פרק ט - חיים ללא סכרת
ה'סכרת' היא מחלה איומה ונוראה, ומסוכנת יותר ממה שחושבים. היא פוגעת בכל אברי הגוף ובעיקר בכלי הדם, החל מהראש וכלה בכפות הרגלים, דרך פגיעות בכלי הדם שבלב, איבוד הראיה, פגיעה בכליות, פגיעה במערכת העצבים כגון הרגשת נימול ואיבוד תחושה בקצות אצבעות הידים ובכפות הרגלים, נמק שיכול להגיע לכריתת גפיים, ועוד פגיעות קשות ברמות שונות ל"ע.
ישנה עליה מדהימה במספר החולים בסכרת בעולם. ארגון הבריאות העולמי הכריז על הסכרת בתור "המגפה של המאה ה-21". צריכה מתמשכת של מזון מהיר - מגבירה את הסיכון ללקות בסכרת. אחד מכל שלשה ילדים שנולד בישראל, צפוי לפתח סכרת במהלך חייו כך עולה מנתונים שהוצגו לרגל יום הסוכרת הבינ"ל.
אני מצטט מדברי הד"ר חוליו ווינשטיין שיחיה, מנהל היחידה לטיפול בסכרת במרכז הרפואי וולפסון ונשיא האגודה הישראלית לסכרת:
היות ומחלת הסכרת היא מחלה שאינה כואבת, אין לה סימפטומים, אין הפרעות, ולא מרגישים את הימצאותה בגוף - עד שהיא מתגלית לא יודעים על קיומה בגוף. חשוב להביא לידיעת הציבור את גורמי הסיכון לחלות במחלת הסכרת.
א. מחלת הסכרת היא מחלה שתלויה בגיל, ולכן כל מי שבריא והוא מעל גיל 45 נמצא בסיכון לחלות בסכרת, וחייב לעבור בדיקת דם.
ב. השמנה תגרום אצל 90% מהשמנים לפתח סכרת, היקף מתניים אצל גברים מעל 102 ס"מ, ואצל נשים מעל 88 ס"מ, מהווה גורם סיכון לחלות בסכרת.
ג. מי שבבדיקת דם בצום, רמת הסוכר בדמו היא מעל 100.
ד. אם רמת סוכר בדם בבדיקה שמתבצעת שעתיים לאחר הארוחה היא מעל 200 הדבר מחייב בירור למרות שבצום הרמה תקינה.
ה. מי שקרובי משפחתו בדרגה ראשונה, אב, אם, אח, אחות, בן או בת חולים בסכרת, חייב להיות במעקב החל מגיל 25.
ו. אשה שילדה תינוק שמשקלו מעל 4 ק"ג.
עד כאן מדברי הד"ר ח. ווינשטיין שיחיה.
הסיבות הראשיות למחלת הסכרת הם שלושה:
תורשה. תזונה. מתחים.
הדרכים להמנע מסכרת הם שלושה, במקביל לסיבות הגורמות לסכרת.
תורשה: כל מי שיש לו תורשה של סכרת עליו להיות זהיר יותר מאחרים, לעקוב לעתים תכופות יותר על רמת הסוכר בדמו, ולשים לב לסימנים מוקדמים של הסכרת, כגון רמה גבוהה של טריגליצרידים בדם, או צמאון או הפרשה מוגברת של מי רגלים וכן ירידה פתאומית במשקל.
תזונה: יש לנהוג על פי הכללים הכתובים בחיבור שלפניכם, שהם מכסים את רוב רובם של גורמי הסכרת הנובעים מתזונה. זוהי מלחמה נגד פיתויים. חובה לזכור: למרות הקושי לשנות הרגלים, הרי שהקושי להיות ח"ו חולה סכרת הוא קשה מאוד מאוד. עדיף לאדם להגביל את עצמו מרצון כאשר יש לו עדיין "פת בסלו", מאשר להיות מוגבל בעל כרחו. אינכם יכולים לתאר כמה קשה לו לאדם כאשר הוא כבר מוגבל, לעומת אדם שמרצונו מגביל את עצמו!
מתחים: נסביר כעת איך המתחים עלולים לגרום למחלת הסכרת.
כך מסביר פרופ' ראובן צימליכמן מנהל מחלקה פנימית בבי"ח וולפסון ומנהל יחידת מחקר ללחץ דם גבוה: נקח לדוגמא אדם הנקלע למצבים מסוכנים כגון כשהוא עומד מול אריה. מה המנגנונים שמתרחשים בגופו? בראש ובראשונה שחרור 'אדרנלין'. אדרנלין זה ה'בנזין' של הגוף. הבעיה של רוב האוכלוסיה בימינו זה עודף אדרנלין, וחוסר פעילות גופנית. שני הדברים האלה יחד הם מתכון בטוח למחלה. האדרנלין מעלה את רמות הסוכר בדם, כדי שלגוף ולשרירים יהיה אפשרות להשתמש בסוכר, ולקבל יותר 'בנזין', וכך יהיה לו יותר כוח, ויוכל לפעול ולהגן על עצמו יותר טוב. כאשר אנחנו מצויים במתח, למשל אם אנחנו ממהרים לאיזה מקום, יושבים במכונית, ותקועים בפקק עצום, מסתכלים על השעון והזמן עובר ואנשים מחכים לנו ואנו לחוצים, או שאנחנו המזמינים, והמוזמנים לא הגיעו, זהו מצב של מתח נפשי, המשחרר אדרנלין בכמויות עצומות לדם. התוצאה היא, א. כיווץ כלי דם ועליה בלחץ הדם שיגרמו בהמשך לשינויים בדפנות כלי הדם. ב. עליה ברמות הסוכר. כאשר רמות הסוכר בדם עולות לתקופות ממושכות, זה עלול לגרום בהמשך בין היתר להתפתחותה של סכרת קבועה. כך שצורת החיים שלנו המודרנית, הינה מתכונת די בטוחה לנזקים אם לא ננקוט בצעדים כדי למנוע אותם ולהתרגל לא לקחת ללב. עד כאן מדברי פרופ' צימליכמן.
ואני מוסיף על דבריו:
גופנו אינו מבדיל בין סכנה של אריה לבין מתחים אחרים. ממהרים לפגישה חשובה, או ממהרים לאוטובוס, או להבדיל, להספיק תפילת מנחה בציבור. בכל מקרה ניתנת פקודה והגוף שופך אדרנלין.
כאן המקום לשאול: גופנו שנברא בחכמה כל כך גדולה, כנאמר "אשר יצר את האדם בחכמה", מדוע אין הוא יכול להבדיל בין סכנה גדולה, קטנה או בינונית? לשם מה הוא מפריש בכל סכנה כמות אדרנלין כאילו הוא בסכנה גדולה?
התשובה היא, אדרבא. זו היא חכמת הבורא הנפלאה. הפרשת האדרנלין נועדה לסייע ביד האדם להיחלץ ממצב של סכנה. בשעת סכנה, כל שבריר של שניה הוא חשוב. אם הגוף יצטרך לחשב את גודל הסכנה שבה הוא נתון, הרי שעד שתגיע ההחלטה על גודל הסכנה, ומכאן עד שתינתן הפקודה להפריש אדרנלין יעבור זמן יקר מאד, ויתכן שכבר לא יהיה ניתן להציל. לכן ברא הבורא את האדם כך שבעת כזאת אין הוא ממתין לשיקול השכלי, אלא מיד מפריש את האדרנלין!
אין ספק שהחיים השתנו. פעם אדם ידע רק את מה שנעשה בד' אמותיו. טלפון לא היה, והעיתון היה מגיע באיחור של חודשים אם בכלל. היום אנו מסובבים בתקשורת. טלפון, פלאפון, עיתונות למכביר, ועוד ועוד. ברגע שקורה משהו בקצה העולם, כבר הוא נשמע בחדשות, או בטלפון. החיים לא רגועים. לא חסרות דוגמאות לחיים עם מתח נפשי בזמננו. להיפך, קשה להביא דוגמא לחיים רגועים. חוץ מאשר יום השבת כמובן, שעליו נאמר "ראה כאילו כל מלאכתך עשויה".
ומכאן לעצות איך בכל זאת לשמור על רגיעה.
בראש ובראשונה, ככל שהאדם יאמין בהשגחת הבורא יתברך על כל מעשיו ועל כל מה שקורה בעולם, כך המעשים הקורים איתו לא יגרמו לו למתחים וחרדות.
ואביא בזה את דבריו המפורסמים של רבינו חיים מואלוז'ין בספרו "נפש החיים" (שער ג' פרק י"ב) וז"ל:
"ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בלבו לאמר: הלא השם הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל" עכ"ל.
אחרי ידיעה חשובה זאת נצטוינו גם על השתדלות בדרכי הבריאות, ולזה מכוונות השורות הבאות.
אמר שלמה המלך ע"ה (במשלי י"ב כ"ה) "דאגה בלב איש ישחנה" ורש"י ביאר שם: ישיחנה מדעתו, והבית הלוי כתב "שעל ידי הדיבור עם אחרים יופג צערו". ולכן כדאי לשתף אדם קרוב, והיא עצה טובה.
עוד נקודה למחשבה היא להתבונן בעיני השכל, שמצבו האוביקטיבי אינו רע כל כך, אותה המציאות אך במבט שונה, דוגמת "חצי הכוס המלאה או הריקה".
ולא זו בלבד אלא אף אביא את דברי מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל (קריינא דאיגרתא ח"א נ"ג) "...העולם הזה הוא עולם התמורות ומה שאדם חושב היום כאילו המצב אבוד ח"ו הנה אחר זמן מסתדר הדבר באופן היותר מועיל, על יד סיבה שלא עלתה על דעתו כלל, וכן ראיתי בעיני כמה פעמים".
אחת העצות שיש בידנו לעשות בכדי שלא ניזוק מאורח החיים המתוח היא, שלפני מתחים כדוגמת אלו שהזכרנו, או כל לחץ ומתח, אפשר להשתמש במרגיעים טבעיים למשל תה פסיפלורה. (יש לשים לב שלא יהיה זה חומר שגורם להתמכרות) זו לא הנחיה גורפת לכולם, אלא לאלו שמכירים את עצמם ותכונתם, שמתח אכן משפיע עליהם. כאן המקום לבאר את ההבדל בין הרגל לבין התמכרות כפי ששמעתי מפרופ' רפאל קרסו שיחי': הרגל זה דבר שאני יכול לעשות ושלא לעשות, התמכרות זה דבר שכמעט יצא משליטתי, ועוד הבדל. בהתמכרות התלות גורמת להגדלת מינונים, ואילו בהרגל אין צורך בהגדלת מינונים. לכן, אם נדע לבחור את המרגיע הנכון והמתאים לגופנו ולהשתמש בו כאשר אנחנו עלולים להימצא במצבי מתח, נוכל למנוע מגופנו נזקים חמורים הנגרמים כתוצאה מהפרשה של אדרנלין ללא צורך.
עדיף חמישים שנה עם טבליות הרגעה טבעיות, מאשר עשרים שנה עם אינסולין. פעילות גופנית גם היא מפיגה מתחים ועוזרת למניעת התפתחות סכרת.
וכעת אכתוב מספר ידיעות חשובות לחולי סכרת.
ישנם שני סוגי סכרת. סכרת נעורים - שהיא חוסר מוחלט של אינסולין, נקראת סכרת מסוג 1.
סכרת מבוגרים - אדם שמערכות הפרשת האינסולין ואיזון רמות הסוכר בדמו נפגעו, והיא נקראת סכרת מסוג 2 ועליה נרחיב את הדיבור. כיום ידוע כי גם צעירים בעלי השמנת יתר נוטים ללקות בסכרת מבוגרים.
חולי סכרת חייבים לעבור בדיקות תקופתיות אצל רופא עיניים למרות שאינם מרגישים שקיימת בעיה בראיה, מכיון שמאז שהמחלה מתחילה עד שהחולה מרגיש, יכול לקחת פרק זמן של חמש שנים, ככל שהמחלה תתגלה מוקדם יותר, כן ניתן יהיה לטפל בה טוב יותר. רמה של מעל 150 נחשבת לסיכון של פגיעה בעיניים.
אחד האברים היותר פגיעים אצל חולי סכרת זו הכליה. הכליה מורכבת מכשני מליון פילטרים קטנים. סימן ראשון לירידה בתפקוד הכליה היא עליית רמת הקריאטינין בדם. אך סימן מוקדם יותר היא בדיקת מיקרואלבומין. בדיקה זו מתבצעת על ידי איסוף שתן במשך יממה או בבדיקת שתן אקראית לבדיקת יחס אלבומין קריאטינין. רצוי להפסיק כל פעילות גופנית נמרצת 24 שעות לפני תחילת האיסוף. במידה ומופיע חלבון בבדיקה זו, זהו איתות לנזק שמתחיל להתקדם ויש לפנות לרופא. מדובר בתופעה שאפשר לטפל בה וחובה לטפל בה. יש לחזור על הבדיקה פעמיים שלוש. ולחולי סכרת מומלץ פעם בשנה.
לכן מומלץ לחולי סכרת לבצע בדיקת מיקרואלבומין למרות שמדד הקריאטנין שלהם עדיין בתוך הנורמה.
כף הרגל אצל חולי סכרת היא מקום סכנה שממנו מתחילות צרות, והם חייבים לשמור עליה ביותר. זאת מכיון שאצל חולים אלו העצבים שמוליכים את התחושות למוח פגועים, ולכן הם לא מרגישים תחושת כאב או מכה כמו שמרגיש אדם בריא. כתוצאה מכך עלול לקרות שיגרמו להם פצעים או חתכים ברגל וכאשר ירגישו בדבר, זה כבר יהי' פצע פתוח שאצל חולה סכרת ריפויו קשה ביותר.
לכן חשובה בדיקה יומיומית של כל כף הרגל. לשים לב לכל אדמומיות שפשוף או פצע. לא ללכת יחף. לשמור על הגיינה ונקיון של כפות הרגלים ולנגבם היטב לאחר הרחצה. רצוי ללבוש גרבי כותנה ללא תפר עליון או גומי שלוחצים על הרגל, וכן לנעול נעלים שלא יגרמו לשפשוף או לחץ. חשוב לגזוז את צפרני הרגלים בזהירות או להעזר במישהו אחר. לעיתים הזנחה עלולה להיות ההבדל בין ריפוי לקטיעה ל"ע. ובודאי שחובה עליהם לשמור על ההוראות שאכתוב להלן בפרק על כף הרגל.
חולי סכרת נדרשים להקפדה יתרה בשמירה על בריאות השן מכיון שהזנחה וחוסר טיפול בעששת השיניים, עלולים לגרום להתפתחות של מחלות לב וכליה. סיבת הדבר, היות החניכיים משופעים בכלי דם וכאשר יש דלקת, היא באה במגע ישיר עם הדם.
יש לבדוק פעם בשנה את חלל הפה אצל רופא שיניים על מנת לאבחן התחלה של דלקת בחניכיים, שנגרמת בעיקר מסכרת לא מאוזנת. במידה ויש דלקת חייבים לטפל בה מכיון שדלקת בגוף מעלה את רמת הסוכר בגוף.
איזון הסכרת
איזון הסכרת הוא הדבר החשוב ביותר לחולי סכרת.
חולי סכרת חייבים לדעת שטיפול עקבי ונכון בסכרת מקטין בדרך כלל את סיבוכי המחלה, ולכן הם חייבים לשמור דרך קבע על רמת סוכר מאוזנת בדמם. אל יחשוב חולה סכרת בלבו, לא נורא. כיום רמת הסוכר בדמי גבוהה, אך מחר או לאחר זמן היא תרד. לא כן הוא, אלא כל זמן שרמת הסוכר בדם גבוהה, נגרם מכך נזק לגוף. מדובר בנזק מצטבר וכמעט בלתי הפיך. הגוף "שומר" את הערכים הגבוהים שהיו. כל עליה גורמת את הנזק שלה, בלי קשר לכך שאח"כ המצב התאזן.
יש לאזן את רמת הסוכר באמצעות דיאטה. יש להוועץ בדיאטן, על מנת לדעת אלו מזונות מעלים את הסוכר יותר ואלו פחות. כמו כן חשוב לפצל את הארוחות, היינו לאכול מספר פעמים רב יותר, ארוחות קטנות יותר. בדרך אגב, לכל אדם טוב יותר ארוחות קטנות, על פני ארוחות מלאות מועטות. רעב ממושך ולאחר מכן ארוחה גדולה איננו בריא. אם הדיאטה לבדה לא מספיקה - יש לשלב תרופות, ובלבד שלא לצאת מהאיזון, אף לא לתקופה קצרה.
אחד הדברים המסוכנים ביותר לחולי סכרת הוא מצב של נפילת סוכר (היפוגליקמיה), שבדרך כלל נגרמת כתוצאה מנטילת יותר מדי תרופות להורדת רמת הסוכר או מדילוג ארוחות. כאמצעי מניעה יש לנהל מעקב יותר צמוד על רמת הסוכר בדם, וגם לדאוג לכך שהארוחות תהיינה מתוכננות וזמינות ומצויות בהישג יד.
על פי האגודה האמריקאית לבעיות הלב, ישנם עוד גורמי סיכון לסכרת. ואני מצטט: "הסיכון לחלות בסכרת בקרב הסובלים מעודף משקל גדול פי שנים בהשואה לבעלי משקל תקין". העישון מהווה גורם מכפיל סיכון אצל חולי סכרת. תרופות יכולות גם הן לגרום להעלאת רמת הסוכר בדם. אחת מהן היא קורטיזון, שידועה גם כגורם בלתי ישיר לדלדול העצם - אוסטאופורוזיס.
תפוח אדמה וסכרת
תפוח האדמה שיובא מאמריקה לאירופה, נתקל בהתנגדות גדולה מצד תושבים אירופה שחשדו בו כי הוא גורם לכל מיני מחלות רק לפני כמאתיים שנה, בעקבות שנות רעב קשות שפקדו את אירופה, התחיל תפוח האדמה להיות מקובל.
שימו לב, תפוח האדמה הוא המזון היחידי המלווה בהוראות איחסון (איסום) ושיווק קפדניות, שבהן נאמר כי חובה לאחסנו במקום חשוך וקריר. חשיפה לאור או לחום גורמת לו להיות רעיל, ועל פי הוראות השיווק, כאשר הוא נעשה ירוק או מתחיל לנבוט הוא מזיק לבריאות. לכן חובה להקפיד על איחסון נכון ומומלץ למעט את השימוש בו. (אזהרה זו אינה חלה על תפוח אדמה מתוק הנקרא "בטטה", שהוא ירק מומלץ מאוד) תפוח אדמה אינו מומלץ, במיוחד לחולי סכרת מכיון שהוא הופך כבר בפה תוך כדי לעיסתו לסוכרים, ולצורך עיכולו הגוף חייב להפריש כמות מוגברת של אינסולין.
ככל שתקפיד לנהוג לפי הוראות התזונה המומלצות בחיבור זה שבידך, וככל שתתחיל בכך בגיל צעיר יותר, כך גדלים הסיכויים למנוע את המחלה.
מעשה רב מהנהגות שמירת הבריאות שראיתי אצל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה
משנה את מאכלו
לאחר שעבר ניתוח בשנת תשל"ב, אמר לו הפרופסור כי הוא חייב לרדת במשקל, (למרות שכבר אז היה מרבה בשתיה וממעט באכילה, ותמיד היו דברי חז"ל במסכת שבת דף קנ"ב א' שגורים על פיו, שמעל גיל ארבעים השתיה יותר חשובה לגוף מהאכילה.) ושעליו להמנע מאכילת עוגות, תפוחי אדמה, אטריות, וסוכר. מאותו יום ואילך, הוציא לחלוטין דברים אלו מהתפריט שלו, למרות שהיה מורגל בהם ולא קל - בלשון המעטה - לשנות הרגלי אכילה של למעלה משבעים שנה.
הרמב"ם כותב "לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות ולא ירבה מהם" (הלכות דעות פרק ד' הלכה י"א) והנה לא גילה הרמב"ם את נימוקו. ואנחנו יכולים לשער. ההשערה שלי היא, שבזמן הרמב"ם לא היתה הגדרה למחלת ה'סכרת' אך הרמב"ם, בנסיונו הרב, נוכח שריבוי פירות האילן מזיק לאנשים רבים. כיום אנחנו יכולים לומר, שמדובר בכל אותם אנשים שהיתה להם נטיה לסכרת. לכן כתב הרמב"ם שימעט בפירות אלו. כאשר בעצם הרעיון הוא למעט בסוכרים (מלבד שהשתנו הטבעים והפירות).
אם כנים דברינו, הרי כיום שיש את האבחון של מחלת הסכרת, אפשר להתנהג בצורה המתאימה, דהיינו מי שחולה לא יאכל אלא על פי הוראות הדיאטה שלו, והבריא אם יאכל נכון לפי הוראות העיכול הנכון שכתבנו, ולא יגזים בכמויות, יכול לאכול פירות האילן.