פרק ט - חיים ללא סכרת · תפוח אדמה וסכרת
תפוח האדמה שיובא מאמריקה לאירופה, נתקל בהתנגדות גדולה מצד תושבים אירופה שחשדו בו כי הוא גורם לכל מיני מחלות רק לפני כמאתיים שנה, בעקבות שנות רעב קשות שפקדו את אירופה, התחיל תפוח האדמה להיות מקובל.
שימו לב, תפוח האדמה הוא המזון היחידי המלווה בהוראות איחסון (איסום) ושיווק קפדניות, שבהן נאמר כי חובה לאחסנו במקום חשוך וקריר. חשיפה לאור או לחום גורמת לו להיות רעיל, ועל פי הוראות השיווק, כאשר הוא נעשה ירוק או מתחיל לנבוט הוא מזיק לבריאות. לכן חובה להקפיד על איחסון נכון ומומלץ למעט את השימוש בו. (אזהרה זו אינה חלה על תפוח אדמה מתוק הנקרא "בטטה", שהוא ירק מומלץ מאוד) תפוח אדמה אינו מומלץ, במיוחד לחולי סכרת מכיון שהוא הופך כבר בפה תוך כדי לעיסתו לסוכרים, ולצורך עיכולו הגוף חייב להפריש כמות מוגברת של אינסולין.
ככל שתקפיד לנהוג לפי הוראות התזונה המומלצות בחיבור זה שבידך, וככל שתתחיל בכך בגיל צעיר יותר, כך גדלים הסיכויים למנוע את המחלה.
מעשה רב מהנהגות שמירת הבריאות שראיתי אצל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה
משנה את מאכלו
לאחר שעבר ניתוח בשנת תשל"ב, אמר לו הפרופסור כי הוא חייב לרדת במשקל, (למרות שכבר אז היה מרבה בשתיה וממעט באכילה, ותמיד היו דברי חז"ל במסכת שבת דף קנ"ב א' שגורים על פיו, שמעל גיל ארבעים השתיה יותר חשובה לגוף מהאכילה.) ושעליו להמנע מאכילת עוגות, תפוחי אדמה, אטריות, וסוכר. מאותו יום ואילך, הוציא לחלוטין דברים אלו מהתפריט שלו, למרות שהיה מורגל בהם ולא קל - בלשון המעטה - לשנות הרגלי אכילה של למעלה משבעים שנה.
הרמב"ם כותב "לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות ולא ירבה מהם" (הלכות דעות פרק ד' הלכה י"א) והנה לא גילה הרמב"ם את נימוקו. ואנחנו יכולים לשער. ההשערה שלי היא, שבזמן הרמב"ם לא היתה הגדרה למחלת ה'סכרת' אך הרמב"ם, בנסיונו הרב, נוכח שריבוי פירות האילן מזיק לאנשים רבים. כיום אנחנו יכולים לומר, שמדובר בכל אותם אנשים שהיתה להם נטיה לסכרת. לכן כתב הרמב"ם שימעט בפירות אלו. כאשר בעצם הרעיון הוא למעט בסוכרים (מלבד שהשתנו הטבעים והפירות).
אם כנים דברינו, הרי כיום שיש את האבחון של מחלת הסכרת, אפשר להתנהג בצורה המתאימה, דהיינו מי שחולה לא יאכל אלא על פי הוראות הדיאטה שלו, והבריא אם יאכל נכון לפי הוראות העיכול הנכון שכתבנו, ולא יגזים בכמויות, יכול לאכול פירות האילן.