חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
בעזרת החונן לאדם דעת ובריאות. אתחיל לכתוב חידוש במס' שבועות · פרק זין משנה ג
(צז) שאין עושין סחורה לא בנבלות ולא בטרפות כו' התוס' י"ט הביא מחלוקת הפוסקים אי איסור סחורה בדברים איסורי דאורי מן התורה אסור ונלמד מפסוק יהיו כמבואר בפסחים כ"ג או דאינו אלא איסור מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והקשה התוס' י"ט על הא דאמרי' במס' בכורת דף ויו דחלב בהמה טהורה מנ"ל דשריא ורצו לפשוט מהא דכתיב ואת עשרת חריצי החלב ודחי הש"ס ודלמא לסחורה וכלומר אבל חלב אסור משום אבר מן החי ואפ"ה בסחורה שריא ומוכח מזה דאיסור סחורה אינו אלא מדברי סופרים וכן הקשה במל"מ בפ"ח מהל' מאכלות אסורות ומה שתי' המל"מ דהוי כאילו מדמנה לו דברים טמאים דפשיטא דמותר למוכרם וכמו דתנן במתני' ציידי חיה ועופת ודגים שנזדמנו לו מינים טמאים מותר למוכרם וא"כ פשיטא דמי שהי' לו בהמות לגיזה ואכילה דחלב שלהם מותר למוכרו דהוי כנזדמנו לו ע"כ אינו נכון בעיני דהרי קיימ"ל דדוקא לציידי התירו למוכרם אבל לאיש אחר לא והיינו כת"ק וחכמים ולא לאחר שנתמנה לו דלא קיימ"ל כר' יהודה וכמו דאם איש בעלמא שאינו צייד מצא עופת טמאים שאסור למוכרם ממילא גם בחלב כן שודאי אסור למוכרן דלא עדיף ממצא מינים טמאים וכמו שפי' הר"ב לקמן במשנה ד' והדרא קושיא לדוכתא:
והנה הא דקשיא להו דוקא אי איסור סחורה מדאוריי' ולא קשיא להו אפי' אי אינו רק מדרבנן מדוע עברו ישי ודוד איסור דרבנן ואין לומר שעדיי' לא גזרו בימי דוד על סחורה דהרי כבר הביא התוס' י"ט לעיל במס' כלאים פ"ח משנה ב' ראי' מתוס' קדושין דשפיר מצינו שגזרו גזירה אפי' קודם ביאתן לארץ וכן בימי דוד עי"ש ונראה לחלק דודאי גזירה משום דאתי לאחלופי כמו כזית ראשון אטו כזית שני וכן שני מינים טמאים דאסורים בהנהגה אטו טמא וטהור וכהאי גוונא ודאי דגזרו מקודם גם כן אבל סחורה דאינו דומה לאכילה אדרבה סחורה דמי טפי להנאה ואם לא גזרו על הנאה במינים טמאים הוי סחורה גזירה רחוקה ולהכי שפיר י"ל דעדיי' לא נגזר אז איסור על סחורה ולהכי לא קשיא להו לתוס' י"ט ולמל"מ אלא דוקא אם איסור סחורה הוא דאורייתא תא אבל אם הוא דרבנן שפיר י"ל דעדיי' לא גזרו ונראה לענ"ד לישב קושית התוס' י"ט ומשנה למלך הנ"ל דהנה בתשו' חתם סופר חלק יו"ד תשובה י"ד הביא קושית השער המלך פ"ג מהל' איסורי מזבח דהקשה אהא דפריך הש"ס הנ"ל וחלב מנ"ל דשריא ורצה הש"ס ללמוד מדאסרה התורה בשר בחלב ש"מ דחלב לחודי' שריא ומה הוכחה דילמא אסרה התורה בשר בחלב בת פקועה דליכא משום דבר היוצא מן החי ותי' השעה"מ דא"כ הוי לי' חלב שחוטה ולא שייך בי' איסור בשר בחלב ומורי ורבי הגאון הנ"ל בעל חתם סופר דאי דברי השעה"מ וז"ל לפי מה שכ' הר"ן בפ' בהמה המקשה דמשו"ה חלבו וגידו של שליל מותרים ודם שליל אסור משום דכתיב כל בבהמה תאכלו ליכא למישרי אלא מידי דאכילה כגון חלב וגיד הנשה אבל דמו דהוא משקה לא נפיק משריותא דכל בבהמה תאכלו דתאכלו כתיב ע"ש וא"כ מכ"ש חלב דהוי משקה טפי מדם אי ס"ד דחלב של כל בהמה אסורה גם חלב בת פקועה אסורה דלא הותר בשחיטת אמו אלא המאכלים ולא המשקים ולא הוי מצי הש"ס לדחויי דבחלב בת פקועה מיירי ע"כ. ואני תלמיד תלמידו לא זכיתי להבין דברי קדשו. דבשלמא דם השליל כיון דלא נפקא לן שריותא מכל בבהמה תאכלו ממילא דמו אסור כשאר דם הבהמה אבל חלב אפי' אי נימא דלא נפקא שריותא מכל בבהמה תאכלו משום שהוא איננו אוכל מ"מ לא גרע החלב מחלבו של אמה גופא לאחר שחיטה דפשיטא דהיא מותר דאינו יוצא מן החי כיון דנשחט האם ומה לי חלב של בת פקועה מחלב שחוטה דעלמא וכמו בחלב שחוטה דעלמא ליכא שום איסור אף דלא מצינן בה קרא להתירא. כיון דאזל מנה איסור היוצא מן החי שנשחטה הבהמה ה"ה בבת פקועה שכיון ששחיטת אמו מהני כאילו נשחטה בעצמה א"כ פשיטא דחלבה חלב שחיטה ולית בה איסור כלל ואין לו דמיון לדם השליל וזה נראה אמת לדעתי. הדרן לנ"ל דסברת השעה"מ שחלב בת פקועה לית בה איסור היוצא מן החי ולא הוי רק כחלב שחוטה כנים מאוד. ומעתה תיקשו דמאי פריך הש"ס מעשרה חריצי חלב שמא הי' מן בת פקועה אבל לעולם החלב אסור מכח אבר מן החי וצ"ל דהי' פשוט להש"ס דעכ"פ הי' לן לאסור חלב בת פקועה אטו חלב דעלמא כמו שאסרי' לדידן בן פקועה בלי שחיטה משום אתי לאחלופי בבהמה דעלמא וצריך שחיטה מדרבנן וכמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ד ה"ה דפשיטא לש"ס דגזרי' חלב בת פקועה אטו חלב דעלמא וכבר כתבנו לעיל דגזירה כה"ג דהוי משום אתי לאחלופי אכילה באכילה גם אז בימי דוד גזרו ואכתי תיקשי אפי' אי היו החריצי חלב מבת פקועה אפ"ה מדרבנן אסור ואיך שלחו ישי לדוד ועברו על איסור דרבנן וע"ז משני הש"ס שפיר ודלמא לסחורה פי' לעולם דהחריצים הי' מבן פקועה ורק הי' אסור מדרבנן ולא לאכילה שלחו רק לסחורה ודבר שאינו אסור אלא מדרבנן שפיר מותר לעשות סחורה וא"ש: