פרק ה - עיכול נכון - המפתח לבריאותך · ב. אין משיחין בסעודה
כאן המקום להביא מדברי חכמנו זכרונם לברכה על איסור הדיבור בשעת הסעודה.
ידוע מאמר הגמרא (תענית ה' ע"ב) ואשר גם נפסק בשלחן ערוך (אורח חיים בסימן ק"ע) "אין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט, ויבוא לידי סכנה". וזאת לכל צורך שהוא, ואפילו לצורך ברכה, כמבואר שם (בסוף סימן קע"ד) וז"ל: "הביאו להם יין בתוך הסעודה, כל אחד מברך לעצמו" ועיין במה שכתב שם במשנה ברורה.
והנה יש אנשים הסבורים שהלכה זו נאמרה רק בזמנם, כאשר נהגו לאכול בהסיבה, ואיננה נוהגת בזמננו, שכולם אוכלים בישיבה זקופה, אך טעות היא בידם, שהרי החפץ חיים - שכבר בזמנו האכילה היתה בישיבה זקופה ולא אכלו כאשר הם נוטים על צידם - כתב שם בספרו משנה ברורה על ההלכה שאין משיחין בסעודה: "אבל בין תבשיל לתבשיל מותר". מפורש מדבריו שגם כיום ההלכה תקפה ובשעת אכילת התבשיל אין היתר לדבר, אלא רק בין תבשיל לתבשיל, כלומר בין מנה למנה. עוד הוא מדגיש שם שטעם האיסור הוא "משום סכנה". ואת הסכנה הזאת מבאר רש"י "שמא יקדים קנה - כשיוציא הקול, נפתח אותו כובע שעל פי הקנה, ונכנס בו המאכל ומסתכן". והרי ידוע שחמירא סכנתא מאיסורא.
מפליא הדבר שרבותינו מפרשי התורה, מצאו רמזים בכתובים, למאמר חז"ל זה, שאין משיחין בשעת הסעודה, ולדבריהם התורה טרחה לרמוז לנו ענין זה, כדלהלן:
כתוב בתורה (בספר בראשית פרק י"ח פסוק ח') "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ":
ובפסוק שאחריו כתוב "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל": מבאר רבנו בעל הטורים מדוע שאלת המלאכים נכתבה בפסוק נפרד מענין אכילתם אלא שכאן רמזה לנו התורה את מה שאמרו (תענית ה:) "אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט".
רבינו הספורנו גם הוא עומד על מה שכתוב בתורה (בראשית פרק כ"ד). בפסוק (יח) נאמר "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ": ובפסוק שאחריו נאמר (יט) "וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת": מדוע השקאתו נאמרה בפסוק אחד ודיבורה אליו נאמרה בפסוק הבא? ומבאר "המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה וכו'" עכ"ל.
עוד למדנו מדברי הספורנו, שהאזהרה ש"אין משיחין בסעודה" היא לא רק לאדם האוכל עצמו, אלא שיש כאן גם אזהרה למי שאינו אוכל ובא לדבר עם מי שאוכל, שגם הוא מוזהר באזהרת "אין משיחין בסעודה". ויתרה מכך, שהאזהרה היא אפילו אם הוא רק שותה מים. די בכל אלה למנוע אותנו לחלוטין מלדבר בשעת הסעודה.