אור ברסלב
חיים בריאים כהלכה פרק ה - עיכול נכון - המפתח לבריאותך › ג. חשיבות הרוק בתהליך העיכול

חיים בריאים כהלכה

פרק ה - עיכול נכון - המפתח לבריאותך · ג. חשיבות הרוק בתהליך העיכול

ב. אין משיחין בסעודה

כידוע גוף האדם מקבל את חיותו מהמזון שהוא אוכל וכך הוא התהליך. המזון מתחיל להתעכל בבית הלעיסה הוא חלל הפה. השינים הקדמיות חותכות את המזון לחתיכות, בלוטות הרוק שישה במספר, מפרישות תוך כדי הלעיסה כמות גדולה של רוק, הלחיים והלשון מערבלות את המזון, השיניים האחוריות טוחנות אותו, וכך נוצרת בפה עיסה שנילושה בעזרת הרוק ומוכנה להחליק לתוך הושט בבית הבליעה.

עלינו לדעת כי הרוק, מלבד היותו נוזל אשר מטבעו עוזר להפוך את עיסת המזון לרכה וניתנת לבליעה, יש בו תועלת מרובה מאוד למערכת העיכול. הרוק, טעמו מתוק ומכיל בתוכו 64 מיני אנזימים הדרושים למערכת העיכול ולגוף האדם. בלוטות הרוק מפרישות את הרוק לא רק תוך כדי לעיסת המזון אלא התהליך נמשך לאורך כל היממה. במצב של עירנות אנחנו בולעים את הרוק חמישים פעם בשעה, וכאשר אנחנו ישנים - עשר פעמים בשעה ובסך הכל במשך היממה הגוף מפריש ובולע כשני ליטר רוק. הנכון הוא, שבלי גירויי האכילה, הפרשת הרוק פחותה, על מנת שלא תהווה מטרד.

נוכל גם להווכח עד כמה הרוק חשוב לנו לעיכול מהעובדה שכל זמן שיש לנו גירוי כל שהוא אם זה כאשר אנחנו חושבים, או שומעים שמביאים לנו אוכל, או רואים, או מריחים, וכמובן כשטועמים אוכל, מיד נוצרת הפרשה מוגברת של רוק וזאת כהכנה לעיכול.

במשנה ברורה בהלכות יום הכפורים (סי' תרי"ח אות ח') נפסקה הלכה ש"אם אדם מריח ריח מאכל ולא אוכל ממנו, יזהר מאוד שיפלוט כל הרוק שיבוא בפיו ולא יבלענו שאם יבלענו יבוא לידי סכנה". ראה עד כמה כוחו של הרוק.

אחת ממטרותיו של הרוק הוא להוות כמין חומר הגנה לדפנות הוושט והקיבה. כאן ברצוני לעורר את תשומת ליבם של אותם שיש לידם כוס ולוגמים כל הזמן לגימות. לדעתי הנהגתם זאת מדללת באופן קבוע את הרוק ומונעת ממנו למלא את תפקידו בשלמות ויכולה לגרום לבעיות, והיא אינה הנהגה נכונה.

מי שמרגיש צורך ללגום כל הזמן, עליו לשים לב אם הוא שותה מספיק. יתכן שהצורך נובע מכך שהאף סתום מעט או הרבה והנשימות נעשות דרך הפה, דבר הגורם להתייבשות הפה וממילא לצורך ללגום כל הזמן. כמובן שיש לטפל באף הסתום ולהקפיד על נשימות דרך האף ולהשתדל שהפה יהיה סגור וראה מה שכתבתי בהמשך בקטע "פה סגור".

כאן ברצוני להדגיש כי עיקר פירוק 'הפחמימות' מתבצע בפה ובאמצעות הרוק, לכן לעיסה ממושכת של פחמימות היא חשובה מאוד מכיון שהיא גורמת לפירוק מירבי של הפחמימות, ואז אנחנו מקבלים תועלת מקסימלית מהמזון. לקיבה לעומת זאת אין את היכולת לפרק פחמימות. התריסריון שמקומו אחר הקיבה מיועד להמשיך ולעכל את הפחמימות, אבל זה רק כאשר הפחמימות מעוכלות עיכול ראשוני בפה, אבל כאשר הפחמימות מגיעות לתריסריון לא מעוכלות, אין הוא יכול לעכל את העיכול המשני ולהפיק את מלוא התועלת הרצויה לגופנו.

היות וביארנו שהלעיסה היא מרכיב עיקרי בתהליך העיכול, יש לתת את הדעת שהמזון שנכנס לפינו יהיה בר לעיסה. לכן לא נכון לקחת מזון ולרסק אותו בבלנדר וכך להכניסו לפה, מכיון שכך התועלת שנקבל מהמזון תהיה פחותה, חסר את הרוק הנוצר בתהליך הלעיסה.

לחם טרי - אפילו העשוי מקמח מלא - אינו נלעס היטב בפה, לכן הדרך הנכונה לאכילת לחם טרי היא לייבש אותו במצנם עד שיהפך ל'צנים' וכך ניתן יהיה ללעוס אותו בצורה נכונה.

לגבי שבת אני מציע לפרוס לחם לפני שבת ולייבשו בתנור, ולאחר ברכת המוציא להביאו לשלחן שבת, ועיקר האכילה תהיה ממנו, ולא מחלות ה"לחם משנה" הטריות.

למי שאין אפשרות לייבש בתנור או במצנם, יכול להניח את הלחם באויר בכדי שיתייבש. לחם הסגור בתוך שקית ניילון נשאר טרי אפילו כמה ימים, ועדיין נקרא 'בן יומו' לצורך הענין.

בספר "בן איש חי" (שנה שניה פרשת פנחס אות ט"ז). כתב שאין לאכול כל דברי מאפה כשהם חמים, מחמת הסכנה, ולכן צריך לחכות עד שהמאפה יתקרר, ולא לאכול שום דבר מאפה אפילו 'צנים' כשהוא חם, למרות שאז הוא טעים יותר.

תוכן העניינים

חיים בריאים כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה