אור ברסלב
חלת אהרן (זרעים) בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות › פרק ד משנה א

חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד

בעזרת המציל אותנו מרעות ומהומות. אתחיל לכתוב בחידושי מס' תרומות · פרק ד משנה א

פרק נ משנה א

המפריש מקצת תרומה ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו כו' התוס' י"ט הביא שיטת הרמב"ם דמפרש דמקצת התרומה ומעשר שהפריש אינו תרומה והוא טבל אבל צריך שיוציא התרומה על זה שהפריש מיני' ובי' ולא יפריש עליו ממקום אחר כן הוא דעת הרמב"ם בפ"ג מהל' תרומות ופ"א מהל' מעשר וקשה לי דהרמב"ם פסק פט"ו מהל' מאכלות אסורות כתב דטבל מין במינו במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירן הואיל ואפשר לתקנו וכתב הכ"מ אף דבגמרא מס' ע"ז אמרי' דטעמא דלא בטיל משום דכהיתרו כך איסורא מ"מ נקט טעם דהוא דבר שיש לו מתירן משום שהוא טעם כולל יותר והוא מוזכר בירושלמי עיי"ש. והנה המל"מ פ"ה מתרומת הלכה י"ז הביא הא דתנן דטבל לא נתנו בו חכמים שיעור דהוי דבר שיל"מ דרש"י פי' טבל יש לו מתירן שמתקנו וניתר דאין הכוונה שמתקנו מניה ובי' דאפשר דמפריש מן החולין על הטבל והוי מן הפטור על החיוב אלא הכוונה שמפריש עליו ממקום אחר וכמו שכתב הר"ן שם בנדרים נ"ח ע"כ ולפ"ז אם נתערב מאותו מקצת תרומה שהפריש בדין דמתני' בחולין מתוקנים שפיר בטיל דהרי אין לו מתירן דאי אפשר להפריש ממקום אחר וגם מני ובי' ליכא להפריש והוי אין לו מתירן ובטיל אבל לפי טעם הגמרא דידן דכהיתרו כך איסורו לא בטיל א"כ טעם הגמרא דידן כולל יותר לאיסור א"כ תיקשו מדוע לא הביא הרמב"ם טעם דגמרא דידן דכולל יותר. ועוד איך סתם הרמב"ם דטבל לא בטיל והלא איכא טבל בטיל לטעמא דהוי דבר שיש לו מתירן. ונראה דמכאן ראיי' ברורה לדעת המהרי"ט בתשובה סי' ח"י בח"א בדעת הרמב"ם דס"ל דאמרי' יש בילה אפי' בדבר יבש וכמו שהביא המשנה למלך בפ"ד מהל' מעשר הלכה חית דמוכח ממה שמביא הרמב"ם בפ"ב מהל' תרומות דאפי' בודאי טבל ג"כ אמרי' יש בילה וממילא שפיר יוכל להפריש מני' ובי' ולא חיישי' שמא יפריש מן הפטור על החיוב הואיל דאמרי' יש בילה ונוטל מן הפטור על הפטור ומן החיוב על החיוב ולהכי הוי טבל דבר שיש לו מתירן אפי' בנתערב טבל מדין דמתני' וא"ש דנקט הרמב"ם בטבל הטעם דהוי דבר שיש לו מתירן אבל גם זה ליתא דהרי צריך להפריש תרומה כאילו הי' כל התערובת טבל כמבואר ברמב"ם בפ"ב מתרומת ונמצא הוא מפסיד ע"י הרמה ולא הוי דשיל"מ וקושיתו צ"ע:

(קי) שם משנה ד' האומר לשלוחו צא ותרום כו' המהר"י טראני בסי' קכ"ז כ' אם אמר אדם לחברו צא והקדיש שור אחד משוורי אין לו דין הקדש דמילי נינהו וקיימ"ל מילי לא ממסרן לשליח ודוקא בתרומה מהני שליחות משום דבתרומה מחשבה הוי כמעשה וכמו שכ' התוס' בקדושין ר"פ האומר כיון דכתיב ונחשב כו' הוי מחשבה כאילו תרם בידים אבל דיבור של הקדש מילי נינהו ולא מימסרן לשליח ע"כ ותמה עליו הבית מאיר בסי' ק"כ דהרי משנה שלימה שנינו ר"פ השולח דיכול לבטל ע"י שליח את הגט וכן לוני דכתיב אישה כו' יפירנה הי' יוכל להפר נדרו אשתו ע"י שליח ור' יונתן ס"ל באמת דגם בהפרה אמרי' שלוחו של אדם כמותו כמבואר נזיר י"ב הרי מבואר דבשליח אחד לא הוי מילי ולא אמרי' מילי אלא באומר לשליח אחר וכמו שפירש"י דאין כח בדברים להיות חוזרים ונמכרים כו':

עוד נמצא דבר תמוה למהרי"ט בתשו' לחלק ח"מ סי' כ"ג בהא דקיימ"ל כל מילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ונלמד מהא דאמרי' בנזיר י"ב דאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם ואמר רבא דמ"מ מותר בקרובת אשה שהיתה אשת איש בשעה שעשה את השליח אפי' אם נתגרשה אח"כ מ"מ כיון דעכשיו לא הי' ראויה לקדשה דהיא אשת איש לא מצו משווי שליח ג"כ והתוס' הקשה לפי זה איך אנו מצווים אשה לחברתה שתלוש לי הקמח ומפריש חלה הא כיון דאיהו לא מצית להפריש עכשיו מן הקמח חלה איך תוכל עשות שליח ותי' דבידה להביא עיסה מגולגלת ולהפריש ולומר עיסה זו תהי' חלה על הקמח לכשתלוש כו' עכ"פ מבואר מתוס' ורא"ש דאפי' בפירש לשליח שיעשה כן אפ"ה לא מהני אם הוא לא מצי עביד השתא אלא א"כ הי' בידו כמו שכתבו בענין חלה אך המהרי"ט חולק ואומר דאם פירש שעושה השליח על דעת זה שיעשה הדבר לאחר שתהי' ראוי כגון שעושה שליח בפירוש שיקדש לו אשת איש לאחר שתתגרש אי מהני השליחות ודוקא בסתם עושה שליח לא מהני והיינו מטעמא דאמרינן סתמא אין דעתו של אדם לעשות שליח אלא על מה דמצי למיעבד השתא אבל בפירש מהני ולהכי שפיר רשאה אשה שתאמר לחברתה לושי לי קמח והפריש חלה כיון דפירשה ע"כ ותמה המילים בפ"ט מאישות עליו דהרי הכי אמרי' שם בנזיר על הא דאמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה אחות כו' כי משוי שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימי לא משוי שליח ופריך מהא דתנן הריני נזיר ועלי לגלח נזיר כו' אם הי' פקחים מגלחים זל"ז ואיך יוצא הראשון בגילוח שני דלא קיימי קמיה אלא ע"כ ה"ק אי משכחנא נזיר אגלחי' ה"נ אי משכחת דמיגרשא קדיש לי' אלא במלתא דמצי עביד השתא משוי שליח במלתא דלא מצי עביד לי' השתא לא משוי שליח ופריך מהא דהאומר לאפטרופס כל נדרים כו' דאיהו גופא לח מצי מתיר לאשתו נדרים שתידור לאחר מכאן ואפטרופס מני להפר לולי קרא דאישה יפירנה ומשני דהא דאמרי' דאפטרופס מפיר היינו אליבי' דר"א דס"ל דהבעל יוכל ג"כ להפיר אבל לרבנן דהבעל אינו מפיר גם האפטרופס אינו יכול להפיר והרי באומר לאפטרופס פירש לו שיפיר ואפ"ה לא מהני ואיך אמר המהרי"ט דמהני בפירש ועוד תמה המל"מ למאי דס"ל למהרי"ט דהא דמסיק במלתא דלא מצי עביד השתא לא משווי שליח היינו שאין דעתו על כך הדר תיקשי משנה דהריני נזיר הנ"ל דהא אין דעתו דראשון על השני אלא ודאי למאי דמסקי' אמרי' דעתו של אדם אפי' אמילתא דלא קאים קמי' ואפי' אמאי דלא מצי למעבד השתא אלא דשליחות שאני ובדבר דלא מצי עביד השתא לא מצי לעשות שליח אפי' בפירוש ע"כ:

ונראה לענ"ד ליישב בסייעתא דשמיא הנך תרי דינים מחודשים של מהרי"ט התמוהים בחדא מחתא. דיש לחקור מנא הא מילתא דאמרי רבנן וכיילי לן כמה דברים דלא מהני בהו שליחות כמו מילי לא ממסרן לשליח או כל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי למשווי שליח דלמא מהני שליחות גם בהנך כיון דגלי לן רחמנא בתרומה ובגירושין וקדשים דשליח של אדם כמותו בכל מקום ונראה לומר דכיון דהא גופא חידוש הוא שחדשה תורם דשליחו של אדם כמותו א"כ אין ללמוד מהם אלא היכי דהוא דומה לשליחות דמצינו בקרא כמו גירושין ותרומה וקדשים ולהכי בעינן שיהי' שליחות על מעשה אבל לא על דברים בעלמא וכן צריך שיהי' המשלח ג"כ מצי למיעבד הא מילתא אבל כל מידי דלא מצי למיעבד לא מצי משווי שליח ובכולם הטעם דענין שליחות אשר מצינו בגרושין ותרומה וקדשים בכולם הוי שליח על מעשה וגם הבעלים מצי נמעבד הא שליח במילי ומידי דלא מצי עביד לא מהני שליחות אך קשה דהא תנן במתני' דביטל הגט מהני ע"י שליח וכן הפרת הבעל מהני ע"י שליח ואמאי מהני הא אינו דומה לשליחות דקרא דהתם איכא שליחות על מעשה ואכתי מנ"ל דמהני שליחות על דיבור וכמו דלא מהני שליחות בדברים בשליח שיאמר לשליח דהוי מילי ה"נ לא יהני בחד שליח על דברים ונראה דקים להו לחכז"ל דודאי כל שאינו דומה לשליחות דקרא לא מהני שליחות אבל לח נקרא אינו דומה אלא היכי דאיכא שינוי משליחות דקרא משני צדדים אבל היכי דאינו דומה ומשונה משליחות דקרא רק מצד א' אין זה נקרא אינו דומה ושפיר אמרי' דמהני בי' שליחות והשתא א"ש דהנה היכי דאומר לשליח שיאמר לסופר לכתוב גט הוי חסרון משני צדדים הא' אפי' אי לא הי' השליח צריך לצוות לסופר אלא יהי' הענין שליחות שיאמר השליח בפני עצמו בלי שישמע אחר דבריו היה חסרון ושינוי מצד א' דבשליחות דקרא הוי מעשה והכא הוי דיבור ויש עוד חסרון מצד מה שמוכרח לצוות לסופר שיהי' דבריו חשובין כלפי הסופר כאילו אמר לו הבעל דהרי הסופר צריך שישמע מפי הבעל נמצא דיש כאן שינוי ואינו דומה לשליחות דקרא משני צדדים ולהכי לא מהני שליחות גבי מילי ולהכי א"ש דביטל הגט והפרה מהני ע"י שליח כיון דשליח זה מבטל שלא בפני האשה וכן השליח מיפר בלא ידיעת האשה א"כ אין ענין שליחותו אלא כלפי המשלח ונמצא דאינו דומה לשליחות דקרא רק מצד א' דהתם מעשה והכא דיבור ולהכי מהני בי' השליחות והשתא ס"ל למהרי"ט דעושה שליח להקדיש לו שורו דהתם ג"כ איכא חסרון משני צדדים כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי א"כ ענין שליחות מהני כלפי המקדיש וכלפי הקדש שתיקנה ההקדש השור והוי דומה למילי ולהכי לא ממסרן לשליח ואינו דומה לביטל והפרה שהשליח אינו צריך דעתם לא להקנות להם ולא לצוות להם ואין ענין שליחותו רק לגבי המשלח ומיושב קושית הבית מאיר הנ"ל על המהרי"ט ובזה י"ל דמהאי טעמא גופא ס"ל למהרי"ט דכל מידי דאיהו לא מצי עביד כלל לא מצי משווי שליח כמבואר בקדושין ס"ג משום דהוי שינוי וחסרון משני צדדים דהשתא לא מצי עביד וגם לאחר זמן לא מצי עביד ובשליחות דמצינו בקרא השתא מצי למעבד וגם לאחר זמן ולהכי לא מהני בי' שליחות כלל אך אם השתא לא מצי עביד אך לאחר זמן מצי עביד כיון דלא הוי חסרון רק מצד א' מהני שליחות אמנם דוקא בפירש להדיא דעושהו שליח על לאחר זמן דאז לא הוי רק חסרון מצד אחד דהשתא לא מצי עביד ומהני בי' שליחות אבל בלא פירש כיון דאיכא עכ"פ ספק שמא לא הי' בדעתו לצוות על אחר זמן אפי' אי נימא דסתם דעתו של אדם שיעשה השליח אף לאחר זמן מ"מ כיון שלא פירש כן יש לספק שמא המשלח זה ממועטא דמיעוטא שלא כיון לעשותו שליח על לאחר זמן וממילא דאינו דומה לשליחות דקרא דהתם ליכא ספיקא כלל ובודאי עשאו שליח על שעה זה או על לאחר זמן וממילא בלא פירש הוי ריעותא משני צדדים מצד דאין המשלח מצי לעבוד השתא ומצד דאפשר לא עשאו שליח על אחר זמן ולהכי לא מהני השליחות בסתם אבל בפירש שפיר מהני כנ"ל ובהכי מיושב היטב קושית המשנה למלך שהקשה הרי מסקי' דסתם דעתו של אדם אפי' אמילתא דליתא קמי' כדמוכח ממתני דהריני נזיר א"כ ה"ה דסתם דעתו של אדם לעשות שליח אפי' לאחר זמן דודאי הא דמסקי' דסתמו דעתו כו' היינו עפ"י הרוב כן ולהכי שפיר הראשון מגלח שני דמדאוריי' אזלי' בתר רובא והוי דעתו על השני אבל לענין שליחות אף שהרוב שעושין שליח בדעתם גם על לאחר זמן אפשר דזה הי' מהמיעוט וממילא דאינו דומה לשליחות דקרא דהתם ליכא ספק כלל והוי חסרון משני צדדים ולא מהני השליחות אך בפירש דליכא חסרון רק מצד א' שפיר מהני השליחות וע"ז פריך הש"ס מהאומר לאפטרופס אע"ג דהתם מיירי בפירש מ"מ פריך שפיר דהרי כל ענין פירש בהדי' דמהני בי' שליחות מטעם דלא הוי אלא חסרון מצד א' אך התם הוי חסרון משני צדדים אף בפירוש משום דהשתא לא מצי עביד וגם הוא שליח על דברים ולא על מעשה א"כ הרי אינו דומה לשליחות מב' צדדים ולמה מהני שליחות וע"ז משני דאתי' כר' אלעזר אבל לחכמים באמת לא מהני שליחות דהוי חסרון מב' צדדים אבל בפירש שיקדש אשה לאחר גירושיה או שאשה מצוה לחברתה שילוש לה ותיטול חלה שפיר מהני השליחת כיון דלא הוי אלא חסרון מצד א' והוי כמו ביטל והפרה על שליח וא"ש שיטת המהרי"ט התמוהין ברוך החונן לאדם דעת:

תוכן העניינים

חלת אהרן (זרעים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה