חלקת יוסף· רבי יוסף ברקוביץ'
קנין וזכיה · סימן מו
א
פסק הרמב"ם פ"ד מה' בכורים הלכה ב' ואלו מביאין ולא קורין האשה והטומטום והאנדרוגינוס לפי שהן ספק אשה ואינן יכולין לומר אשר נתת לי ובהלכה ג' כתב הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ, עד כאן דבריו. וזה דלא כרבנן במשנה פ"א דבכורים שאמרו דאין גר קורא מפני שאין יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו אלא כר' יהודה דסובר שגר מביא וקורא וזהו לפי הירושלמי שפסק הלכה כר' יהודה. ובמשנה למלך הקשה על הרמב"ם וז"ל תמוה לי דאף שיכולין לומר לאבותינו מ"מ כיון שלא נטלו חלק בארץ אינם יכולים לומר אשר נתת לי דומיא דאשה וכהנים ולוים אינם קורים אלא מפני שיש להם ערי מגרש ורבינו עצמו כתב בסוף הלכות מעשר שני דגרים שאינם מתודים מפני שאין להם חלק בארץ ע"כ:
ונראה לומר דדין גר חלוק מדין אשה, דגבי גר אף על פי שלא נטל חלק בארץ ישראל בשעת חלוקת הארץ מ"מ אם תהא לו קרקע בא"י ע"י איזה אופן שהוא, יש לו זכות בקרקע זו ככל בן ישראל, אשר הארץ נתונה להם, ויכול לקרות אשר נתת לי מצד דין עכשיו שהארץ נתונה לו, שלא כתוב בתורה מן האדמה אשר נתת לי אז בשעת חלוקה כ"א אשר נתת לי, וכיון שעכשיו נתונה לו, שפיר יכול לקרות אשר נתת לי, וגר לא אימעוט אלא מדין חלוקת הארץ, אבל לא מדין שתהא הארץ נתונה לו. ותצא לנו נפקותא בדבר שאילו היינו אומרים שגרים שקנו קרקע אין הארץ נתונה להם, אף כשקנויה להם קנין הגוף, היה נמצא שאם בימי עזרא שנתקדשה הארץ ע"י חזקה ע"י זה שנתיישבו בעריהם, ואם תתיישב איזו עיר כולה ע"י גרים, לא היה אותו המקום מתקדש, כיון שלגרים אין להם אלא קנין הגוף בעלמא, ואין להם דין נתינת הארץ, אבל אם נאמר שאף על פי שאין לגרים דין חלוקה הארץ, מ"מ הארץ הקנויה להם עכשיו נתונה להם כדין ישראל, אם כן גם המקום שנתחזק על ידי הגרים גם כן נתקדש בקדושת ארץ ישראל. ומוכח מן המשנה דגר יש לו דין זה שתהא הארץ נתונה לו ושפיר יכול לקרות אשר נתת לי, ואין מחלוקת בקריאתו רק מטעם שאינו יכול לומר נשבעת לאבותינו:
אבל גבי אשה נראה דמלבד מה דנתמעטה מדין חלוקת הארץ נתמעטה נמי מדין שתהא הארץ נתונה לה, ומה שזוכה בארץ מדין ירושה, אין זה אלא מדין ברא כרעא דאבוה ותחת אבותיך יהיו בניך, שהיא עומדת במקום האב, וחשבינן לה כאלו האב זוכה בקרקע והקרקע נתונה לו, אבל להיות לאשה דין עצמי שתהא קרקע בא"י נתונה לה מצד דין עצמה, דין זה לא ניתן לה:
ואולי יש לומר מאי דאמרינן דאשה לאו בת כבוש היא, אין זה מטעם דאינה יוצאת לכבוש ואינה הולכת למלחמה, אלא מטעם דאין לה עצם דין הכבוש, ואף כשיוצאת למלחמה אין כבושה כבוש, דאין דין כבוש הארץ ונתינתה כ"א לאנשים, והיינו טעמא דנתמעטה אשה מדין חלוקת הארץ היינו מדין נתינת הארץ וצ"ע:
ועוד יש לומר באופן אחר, דהיינו טעמא דאין פוטרים גרים מבכורים משום טעם דליתנייהו בדין חלוקת הארץ, דכיון דאמרינן דגרים קורים ג"כ אשר נתת לאבותינו, משום דאברהם אבינו הוא אב לכל הגרים משום דכתיב אב המון גוים נתתיך. אם כן באמת גם הגוים הם יורשים דאברהם אבינו, אי סבירא לן דארץ ישראל מוחזקת בידם מאבותיהם, ואם כן היה להם לגרים לירש בארץ ככל ישראל, אלא היינו טעמא דאין יורשים, משום דבני ישראל הם יורשים היותר קרובים מן הגרים, וכיון שהקרוב קרוב קודם, ירושת ישראל קודמת לירושת הגרים. וכיון שמה שאין הגר נוטל חלק בארץ, אין זה מטעם שהוא אינו בר נתינת חלק בארץ, אלא מפני שהיורש היותר קרוב זוכה כבר קודם לו, הילכך שפיר מצי למימר מן האדמה אשר נתת לי, דהארץ ניתנה לכל הני דהו בני ירושה, ואף הגרים בכלל:
אבל אשה, מה שאינה זוכה בארץ, אין זה מטעם דהבנים הם יותר קרובים מן הבנות אלא דגזירת הכתוב דבן קודם לבת, אבל באמת קורבתם שוה היא, וכבר אמרו האחרונים, דמאי דקיי"ל דעכו"ם יורש את אביו דבר תורה, כיון דלא נתחדש סדר נחלות כי אם לישראל, ובעכו"ם לא נאמר דין זה בסדר נחלות, ויהא הדין בעכו"ם דבן ובת שוים הם ושניהם יירשו כאחד, דמאי דבן יורש ולא בת, אין זה כ"א מטעם דין סדר נחלות, ובעכו"ם כיון דליכא דין זה בסדר נחלות יהיו שניהם שוים, וכיון שכן לא נוכל לומר דמאי דאשה אינה נוטלת חלק בארץ, היינו משום דיש קרוב ממנה, דהא בדין קורבה איש ואשה שניהם שוים הם ודין דסדר נחלות לא שייך כאן דהא אין זה ירושה ממש בדיני ירושה כסדר הנחלות, ועוד דעדיין לא נתחדש סדר נחלות ליוצאי מצרים, ויקשה למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. וצריכים אנחנו בע"כ לומר דמאי דאשה אינה נוטלת חלק בארץ, היינו דנתמעטה מדין נתינת חלק בארץ ואינה בת חלוקה כלל, הלכך אינה יכולה ודאי לומר מן האדמה אשר נתת לי לפוטרה מהבאת בכורים:
והיינו טעמא נמי נוכל לומר, מאי דאמרינן דכהנים ולוים מביאים בכורים משום דיכולים לומר מן האדמה אשר נתת לי משום ערי מגרש, אבל בלא"ה היו פטורין משום דהם נמי הלא קורבתם שוה עם כל ישראל, ובע"כ מאי דאין נוטלים חלק בארץ היינו משום דמיעטתם התורה מדין נטילת חלק בארץ, הלכך ודאי היו פטורים, דלא היו יכולים לומר מן האדמה אשר נתת לי, ורק משום ערי מגרש שיש להם ע"י זה חלק בארץ הוא דיכולים להביא ולקרות: