אור ברסלב
חלקת יוסף דיינים ועדות › סימן ו - בשטרי הקנאה ועדיו בחתומיו זכין לו

חלקת יוסף· רבי יוסף ברקוביץ'

דיינים ועדות · סימן ו - בשטרי הקנאה ועדיו בחתומיו זכין לו

סימן ה - בדין תחלתו בפסול וסופו בכשרות

שיטת רש"י בשטר הקנאה דחל השעבוד מזמן כתיבתו אף דלא מטא לידי' דמלוה כלל וכן הסכימו הרבה ראשונים וכתבו שכן מוכח מסוגית הגמרא. ושיטת הרי"ף אינו כן שאף בשטר הקנאה לא חל השעבוד רק אם מטא לידי' חל למפרע אבל אם לא מטא לידי' כלל לא חל השעבוד אף בשטרי הקנאה והביא הרי"ף ראי' לדבריו מהא דאמרינן בב"ב נמצאת דייתיקי קשורה לו על יריכו אינו כלום ומי לא עסקינן אף בשטר שיש בו קנין וכן הא דאמרינן דאם נמצא שובר ביד הלוה אינו כלום, ע"כ. והנה להסביר השיטות במה היא מחלקותם של רש"י והרי"ף נ"ל דיש לחקור שטר שיש בו קנין אם הם שני קנינים, השטר קנין אחד והקנין הוא קנין שני או דנימא דשטר שיש בו קנין הוא קנין מיוחד המצטרף משני המעשים ביחד מהשטר והקנין. ויש לחקור עוד בדין קנין שטר דנגמר במסירת השטר ליד המלוה אם כל עיקר הקנין הוא המסירה או גם הכתיבה וגם המסירה הן הקנינים. ונראה לומר בשיטת רש"י דיסבור דדין דשטר הקנאה הוא שהקנין משנה מהות של קנין שטר דזה יסבור רש"י דבכל קנין שטר אין המסירה עצם הקנין אלא שהכתיבה הוא הקנין, שכיון שכתב לחבירו שמשעבד לו נכסיו חל ונעשה מעשה קנין השטר אלא שלא נגמרה דעת המקנה עד שיגיע השטר ליד המלוה, ודוגמא לדבר כמו שאמרו בתוס' שאף שהחזיק הלוקח בקרקע כיון דלא דייש אמיצרי לא סמכה דעתו, רק ששם אין חסרון זה בעצם הקנין, וכאן גבי מסירה חסרון זה הוא בעצם הקנין. (ונראה ראי' לזה מהא דאמרינן שאם החזיק בשדה נקנה השטר בכל מקום שהוא משום דאפסרא דשדה הוא, ואם נימא דאין השטר מועיל כי אם אחר מסירה, א"כ איננו עוד אפסרא דשדה, אלא ודאי דמשעת כתיבה כבר יש לו תועלת השטר והילכך אמרינן דאפסרא דשדה הוא):

ומפני זה סובר רש"י כיון דבכל שטר אף בלא המסירה השטר הוא קנין, בשטר הקנאה, נותן כח שגומר דעת אף בלא המסירה ונגמר הקנין בכתיבת השטר, שהקנין הוא קנין אחד עם השטר, ששטר שיש בו קנין אלים יותר ונגמר בכתיבתו. ובזה יבואר מה שכתב הרמ"א בסי' ל"ט שאם כתב בשטר שמשעבד לו נכסיו מעכשיו מהני ג"כ אף בלא מטא שטרא לידי' כמו שטר הקנאה. והקשה על זה הש"ך דמאיזה צד יהני כיון דלא מסר השטר, ולפ"ז מבואר כיון דבכל שטר אין הקנין מסירת השטר, כי הכתיבה היא ג"כ הקנין אלא שלא נגמרה דעת המקנה עד שיגיע השטר ליד הקונה, וכיון שכתב בפירוש שמשעבד נכסיו לו מעכשיו מהני מצד כתיבת השטר בלבד:

והנה מדייתיקי קשורה לו על ירכו לא קשה כלום דבדייתיקי שהיא מתנת שכיב מרע לא שייך להצטרף עם קנין דהם תרתי דסתרי כדאמרינן בכתובות בפ' אע"פ מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין לא ידענא מאי אדון בה ומר אמר ארכבה אתרי ריכשי, ומ"מ לשניהם הוי תרתי דסתרי. ונראה דאף מסמפון הנמצא ביד לוה לא קשה כיון דבשובר לעצם פטור החוב אין צריך שום שטר שהרי יכול למחול בע"פ א"כ כיון שכותב אין רוצה שימחל עד שיגיע השטר ליד הלוה ורש"י לשיטתו שחולק על הרי"ף שסובר דבשובר שכיון שהחוב תחת ידו אין צריך להגיע השובר לידו אף לאביי, ורש"י סובר דבשובר ג"כ בעינן שיגיע השובר לידו. ונראין הדברים דבשובר יש עוד סברא נוספת דרצה דוקא שלא ימחל החוב עד שיגיע לידו, הילכך אף שכתוב בשובר קנין אמרינן דלא רצה למחול עד שיגיע השובר ליד הלוה:

ודעת הרי"ף בקושייתו על שיטת הסוברים דלא בעינן מטא לידי' אין אנו צריכים לומר שקושייתו שאף דתנן דייתיקי קשורה לו על ירכו בודאי אין כוונת המשנה דוקא דייתיקי אלא אף במתנת בריא הדין כן ואף בקנין, דמהיכי תיתי דלימא הכי ולהקשות. אלא נראה לומר בכוונתו דהוא יסבור דאין הקנין משנה מהות השטר ולזה מקשה דאי נימא דכשנעשה קנין הועיל הקנין כל כך עד שגם בדין שטר די בכתיבת השטר בלבד אף בלא מסירה ולא מטא לידי' א"כ גם במתנת שכ"מ יהני כח הקנין דתהא חלה המתנת שכ"מ כדינה אף בלא מסירת השטר עם המיתה וממילא לא תהא גם טענת שמואל שמא לא גמר להקנותה אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דממילא קני עם המיתה ואף אם לא הי' מוסר לו הי' קונה דבמקום שיש קנין לא שייך לומר שלא גמר להקנותה אלא בשטר והקנין מאלים שאינו צריך כלל למסירה ומה שמסר את השטר אינו אלא לאלומי למילתא, אלא ע"כ דהקנין אינו משנה הדין וגם כשנעשה קנין צריך שימסור אח"כ השטר לידו והילכך אמר שמואל לא ידענא מאי אידון בה ומפני זה אמרינן גבי דייתיקי קשורה לו על ירכו דאינו כלום, כיון דלא הגיעה ליד המקבל בחיי הנותן:

ולפי דעת הרי"ף נראה דהא דמהני בשטר הקנאה בדמטא לידי' אח"כ הוא משום דהוי כעושה קנין בחפץ לקנותו מעכשיו ולאחר שלשים דאמרינן דבעינן שיהא עומד באגם וכמו שביארו התוס' ביבמות דבעינן שיהא בסוף ל' במקום הראוי לקנין. ואף לשיטות דסברי במקנה דשלב"ל מעכשיו שאף נקרע השטר או נאבד דחל הקנין ולא בעינן שיהא אח"כ עומד באגם היינו משום דשם גמר את כל מעשה הקנין מעכשיו ומה דתלה בכשיבוא לעולם היינו שאז תהא החלות משום דמעכשיו אינו יכול להיות החלות דעדיין אין הדבר בידו, הילכך כיון שכבר נגמר מעשה הקנין לא איכפת לן מה שאין הדבר עומד במקום הראוי לקנין, אבל כאן שהדבר ברשותו גם עכשיו אמרינן שרצה שגם מעשה הקנין יגמר לאחר ל' הילכך בעינן שיהא עומד במקום הראוי לקנין ועמידתו זאת נחשבת לגמר מעשה הקנין. וזה יסבור הרי"ף גם כאן גבי שטרי הקנאה שהקנין הוא מעכשיו ולאחר שיגיע השטר לידו והילכך מהני בדמטא לידי':

ובזה נראה ליישב מה שקשה על הרי"ף קושיית רש"י איך מיבעיא בגמרא אם שמואל אית לי' דעדיו בחתומיו זכין לו א"כ הלא אין חילוק בין שטר הקנאה לכל השטרות כיון דלהרי"ף גם בשטר הקנאה בעינן מטא לידי' וכן בכל השטרות כד מטא לידי' זוכה למפרע משעת כתיבת השטר. והנה הפ"י רצה לחלק בשיטות ראשונים דבשטרי הקנאה אף אם מטא לידי' שלא ברצון הלוה ג"כ זוכה למפרע ולפי הטעם דעדיו בחתומיו זכין לו אינו זוכה דוקא אם הגיע לידו אח"כ ברצון הלוה. ולפי שיטתנו בדברי הרי"ף תעלה לנו סברא זו יפה דבשטרי הקנאה כיון דאנו באים בכח מעכשיו ולאחר ל' אינו יכול לחזור כבר מקנינו ובע"כ אם נגמר אח"כ מעשה הקנין משום דהגיע השטר לידו זוכה בע"כ וכמו במשוך מעכשיו ולאחר ל' דרק אי קיימא בסוף ל' באגם קונה בע"כ של מקנה. ואף לשיטות הסוברים במקנה דשלב"ל מעכשיו דיכול לחזור בו היינו דוקא בדשלב"ל דעכשיו אינו יכול לחול הקנין דעדיין אין הדבר בעולם הילכך יכול לחזור אבל כשהדבר בעולם חל מעכשיו הקנין קצת ואינו יכול לחזור בו, משו"ה אף אי מטא לידי' שלא ברצון הלוה זוכה למפרע. אבל בכל השטרות דאנו באים מטעם דעדיו בחתומיו זכין לו דאין לומר משום דתופסים השטר בחתימתם נמצא דזוכים אז השטר בתפיסתם דכבר הקשה על זה בלבוש מרדכי דהתינח אם תפסו השטר אבל הלא אפשר שחתמו ולא תפסו השטר. ולדידי קשה עוד יותר דאם נימא דזכו בתפיסתם א"כ הלא כבר הגיע לידו דמה לי אם הגיע לידו או ליד הזוכה בשבילו. ובלבוש מרדכי רצה ליישב דדין עדיו בחתומיו הוא מטעם אומן קונה בשבח כלי. ונסתייע מדברי הג"פ שכתב דמה דאמרינן דאם כתב הסופר גט והבעל גזלו ולא פרע לו השכר וגירש בו דאינה מגורשת היינו אפילו אם הי' הנייר והדיו של הבעל משום דאומן קונה בשבח כלי אף בכה"ג. ולפ"ז אף כאן בשטר העדים קונים את השטר בשביל המלוה מטעם אומן קונה בשבח כלי. עכת"ד. ולי יש מקום עיון בזה, הא' על דברי הל"מ דעד כאן לא שייך אומן קונה בשבח כלי אלא כשעשה בשכר, הילכך קונה את שכרו בשבח הכלי, אבל היכא שעשה בחנם מה יקנה בשבח הכלי, הלא אין לו שום זכות ממון בזה ובמה יקנה. ומצאתי ביד המלך פ"ג מהל' גירושין ה' ט"ו שהביא שהפ"י כתב בסוף פ"ב דגיטין דאף בחנם אומן קונה בשבח כלי ותמה עליו דכיון שאינו מגיע לו בעד פעולתו מאומה מה יש לו לקנות, הגע עצמך היכי שפרע לו שכר פעולתו קודם מלאכתו הכי נאמר שיקנה בשבח כלי עיי"ש שהאריך. והב' קשה לי על דברי הג"פ דהי' נראה לי דלא שייך לומר בגט שקונה בשבח מטעם אומן לפי הסוברים דגט צריכה להיות הכתיבה בשליחותו של בעל דדרשינן וכתב אבעל כמו שכתבו בתוס' (גיטין ט') א"כ נמצא שכיון ששלוחו של אדם כמותו הלא הבעל עשה את המלאכה ואיך יקנה הסופר בשבח הגט, אם לא שנאמר שהשליחות מתחלקת שלגבי דין כתיבה שצריך שליחות חשבינן כאילו הבעל עשה כן ועצם המלאכה נחשבת בשביל השליח וצ"ע:

והי' נראה בביאור דעדיו בחתומיו זכין לו, שלפי מה שביארנו שבכל מקום בשטר גם הכתיבה נחשבת לקנין והכתיבה היא חלק ממעשה הקנין כמו המסירה, לפ"ז כיון שכתב את השטר כבר התחיל במעשה זכיית השטר ובמסירתו גומרו, נמצא שכל שטר הוא מעכשיו של שעת הכתיבה ולאחר שעת המסירה. אלא שבזה מחולק הוא מכל קנין של מעכשיו ולאחר ל' שכל קנין נעשה עכשיו קנין גמור אלא שהתנה שלא יהא נגמר עד לאחר ל' אבל כאן לא נגמר עוד מעשה קנין זה, הילכך לא זכה עוד כלום בהשעבוד שלא יהא יכול לחזור מהשעבוד, אף שזכה קצת בהשטר עצמו ולא בהשעבוד, הילכך אי מטא לידי' לבסוף ברצון המשעבד ולא חזר זכה למפרע כיון שכבר התחילה הזכיי' בהשטר, אבל אי מטא לידי' לבסוף שלא ברצון הלוה לא נגמר השעבוד שכיון שיכול לחזור אנו צריכים עוד לרצון המשעבד:

ומפני זה נראה לבאר שמה שהובא באחרונים בשם הרשב"א דבשטר שחרור לא שייך לומר דעדיו בחתומיו זכין לו משום דשם בעינן נתינה אין אנו צריכים לפרש דקנין איזה שהוא לא מיקרי נתינה, דאף אם לא נניח יסוד זה יתבארו דברי הרשב"א בפשיטות דעד כאן לא הוי הכתיבה גם כן חלק מהקנין דוקא בשאר שטרות אבל בגט או בגט שחרור דשם עיקר השחרור הוא מטעם ונתן, שם כל הקנין היא המסירה ולא הכתיבה, וכיון שאין הכתיבה חלק מהקנין לא שייך לומר בזה עדיו בחתומיו זכין לו שאין הכתיבה כלום:

ובזה הי' נראה ליישב דברי הקצוה"ח שכתב לחשוש בשטרות שמא ביטל בנתיים את השטר והקשה מהא דאמרינן דלא חיישינן שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי משום דעדיו בחתומיו זכין לו ואמאי ניחוש דילמא ביטל בנתיים את השטר ותירץ כיון דכי מטא לידי' אח"כ זכה למפרע לא שייך לחשוש שמא ביטל את השטר שכיון שזכה למפרע אין בכח לבטל את השטר דאיגלאי מילתא שכבר זכה למפרע ע"כ. והקשו עליו שכיון שביטל בנתיים את השטר ממילא מיקרי דלא מטא לידי' שטר כלל וממילא לא זכה למפרע. ולפי דברינו מבוארים הדברים היטב דנהי דיכול לחזור מהשעבוד משום דלא נגמר עדיין מעשה קנין גמור, זהו בנוגע לקנין השעבוד יכול לחזור וצריך רצונו לגמור השעבוד, אבל בנוגע לזכיית השטר כבר זכה במקצת עם הכתיבה, ואינו יכול לבטל עוד את השטר, כיון שכבר זכה המלוה קנין במקצת בהשטר, הילכך אינו יכול לבטלו עוד:

ועיין תוס' (דף י"ט ע"ב) ד"ה הא בבריא שכתבו שאף אם מכר לאחר בנתיים כיון דמטא לידי' דראשון לבסוף אמרינן דעדיו בחתומיו זכין לו לראשון ומה דמכר לשני לא מבטל זכיית הראשון. חזינן כדברי הקצוה"ח דבעדיו בחתומיו לא מיבטיל זכיית הזוכה בחזרת המוכר אי מטא לידי' לבסוף. מיהו כמה ראשונים חולקים על התוס' וסוברים דבמכר לאחר בנתיים אף אי מטא לידי' דראשון לבסוף לא זכה בו הראשון:

ובעצם דברי קצוה"ח דיש ביטול בשטר ובעדיו בחתומיו זכין לו לא הוי ביטול, צ"ע במחלוקת התוס' והרי"ף במכר לאחד ולא נתן לו ובנתיים מכר לאחר אי אמרינן בזה עדיו בחתומיו זכין לו:

תוכן העניינים

חלקת יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה