אור ברסלב
חלקת יוסף קנין וזכיה › סימן לא - בדין דבר שאינו מסוים

חלקת יוסף· רבי יוסף ברקוביץ'

קנין וזכיה · סימן לא - בדין דבר שאינו מסוים

סימן ל - בדין מחילה

גיטין (דף ט' ע"א) ברש"י ד"ה וכגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר דכתב לי' חוץ מבית כור קרקע דהשתא לא קנה שום קרקע דבכל חד וחד איכא למימר היינו ההוא דשייר וכו'. ע"כ. וכתב ע"ז בתוס' וקשיא אע"ג דלא הזכיר שם קרקע מ"מ קנה כל קרקע דאית לי' אלא שיד בעל השטר על התחתונה ויקח האדון לעצמו בית כור מעידית שבנכסים כדתנן בפ' בית כור חצי שדי אני מוכר לך יניח לו חצי שדהו ויד בעל השטר על התחתונה דלוקח נוטל כחוש ע"כ. ובר"ן הקשה עוד מהא דכתובות דאמר דיקלא לברת וכו', פלוג יתמי ולא יהבי לה וכו', דיקלא גבייהו הוי ע"כ. וכן הקשה מהא דאמרינן בית בביתי אני מוכר לך מראהו נפול עבד בעבדי אני מוכר לך מראהו מת ע"כ. והנה הקו' הא' מחצי שדי אני מוכר לך תירץ הר"י הלוי ז"ל הובא בר"ן משום דסיים לו השדה במצרי' הוי מסויים, ע"כ. והדברים צריכים ביאור הא מ"מ יכול לדחותו אצל כל חצי שדה, ונראה שהדברים מבוארים שכיון שסיים לו השדה במצרי' ואמר לו חצי שדי אני מוכר לך קונה הלוקח מחצה בכל השדה ונעשה שותף בכל השדה דכל שנים שנשתתפו כל אחד יש לו זכות בכל השדה וכמו שכתב הר"ן בריש פ"ה דנדרים וכיון שקנה זכות בכל השדה א"כ הוי דבר מסויים, אלא שבזה מחולק מכל שותפות שבכל שותפות יש להם כח בשותפותן לחלוקה וכאן יד המוכר על העליונה שהוא יכול לדחוק את הלוקח לחלוק וגם יכול ליתן לו איזה שירצה והלוקח אינו יכול לדחוק את המוכר לברר גם הוא איזה שירצה, אבל מ"מ הוי דבר מסויים כיון שגם הלוקח יש לו זכות בכל השדה עד החלוקה ליטול מחצה:

ומצאתי סעד לדברים אלו בחי' הרמב"ן שהקשה על שי' הרי"ף ור"י הלוי מהא דאמרינן בב"ב תנו חלק לפלוני מנכסי נוטל רביע אף דהוי דבר שאינו מסויים אלא דאיכא למימר כיון דבכולהו נכסי קנה רביע בכל א' וא' משדותיו קנה חלקו וה"ל כאומר חצי שדה אני מוכר לך שתירצה הרב כרצונו ע"כ. נראה בעליל שעיקר תירוץ הר"י הלוי משום דהוי שותף בכל שדה. ומה שאין הרמב"ן ז"ל מסכים לתירוץ זה נראה משום דס"ל דכיון דכאן אף מן השותפות יכול הוא לדחות את המקבל, דיכול לומר לו חצי שדה זו אני נותן לך ולגבי החלק המסויים ג"כ זיל הכא קא מדחי לי' אין השותפות מועלת לעשות את הדבר לדבר מסויים כיון שהשותפות עצמה היא ג"כ בכלל זיל הכא קא מדחי לי' וזיל הכא וכו'. ואי נימא בדבר שאינו מסויים אינו נקנה אף כאן לא הי' צריך לקנות משום דג"כ הוי דבר שאינו מסויים:

ובעיקר קושיית הר"ן מההוא דאמר דיקלא לברת דחזינן בגמרא דקנתה דקל אחד אף שאין ידוע איזו, עיקר הראי' תמוה לכאורה דע"כ לא אמרינן דדבר שאינו מסויים אינו נקנה אלא משום דכיון דמצי לדחות את הקונה הכא והכא אין כאן חלות על שום חפץ, וזהו בנותן או מוכר עצמו שהוא מוחזק, אבל גבי דיקלא לברתי שהדקלים נפלו לפני היורשים ואין להם כח מבורר בהדקלים יותר מהברת וא"כ מה דחיי' שייך כאן שהרי כמו שהם יכולים לומר לה אחר ניתן לך ולא דקל זה כמו כן יכולה היא לטעון להם קחו לכם דקל אחר ולא זה ובע"כ צריכים אנו לומר שהחלוקה תברר וא"כ בודאי הוי דבר מסויים כיון שאין בכחם יותר מכחה, ואילו היינו יכולים לומר שגבי דיקלא לברת לא נתן לה כ"א כח גביי' הי' אפשר להבין קושייתם שלפ"ז הוי היורשים מוחזקים בעצם הנכסים והילכך יכולים הם לדחותה לברת ומפ"ז ר"ל שהוא בכלל דבר שאינו מסויים, אבל א"א לומר כן שאם אין לה כ"א כח גביי' ודאי דלא שייך לומר שלא יחול משום דהוי דבר שאינו מסויים שהרי כל שעבוד הוא בענין זה דיכול לדחותו לאיזה שירצה ובזה גם רש"י יסבור שענין כזה חל גם על דבר שאינו מסויים משום דקנין כזה אינו חלות על חפץ מיוחד כ"א חלות כללי:

ובזה נראה ליישב ג"כ קושיית התוס' ושאר הראשונים מבית בביתי אני מוכר לך מראהו נפול עבד בעבדי אני מוכר לך משמע דהקנין חל והא הוי דבר שאינו מסויים ע"כ. ונראה לומר ע"פ דברי המהרי"ט אלגאזי בפ"ב דבכורות בשם הרבה ראשונים דאף בעכו"ם אף דס"ל דאין מעות קונות מ"מ אם קנה עכו"ם פרה מישראל בכסף חל שעבוד העכו"ם על הפרה והולד פטור מן הבכורה משום דהוי יד עכו"ם באמצע ופטור מן הבכורה ע"כ. ולפ"ז הי' נראה דאף בהקנה דבר שאינו מסויים לשי' רש"י ורי"ף שאין הדבר נקנה מ"מ חל שעבוד הלוקח או המקבל על דבר שאינו מסויים לגבותו מן המוכר ואף דמצי לדחותו ולסלק לו בכסף מ"מ אי לא מסליק לי' יגבה מהנמכר, שהרי בשעבוד חל גם על דבר שאינו מסויים שכל שעבוד כן הוא, ואפשר לומר שע"ז אמרינן שאם אמר לו בית בביתי אני מוכר לך מראהו נפול ויכול לפטור עצמו מן השעבוד שיכול לדחותו להבית הנפול או להעבד זה שמת, אבל אם הבית קיים או העבד חי אינו יכול לדחותו מפני שגובה מאיזה שבורר לו ככל שעבוד:

והנה אף מאן דסבר דעל דבר שאינו מסויים חל קנין, צריך להבין מהות הקנין שהרי אין כאן חפץ מוחלט נקנה, ולכאורה צ"ל שקנין זה הוא זכות ליטול איזה חפץ שהוא. ולפ"ז אף להסוברים דחל הקנין אין זה כ"א שעבוד, ואם נאמר שגם הסוברים שאין הקנין חל מ"מ יש כאן שעבוד וא"כ במה חולקים. אבל הדברים מבוארים, שלהסוברים שאין הקנין חל אין כאן כ"א שעבוד לגבות את הכסף הניתן ויכול לסלק לו בכסף ואינו יכול ליקח חפץ דוקא, והב' אם נתן לו הדבר שאינו מסויים במתנה אין כאן שעבוד כלל, שהרי אי כאן כסף כלל שישתעבד עבורו, אבל להסוברים שחל קנין על דבר שאינו מסויים לא יוכל לסלקו בכסף ומוכרח ליתן לו חפץ דוקא, וגם אם נתן לו הדבר במתנה כיון שחל הקנין אף שאינו מסויים נשתעבד ליתן לו איזה חפץ שהוא מכל מקום מטעם קנין:

תוכן העניינים

חלקת יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה