חלת אהרן (זרעים)· הרב אהרן פריד
בעזרת החונן לאדם דעת ובריאות. אתחיל לכתוב חידוש במס' שבועות · פרק ה משנה ט
(צה) אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת עמה משנה זו איתא במס' גיטן ס"א ופריך מ"ש רישא גבי שביעת דתנן לא תבור ולא תטחון עמה ומ"ש סיפא אמר אביי רוב ע"ה מעשרין הן רבא אמר הכי בע"ה דר' מאיר ובטומאה וטהרה דרבנן ופירש"י וז"ל רבא אמר לעולם כמחצה ע"י מחצה דמי מספקינן להו ואסיר לסייען הואיל ועבירה דאוריי' היא ומתני' כמוחוק לעשר ועם הארץ דר"ע כו' הלכך לאו איסורא דאורייתא היא ומפני דרכי שלום מותר לסייען. והקשה תוס' פה ובכתובת כ"ד דהרי מצינו לרבא בשלשה מקומות דס"ל רוב ע"ה מעשרין הן בשבת י"ג דס"ל לרבא דמותר לפרוש לאכול עם ע"ה ולא חיישי' שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים משום דרוב ע"ה מעשרין הן וכן בדמאי לענין ברכה ס"ל לרבא דאין צריך לברך על הפרשת מעשרות משום דרוב מע"ה מעשרין הן וכן בדעתי לענין ברכה ס"ל לרבא דאין צריך לברך על הפרשת מעשרות משום דרוב ע"ה מעשרין ופירש"י דדמאי אפי' ספק לא הוי הלא חומרא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין ובכתובת רו ס"ל לרבא דטעמא בר"י בהחמרין שנכנסו לעיר ולא חיישי' לגומלין משום דבדמאי הקילו ופירש"י דבדמאי הקילו יותר משאר ספק דדבריהם דאפי' ספק ליתא דרוב ע"ה מעשרין הן הרי דס"ל לרבא דבדמאי הוי ודאי ואפי' ספק לה הוי ומדוע ס"ל לרבא הכא להיפוך דדמאי הוי ספק דאוריי' ולח ס"ל דרוב ע"ה מעשרין ומה שכ' התוס' בגיטן בזה אינם מובנים וכבר נתקשה בו בספר פני יהושע שם ולרש"י היא תמיהה גדולה אליבא דרבא. ונלענ"ד בסייעתא דשמיא לישב פליאה זו דהנה הקשיתי על הך דינא דאמרו חכמים דדמאי אינו אלא חומרא דרבנן משום דמדאוריי' אמרי' רוב ע"ה מעשרין הן הא קיימ"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכתבו תוס' בכתובת ט"ו דגבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא פריש משום דהדרא לניחותא וקיימ"ל ביו"ד סי' קי"ד דאסור ליקח מן הנכרי כבשים משום שדרך לפעמים ליתן בהן יין ומבואר ברמ"א שם דהם מקצתן נותנין בהם יין ומקצתם אין נותנין אזלי' בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש וכן הוא במג"א סי' ל"ב סקס"ו אבל אסור לקנות מהם בכתיהם משום דהו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ע"ש וא"כ ה"ה בתבואת שנלקחה מעם הארץ דודאי אם הובא התבואה לפנינו אמרי' בי' מדאוריי' כל דפריש מרובה פריש אבל בבית עם הארץ אם לוקח שם התבואה בביתו הו"ל קבוע אף שרוב מעשרין ויהי' התבואה אסור מדאוריי' וכי תימא הכי נמי דלא מקלינן בדמאי אלא הלקח בחוץ ולא בביתו של עם הארץ הא ליתא דהרי משנה שלימה שנינו במס' דמאי פ"ד משנה ב' ופרק זין משנה א' ומשנה ג' דאפי' אוכל אצל חבירו או פיעל שאוכל אצל בעה"ב דין דמאי יש לו והתירו בו מפני דרכי שלום והתירו בו להתנות על דבר שאינו ברשותו וכמבואר בתוס' י"ט פ"ז משנה ד' ד"ה שאני עיי"ש ואף שכתבו תוס' בנזיר דכל היכי דלא ניכר האיסור לא הוי רק קביע דרבנן היינו דוקא באומר לשליחו צא וקדש לי ומת דהוי האשה קבוע ואינו ניכר לשום אדם איזה היא אבל בעמי ארצים ודאי ידוע לכהנים ולוים ועניים המקבלים תרומת ומעשרות מי המעשרין ומי שאינם מעשרין ונודע מקים דירתן וממילא הלוקח תבואה בביתו של ע"ה שאינו ידוע אם מעשר או לא לוקח מן הקבוע ואסור מדאוריי' ומאי מהני דרוב ע"ה מעשרין הן (ובמה שכ' האלי' רבה בסי' תרפ"ח סק"ה מיושב קושיא זו):
אך הנראה בסייעתא דשמיא על פי מה שכתבתי בספרי אומר לציון באות (ש"ד) לישב דעת הב"ח ביו"ד סי' ק"י דפסק דאף שקיימ"ל בנשחטו לפנינו עשר בהמות ונמצא ריאה אחד טרפה ולא נודע מאיזה בהמה דחמרי' מדאוריי' חד בתרי בטיל ולא הוי קבוע מ"מ היכי דאיכא עשר חניית מיוחדים ובכל חנות בהמה ונודע שאחת מן הבהמית טרפה ולא נודע באיזה חנות דהו"ל קבוע דאוריי' והקשה עליו הפר"ח דהרי אמרי' בנזיר י"א האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח שאסור בכל הנשים שבעולם וכתבו התוס' אבל כל העולם מותרים לישא נשים ולא אמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואסורין מדאוריי' משום כיון דאין האיסור ניכר לא אמרי' קבוע מדאורייתא א"כ מוכח היכי דהאיסור אינו ניכר ונתערב לא אמרי' קבוע עוד הקשה בחות דעת לפי דעת הב"ח אם יאמר א' שיש ממזרות אחת בעולם אשר הכיר בה מקדם יאסרו כל הנשים מטעם קבוע אך הנראה לענ"ד דקיימ"ל דקבוע חידש הוא דהרי איכא רובא דאיתא קמן ואפ"ה גזירת הכתוב דהוי כמע"מ וכיון דחידש הוא אין לך בו אלא חידושו דומיא דט' חניות וט' ישראלים וגוי אחד דילפי' לה מוארב לו כי' דידוע דאכתי נקבע האיסור לפנינו בשעה שאנו באין לכלל ספק. אבל אם אינו ידוע ממש בידיעה עצמית שהאיסור עדיי' לפנינו בשעה שנולד הספק רק שיש כאן איסור הנודע לן מכח חזקה אין הקבוע הבא מחמת החזקה עדיף מן החזקה גופי' וממילא אמרי' דרובא וחזקה רובא עדיף ולהכי באומר לשלוחו הנ"ל אינו ידוע בבירור שהאשה המתקדשת עדיין תי' בעולם שהרי אפשר שמתה רק מחמת חזקת חי מוקמי' לה אחזקה דעדיי' תי' א"כ כל עיקר הקבוע בא החמת חזקה ודאי אין כח הקבוע יותר מן חזקה ורובא עדיף מחזקה ושפיר כ' התוס' דכל היכי שאין האיסור ניכר דהיינו שאין נודע לנו שיש כחן ודאי איסור רק אפשר שנסתלק האיסור אף דמוקמי' לה אחזקה מ"מ רובא עדיף ולא הוי קבוע דאוריי' ולהכי כל העולם מותרים לישא וכן היכי דידענו שהי' ממזרת אחת בעולם מ"מ לא הוי קבוע שמח מתה ואי דאיכא חזקת חי' מ"מ רובא עדיף אבל בתערובת חנוית כיון דהחנות טרפה לפנינו מה בכך שלא נודע ואינו ניכר כיון דאיכא ודאי איסור הוי קבוע דאוריי' כדעת הב"ח וא"ש. ומעתה יתישב ג"כ קושין דהא ודאי אי לא הי' שום אפשרות שבעולם לספוקי על התבואה שבבית עמי הארץ שאינם מעשרים אם נתקנו והופרש מהן המעשרות ודאי הי' הדין פשוט שתבואה בבית סתם ע"ה הוי קבוע כמו תשע חניות כו' אבל כיון דאיכא ספק אף על כל תבואה שיש בבית עם הארץ שאינו מעשר שהרי אפי' אם הבעלים לא עשרן משום דידוע שהם אינם מעשרין מ"מ תבואתו יוכל להיות שניתקן על ידי אחר שדרכו לעשר דהרי קיימ"ל בנדרים דף ל"ו וברמב"ם פ"ה מנדרים דהתורם משלו על של חבירו אינו צריך דעת בעלים ואיכא לספוקי שמא התקין אחר תבואתו לשום מצוה וכדי להציל העם ממכשול וכבר בארנו דכל שאין האיסור ברור לא מיקרי קבוע ואף דאיכא לתבואה חזקת טבל מ"מ לגבי חזקה הדר אמרי' רוב ע"ה מעשרין הן ולהכי כל תבואה של סתם עם הארץ אפי' בביתו ג"ב לא הוי קבוע כיון דהאיסור דהיינו התבואה שבבית ע"ה שודאי אינו מתקן ג"כ אינו ודאי טבל רק מחמת חזקתו חזקת טבל אמרי' דלא נתקן ממילא תבואה זו שאין דנין עליה מותרת מדאוריי' מטעם דרובא עדיף מחזקה ולא שייך קבוע דרוב ע"ה מעשרין הן ובהכי א"ש דבשלמא בהנך מקומת שאמר רבא רוב ע"ה מעשרין הן התם אנו דנין על התבואה אם צריכה ברכה בהפרשתה או אם יאכל הפריש איסור דאוריי' אצל העם הארץ או אם חיישי' לגומלין לאסור התבואה ודאי דמהני הרוב נגד חזקת טבל כיון דלא שייך קבוע כנ"ל אבל הכא בגיטן אין דנין על התבואה אם הוא מותר או לא רק אנו דנין על האשה אשת עם הארץ אם היא מאותן שמעשרין או מאינם מעשרין הרי היא קבוע גמור דהרי המיעוט שאינם מעשרין המה לפנינו ולא מכח חזקה רק שידענו בבירור שאינם מעשרים א"כ הו"ל קבוע גמור וס' דאוריי' ולכך לא היתה רשאה לטחון ולרקוד עמה לסייע עוברי עבירה דהוי ס' דאורייתא דהרי היא עוברת עבירה בספק ומה מתקו דברי רש"י במה שכתב דלעולם כמחצה על מחצה מספקינן להו דהיינו מטעם קבוע ואסור לסייען דעבירה דאוריי' הוא. דהיינו כיון דאין אנו דנין על התבואה אי מותרת רק על האשה אם היא עוברת עבירה או לאו זה ודאי הוי קבוע דאוריי' ולהכי לא משני רבא הכא דטעם דרוב ע"ה מעשרין והוא נכון בעזה"י: