו הקדושין. ונראה לענ"ד פשוט כפירוש הראשון שכתבנו וראיי' מהא דפריך הש"ס הילכתא אהילכתא דקיימ"ל כר' יוחנן דאתי דיבור ומ"ד וקיימ"ל כר' נחמן דהשולח גט ע"י שליח וביטלו דחוזר ומגרש בו ואי נימא כפירוש השני דכתבנו א"כ מאי קושיא הלא גם בקדושין אם הי' חוזרין ורוצין שיהני הקדושין היה מהני רק הא דלא מהני משום דגם עכשיו אינם רוצין להתקדש אבל בגט שחוזר מביטולו מהני הגירושין אלא ע"כ דפשיטא לי' לגמרא דידן דכיון דאמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור נתבטל דיבור הראשון לגמרי ולח מהני תו הקדושין הראשונים בשום אופן ולהכי שפיר פריך הש"ס וראיי' זו למדתו מתוך דברי הרשב"א במתני' דר"פ האומר גבי מת או גירש בתוך למ"ד יום:

וארווח לן בזה להבין דברי התוס' ד"ה מידי כו' שהקשו והרי לר' יוחנן ג"כ קשה מהך מתני' דתרומת דתנן התם ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה דמשמע דמיירי אפי' תרם באומד ובמחשבה מ"מ הוי תרומה ואמאי לא נימא דאתי דיבור ומבטל דיבור יעי"ש ולכאורה מה הקשו תוספת דהרי איכא למימר דפירושו של אתי דיבור ומ"ד כפי' השני הנ"ל דעד שעת הביטול השליחות בתוקפו ולא נתבטל אלא משעת הביטול ואילך וממילא כל מה שעשה השליח קודם הביטול אמרי' דשלוחו של אדם כמותו והוי חשיב כאילו הבעלים בעצמו תרמו ולהכי שפיר אמרי' דתרומתו תרומה אבל בהא דקדושין וגיטן אין דנין אלא משעת החזרה ואילך שפיר אמרי' אתי דיבור ומ"ד ומאי קשי' להו לתוס' אבל לפי דברינו א"ש דפשיטא להו לתוס' דאתי דיבור ומבטל דיבור פירושו שנעקר ונתבטל דיבור הראשון לגמרי ולהכי שפיר קשיא להו לר"י דכיון דנתבטל דיבור השליחות לגמרי א"כ אפי' אם תרם במחשבה דלא הוי אלא דיבור ג"כ יהי' נעקר ונתבטל ואמאי תנן דתרומתו תרומה וא"ש:

ובדברינו אלו אורו עיני להבין דעת קדושים דברי הרא"ש ז"ל שכ' דדוקא בחזרה היא דפליגי ר"י ור"ל אבל בחזר הוא מודה ר"ל לר"י דחוזר בו מטעם דדוקא באשה אמרינן דנתינת מעות לידה כמעשה דמי. ודברי תימה הם מדוע לא חשיב נתינת מעות לגבי הבעל ג"כ מעשה כמו לגבי האשה וכבר עמדו בזה עיי' במקנה אך לדברינו א"ש דבשלמא אם היא חוזרת שפיר י"ל דאף דאמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור והוי דיבורה הראשון כמאן דליתא מ"מ הרי אם קבלה מעות קדושין אפי' בשתיקה ג"כ מקודשת וכיון דהוא לא חזר ודיבור שלו במה שאמר הרי את מקודשת לא נתבטל אע"ג שנתבטל דיבורה דידה שאמרה רוצה אני הרי אפי' ליכא דיבורה כלל רק שמקבלת המעות בשתיקה ג"כ מקודשת כמבואר בקדושין בסוגי' דציפרא ולהכי שפיר חשיב מעשה לר"ל ואינה חוזרת אבל אם חזר הוא וביטל דיבורו במה שאמר הרי את מקודשת לי ממילא נתינת מעות גרידא לא חשיב מעשה כלל דהרי אפי' בנתן הוא ואמרה היא קיימ"ל בקדושין דאינו אלא ספק דרבנן והיינו דוקא באמרה האשה בפירוש אני מתקדש לך בזה אבל היכי דלא אמרה אלא רוצה אני או הן ודאי דלא הוי קדושין כלל ולהכי מודה ר"ל וס"ל לרא"ש דבזה פליגו ר"ל ור"י דר"ל סבירא לי' דודאי היכי דאמרי אתי דיבור ומבטל דיבור נתבטל דיבור הראשון וממילא דאיכא חילוק בין אם היא חוזרת דאז עכ"פ נתינת מעות חשיב מעשה כיון שדיבורו של הבעל קיים מה שאמר הרי את מקודשת עם שתיקה דידה ובין חזר הוא דאז נתינת מעות לא חשיב מעשה כלל ור"י ס"ל ע"כ דאתי דיבור ומ"ד והוי כאילו מיאנה בקדושין בשעת שנתן לה המעות ונתבטל גם דיבור דידיה ולהכי נתינת מעות לא חשיב מעשה כלל. וא"ש:

אך הרמב"ם דחיקא לי' לפרש בדעת ר"י כפי' הנ"ל וגם הי' קשה לו כל הקושית הנ"ל ולהכי ס"ל דבהא גופא פליגי ר"י עם ר"ל דר"י ס"ל כפירוש הראשון שכתבנו דהדיבור הראשון נתבטל לגמרי ור"ל ס"ל דלא אמרי' א"ד ומ"ד ראשון אלא דהדיבור הראשון קיים ולא בטל אלא משעת חזרתו ואילך ורק הכא משום הכי אינו חוזרת משום דנתינת מעות חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל בתרומה אתי שפיר דאם ביטל עד שלא תרם דאתי דיבור ומבטל דיבור דהיינו לא שנאמר דמבטל דיבור הראשון אלא דמשעת הביטול ואילך נעקר השליחות וממילא מה שתרם אח"כ לא מהני ולהכי אין תרומתו תרומה כיון דחזר בו:

ובזה מיושב לשון הש"ס שהקשינו למה אמרו בגמרא דפליגי ר"י ור"ל אי א"ד ומבטל דיבור הרי גם ר"ל מודה דאמרי' א"ד ומ"ד דהכי פירושו ר"י ס"ל אמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור הראשון לגמרי ור"ל ס"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור הראשון לגמרי רק מכאן ואילך וממילא בהאי טעמא פליגי דלר"י כיון שםע דנתבטל דיבור הראשון ממילא נתינת מעות גרידא לא חשיב מעשה כלל ור"ל ס"ל דלא נתבטל דיבור הראשון ממילא שפיר חשיב נתינת מעות למעשה ואינה חוזרת. והשתא מיושב קושית המהרש"א הנ"ל דלר"ל לא תיקשו דרישא וסיפא דמתני' דתרומת סותרת אהדדי דזה אינו דדוקא לר"י דס"ל אתי דיבור ומ"ד ונתבטל דיבור השליחות לגמרי שפיר הקשו התוס' דאפי' בביטל אחר שתרם במחשבה נימא א"ד ומ"ד אבל לר"ל דס"ל דאינו נעקר דיבור קמא רק משעת חזרה ואילך א"כ מתני' א"ש דוקא בביטל קודם שתרם דעכ"פ מעת שביטל פסק השליחות להכי אין תרומתו תרומה אבל בביטל אחר שתרם כיון כיון דלא נתבטל השליחות למפרע א"כ שפיר תרומתו תרומה כאילו תרם בעצמו וא"ש. ויתישב ג"כ קושית התו"י ורמב"ן הנ"ל דמאי פריך ר"ל לר"י מטומאת כלים דהרי לדידיה נמי קשיא די"ל בשלמא לר"ל דלא ס"ל דנתבטל דיבור קמא לא קשה דנימא מחשבה מוציא מידי מחשבה כיון דמחשבה ראשונה משווה אותה לכלי איך נימא דתהי' מחשבה מוציאה מידי כלי כמו בכל הכלים דלא מהני מחשבה להוציאה אך לר"י דס"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור קמא לגמרי והוי כמאן דליתא קשה שפיר דנימא מחשבה זו מבטל מחשבה קמייתא והוי כאילו לא הי' כאן מחשבה כלל והוי כמו גולמי כלים שלא נגמרה מלאכתם ולא יהיו מקבלין טומאה וע"ז משני דשאני מחשבה דטומאה דהוי כמעשה. ומעתה יתישב ג"כ לישנא בתרא דודאי מודה ר"ל דהיכי דהיא באמת אינה רוצה להתקדש פשיטא דאינה מקודשת וכמש"כ תוס' דהא פשיטא ולא צריך לאשמוענין רק דפליגי ר"י ור"ל היכי שחזרה בה ובטלה השליחות קודם שקיבל השליח הקדושין ואח"כ נתרצית על השליחות ועל הקדושין ואומרת שיהי' שלוחה עבורה לקבל קדושיה וכן עשה שקיבל הקדושין דר"י ס"ל דאמרי' אתי דיבור ומ"ד וממילא ליכא כאן שליחות כלל ושוב לא מהני מה שחוזרת ומתרצית דצריכה למנות השליח מחדש בעדים לפי דעת הרמב"ם דשליח קדושין צריך עדים אבל ר"ל ס"ל דלא נתבטל שליחות והיינו כפי' השני שכתבנו לעיל וממילא אם חוזרת ומתרצית הוי קדושין מחמת שליחות קמייתא ופריך ר"י לר"ל ממתני' דתרומת דביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה דע"כ ליכא למימר דמיירי מתני' דגם עתה הבעה"ב עומד בדיבורו וצווח אינו רוצה בתרומתך דזה פשיטא דאטו משום שעשאו שלים לא יהי' יוכל המשלח לחזור מדיבורו וכמו שכ' התוס' ד"ה לא קידשה כו' וזה פשיטא ולא הי' התנא צריך להשמיענו אלא ודאי מתני' מיירי אפי' היכי אחר שביטל השליח והשליח תרם חוזר בו הבעה"ב ורוצה שיהני התרומה שתרם השליח אפ"ה אין תרומתו תרומה והשתא בשלמא לר"י אתי שפיר כיון דאמרי אתי דיבור ומבטל דיבור הראשון לגמרי א"כ ממילא כשתרם השליח לא הוי שליח כלל ולא הוי אלא כיורד לתוך שדה חבירו ותרם שלא ברשות דמסקי' במס' ב"מ ד' כ"ב דאפי' אם אמר הבעה"ב כלך אצל יפות כו' לא מהני אלא א"כ עשאו שליח ולכן הכא דנתבטלה השליחות לא מהני התרומה אבל לר"ל דלא אמרי' אתי דיבור ומ"ד לבטל השליחות רק כל זמן שמסרב אין לו לשליח לתרום א"כ הכא שתרם והוא מרוצה עכשיו א"כ קשה מדוע לא יהני התרומה כיון ששלוחו הי' בשעה שתרם ומרוצה הוא ג"כ וע"ז משני ר"ל דמיירי שתרם בעל הכרי בעצמו לאחר שביטל והוי מעשה גמור ולהכי אמרי' דנתבטל שליחות הראשונה ולא מהני חזרתו וא"ש. ומעתה כיון דקיימ"ל כר"י הדין מבואר דאפי' אם חוזרת ומתרצה על קדושין אפ"ה אינה מקודשת דנתבטיל השליחות וכן בתרם השליח לאחר הביטול אפי' היכי דהבעל הכרי חוזר מביטולו ומסכים על התרומה מ"מ אין תרומתו תרומה כיון דאמרי' אתי דיבור ומ"ד קמייתא ונתבטיל השליחות לגמרי והוי כיורד שלא ברשות דלא מהני כלך אצל יפות רק בשוויא שליח. והנה כבר הבאתי דעת הרמב"ם לעיל באות (ק"ג) דפסק דכלך אצל יפות מהני אף בדלא שווי' שליח והיינו כסוגיא דקדושין דמשום ניחותא דמצוה אמרי' מדהשתא ניחא לי' גם מעיקרא ניחא לי' והשתא קשיא לי' להרמב"ם לשיטתו דאמאי נימא במתני' דאין תרומתו תרומה דלו יהי' דנתבטל השליחות מ"מ נימא דהתרומה מהני מטעם ניחותא דמצוה מדהשתא ניחא לי' ואע"ג די"ל דהכא גרע משאר יורד שלא ברשות כיון דביטל שלוחתו הרי גילה דעתו דאינו רוצה עכ"פ קשה דיהי' ספק תרומה ונימא תרומה ויחזור ויתרום דיש לנו הוכחה נגד הוכחה דמדביטל יש לנו הוכחה כמו דאז לא הי' רוצה שיהי' שלוחו כך בשעה שתרם לא הי' רוצה ואיכא הוכחה להיפוך מדהשתא מרוצה גם בשעת שתרם הי' מרוצה משום ניחותא דמצוה והי' לנו לומר דתרי הוכחת הסותרת הוי כמו שני חזקות הסותרות דמבואר ממהרש"א ריש נידה הביאו הפליתי בסי' א' דהוי ספק ולהכי גם הכא הי' לן לומר דהוי ספק ומדוע החליטו במשנה דאינה תרומה כלל ולזה הוכרח הרמב"ם לפרש המתני' דמיירי בשינה השליח קצת דודאי לולי שהי' כאן ביטול לא הי' השליחות בטל בשביל השינוי דלא הוי שינוי גמור וכמש"כ הכ"מ שם רק היכי שביטל ג"כ וממילא דהוי כיורד שלא ברשות וממילא איתו הוכחה דמדעכשיו ניחא לי' גם למפרע ניחא לי' איתרע כיון ששינה שליחותו ואדרבה איכא סיעי וחיזק להוכחה דאינה רוצה כמו בשעת הביטול ונמצא לפ"ז תרי מילי צריכי דשינה בלא ביטל אינה מזיק משום דלא חשיב שינוי גמור וביטל בלא שינוי ג"כ לא מהני דעכ"פ ספק תרומה להוי משום דאיכא תרי הוכחת הסותרת אבל כיון דאיכא שינוי וביטול איתרע לה הוכחה דניחותא והוי כמו תרי הוכחת שלא יהי' תרומתו תרומה ושפיר פסק הרמב"ם. ומיושב ג"כ מה שפסק הרמב"ם דאם מת או גירש בתוך למ"ד דחזרו קידושי ראשון ועדיף דיבור ממעשה והרי לר"ל עדיף מעשה מדיבור ובהנ"ל א"ש דודאי לר"ל דאמרי' עד עתה חשיב הדיבור כמאן דאיתא אלא שעתה חוזר מדיבור ודאי דמעשה עדיף אבל לר"י דאמר א"ד ומבטל דיבור הראשון לגמרי י"ל דיפה כח הדיבור לבטל למפרע את דיבור הראשון ממעשה דאינו מתחלת אלא מעכשיו וא"ש:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה