חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות · פרק ו משנה א
(קיב) האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש זה לשון התורת כהנים בפרשת ואיש כי יאכל קודש יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקודש נתינתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש דברי ר"מ ר"א בר"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש עכ"ל וכ' הקרבן אהרן מובא במשנה למלך פ"י מהל' תרומות וז"ל יכול כו' דמשעה שהפריש התרומה היא מקודשת לענין שאם אכלה מחייב עליו קרן וחומש אף קודם שיתן אותה לכהן ע"כ וכ' ע"ז המל"מ שם וז"ל ואחרי המחילה הס כי לא להזכיר פירוש זה דמעולם לא שמענו חילוק בתרומה אי ניתנה לכהן או לא אלא משעת הפרשה נתקדשה ומה שנחלקו ר"מ ור"א הוא דוקא בתשלומי תרומה דהוי כתרומה לכל דבר והוא נלמד מפסוק ונתן לכהן את הקודש דבר שראוי להיות קודש ובזה נחלקו דר"מ סבר דלא נעשה התשלומין קודש רק משעת נתינה ור"א סבר משעת הפרשה כו' עכ"ל:
ונראה לענ"ד להצדיק את הצדיק בסייעתא דשמיא דודאי אין ספק שלא עלה על דעת הקרבן אהרן לומר שר"מ ס"ל דכל תרומה איננה קדושה עד שבאה ליד כהן דהרי כמה סתם מתני' איכא שמבואר בהם דאפי' לא בא ליד כהן קדושה כמו בפרקין דלעיל דאם טהורה היתה התרומה שנתערבה בחולין ימכרו לכהנים חוץ מאותו סאה דמכאן מוכיח הש"ס בנדרים נ"ח דמתני' מיירי אפי' בתרומה שלא היתה ביד כהן ע"ש ואפ"ה מדמעת וכן לקמן מבואר דבת ישראל שאכלה תרומה אם לא זכה בה כהן בתרומה אם נשאת לכהן משלמת קרן וחומש לעצמה הרי מבואר מכמה סתמא דתרומה קדשה קודם נתינה ליד כהן וסתם מתני' ר"מ ואיך יאמר ר"מ פה להיפוך ועוד הלא כמה פעמים מזכיר התנא בלשונו דעיקר פלוגתתם הוא רק לענין חיוב קרן וחומש מבואר בזה לכל רואה שלענין קדושה ודימועה ולענין חיוב מלקות ומיתה במזיד לית מאן דפליג ולא עלה על דעת אדם מעולם לומר שלא יהי' התרומה תרומה. ואדרבה אני תמה לפי' המשנה למלך שפלוגתתם אתשלומי תרומה מאימתי הן קדושים ולר"מ לית בהו קדושה עד נתינתו לכהן א"כ מה זו שבדברי ר"מ מפרש שלשה פעמים דמיירי לחייבו קרן וחומש וכן בדברי ר"א ואי הספק והפלוגתתא קאי על התשלומין מאימתי הם קדושים הלא לא לענין קרן וחומש איכא נ"מ גם לענין דמוע ולענין מלקות במזיד ושאר מילי אלא ודאי מבואר דאין מחלוקתם רק לענין קרן וחומש א"כ כמו דס"ל לר"מ דלא נקראו התשלומין קודש אלא לאחר נתינה לענין קרן וחומש ה"ה דאיכא למימר דבתרומה גופא דכתיב בי' ואיש כי יאכל קדש לענין קרן וחומש דביה מיירי קרא ג"כ לא חייבה הכתוב אלא לאחר שבא ליד כהן דעד שעת נתינתו לכהן לא מיקרי קודש וממילא דנוכל לפרש דפליגי בתרומה גופא מאימתי הן קדושים לענין לשלם קרן וחומש אף דודאי לענין דימוע ומלקות כ"ע מודו דמיד מהפרשתן קדושה לענין קרן וחומש ס"ל לר"מ דלא חייבו אותו הקרא לשלם קרן וחומש עד שהגיע ליד כהן ומטעמא שאפרש. הנה קיימ"ל בשבועות כ"ח וברמב"ם הל' שבועת פ"ו כאמימר דהנשבע על הככר ואכלה כולה נשאל עליה אי בשוגג מחוסר קרבן כו' והתוס' בכתובת למ"ד ד"ה זר כו' כתבו דבשוגג דתרומה התשלומין הוא כפרה ולכך אין הכהן יכול למחול ולפ"ז למה דקיימ"ל דתרומה קודם שבאה ליד כהן נשאלין עליה מי שאכל תרומה בשוגג יוכל לשאול עליו כיון דחייב בתשלומין וחומש דהוי לו כפרה כקרבן א"כ יוכל לשאול עליו והנה התוס' בגיטן ל"ג הקשו דנזיר שהי' שותה יין והתרו בו אמאי חייב מלקות והא התראת ספק הוא שמא ישאל על נזירתו והקשה המהרש"א דאיך מצינו נזיר לוקה הרי ודאי ישאל על נזירתו ותי' המהרש"א דודאי כשיודע החכם שעבר על נזירתו במתכווין לא יתיר לו עי"ש אך כ"ז תינח אי עבר במתכווין אבל אי אכל תרומה שוגג ודאי יוכל החכם להתיר לו וא"כ ס"ל לר"מ דודאי התורה לא באה לחייב את האוכל תרומה בשוגג לשלם קרן וחומש אלא אם הגיע התרומה ליד כהן דאז אי אפשר בשאלה כמבואר נדרים נ"ח אבל קודם נתינתו ליד כהן מזה לא מיירי התורה דאיך יחייבו אותו לשלם קרן וחומש דהרי ודאי ישאל על התרומה. וכמו שהקשה המהרש"א דאיך יצייר מלקות בנזיר ותירוצו לא שייך דהכא שוגג ומותר לחכם להשאיל לו על תרומתו אך מ"מ איכא למידחי דאכתי לא ישאל לו החכם משום דאז תהי' אכילתו למפרע טבל י"ל דס"ל לר"מ כבן תימא ביומא פ"ד דתרומה חמירא מטבל א"כ בודאי יתיר לו החכם את התרומה שאכל בשוגג כדי שיהי' אכילתו טבל בשוגג והוי עכ"פ איסור קל מתרומה וגם אפשר דס"ל לר"מ כשיטת הרמב"ם לפי דעת התוס' י"ט בפ"ג מגיטן הבאתיו לעיל באות (ע"ב) דיכולין לתקן גם מה שכבר אכל טבל א"כ לא ישאר איסור כלל אבל ראב"ש יסבור כת"ק דחולק שם אבן תימא וסובר דטבל חמיר ולא ס"ל כשיטת התוס' י"ט הנ"ל ולהכי לא יתיר לו החכם על הפרשת תרומתו כי למה יביא אותו מעבירה קלה לחמורה ולהכי שפיר חייבו אותו התורה לשלם קרן וחומש מחמת שאי אפשר בשאלה שאסור להחכם להשאיל לו והנה הר"ש מביא הגירסא רבי ור"א ב"ש פליגו בדין זה אי מחויב מיד קרן וחומש והנה שם ביומא מביא הש"ס פלוגתת רבי וראב"ש ולפי מה שמבואר במהרש"א שם משמע דפליגי אי טבל חמור או תרומה וא"כ אזלי לשיטתייהו דרבי שם סובר דטבל קל ור"א ב"ש ס"ל דתרומה קל ומעתה א"ש לשון התורת כהנים הנ"ל דדוקא נתינת מקדשתו לחייב קרן וחומש דאז כבר בא ליד כהן וליכא תקנתא בשאלה אבל הפרשתו אינו מקדשתו דהתורה לא צוותה ע"ז שיתן קרן וחומש דהרי יוכל לשאול עליו ולשון מקדשתו אינו לשון קדושה דודאי היא קדושה לכולי עלמא רק הוא מלשון הזמנה כמה דכתיב לא תהי' קדשה ופליגי אי הפרשתו מזמינו ומכינו מיד לשלם קרן וחומש ולא אי רשאי החכם להשאיל לו או לא ואין להקשות לפי זה דמתני' דבת ישראל שאכלה תרומה דמשלמת קרן וחומש לעצמה אף דלא בא ליד כהן דלא כר' מאיר די"ל דמתני' מיירי כגון שאי אפשר בשאלה דהאב קרא שם על התרומה ומת והבת אכלה דלא מצי איהו לשאול על התרומה כיון דאיהי לא קראה שם כסברת ר"א ממיץ שברא"ש נדרים נ"ח ולכאורה נ"ל דגם בתשלומי תרומה ג"כ פליגו תנאי הנ"ל ומטעם הנ"ל דנראה פשוט לענ"ד דגם על התשלומין יוכל לשאול עליו כמו על התרומה בעצמו דאלת"ה תיקשו דבמס' נדרים נ"ח לא מצי לאשכוחי תרומה דלא בא ליד כהן שלא יהי' דבר שיש לו מתירן ומדוע לא אוקמי בתשלומי תרומה אלא ודאי דגם תשלומי תרומה אפשר בשאלה כמו התרומה בעצמה וס"ל לר"מ דאם אכל תשלומי תרומה קודם שנתנו לכהן יוכל לשאל עלי' ופטור אבל לר"א בן ר"ש קשה דמה טעם חייב בקרן וחומש לאחר הפרשה דהרי יוכל לשאול עליו דהרי אי ישאל עליו יהי' חולין מתוקנים ולא יהא עבירה כלל וע"כ צ"ל דלא פליג ר"ח רק בתרומה עצמו אבל בתשלומי תרומה מודה דקודם נתינה לכהן יוכל לשאל עליה ואינו משלם קרן וחומש דתשלומין רק מה שנתחייב על אכילת התרומה. אבל אין לומר דלעולם על התשלומין אינו יכול לישאל עליו ומ"מ מיקרי יש לו מתירן כיון דיוכל לשאול על התרומה גופא וממילא דלא יהי' אלו התשלומין תשלומי תרומה די"ל כיון דכבר הפריש התשלומין אעפ"י שלא מסרו עדיין לכהן הרי כבר נתכפר לו כמש"כ תוס' כתובת הנ"ל וממילא ליכא שיור ולא יוכל לשאל עליו וכמבואר בשבועת בהא דאמימר הנ"ל וא"ש. עכ"פ דברי הקרבן אהרן מיושבים היטב ולא קשה. עליו מידי: