אור ברסלב
חיי אריה (סלנטר) חדושי הש"ס › מסכת שבת

חיי אריה (סלנטר)· רבי אריה ליב הורוויץ [בן רבי ישראל מסלנט]

חדושי הש"ס · מסכת שבת

מסכת ברכות

דף כ"א ע"א אמר רב הונא פו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת א"ר מ"ט דר"ה קסבר כזק"ל ומותר להשתמש לאורה, והקשה שם התוספות ז"ל היכא מוכח מכאן דמותר להשתמש לאורה יעי"ש, ולפענ"ד נראה לתרץ קצת בס"ד דהנה המהרי"ט ז"ל בחידושיו כאן הקשה על הא דאמר רב הונא פו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין כו' ונכלל בזה ג"כ שמן שריפה אמאי אסור להדליק בחנוכה יעו"ש ומה שתירץ בזה בספר ענף יהושע משום שאסור בהנאת של כילוי לא הבנתי כלל דהא שמן שריפה נמצא בבית כהן ולדידי' מותר להנות, אך לפענ"ד לומר ע"פ מה שהעיר הצל"ח ז"ל החדש על הא דמקשה הגמרא ולא בשמן שריפה הא אין שורפין קדשים בלילה וכתב משום כיון שמדליקין בעוד יום מותר, ולפי זה בחנוכה שמדליקין בלילה או בין השמשות שהוא ספק לילה אסור להדליק משום שאין שורפין תרומה טמאה בלילה אך בשבת שמדליקין בעוד יום יש להיות שמותר אך צריך לומר הטעם שמא יטה ויש לומר דסבירא לי' לרבא דהחשש שמא יטה אינו אלא אי אמרינן שמותר להשתמש לאורה וישכח שהוא שבת ומתוך שמצוה לבערו יבא להטות, אבל אי אמרינן שאסור להשתמש לאורה מהיכא תיתי ישכח שהוא שבת כיון דאינו משתמש לאורה, והנה קושייתם אינו אלא אי אמרינן דיסבור שם כרבה אבל לר' חסדא בלאו הכי לא קשה דהא מותר להדליקן בערב שבת בחול רק ביו"ט שחל בע"ש אסור ורב הונא קאמר פו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת דווקא ולא ביו"ט.

שם ע"ב א"ר צריך נר אחרת להשתמש לאורה וכתב שם רש"י ז"ל לעשות היכר לדבר יעו"ש ויש להבין הא בלאו הכי כיון דצריך להשתמש ואסור להשתמש לפני נר חנוכה, ואי משום דנתן רש"י ז"ל טעם לדבר הא לקמן דף כ"ב ע"א קאמר הגמרא הטעם משום ביזוי מצוה, אך יש לומר דכוונת רש"י ז"ל דרבא הי' לו לומר דאם ירצה להשתמש צריך נר אחרת אבל מלשון רבא משמע דלעולם צריך נר אחרת וע"ז כתב רש"י ז"ל הטעם לעשות היכר.

דף כ"ה ע"ב אמר לי' אביי אלא מעתה ביו"ט לישתרי כו' יעו"ש בתוספות ז"ל שהקשה מאי פריך אביי הא ביו"ט בלאו הכי אסור משום שאין שורפין קדשים ביו"ט ועיין בכאן בחידושי הרשב"א ז"ל מה שכתב בזה, ולפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דכבר הביא הרשב"א מחלוקת שם בירושלמי אם מותר להדליק בתרומה טמאה בערב יו"ט שיהי' נשרף מאליו ביו"ט יעו"ש ויש לומר דאביי סובר דמותר והא דקתני אין מדליקין בשר"י ביו"ט איירי להדליק ביו"ט עצמו אך בעיו"ט מותר, אך אי אמרינן כרבה דהא דקתני אין מדליקין בש"ר בשבת איירי בכל שבת ואסור להדליק אף בע"ש דהא בשבת בלאו הכי אין מדליקין וא"כ איירי בע"ש ודומיא דהרי דקתני אין מדליקין בש"ר ביו"ט איירי ג"כ אפילו בעיו"ט ואמאי אסור להדליק אי משום שאין שורפין קדשים ביו"ט הא מותר בעיו"ט בשלמא לרב חסדא דלא איירי כלל בע"ש רק ברישא איירי ג"כ ביו"ט א"ש אבל לרבה קשה וע"ז משני שפיר גזירה יו"ט אטו שבת. ומצאתי בצל"ח החדש לקמן בדף כ"ד ע"ב על מתניתין שהעיר ג"כ אם מותר להדליק בעיו"ט יעו"ש.

דף מ"ב ע"ב משנה האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכו תבלין ביו"ט ופירש שם רש"י ז"ל מרותחין בין השמשות. לא ית לתוכו תבלין משתחשך. ויש להבין דברי רבינו רש"י ז"ל למה נקט דווקא בין השמשות הא גם בשבת מותר ליטול מעל האור כדקתני לעיל בריש פרק כירה נוטלין ופירש שם רש"י דמתניתין איירי אפילו בשבת יעו"ש בדף ל"ו ע"ב תוד"ה אין מחזירין, וגם הא דנקט על לא יתן לת"ת דווקא משתחשך הא גם בבין השמשות אסור ליתן לתוכו תבלין, והנה רש"י ז"ל פסק לעיל דף ל"ז ע"ב כחנני' דמותר להשהות על גב כירה שאינה גרופה וקטומה משנתבשל שליש בישולו, אך יש לומר כיון דלעיל איבעיא לי' הגמרא אי מתניתין להשהות תנן ואיכא למאן דאמר אפילו מצטמק ויפה לו ג"כ אסור להכי פירש רש"י ז"ל לכ"ע שהעבירן בין השמשות דאלו בשבת גופה הא אסור להשהות תבשיל בכירה על האש, אך ראיתי בפסחים דף מ' שם בפירוש רש"י ז"ל שכתב שהעבירן מרותחין סמוך לחשכה לא יתן משחשכה ויש לומר הכוונה אף על בין השמשות לא יתן.

דף מ"ג ע"א ברש"י ד"ה מוכן הוא שאין בו מוקצה אלא איסור ואם בא לעבור על דברי חכמים ותיקנו מתוקן וכן פירש רש"י ז"ל בביצה דף ל"ד, ויש להבין דלכאורה דלהכי נקט רש"י ז"ל שאם בא אחד ולא נקט גבי הבעלים משום דאיתא בביצה דף י"ז המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ויעויין שם בתוד"ה טבל מוכן הוא כו' ואולי דעת רש"י ז"ל דהותר לאחר ולא כמו שהביא המג"א ז"ל בסי' של"ט דדינו כמבשל יעו"ש אך יש להבין היכי מצי אחר לתרום בלא רשות הבעלים ואם דשוה שליח הא בכה"ג מצי למינקט דתרם הבעלים בעצמם מלבד מה שיש לעיין אם אין שליח לדבר עבירה ויהי' המעשה בטל לדעת התוס' ז"ל בב"מ דף י' ע"ב וכמו שהאריך הנו"ב ז"ל במה"ק חלק א"ע סמך ע"ז ולדברי המל"מ ז"ל דגם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה, אך ע"כ צריכין לומר דאיירי דהבעלים נתן לו רשות לתרום והוא תרם בשבת וכה"ג לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה כמו שכתב המל"מ ז"ל גבי הא דאיתא בב"ק דף ע"א בטובח ע"י אחר בשבת יעו"ש.

שבת דף נ"ג ע"ב ת"ש בהמה שאחזה דם כו' א"ה אדם נמי כו' קשה לי לפענ"ד דהא נפסק בש"ע אורח חיים סימן שכ"ח סעיף ח' מי שאחזו דם מקיזין אותו אפילו הולך על רגליו ואפילו ביום הראשון עיין שם בב"י ובב"ח שהביא מיומא דף פ"ד ע"א יעי"ש דמקיזין דם לסרנוכא כו' א"כ מאי מקשה הגמרא הכא אי הכי אדם נמי דהא הוה סכנות נפשות ומותר לחלל שבת אפילו באיסור דאורייתא וחפשתי ומצאתי שם בס"ק כ"ב בביאורי רבינו הגר"א זצוק"ל שהעיר בכאן ושם נכתב בטעות שבת דף נ"ב וצ"ל דף נ"ג ע"ב, וכן ראיתי שם בספר דמשק אליעזר שתיקן כן יעו"ש.

והנה הגר"א ז"ל תירץ דאיירי כאן במיחוש בעלמא יעו"ש בדבריו הקדושים והקצרים, אך קשה דמנ"ל להגמרא לאוקמא כן במיחוש בעלמא ולהקשות דלמא איירי כסתם אחוזות הדם דהוה סכנה וצריך לומר דהוכחת הגמרא היא דאי נימא דהוה סכנה א"כ גם בהמה מתירין שבות במקום הפסד כמו שאיתא בשולחן ערוך או"ח סימן של"ב שם בביאורי הגר"א ז"ל ס"ק ב' כו' דמתירין שבות משום הפסד בהמה כמו שהוכיח שם מפסחים דף י"א יעי"ש אע"כ דצריך לומר דאיירי במיחוש בעלמא, ועוד אי נימא דאיירי ביש בו סכנה מאי קמ"ל הברייתא גבי אדם דמעמידין אותו במים דלא הוה רק שבות תיפוק לי' דאפילו חילול גמור מותר לעשות כמו מקיזין לו דם.

שם גמרא זאבים אזכרים נפלו כו' הא דלא מקשה הגמרא מקודם אר"ה דאמר תותרי שמחברים אותם בקשר שלא יברחו כו' וצריכין לומר דנקבות לא יברחו כ"כ כמו זכרים.

דף ס"א ע"א גמרא ולא בתפילין כו' עיין בכאן בתוספות יו"ט על משניות ועיין שם בתוספות חדשים מה שתירץ שם וכן רציתי ג"כ לתרץ, ועיין בא"ח סימן ש"א בביאורי הגר"א ז"ל ס"ק י"ח מה שכתב בזה.

דף ע"ב תוד"ה עד כאן כו' דאם לא נודע לו איסור עכו"ם אינו ישראל כלל כי' יש לעיין דהא איתא לעיל בדף ס"ח ע"ב וגר שנתגייר בין העכו"ם כו' וחייב על ע"א אחת הרי מוכח דאף דנתגייר בין העכו"ם ולא ידע מעולם איסור ע"א אפ"ה חייב חטאת ונקרא ישראל וע"כ איירי דידע שע"א אסורה אבל לא ידע שזבח אסור או נעלם ממנו שאר עבודה לעכו"ם שאסור וא"כ מאי מקשה התוספות ז"ל בכאן דלמא איירי ג"כ כן וצריך עיון וחיפוש בספרים.

דף ע"ח ע"ב קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין כו' יש להבין דהא עכשיו שיש לו שיעור קטן קלף שאינו ראוי לכתוב עליו פ"ק שבתפילין רק ראוי לשיעור מוכסין א"כ בודאי יכתוב עליו מלהשליך לחוץ וא"כ אמאי פטור בפחות משיעור פ"ק שבתפילין, ויהי' מזה ראי' לדעת הגאון רע"א ז"ל בתשובה שלו סימן ב' וסימן ג' שקלף המעובד לשם תפילין וס"ת אסור לכתוב עליו דבר חול יעו"ש וצריך עיון וחיפוש בספרים.

דף ע"ט ע"א רב אשי אמר מפני שצריך להראות לבע"ח שני דאמר לי' חזי גברא דפרע אנא כו' יש לעיין לפענ"ד הא בב"ב דף ק"ע כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וא"כ מאי ראי' משטר דלמא כתב הלוה ללוות והמלוה לא לוה לו כלל, אך יש לומר דרב אשי יסבור כרב אסי בב"מ דף י"ג דאין כותבין שטר סתמא אך דווקא בשטרי אקנייתא א"כ בכאן איירי בשטר סתמא אך אביי לשיטתו דסובר עדיו בחתומיו זכין לו כותבין אפילו בשטרי סתמא להכי לא מצי לתרץ כרב אשי ומתרץ תירוץ אחר.

דף צ"א ע"א תוד"ה או דלמא בתר השתא אזלינן כו' דהא מיד כשצמקה נדחית כו' ולפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דהא איתא בזבחים דף ל"ד ע"ב דכל שבידו לא הוי דחוי ולכאורה קשה אמאי קאמר הגמרא דהוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה וחזר ותפחה אי הוה דחוי דהא בידו לחשוב לזריעה, אך זה לא קשה דלא איצטריך לי' לזריעה ולהכי לא מיקרי בידו, אבל לעיל דאיירי שחישב לזריעה ותיכף שצמקה בידו לחשוב לזריעה א"כ לא הוי כלל דחוי.

דף צ"ג ע"ב משנה כזית מן הנבלה ר"ש פוטר כו' שמעתי להקשות הא איתא בפסחים דף ע"ג ע"א השוחט חטאת בחוץ לעכו"ם חייב מה תיקון להוציא מידי אבר מן החי ופירש שם רש"י ז"ל לב"נ א"כ ה"נ הרי נבילה מותר לב"נ בכפרים, ולפענ"ד נראה דלא דמי להתם דהתם דהוה שחיטה דהוה מלאכה גמורה רק דהוה מקלקל להכי א"ש כיון דהוה תיקון קצת לב"נ אז מחשב למלאכה אבל בהוצאה דהוה מלאכה גרועה אינו חייב כי אם שראוי לו כמו שאיתא לקמן ריש פרק המצניע דאינו חייב אלא המצניע.

דף קכ"א במשנה ואמר חוששני לו מחטאת יש לעיין דהא הוי אומר מותר ואמאי לא מקשה הגמ' מכאן על רי"ח ור"ל דסוברים לעיל בדף ס"ח ע"ב דאומר מותר אונס הוא לפי דברי רש"י ז"ל ואף שמסיק הגמ' שם דסוברים כמונבז למה לי' להגמ' להקשות מברייתא וצריך עיון לפענ"ד.

דף קל"ג ע"א באומר לקוץ בהרת בנו הוא דקא מכוון כו' ויש לעיין לפי מה שכתבו התוס' ז"ל בעירובין דף ק' דהיכא דבא הדחי' ע"י פשיעה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת ועיין בדרוש וחידוש בכתובות דף מ' ע"א שכתב בזה, וא"כ ה"נ הדחי' בא ע"י פשיעה שאמר דמכוון לקוץ בהרת בנו וא"כ אמאי דחי לל"ת, ואין לומר משום דכאן אם לא ימול האב מוטל על ב"ד להמול ולהכי יכול למול האב בשליחות ב"ד, דהא התם בעירובין ג"כ אף שפשעו הכהנים במה שנתערבו אעפ"כ מוטל על כולם להזות הדם, ובזכרוני שמצאתי קושיא זו בספר בשמים ראש אשר אין ת"י כעת לעיין בו מה שתירץ.

דף קל"ה ע"ב סוף העמוד הא לא שהה ספיקה הוי מימהל היכא מימהל כו' יש לעיין הא קיי"ל דבאיסורא הולכין בתר רוב ובממון לא אזלינן בתר רוב א"כ דלמא רוב וולדות הוה בן קיימא להכי אזלינן בתר רובא ומותר למול אותו אך לענין פדיון דהוה מוחזק בממון ולא אזלינן בתר רובא גבי ממון, אך לפי מה שכתב ההפלאה ז"ל בכתובות (אין ת"י כעת לעיין בו) דהא דאמרינן אין הולכין בממון בתר רוב היינו היכא דהספק דווקא לענין ממון לחודא אבל היכא דהספק גם לענין איסור אזלינן גם בממון בתר רובא א"ש בכאן בס"ד.

דף קמ"א ע"ב אמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי לו בצוארו חייב משום כיס יעו"ש דעל התינוק פטור משום דחי נושא את עצמו יעו"ש ויש לעיין הא כתבו התוספות ז"ל לעיל דף צ"ד ע"ב הא דפטור כשנושא את החי משום דלא הוה במשכן כה"ג יעו"ש היטב א"כ אמאי חייב על הכיס שנושא התינוק הא לא הוה כה"ג במשכן לשאת את החי והחי דבר אחר.

תוכן העניינים

חיי אריה (סלנטר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה