פרק ט - חיים ללא סכרת · איזון הסכרת
איזון הסכרת הוא הדבר החשוב ביותר לחולי סכרת.
חולי סכרת חייבים לדעת שטיפול עקבי ונכון בסכרת מקטין בדרך כלל את סיבוכי המחלה, ולכן הם חייבים לשמור דרך קבע על רמת סוכר מאוזנת בדמם. אל יחשוב חולה סכרת בלבו, לא נורא. כיום רמת הסוכר בדמי גבוהה, אך מחר או לאחר זמן היא תרד. לא כן הוא, אלא כל זמן שרמת הסוכר בדם גבוהה, נגרם מכך נזק לגוף. מדובר בנזק מצטבר וכמעט בלתי הפיך. הגוף "שומר" את הערכים הגבוהים שהיו. כל עליה גורמת את הנזק שלה, בלי קשר לכך שאח"כ המצב התאזן.
יש לאזן את רמת הסוכר באמצעות דיאטה. יש להוועץ בדיאטן, על מנת לדעת אלו מזונות מעלים את הסוכר יותר ואלו פחות. כמו כן חשוב לפצל את הארוחות, היינו לאכול מספר פעמים רב יותר, ארוחות קטנות יותר. בדרך אגב, לכל אדם טוב יותר ארוחות קטנות, על פני ארוחות מלאות מועטות. רעב ממושך ולאחר מכן ארוחה גדולה איננו בריא. אם הדיאטה לבדה לא מספיקה - יש לשלב תרופות, ובלבד שלא לצאת מהאיזון, אף לא לתקופה קצרה.
אחד הדברים המסוכנים ביותר לחולי סכרת הוא מצב של נפילת סוכר (היפוגליקמיה), שבדרך כלל נגרמת כתוצאה מנטילת יותר מדי תרופות להורדת רמת הסוכר או מדילוג ארוחות. כאמצעי מניעה יש לנהל מעקב יותר צמוד על רמת הסוכר בדם, וגם לדאוג לכך שהארוחות תהיינה מתוכננות וזמינות ומצויות בהישג יד.
על פי האגודה האמריקאית לבעיות הלב, ישנם עוד גורמי סיכון לסכרת. ואני מצטט: "הסיכון לחלות בסכרת בקרב הסובלים מעודף משקל גדול פי שנים בהשואה לבעלי משקל תקין". העישון מהווה גורם מכפיל סיכון אצל חולי סכרת. תרופות יכולות גם הן לגרום להעלאת רמת הסוכר בדם. אחת מהן היא קורטיזון, שידועה גם כגורם בלתי ישיר לדלדול העצם - אוסטאופורוזיס.