אור ברסלב
חיי אריה (סלנטר) חדושי הש"ס › מסכת ברכות

חיי אריה (סלנטר)· רבי אריה ליב הורוויץ [בן רבי ישראל מסלנט]

חדושי הש"ס · מסכת ברכות

חדושי הש"ס

(ב' ע"א) ברש"י ז"ל והקטר חלבים דתקנו הכא כו' עיין בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ועיין בשאגת ארי' סימן ד' ועיין בהדרן שלי למסכת ברכות מה שכתבתי בזה בעז"ה.

שם גמרא מילתא אגב אורחא קמ"ל כו' ועוד יש לומר עוד טעם נוסף לטעם הגמ' בעז"ה, והנה בירושלמי כאן מסתפק אם ספק לו אם קרא ק"ש מהו ופשיט לי' מהא דתניא הקורא קודם לכן לא יצא והא קודם לכן הוה ספק יעו"ש והקשו המפרשים ז"ל דתקשה לר"י א"ש שסובר בש"ס דילן דף כ"א דאינו חייב לקרות מספק, ועיין בקונטרס אחרון בשאגת ארי' סימן א' בדבור הראשון מה שכתב בזה.

והנה שם בירושלמי בגליון הש"ס מחלק משום דבין השמשות יש חזקה דעדיין הוא יום כו' יעו"ש היטב ולפענ"ד קשה לי טובא דהא גם בהא דספק אם קרא ק"ש ג"כ יש חזקת חיוב דתיכף כשהאיר היום חל עליו חזקת חיוב וספק אם נפטר ממנו, ומצאתי בצל"ח שם בברכות בדף כ"א ע"א שהקשה ג"כ על ר' יהודא א"ש ועיין היטיב בש"ך יורה דעה סי' ק"י ס"ק כ' ובפ"ת שם ובהגהות יד אברהם שם מה שכתבו בזה, ועיין היטיב בנמוקי יוסף בב"מ בפרק השואל גבי איני יודע אם פרעתיך דחייב מטעם חזקת חיוב, ועיין בעירובין דף ל"ה ע"ב תוד"ה אמר רי"מ כו' דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב כו', והנה הש"ך ז"ל שם ביו"ד סימן ק"י בקונטרס ספק ספיקא ס"ק כ' שכתב דדבר זה תליא בשני תירוצי הגמרא בעירובין דף ל"ד ע"א דר"ה ב"ח סובר דדווקא היכא דאית לי' עיקר בדאורייתא לא אמרינן ספיקא דרבנן לחומרא, ורבא סובר דהיכא דיש חזקה להחמיר אזלינן בתר חזקה א"כ יש לומר דר"י משמי' דשמואל סובר כר"ה ב"ח שם בעירובין דלא סובר הטעם דחזקה ובזה יש לתרץ בס"ד קושית השער אפרים ז"ל שהביא הצל"ח ז"ל בברכות דף כ' ע"ב בהא דבעיא רבינא מר"א נשים בברכות המזון דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ להוציא רבים ידי חובתן ולא קאמר הגמרא הנ"מ אם נסתפקו אם ברכו ברכת המזון אם לאו, ויש לומר דרבינא סובר כרבא דאף בספק דרבנן אם יש חזקת חיוב אזלינן לחומרא והכי הוי תיכף שאכלה הוי לה חזקת חיוב להכי לא מצי למימר הנ"מ אם יש לה ספק אם ברכה ברכות המזון דאף אם נימא דהוי מדרבנן מחוייבת לחוזר ולברך, אך עדיין תשאר קושית המפרשים ז"ל על ר"י א"ש מהברייתא דמייתי הירושלמי דהקורא מקודם לכן לא יצא. ויש לתרץ בס"ד לפי מה דכתב הנודע ביהודא ז"ל במה"ק חלק יו"ד סי מן ס"ה דהיכא דהספק בדאורייתא כמו גבי תרומה שנטמאת ואח"כ נתגלגל באיסור דרבנן אז אזלינן לחומרא ואם רק ספק בדרבנן אזלינן לקולא יעו"ש ס"כ ה"נ גבי הקורא קודם לכן דהוה הספק בבין השמשות אם הוי יום או לילה ואזלינן לחומרא דהוה ספק דאורייתא לענין מלאכה גבי מוצאי שבת ובחול לגבי כהנים דאינם רשאים לאכול עדיין בתרומה כשטבלו מבעוד יום דילמא עדיין יום ממילא גם לענין ק"ש אזלינן לחומרא ולהכי הקורא מקודם לכן לא יצא ידי חובתו אבל גבי ק"ש ספק לו אם קרא ק"ש אם לא א"כ הוי רק ספק בדרבנן אזלינן לקולא ובזה מדוקדק לשון המשנה מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול כו' היינו דווקא בצאת הככבים אבל הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו משום דהוי הספק לענין תרומה דהוי דאורייתא. ואף לפי הראי' שהביא הכרתי ופלתי ז"ל בסימן ק"י ראי' ממנחות מהא דיום הנף משמע דלא כדברי אך החוות דעת ז"ל דחה שם ראיתו יעו"ש.

שם ע"ב משעה שהכהנים זכאין כו' הא דלא נקטו אוכלין כדברי המשנה יש לומר ע"פ מה שהקשה התוספות ז"ל בד"ה משעה שהעני כו' עני גופא מתי יתפלל כו' והקשה שם המרשא"ה ז"ל דלמה לא הקשה התוס' ז"ל על מתניתין גבי כהנים דאוכלין תרומתן אימתי יתפללו ותירץ דהכוונה גבי כהנים שמותרים לאכול כו' יעו"ש ולהכי נקטו חכמים לשון זכאין דהיינו מצד הטומאה יוכלו לאכול אבל מצד ק"ש יש לומר דאסור ועיין בצל"ח ובהדרן שלי על מסכת ברכות מה שכתבתי בזה ואח"כ מצאתי זאת בכתבי קודש של הגאון ר' שמואל ז"ל רב אחרון בווילנא שכתב כן.

(דף ג' ע"א) תוד"ה קשיא דר"א על ר"א כו' עיין בספר קטן הנקרא אבן ישראל מאדוני אבי מו"ר הגאון מו"ה ישראל סראנטער זצ"ל מה שכתב שם בהדרן על ש"ס יעו"ש בדבריו הקדושים.

שם למאן דגני בבית אפל כו' יש לעיין קצת לפי מה דנפסק בש"ע או"ח סימן ס"ז דק"ש דאורייתא ונפסק בש"ע א"ע סימן קל"ב סעיף ד' דסימנים דרבנן ואיתא בב"מ דף כ"ז ע"ב ברש"י ד"ה סימנים דרבנן דבאיסור דאורייתא לא סמכינן אסימנים א"כ איך נסמך בכאן אסימנים לענין זמן ק"ש דהיא דאורייתא ועיין בשאגת ארי' סימן א' יעי"ש אך לפי מה שהובא בבה"ט בא"ע סימן י"ז ס"ק ע"ה ובפתחי תשובה שם דשני סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק א"ש דכאן הוה שני סימנים, אך יש לעיין מהא דהוכיח הגמרא בחולין דף ע"ט ע"ב וש"מ סימנים דאורייתא עיין בפירוש רש"י והתם הוי שני סימנים מוכח לכאורה משום דאי סימנים דרבנן לא מהני אפילו שני סימנים וצע"ק לפענ"ד.

שם סוף העמוד מפני חשד ותיפוק לי' משום מפולת כו' יעו"ש במהרשא"ה ז"ל שהקשה מפני מה לא נקיט בכאן תרתי מפני חשד ותיפוק לי' משום מפולת ומזיקין כמו לקמן, ולפענ"ד נראה ליישב בס"ד דהצל"ח ז"ל חקר דלהטעם משום מפולת ומזיקין מהו במקום מצוה דיש לומר דשלוחי מצוה אינו ניזוקין והוכיח מהא דמקשה הגמרא מפני חשד ותיפוק לי' משום מפולת אמאי לא קאמר הגמרא דנ"מ במקום מצוה אע"כ דהוה שכיח הזיקא ואסור אפילו במקום מצוה, ולהכי קאמר הגמרא ותיפוק לי' משום מפולת להורות דאפילו מפולת לחוד בלא חשש מזיקין כגון בתרי מיקרי ג"כ שכיח הזיקא ואי נקיט הגמרא מפולת ומזיקין הוה אמינא דווקא היכא דאיכא תרי חששות הוי שכיח הזיקא ואסור אפילו במקום מצוה אבל מפולת לחוד לא מיקרי שכיחא הזיקא ומותר במקום מצוה אבל השתא מוכח דאפילו מטעם אחד מיקרי שכיח הזיקא ואסור אפילו במקום מצוה.

דף ה' ע"א גמרא כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות, יש לומר קצת כוונה בהא דנקיט הגמרא חרב של שתי פיות היינו דבלילה יש לירא שלא להחטיא את להזיק את הגוף להכי קאמר חרב של שתי פיות להציל מהני תרי דברים.

דף ח' ע"א כמשחל בניתא מחלבא הא דנקט הגמ' חלב ולא משקה אחר, עיין בהספד הנקרא אבל כבד על אדוני אבי מו"ר הגאון מוהר"י סלאנטער זצלה"ה מה שכתבתי בזה בס"ד יעו"ש,

דף ט' ע"א ר"א ב"ע אומר כו' או"ת כו' וי"ל כו' עיין בכאן בצל"ח ובטורי אבן בסוף מגילה באבני מילואים בד"ה מיהו למאי דפירש התוס' בפ"ק דפסחים כו' מה שכתבו בזה ועיין בדרוש לשה"ג שלי מה שכתבתי בזה יעו"ש.

שם שלא יאמר אותו צדיק כו' עיין בדרוש לשבת הגדול שלי אשר חנני ה' מה שכתבתי בזה בעז"ה ועיין באבן ישראל ממר אבי הגאון ז"ל דרוש ה'.

דף י"ד ע"ב רב משי ידיו כו' עיין בזה בהדרן לש"ס מה שכתבתי בזה.

דף ט"ז ע"א או שהיה בעל הבית מסיב עמהן מברכין כתיקונה יש לעיין לפענ"ד דמשמע דטעם הדבר דבזמן שבעה"ב יושב שם משום המצוה בודאי מוחל וא"כ תקשה לרבא דסובר בבבא מציעה דף כ"א יאוש שלא מדעת הוי יאוש יעו"ש וא"כ כיון דאי ידע בעה"ב הי' מוחל משום ניחותא דמצוה א"כ גם עתה אמאי אינם מברכין כמו דאיתא שם גבי תרומה בדף כ"ב, ובפרט לדעת הש"ך ז"ל בח"מ סימן הנפש ולא שנ"ח דהיכא דידע מוחל ברצון לכ"ע אמרינן יאוש שלא מדעת הוי יאוש א"כ תקשה לכ"ע לפענ"ד וצ"ע.

דף ב' ע"א גמרא וליגמר מיני' שב ואל תעשה שאני עיין בספר אבן ישראל סוף דרוש ששי מה שהביא שם בשם כ' אבי זקני הגאון ז"ל וחסר שם סיום הדרוש והנה לכאורה נראה דהתוס' ז"ל בב"מ דף ל' ע"ב בד"ה אלא לזקן ואין לפי כבודו הרגישו בזה יעו"ש ושם ברש"י ז"ל ד"ה שב ואל תעשה כו' עיין שם ביבמות בתוס' ובשאגת ארי' סימן ל"ב.

דף י"ט ע"א אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד כו' עיין בכאן בחידושי הרשב"א ז"ל שסובר כיון דהתחיל מסיים את כולה והיא מחלוקת בש"ע אורח חיים סימן ע"ב ויש להבין למאן דסובר דפרשה ראשונה הוי דאורייתא איך יכול לקרות פסוק אחד הא הוי חצי מצוה והוי כשני ציצית שכתב התוספות ז"ל במנחות דף ל"ח ע"א בד"ה התכלת כו' שמעכבין יעו"ש, ויש לחלק דעכ"פ הוי מצוה שקורא בתורה, מצאתי שם בשאגת ארי' סוף סימן ב' שהעיר מזה.

דף כ"א ע"ב ודכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסק כו' לא זכיתי להבין כעת לפי מה שפירש רש"י ז"ל בד"ה ר"ה סבר יחיד המתפלל עם הציבור אומר קדיש ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל בכאן א"כ איך קאמר הגמרא ודכ"ע מיהת מיפסק לא פסק הא ר"ה סובר דפוסק לפי פירוש רש"י ז"ל וצ"ע לפענ"ד

דף כ"ב ע"ב במשנה ואם לאו יתכסה במים ויקרא כו' יש לעיין הא צריך להניח תפילין ואיך יקרא ק"ש בלא תפילין ודוחק לאוקמא מתני דווקא בשבת ויו"ט:

דף ב"ב ע"א עשאן כהלכות דרך ארץ ופירש רש"י ז"ל ברכות המזון ועיין בצל"ח ז"ל שעמד דלמה נקט רש"י ז"ל דווקא ברכת המזון יעו"ש ולפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דלכאורה קשה דמאי מקשה מרבי יהודא דלמא מתניתין מיירי דיש לו מים לטבול להכי לא הקילו וכאן הא איירי דאין לו מים לטבול כדתני בברייתא ומצאתי בפני יהושע שעמד על זה יעו"ש היטיב, ולפענ"ד נראה לומר בס"ד דבשלמא לר' מאיר דסובר לפי מסקנת הגמרא לעיל דף ט"ו דאחר כוונת הלב הן הדברים ועיקר הוא כוונת הלב גבי ק"ש להכי א"ש דהיכא דיש לו מים אך יש לו טרחה מותר להרהר, אבל לר' יהודא דמסיק הגמרא שם דסובר כרבי דצריך לכתחלה להשמיע לאזניו א"כ אמאי מקילין היכא דיש לו ולא טבל לקרות ברכת המזון בלבו בשלמא ברכות שלפני אכילה דהוה מדרבנן יש לומר דלא אטריחוהו רבנן אבל מברכת המזון קשה להכי נקט רש"י ז"ל התירוץ על ברכת המזון דעיקר קושיא מברכת המזון ועיין בפני יהושע בברכות דף ט"ו ע"א בד"ה במשנה הקורא את שמע כו שכתב ג"כ דלר"מ דסובר אחר כוונת הלב כו' יוצאין ג"כ בהרהור יעו"ש.

דף כ"ה ע"ב גמרא ודילמא כותבין כו' יש לעיין קצת לפענ"ד הא איתא לעיל בדף ט' ע"ב תנ"ה ותיקון היו גומרין כו' כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כו' ועיין שם ברא"ש דעיקר הטעם כדי שיתפלל תיכף אחר הנץ החמה וכאן הי' אי אפשר להתפלל במים כמו שאיתא שם בדף כ"ה ע"א ריש העמוד אבל לתפלה עד שיכסה את לבו ופירש שם רש"י ז"ל צריך הוא להראות א"ע כעומד לפני המלך כו' ובודאי אין עומדים לפני המלך במים וצע"ק לפענ"ד, ועיין בתוס' רע"א ז"ל על משניות אות ל"ב.

דף כ"ה ע"א ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר עיין במג"א ז"ל בסימן ע"ו ס"ק י' שכתב שתולין במצוי ויש לעיין א"כ אפילו במי רגלים דהוי מדרבנן אמאי לא אזלינן בתר המצוי וצ"ע קצת לפענ"ד. שם ברש"י ד"ה ידיו בבה"כ מחיצה יש בינו לבה"כ עיין במג"א סימן פ"ג ס"ק א'.

שם דתנן הטמא עומד תחת האילן כו' יש לעיין לאביי דלא מחלק כרבא ודימה לשם א"כ תקשה לר' יוחנן דסובר לעיל בדף כ"ד ע"ב דמתיר להלוך במבואות המטונפות לקרות ק"ש וע"כ משום דסובר דמהלך מיקרי מחנך קדוש ותקשה מכאן דטמא עומד וטהור עובר דטמא וע"כ צריך לחלק כמו רבא דמחלק בין שם לכאן וצע"ק לפענ"ד.

דף ל"ה ע"ב אילימא דקא שתי לי' אוזוקי מזיק לי' כו' יש להבין מ"ש דכאן פטור לגמרי מברכה ולקמן בדף ל"ו ע"א גבי קמחא דשערי אע"ג דאזוקי מזיק לי' אעפ"כ כיון דאית לי' הנאה מיני' חייב בברכה וצע"ק לפענ"ד, וצריך לומר דשמן מזיק לי' יותר.

דף ל"ו ע"א אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לברך עלי' כלל קמ"ל כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי יש לעיין הא לעיל בדף ל"ה ע"ב מסיק הגמרא גבי שמן דמזיק לא בעי ברוכי משמע אע"פ שנהנה וצריך לומר דגבי שמן מזיק יותר מקמחא דשערי.

דף מ' ע"ב תמרי דזיקא ופירש רש"י ז"ל דהרוח משירן ובדמאי פרק א' משנה א' פירש הר"ש ז"ל דהרוח משירן קודם זמנן והא דלא פירש רש"י ז"ל כאן כן דהרוח משירן קודם זמנן רק סתמא יש לומר דקשה לי' לרש"י ז"ל דא"כ אמאי קאמר הגמרא דלא חשיב מין קללה כמו בושלי תמרא ע"כ הכוונה בתמרי זיקא דהרוח משירן אף לאחר זמנן ועיין במילי דברכות כאן מה שכתב בזה.

שם אלא למאן דאמר תמרי דזיקא ודאן חייב הפקרא נינהו הכא במאי עסקינן שעשאן גורן כו וכתב שם רש"י ז"ל דחייב מדרבנן יעו"ש ולמה כתב המשנה דווקא הקלין שבדמאי כיון שבדמאי הוה ספק והא דמחייב אינו אלא מדרבנן א"כ הוה ספק מדרבנן א"כ בלאו הכי פטור וצ"ע.

דף מ"ז ע"א דמאי הא לא חזי לי' כיון דאי בעי מפקר לנכסיו והוה עני וחזי לי' כו' יש להבין הא אכילת איסור לא שמה אכילה לזמן עלי' ומאי מהני שיפקיר נכסי' הא השתא לא הפקיר, ומצאתי בפ"י שהרגיש בזה יעו"ש. אך לפענ"ד יש לומר בפשוטו הא דאכילת איסור לא שמה אכילה מטעם דלא חזי לאוכלו אבל גבי דמאי דיש תקנה לאכול דמאי היינו להפקיר נכסיו ומותר לאכלו להכי חשיב אכילה ואין להקשות א"כ גבי טבל נמי נימא דיש תקנה להפריש התרומה מהטבל א"כ יהי' שינוי בהטבל עצמו ולא יהי' כלל איסור אבל גבי דמאי אף דהי' נשאר דמאי יש תקנה לאכול את הדמאי היינו דיפקיר נכסי' ולא יהי' כלל שינוי בהדמאי להכי מחשב אכילה, אבל אין לומר משום דהוה איסור קל דיכול להאכיל לעניים ושאר טבל מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב אסור להאכיל לעניים וכיון דדמאי הוה איסור קל להכי מחשב אכילה לזמן עלי', דא"כ למאי קאמר דיפקיר נכסי' והוה עני בלאו הכי כיון דהוה איסור קל.

שם ע"ב מעשה בר' אליעזר שנכנס לבה"כ ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה כו' ויש להבין הא תפלה דרבנן ואיך דומה לאיסור דאורייתא בקום ועשה שמשחרר העבד, אך צריכין לומר דמצוה דרבים שאני אף דתחלה לא מקשה הגמרא רק משום מצוה הבא בעבירה ולא דהאיך דחי, אך יש לומר דהקשה הקושיא דיותר חמורה והא דלא בעינן בעידנא עיין בפסחים בפרק תמיד נשחט בתוס' שכתבו דעשה דלידחי עשה לא בעינן בעידנא ועיין בנו"ב מה"ק סוף הספר מה שכתב בשם חתנו ז"ל דבר נחמד, אך לפענ"ד קשה לי על הא דר"א ששחרר את עבדו לאביי דסובר בנדרים דף כ"ט דאף קדושת הגוף פקעה בכדי ויכול לומר היום את קודש ולמחר חול וכתב הר"ן ז"ל שם דלאביי יכול לומר היום את אשתי ולמחר אין את אשתי כו' יעו"ש היטיב א"כ קשה דאמאי שחרר ר"א את עבדו לעולם הא איהו סובר בגיטין דף ל"ח דלעולם בהם תעבודו הוה חובה וא"כ אמאי לא שחרר אותו רק ליום אחד לצרף לעשרה הא לאביי יכול לומר היום את משוחרר ולמחר את עבד, בשלמא לב"פ שם בנדרים דסובר דדוקא קדושת דמים יכול לעשות כן ולא בקדושת הגוף א"כ יש לומר דעבד דומה לקדושת הגוף כמו שאמרו בגיטין הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד, אבל לאביי דסובר דמהני אף בקדושת הגוף קשה כו', ואין לומר דשחרור דומה לגט אשה א"כ תקשה מאי מיבעי' לי' לרבא בגיטין דף פ"ג ע"ב לר"א אם יכול לומר לאשה היום אין את אשתי ולמחר את אשתי הא יכול לפשוט מכאן מדשחרר לי' עד עולם ולא ליום אחד וצ"ע כעת לפענ"ד.

דף מ"ט ע"ב תפלה דחובה כו' אפילו למאן דאמר תפלת ערבית רשות אפי"ה מהדרינן בשבת ויו"ט, ור"ח דווקא משום דאין מקדשין את החדש בלילה כדאיתא לעיל דף ל' כבר עמדו ע"ז התוס' ז"ל לעיל דף כ"ז ע"ב יעו"ש.

דף נ' ע"א שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים, לפענ"ד יש לומר הכוונה ע"פ דאיתא בעירובין דף י"ג דנמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא יותר משנברא וכתב התוס' ז"ל דהיינו דווקא לאנשים פשוטים אבל לצדיקים נח להם שנבראו וזה הוא הכוונה בע"כ אתה חי ובע"כ אתה מת היינו אף שמקודם שנברא אינו רוצה לבא לעולם אעפ"כ אח"כ כשנברא אינו רוצה למות והתם גבי קריעות ים סוף שראו השכינה וא"כ הי' בטוח להם שלא יחטאו ונח להם שנבראו להכי אפילו העוברין אמרו שירה.

תוכן העניינים

חיי אריה (סלנטר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה