אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרושי י

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרושי י

דרוש ט

לשבת שובה שדרשתי בשנת תר"ן בביהכנ"ס דאר"י ז"ל פה קראקא: פתיחה

פסיקתא (הובאה בבינה לעתים) וה' נתן קולו לפני חילו. בר"ה. כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל. כי עצום עושה דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו כי גדול יום ה' זה יוה"כ. ונורא מאוד מי יכילנו. (יואל ב') שרשה ספרים נפתחים וכו'.

אם השמיעונו חז"ל ולמדונו דעת לתת בכל לב איש ישראל מורא ופחד בימים הקדושים האלו. טרם בוא יום הקדוש אשר הבינונים תלוים ועומדים. אם ישובו עד עצומו של יום זה יקובלו באהבה. יקשה עלינו להבין מה זה שאמר ועצום עושי דברו שמעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו שלכאורה זה אין לו שייכות לכוונת המאמר הנוכחי. כי אם ידבר בצדיקים שכבר נגזר דינם לחיים בר"ה הלוא משפטם נגמר לטובה. ועד יוה"כ לא ימשך ועיקר כונתם בהמאמר הוא להראות לפנינו כי נורא הוא מאוד ומי יכילנו והצדיקים הנכתבים לאלתר לחיים כבר הוסר מהם המורא. ואמרתי בנפשי להבין בין כפי קט שכלי ואקדים לשון הכתוב אל תטפו יטיפון לא יטפו לאלה לא ימג כלמות האמור בית יעקב הקצר רוח ה' אם אלה מעללי' הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך (מיכה ב'). ולהאיר עינינו במקרא הזה ולהבין המשכו אציגה דברי הירושלמי פ"ג דברכות הל' ד' שדרש על האי קרא חמודים (כן הוא גרסת החרדים) דברי זקנים מדברי נביאים דכתיב אל תטיפו יטיפון וגומר וכתיב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה. (מיכה שם) והרב הקדוש בעל חרדים ז"ל בביאורי' לברכות ירושלמי פירש אל תטיפו הזלת הדיבור כמו עלי תטיף מלתי. ובני ישראל הי' אומרים לנביאים אל תדברו לנו דברי האל כי אין אנו שומעים לכם. ודעת הירושלמי שהנביא משיב אטיף לך ליין ולשכר. אם אין אתה רוצה לשמוע דברי נבואה שמע דברי חכמים שפירשו על התורה שנקראים יין ושכר כי תרגום מיין ושכר יזיר מחמר חדת ועתיק ייזר וכתיב על התורה חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שיר השירים ז'). [ונראה שרמז על הא דעירובין (דף כ"א ע"ב) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים. וחדשים הם דברי סופרים שנתחדשו בזמנים מאוחרים מקבלת התורה גם ישנים דברי תורה גופ' שנאמרו למשה רבנו ע"ה בסיני]. ומדאמר להם נביא כך נראה שהיה יודע שדברי סופרים נחמדים עליהם מדברי נביאים עכ"ד הקדוש בעל חרדים ז"ל. ומה שהעטיף בדרשת חז"ל שם בירושלמי שפירשו יין ושכר גם על דברי סופרים מפני שהם חדשים לנו שבאים מגזירתם יקשה קצת. וגם בעינינו יפלא גוף הדבר מדוע יהי' נחמדים להעם דברי סופרים מדברי נביאים:

ואען אף אנכי חלקי בעזר הצור יתעלה. והנה גם בש"ס דידן (ע"ז דף ל"ה ע"א) מצאנו ראינו מאמר כזה מתאים עם האי דירושלמי דדריש התם מאי כי טובים דודיך מיין (שה"ש א') כי אתא רב דימי אמר. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה. ערבים עלי דברי דודים יותר מיינה של תורה. הורונו חז"ל שחביבים לפני ישראל דברי חכמים בגזירותיהם מגופי המצות הכתובות בתורה. והן יתמה לב כל משכיל. איך יתכן לומר כן. כי מה שיצא מפי הגבורה ונאמר לבני ישראל. וה' בעצמו ובכבודו גילה לעמו ודת למו מסר לא יהי' דברי' כל כך ערבים וחביבים כמו אלה התקנות שתקנו חכמים והגזירות שגדרו בגדריהם. שאף שהי' חכמי לבב וקדושי ה' ואנו מחויבים לקבל באימה כל הנה אשר יצא מפיהם אבל איככה נוכל לרומם דבריהם מדברי תורת אלדים חי. וכן יקשה על הירושלמי הנ"ל איך ינשא דברי סופרים ויאמר עליהם שהם נחמדים מדברי נביאים:

ואשר אנכי אחזה לי להבין שורש דבריהם ומה יקרו לנו מאמריהם כי יופיעו עלינו ע"פ אמתת הכוונה. ולהשכיל אל דבר אביא הקדמה אחת מוצאה מדברי הרמב״ן ז"ל בביאורי' על התורה פ' קדושים שפירש מצות ה' קדושים תהי' כי קדוש אני ה' אלדיכם (ויקרא י"ט). וכבר אמרו רבותינו שפרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה (רש"י מתורת כהנים) וזהו טעם אל כל עדת ישראל וביאר הרמב״ן ז"ל ענין מצוה זו על זה האופן. יען הרבה השם יתעלה לנו מצות והרחיק אותנו מכל התועבות בציווים רבים ונאסרו לנו גופי עבירות חמורות להרחיק אותנו מכל מאכל טמא וביאה אסורה עוד עלתה במחשבה לפני' כי לא יתוקן בזה האדם להביאו אל שלמות האמתית כי עוד נשאר לו מקום למלאות תאותי' ותשוקת חמודותי' והמית חומרו בהיתר במאכלים ערבים ברבורים ובשר ותענוגים ויין משתי' ונשים רבות שהי' מותר על פי התורה ויהיה נבל ברשות התורה. וע"כ באתה תורה במצוה כללית והזהירה קדושים תהי' וכמו שדרשו רז"ל קדש עצמך במותר לך. שאיש ישראל יראה לזרז עצמך להכין את לבבו לדרוש את ה' להגביל תאות נפשו אף במותר מן התורה. ובזה הנפש באה אל המלך מלכי המלכים נקיה וטהורה כאשר חפץ ה' זהו תוכן דברי הרמב״ן ז״ל שם. ואמרתי עוד לפתח רעיון היקר הלזה ולמתחו הלאה בכור התבונה. ואבאר מדוע גם עניני הקדושה שצריך האדם לקדש עצמו במותר לו לא נאמרו בתורה כגופן של שאר האזהרות והמצות. וכן במצות דרבנן אמרו רז"ל שבת (דף כ"ג ט"א) שעליהן מברך וצונו ומקשה הש״ס והיכן צונו ומתרץ מלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים י"ז) וצריך אולפנא אם מצות דרבנן כמו עירובין ונטילת ידים ודומיהם נהי' עלינו כחובה לקיימם מדוע לא נכתבו בתורת ה' ונמסרו רק לחכמי הדורות שהם כפי רוחב בינתם יחדשום:

ולהאיר עיני הכהות בפנה הלזו אמרתי לחקור בזה ויתראה לפנינו כי יתכן מאוד. אם נתבונן אשר התורה הזאת הנתונה לנו מאת ה' לא תהא מוחלפת והיא נצחית קיימת לעד. ראויה לכל דור ודור ודורשי' בלי הבדל מקום וזמן. בלי הבדל בין איש לרעהו. קטן וגדול כלם ביחד חייבים לקבל באימה עול המצות. ובתורה מפורשים יצאו מפי הקב"ה אלו האזהרות השוים לכל נפש וראוים לכל בני ישראל. מקטנם ועד גדולם. לא כן ענין הקדושה שהיא הפרישות היתירה מן המותר לא תוכל להאמר בתורה בפרטות. כי ינתן עליה גבולים וחקים כוללים יען הוא תשתנה גם כפי תכונת איש ואיש כפי מעלתו היתירה ובינתו הרמה, כי הת"ח צריך לדקדק במעשי' יותר מן האיש הפשוט. ואף שהשלים נפשו לקיים חובות המוטלות על כל ישראל. לבל תהי' חכמתו מרובה ממעשי' כרוב תבונתו כן יתרבו עלי' חיובים מקדושה ופרישות וזהו שאמרו רז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. ורז"ל מנו ביומא (דף פ"ו ע״א) ד' חלוקי כפרה ואמרו אבל מי שיש חלול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגומר ישעי' כ"ב). ושאל הש"ס היכי דמי חלול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולאלתר לא יהיבנא דמי וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ד' אמות בלא תפלין ובלא תורה. ואל גדולי האמה שלמי הנפש נאמרו משניות חסידים אשר יחמירו על עצמן בזריזות יותר ולא לעם הארץ ראויה חסידות כזאת. וכן ישתנה ענין הפרישות כפי, תכונת החומרי של כל אחד. לזה יקרא דבר ריבוי התאות מה שלהשני הוא מוכרח כפי השתנות המזגים ותבט בריאות גום. ולזה אמרו רז"ל שהנזיר חוטא מפני שציער עצמו מן היין ונזיר הבא מן הדרום שמפני שפחז עלי' יצרו שהי' קוצותי' תלתלים סדורות נדר בנזיר שבאהו שמעון הצדיק (נדרים דף ט' ודף י'). וע"כ במצוה זו של קדושים תהי' נכללו בה כל הרחקות הקדושה שכללו חז"ל במאמר הקצר קדש עצמך במותר לך. וכמו שהורנו דעת הרמב״ן ז"ל. אבל עניני הפרישות לא נפרטו בתורה רק סתם נאמרה גם מצוה זו בהקהל לכל ישראל וכל איש ואיש כפי מדריגתו ורוח תבונתו יבור לו הטוב לפני' לפי מצבו החומרי והרוחני אשר יתקדש במותר לו:

וגם מצות דרבנן הגזירות והסייגים אשר באו חז"ל לחזק בם בית ה' ולקיים בנין האמת עמודי העולם היא התורה ומצותיה נכללו במצות קרושים תהיו. וכמו ששנינו (יבמות דף כ' ע"א) איסור קדושה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדושה אמר אביי כל כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש. אם התורה באזהרותיה מרחיקה מגופן של העבירות החמורות אשר כל העון יפול אל בור שחת. חז"ל עוד צעדו הלאה להנזיר את ישראל ולהרחיקם מכל דבר שקוץ ומתועב ובנו גדריהם לבל יבואו לגעת בעקרי מצות התורה. וכל זה כפי שראו אשר מצות קדושים תהי' ראויה ומתאמת אף לכל בן ישראל לפרוש ולהרחיק את נפשו מרע וגזרו מה שהרוב מהציבור יכולים לעמוד בה. גזרו שניות לעריות והרחקות מכל דבר מגואל וטומאה כנט"י ודומה לו וכמו שארז"ל פיק דשבת (דף י"ד ע"ב) אמר ר"מ אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אה חכם לבך ישמח לבי גם אני (משלי כ"ג) ופרש"י דכתיב אזן וחקר שעשה אזנים לתורה שהיתה דומה לכפיפה שאין לה אזנים. וכמו שע"י אזנים תאחז הכפיפה כן ע"י הגדרים והתקנות יקוים גוף עניני התורה. ולא עוד אלא שיתעלה איש ישראל למעלה עליונה ונשגבה וקדושה יתירה אם ישמור לקיים דברי חז"ל כאשר אנו מוזהרים מקרא דלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגומר. לשמוע בקול מצותם. וכל זה למען נהיה קדושים ומופרשים לעבודתו יתעלה

ומעתה יומתק לפנינו הבנת המאמר בש"ס ע"ז הנ"ל שדרשו על קרא כי טובים דודיך מיין שחביבים וערבין דברי דודים אלו דברי סופרים יותר מיינה של תורה. לא חלילה לגרוע כבוד התורה באו. רק הודיעונו שאלו המצות מדה יתירה נמצאת במו מעלה גבוהה בעבודת ה' אחרי שמרנו עיקר חיובי המצות ואזהרות הכתובות בתורה. יבואו חכמים בגדריהם ויזרזו אותנו ביתר שאת ויתר עוז לחזק לבינו לטהר נפשנו לעבודתו יתעלה. וגם לפי האמור תוסר הפליאה למה לא נאמרו אלו המצות מפיו יתעלה אלינו בפירוש בתורתו ולא שמענום בסיני כי במצות התורה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלדינו אותנו. נכללו רק אלה שהם שוים לכל נפש בכל מקום וזמן. לא כן מצות חז"ל. הם ראו בעין בוחנת ותקנו תקנותיהם רק בעת ראו שכבר העם מוכשר והדור ראוי לכך לקבל אלו הגזירות. ובא שלמה והשכיל בחכמתו כי ראה אשר באה עת לתקן תיקון עולמי נצב וקיים נטילת ידים ועירובין וכמו שדרשו רז"ל ואלו הדברים נמסרו לחכמים לתקן תקנות לעמוד בפרץ לחזק כל בדק בדת. ולהעלות העם הלאה בעבודת ה' וקדושת המצות. וכן כשראו רז"ל בעין חכמתם לבעל תקנה וגזירה קדומה שלא נתפשטה בכל ישראל עשו כפי העולה על רוח קדשם. כמו שראינו (בע"ז דף ל"ז ע"א) שר"ג וב"ד שרו מישחא עיי"ש בתוס' (בדף ל"ה ע"ב) שהביאו מן הירושלמי שכן התירו אף את הפת. וכן איתא במועד קטן (דף ג') ר"ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו (דפסח ועצרת) ובטלום ומטעם שכך התנו ביניהם ב"ד הראשונים שכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל, ועיין רדב"ז ח"א סימן נ"ו כתב טעם למה אמרו בראשונה מצות יבום קודמת וכשראו שלא הי' מתכונים לשם מצוה חזרו לומר מצוה חליצה קודמת (יבמות דף ל"ט) מפני שקדימה זו דרבנן ולפיכך הי' מטלטלין אותה כפי הזמן עכ"ל:

ובדרך הזה יובן לפנינו המשך הפסוקים במיכה ע"פ דרש הירושלמי הנ"ל שאמר ה' לנביאים חוזי אל הבאים באמרת יה כפי רוח ה' עליהם הופיע. אל תטיפו יטיפון לא יטפו לאלה. אל תאמרו להם הרבה דברי נביאות. הטפה לשון הזלה כמו שהבאתי למעלה בשם החרדים ע״פ הרד"ק. כי אף אם קול ה' ע"פ הנביא חוצב להבות אש להעיר העם לשוב לדרך נכוחה אבל עיקר מוסרו הוא בקוצר אמרים בענינים כוללים כרוב דברי הנבואה לא מצאנום מאריכים בפרטי המצות ודקדוקיהם. ובזה אין עוד די לעם הזה לקנות שלמות ואושר האמתי. למען לא יסג כלמות. העם עוד ישיג כלמה אם לא תבוא בדברי חכמים לגדור לפני' בכל פרטי תהלוכותי' כי יהי' נבל ברשות התורה כדברי הרמב״ן הנ"ל האמור בית יעקב הקצר רוח ה' אם אלה מעללי אם תדרוש לפניהם שאין די במצות התורה הכתובה. בני ישראל יפטירו בשפה וישאלון הקצר רוח ה' וגומר למה זה תבואו עוד באזהרות יתירות על דברי התורה והנבואה היד ה' בחכמתו תקצר. ואם אלה מעללי' אשר הטביע בתורתו וביד נביאי' אין די העלות העם אל תכלית השלמות. ע"ז תענה ותאמר להם. הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך דרך התירה ישכון אוד ונתיבה אל מות. ואיש הדגול מרבבה יבין וישכיל בדעו ושכלו לשקול מעבדי' בפלס המזימה ומעצמו ירחיק הלאה מכל דבר פגול ועמא ויגדור בעדו דרכי' לבל יטו אשורי'. וכמו שאמרו קיים אברהם אבינו כל התורה אפילו עירוב תבשילין ר"ל שמדעתו בלי ציווי ירד אל עמקי תכונת נפשו ויתבונן לעשות משמרת למשמרת להזהר מלעבור על חקי ה' ותורתו. וכן אמרו בע"ז (דף י"ד ע"ב) [מס'] ע"ז דאאע"ה ד' מאה פרקי הוה. ונראה שהשמיעונו רז"ל בזה יען צור מחצבתנו היה האחד והראשון שבעולם אשר הכיר את מי שאמר והיה העולם. וכל בני האדם הי' שטופים בתועבות הגלולים. ואברהם אבינו בשכלו הכביר הבין מעצמו כל הרחקות היתירות והגדרים אשר הי' צריך להזהר בנפשו למען רחק מתועבות בני דורו ומעצביהם בם נפשם היתה חפיצה. והיתה מסכת ע"ז שלו ארבע מאות פרקים ושלנו היא רק חמשה פרקים. מכל זה שמענו כי אנשי המעלה הגדולים בבינה במעוף שכלם יכירו וידעו מה השלמות דורשת מאתם והמה ידעו לקיים במצות קדושים תהי' קדש עצמך במותר לך. כי להם די אור נוגה אשר יופיע על חקי התורה להעלות נפשם אל מעלה השלמות היתירה והנכבדה. כי גדורים הם בפרישות וקדושה כיאות. וזה שיאמר הנביא בשם ה' הלוא דברי ייטיבו טובים ונכוחים הם בעילוי רב עם הישר הולך. עם מי שהולך בעצמו במעגל הישר והנכון:

לא כן העם אשר את הישרה יעקשו ולהטה אש התאות סביבותם עליהם קראנו היום בפרשתנו עם נבל ולא חכם (דברים ל"ב) ות"א עמא דקבילו אוריתא ולא חכימין. והיא פליאה. ולפי הנ"ל יובן שאמר להם משה רבינו ע"ה אף שקבלתם התורה ותדעו חקותיה אבל אתם מעצמיכם לא תשמרו אתכם להבדל מן הכיעור ודומה לו לבל תבואו לגע בפנות יסודי הדת. כי חכמתא יתירה לא נמצאת בכם לקדש עצמכם במותר לכם על כן תקראו עם נבל ולא חכם. וכמו שאמר רמב״ן ז"ל שאיש כזה אשר לא יקיים מצית קדושים תהי' יקרא נבל ברשות התורה. וזה שתירגם אונקלוס עמא דקבילו אוריתא ולא חכימון שאין אותה החכמה נמצאה בכם שתבינו מדעתכם להשמר בהרחקה מכל דבר תיעוב להזהר בקלות לבל תכשלו בחמורות. וכמו שספרו חז"ל (סנהדרין דף ק"ו ע"א) כי דור המדבר נכשלו בעון בנות מואב ופעור יען שאז עדיין לא נאסר יין של נכרים כי מפני ששתו היין בער בהם היצה"ר וינזרו לבושת ויצמדו לבעל פטור. וזהו שיאמר הנביא מיכה אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם העם הזה. הזלת הדיבור וריבוי אמרים. יהי' לכם דברי חכמיכם אשר יאלפוכם בינה ויודיעו אתכם חקי חיים בפרטית על כל צעד וצעד להשמר מלפול בפחת התאות. אטיף לך ליין ולשכר. אף מן המותר יזהירו אתכם בגדרים והרחקות ויודיעו אתכם לכל עת וזמן. וכמו שאמרו בסוטה (דף ב' ע"א) כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין. אטיף לך ליין ולשכר והיה מעיף העם הזה. לעם הזה לבל יסג כלמות שיקרא נבל ברשות התורה. מורה דרך ה' ירבה אמרי' ויגדיל גדרי' לזכותם ולטהרם ולזקקם כצרף כסף. ומזה הוציא הירושלמי הנ"ל דרשתו חמודים דברי סופרים יותר מדברי נביאים. כי חמודים הם לשומעיהם. המה מביאים את העם המקשיבים לקולם לתכלית השלמות. כי יזהירו להשמר בכל תהלוכותם ויבוננום לשמור חקי התורה להשכיל בכל אשר יעשון. ובהאמור בזה יש לדרוש בפרשתנו שקראנו היום מעין דברי הספרי כאן האזינו השמים ואדברה אלו מצות שניתנו להם מן השמים וירצה לומר מצות מפי ה' לנביאו ותשמע הארץ אלו מצות שניתנו להם מן הארץ שהם תקנות וסיגים שעשו להם גדולי הדור דרי הארץ עיין רש"י שבת (דף ל' ע"א) משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות כי האי דמגילה (דף ל"ב) משה תיקן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין בעניינו של יום. יערוף כמטר לקחי. אין עריפה אלא לשון הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל (דברים כ״א) אם לא יעשה ד"ת לשמם ממיתים אותו. כי גופי תורה המה כמער אשר אינו מתבקש לכל ורק דברי' ייטיבו עם הישר הולך לאיש השלם אשר לו מעצמו לב רגש וחכם להבין ולהשכיל על דרכי'. תזל כטל אמרתי. מה על מתבקש לכל ומביא חיים לעולם. כן איש ישראל מלבד שישמור חקי התורה ככתבם עוד יטה אוזן לשמוע בלמודים. הזלת אמרים והטפה מפי חכם אשר יהי' מעיף העם הזה לבוננהו ולהשכילהו דרך תבונות. ובסתום חכמה יודיענו:

ואחרי נגלה לפנינו כל זאת להבין דעת קדושים וטובתם עלינו. כי הרבו לנו מצות דרבנן גדרים וסיגים למען נוכל לשמור חוקות התורה אשר שם ה' לפני בני ישראל. והעלו אותנו אל מעלה קדושה יתירה ונשגבה כאשר אמרו שם בש"ס יבמות הנ"ל. איסור קדושה שניות מדברי סופרים יתבארו לפנינו דברי הפסיקתא שהבאתי בראש דרושנו. ונקדים לשון התלמוד שם ביבמות אשר יציע לפנינו חלוקי דעות של עמודי הגולה אשר כל בית ישראל נשען עליהם. המה אביי ורבא בתואר מעלת מקיים דברי חכמים. איתא התם דקשיא לי' לש"ס ואמאי קרי לשניות איסור קדושה אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש. אמר לי' רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי. אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך. והשכיל אומר הגאון בעיון יעקב שם דאביי ורבא אזלי לשיטתייהו דאיתא בברכות (דף ס"א ע"ב) בינונים זה וזה (יצ"ע ויצה"ר) שופטן שנאמר אודה ה' מאוד וגומר יעמוד לימין אביון להושיע משפטי נפשו (תהלים ק"ע) אמר רבא כגון אנו בינונים. אמר לי' אביי לא שביק מר חיי לכל בריה. דודאי רבא היה נזהר לקיים כל דברי חכמים ומצות דרבנן. ואפ"ה לא קרי לעצמו צדיק רק בינוני כי מאן דלא מקיים מילי דרבנן רשע מקרי כמו שאומר רבא דעתו ומי שיקיימם דין שיקרא בינוני. משא"כ אביי ס"ל דמאן דמקיים דברי חכמים נקרא קדוש. ולכן היה מתמה על רבא שקורא על עצמו בינוני. ואמר לי' א"כ לא שבק מר חיי לכל בריה עכ"ד הגאון הנ"ל:

ולפי זה יתראה לנו כי לדעת רבא אף המקיים דברי חכמים בין הצדיקים גמורים לא יחשב ועם הבינונים ימנה ומה שאמרו חז"ל (ר"ה דף ט"ז ע"ב) ג' ספרים נפתחים בר"ה וכו' צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים וכו' בינונים תלוין ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבים לחיים לא זכו וכו' אותם שמקיימים דברי חכמים ינקבו בשמותם בינונים כי צדיקים גמורים שזוכין לאלתר בדין המה רק החסידים אנשי מעשה אשר קדוש יאמר להם אם יקדשו את נפשם במותר להם. ויובן בזה המשך דברי הפסיקתא. וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל. כי בר"ה הספרים נפתחים לדין את עמו ולמשפטי' יעמדו לפני' כי עצום עושה דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו. ר"ל הלוא אף הצדיקים המקיימים דברי חכמים אינם נקראים צדיקים גמורים שיש לתלות זכות דינם במעשיהם הטובים להכתב בספר החיים בראש ימי הדין. וגם המה בין הבינונים יחשבון ואינם זוכין בדין רק ע"י תשועת ה' שהוא מעצים כחן של צדיקים כמו שדרשו שם בברכות דבינונים זה וזה שופטן לחייבם בדין אבל הקב"ה יעמוד לימין אביון להושיע לו משופטי נפשו לזכות אותו לפי מדתו בבינונים ורב חסד מטה כלפי חסד (מהרש"א בחד"א שם) כי גדול יום ה' זה יוה"כ ונורא מי יכילנו. שלשה ספרים נפתחים וכו' וכונתו להורות לנו אם אף המקיימים כל דברי חכמים רק שאינם צדיקים גמורים להשמר עצמם בקדושה יתירה לקדש עצמם במותר להם בין הבינונים יחשבון. גדול יום ה' ונורא מי יכילנו. ומי יזכה לפני' במשפט ביום הדין. ע"כ זאת החי יתן אל לבו לשוב לפניו בתשובה שלמה:

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אלי' כל תשא עין וקח טוב ונשלמה פרים שפתנו. וגומר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגומר (הושע י"ד).

בהשקפה הראשונה אמרתי בביאור המשך הכתובים ע"פ מה שראיתי בספרים הביאו בשם אא"ז הגאון רבן של ישראל קדוש מפורסם כמוהרר"י העשל זצ"ל להבין הטעם מה שאמרו רז"ל (יומא דף פ״ו) העושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והעושה תשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות. ויקשה שאם איש ישראל ילהב בנפשו לשוב בתשובה שלמה לפני ה' וייטיב דרכו לבקש אהבה לקבל עול מצותי' ולעזוב דרך רשע הא תינח דעון עצמו נמחק ולא יזכרו לו פשעי ראשונים אבל למה בעושה תשובה מאהבה נעשו הזדונות זכיות מה זה יוכל להשתכר ע"י החטא שעשה ושב ממנו. ותירץ הגאון הנ"ל דהא חזינו בקידושין (דף ל"ט ע"ב) למדונו חז"ל דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה. ומפני זה כשהאדם עושה עבירה במחשבה ומעשה הש"י בחסדו אינו שוקל המחשבה לרעה ונשאר רק המעשה ואח"כ כשעושה תשובה במחשבה ובמעשה ומטיב דרכי' במפעלים טובים ומחשבות לבו יטהר מועיל מעשה הטוב של התשובה למחות מעשה העבירה. והמחשבות הטובות של תשובתו מאהבה הקב"ה מצרפן לטוב ונעשו לו כזכיות. אבל אם עושה תשובה מיראה אין כאן מחשבה טובה שתצטרף לטוב שהרי מפני פחד העונש ומורא הפורענות הוא שב. וכל מה שעושה הוא רק למען טובתו לבל ילכד בפח יוקשים ע"כ העבירה נשארה לו להחשב כשגגה מפני שאבד זמנו ולא עשה טוב. עכ"ד הגאון הנ"ל בביאור קצת:

ואמרתי דעפ״ז יובן לנו כי התשובה מאהבה מהפכת הזדונות לזכיות בשאר העבירות אבל בעון ע"ז וכפירה ר"ל שעל זה דרשו רז"ל שם בקידושין מקרא דלמען תפוש את ישראל בלבם (יחזקאל י"ד) דאף מחשבה רעה מצטרפת להחשב לעון. וע"כ אף אם עושה תשובה מאהבה המחשבה ומעשה של התשובה הקב"ה מקבלם למחוק את העון עצמו שהם מכפרים על מעשה ומחשבה של העבירה אבל אין הזדונות נעשות כזכיות ועוד נשארו כמעשים שוגגים מפני שלא דאג על איבוד ימי' שאינם חוזרין. ועפ"ז יובן לנו הא דאמרינן בהוריות (דף ו' ע"א) שבני גולה השבים מבבל הביאו על חטא ע"ז קרבנות לכפר עליהם דכתיב הבאים משבי הגולה הקריבו עולות לאלדי ישראל פרים שנים עשר וגומר הכל עולה (עזרא ח') ומקשה הש"ס והא מזידין הוו והקרבן נתן לכפרה רק על השוגג. ומתרץ הוראת שעה היתה. והכונה לע"ד היא כי הלוא התשובה מקובלת לפני האל יתעלה אם החוטא ישוב בלב שלם ויתחרט על מריו ויטהר את לבבו ואימץ את רוחו לבל ישוב עוד לכסלה. וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' תשובה הל' ב') ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' וכן יתנחם על שעבר וכו' ויעיד עלי' יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנא' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וכו' וע"כ עת פקד ה' את עמו בגלות בבל ושבו אל ה' בכל לבם והרחיקו מתועבת ע"ז וכמו שאמרו רז"ל ביומא (דף ס"ע ע"ב) שהרגו יצרא דע"ז ויצעקו אל ה' אלדים בקול גדול כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה. אז העיד עליהם יודע תעלומות כי בצעקתם הבאה אלי' יתעלה בתשובה עשו בלב שלם. ונמחק חטא ע"ז שהיה בידם וכפר להם המרי. אבל מפני שבחטא ע"ז שנענשים אף על המחשבה אף העושה תשובה מאהבה כשגגה נחשבת העבירה היתה הוראת שעה שיקובלו מהם הקרבנות שהביאו כל שנים עשר שבטי יה על חטאתם אף שהי' בתחלתם מזידים אחרי נתקבלה תשובתם נעשו כשוגגים להתכפר בקרבנות

וזהו פירוש המשך הכתובים הנ"ל שפתח ואמר. תאשם שומרון כי מרתה באלהיה. יען פגמו בעונם באמונת אלדית היתה שורת הדין נותנת עליהם עונש גדול ונורא בחרב יפולו וגומר. אבל ה' ברחמי' יקבל תשובתם. ויאמר שובה ישראל עד ה' אלדיך. עשה תשובה מאהבה תשובה גדולה שמגעת עד כסא הכבוד. כי כשלת בעונך. ויהיה מעון מזיד שוגג וכשלון כי בע"ז יען אשר אף על המחשבה אדם נתפס אין נהפך לזכות ע"י התשובה. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כדדריש ביומא (דף פ״ו ע"ב) אדם מקניט חבירו ספק מתפייס ספק אינו מתפייס אבל הקב"ה מתפייס בדברים אמרו אלי' כל תשא עון. שישא ה' ברחמי' ויכפר עון מכל שלא ישאר רושם חטא אף מן השוגג. ונשלמה פרים שפתינו. ע"י הפרים שהביאו שנים עשר שבטי יה יושלם ענין התשובה ויקובל אף על עון ע"ז שאם ע"י התשובה נעשה העון לחטא ושוגג. ע"י הקרבנות כל תשא עון. וישארו נקיים בני ישראל מפני שיעיד עליהם יודע תעלמות שהיתה תשובה שלמה כאמור ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו וגומר. וכאן נזרקה הוראת שעה מפי הנביאים לקבל קרבנם אף על עון מזידין. כי הכריתו מקרבם שורש פורה ראש ולענה הוא יצרא דע"ז והובטחו שלא ישובו עוד לכסלה ונתקבלה תשובתם מאהבה ועלה קרבנם כריח ניחוח לפני ה':

עוד אמרתי בביאור המשך הכתובים הנ"ל. שובה ישראל עד ד' אלדיך וגומר קחו עמכם דברים וגומר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. ואקדים דברי הש"ס (ר"ה דף י"ז ע"ב) א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנא. השמן לב העם הזה ואזני' הכבד וגומר ולבבו יבין ושב ורפא לו. א"ל רב פפא לאביי ודילמא לפני גזר דין א"ל ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין מיתבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילו נביות שבעולם אין מוחלין לו. לא קשיא הא ביחיד הא בציבור. הורונו חז"ל כי גדולה תשובת הרבים מתשובת היחיד ורצויה היא לפני ה' יתעלה לבטל אף אם כבר נגזר הדין על ישראל:

וראיתי לא"ז הגאון המפורסם רבן של ישראל האבד"ק סעניסלאב זצ"ל שאמר בזה מרגניתא טבא. (עיין כלי חמדה פ' שמות) להבין מאי שדרשו רז"ל (במד"ר שמות) על קרא וירא אלדים את בני ישראל וידע אלדים. וירא אלדים. ראה שעשו תשובה וידע אלדים (שמות ב') אלדים ידע והם לא ידעו זה מזה ע"כ. והסביר אא"ז הגאון זצ"ל דבריהם דהלוא ראוי לעורר כיון שראינו בתחלת סיפור יציאת מצרים. וידענו מהפסוקים הקודמים שם שבני ישראל שבו אל ה' ככתוב ותעל שועתם אל אלדים מן העבודה (שמות ב') א"כ מדוע נאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגומר ואזכור את בריתי (שמות ו') שמשמע שרק זכות אבות גרמה להם להנצל מיד אדונים קשה. ואם המה עשו תשובה הלוא אף לפני זמן הנגזר עליהם בבין הבתרים היה לתלות במעשיהם הטובים. ולהסיר הקושיא הזו השיבו חז"ל במדרש הנ"ל ע"פ הנחה המבוארת בש"ס מ"ה הנ"ל כי רק תשובת הציבור מהניא לבטל גזר דין ולא תשובת היחיד. ואמר וירא אלדים ראה אותם כי הסכימו בדעתם להטיב מעלליהם. וידע אלדים רק אלדים ידע שעשו תשובה אבל הם לא ידעו זה מזה. כי כל אחד הלך בדרך לבדו ועיניו הביטו את אשר לפני' ותשובת כל יחיד לעצמו לא הועילה לבטל גזר דינם שנחתם עליהם לשבת במצרים ד' מאות שנה. ורק זכות אבות היא שעמדה להם לבל ישקעו במצולות הגלות עכ"ד אא"ז הגאון זצ"ל בהוספת קצת נופך:

ואומר אני השפל להבין טעם הדבר אשר רק תשובת הרבים תעלה לרצון לפני' יתעלה לבעל את רוע הגזירה. כי הלוא ידענו אשר חלשו עיני השכל של האדם יליד אשה לראות החוב לעצמו. ואם הוא לבדד ישכון אף אם יתעמל לשוב מדרך רשע אין תשובתו שלמה כי לא יכיר בנפשו כל מום רע. ופחתת ומגרעת במדותי' לא יתבונן. אבל על זה יבוא רעהו וחקרו. כי כל איש הוא משכיל ומבין אל דבר למצוא חסרון בעמיתו. לכך למדונו חז"ל אשר אם בני ישראל יתאחדו וכרבם כן יבחרו דרך טוב דרך ה' לשוב בתשובה וכל איש יגלה מומי חבירו ויוכיחנו על פני' היא התשובה המקובלת לפני' יתעלה. והיא הקורעת חלוני רקיע לקבל עתירתם באהבה ומבטלת גזר דינם. ועוד תועלת גדולה בתשובת רבים, אם עוז יתאזרו והם שבים ללכת בדרך החיים אז בל ישאו איש פני רעהו. וגם את פני גדולים בל יהדרו ולפניהם חונף לא יבוא כי זהו המכשול הגדול לבני אדם אם יסתירו האמת בחבם ולא יגלו הנכוחה בקהל לפני כל איש אף אם גובה ארזים גבהו. וכמו שאמרו רז"ל (שבת פרק כל כתבי דף קי"ט ע"ב) אמר רב עמרם ברי' דרשב"א ארשב"א אמר ר' חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנא' היו שריה כאילים לא מצאו מרעה (איכה א') מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. ודרש זאת על הי' שריה כאילים כי הגדולים הם נלכדו בחטא החנופה שלא הוכיחו זה את זה. ולכן כאשר גזר ה' על עמו חורבן ירושלים. בצע אמרתו הרס ולא חמל כל נאות יעקב:

ובהאמור יפורשו לפנינו הכתובים הנ"ל בהמשכם תאשם שומרון כי מרתה באלהיה.

אשמתה גדלה עד שמי רום וכוכביהם וע"כ נגזר עליהם דין קשה ומר בחרב יפולו וגומר. ובא הנביא בשם ה' לאמר עצו עצה ותופר הגזירה. שובה ישראל עד ד' אלדיך וגומר קחו עמכם דברים וגומר התועדו יחדיו לעבוד את ה' איש את רעהו ידברו ואת אחי' יוכיחו. ושובו אל ה'. עשו תשובת רבים. זאת היא התשובה השלמה הרצויה לפני' יתעלה. ארפא משובתם אוהבם נדבה. אז אשפוך עליהם רוח נדיבה וזרוע צדקתי תסמכם לגהות מהם מזור. כמאמרם הנ"ל איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. כי שב אפי ממנו ישוב מהם חרון אף. בי יעביר ה' עליהם רוח חנינה לשכך כעס וחימה ולבטל את גזר דינם:

ואם הראנו עד כה ונוכח לדעת כי התשובה הרצויה והנכונה היא אם העם יחדיו ישובו באהבה אל חית האלדים ואיש את רעהו יעזורו לטוב ולהדריכם במעגלי יושר נראה כי זאת כונת הכתוב באמרו. [הושע י"א עיין פירש"י ז"ל שם) ועמי תלואים למשובתי. כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי תלואים ומסתפקים הם אם לשוב או לא ואל על יקראהו הם קוראים אותם אשר ישובו אל העליון יתעלה. אבל אין תשובתם שלמה. יחד לא ירומם. כי לא יחדי' יתאספו להטיב מעלליהם:

ועוד זאת צריך לשים אל לב כי לא כמחשבת ההמון כן הוא. אשר ידמו בנפשם כי יצאו ידי חובתם אם יבואו בימים האלו בית ה' להתודות בפיהם ולבם בל נכון טמם לקבל על עצמם בלי לשוב עוד לכסלה. כי העיקר הגדול הוא בתשובה ודעת התורה אשר תורנו היא כי הדעה הנכונה והמחשבה הרצויה הבאה בלב ישראל תשתאר בקרבו ותהי ליתד תקוע במקום נאמן בל ימוט וישליך כל איש את שקוצי עונותי' ויזנח את עצבי דמיונו ולא יעלם על לב. וכמו שאמר הנביא ע"ה בשם ה' אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד (ירמי' ד'). ועיין בינה לעתים שביאר הכונה שהשם יתעלה ידרוש מעמו. אם ישובו לפני' בל יהיה עוד רוחם מתנודד כקנה במים. ובל יהי' עוד פוסחים על שתי הסעפים ויאמר. אתה ישראל אם תסיר שקוציך מפניך ותשוב בתשובה אבל לא תנוד. אכן אנכי חזיתי בקט שכלי לספר באזני בני עמי אשר עלה בלבי לדרוש במקרא הלזה ואשר על ידו נשכילה אורח תמים ודרך ישר ורצוי במהות התשובה הנכונה והשלמה. והוא אם נדקדק להבין בכתוב הלזה ויקשה לנו סדורו. שיאמר אם תשוב ישראל וגומר כי הלוא מי אשר חטא למלך והרבה פשע ומרד נגד אדוני'. טרם אלי' יתרצה הלוא צריך לכלות רשע ולהתם מרי. להטיב את אשר הרע בעונו ולתקן אשר עות. ואח"כ יוכל לבחור ולהקרב לבוא אל חצר בית המלך הפנימית. כי אין לבוא בלבוש מגואל כלומר במדותי' הפחותות. לפני שער המלך. ולפי זה הי' ראוי שיאמר הנביא לישראל הכתוב בסדר הזה אם תסיר שקיציך מפני לעזוב דרך רשע ולהשליך כל תועבה אחר גוך אז אם תשוב נאום ה' אלי תשוב. תתקרב אל ה' ותהא מקובלת תשובתך ומגעת עד כסא הכבוד (עיין יומא פ״ו)

ואשר אנכי אחזה לי בביאור המקרא הלזה הוא. ואתבונן עוד לחקור אשר קראנו בתורה הקדושה כי בעת קבלת התורה נאמר על ישראל מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגומר כל הימים. (דברים ה') שמזה נראה כי בעת נגלה הי' אליהם והשמיע דברו מלהבות אש הי' ישרים ורצוים בעיני אלדים. וזאת היתה ברכתו זו להם. כי לבבם זה יתקיים להם ליראה אותו כל הימים. ולעמת זה נחזה אשר רק אחר עבור עידן ועדנים בעת כריתת הברית בערבות מואב אחרי היותם במדבר ארבעים שנה. נאמר ולא נתן ה' לכם לך לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ"ט) שנראה מבואר כי לא זכו ישראל להיות מקשיבים בקול ה' עדי הזדבכו כל המ' שנה בעברם במדבר [ועיין ש"ס ע"ז (דף ה' ע"ב) שנראה אשר חז"ל רמזו שם על זאת הסתירה] ולהבין הדברים אומר אני השפל והדל. ומאלי' יובן לפנינו ותפול הפליאה אשר כבר עמדו עליה רבים וכן שלמים. איך נהיתה כזאת. כי בני ישראל במדבר אשר זה לא כביר עמדו לפני הר סיני וזכו למעלת הנבואה לשמוע מפי הגבורה דברות קודש. ובזמן קצר כזה. נפלו ישראל משמים ארץ. לילך אחר ההבל להמיר כבודם בתבנית שור אוכל עשב. וליישב התמיה הלזו אומר כי הלוא לאדם שני חלקים ר"ל הגופני והנפשי ובשניהם יחטא ובחפצו להטיב מעללי' ולהשתלם במעשי' אז ישים עיני' אל דרכי' להאיר במאור הדעת אל שני חלקי' לזככם ולטהרם. את גופו יעביר בכור הברזל של העינוי והזדככות לבל יהי' להוט אחר תועבות נמבזות ואת חלקו הנפשי הוא השכל אשר בו נעוע צריך ליישרו ולהוליכהו מישרים למען ישפע עלי' אור חכמת אלוד זרוע ממרום לישרי לב. וכבר נודע לכל חכם לב כי האדם אף אם יכיר את האמת בשכלו. כח המדמה שלו אשר יטעהו עודנו אחוז בסבך הטעות כמקדם. למשל אם יראה דמות ירח בנהר עד מהרה יבין בשכלו שזה רק מראה הדמיון אשר עודנו יטעה החוש ולא ימוש מהטעות. וכן אם יחשוב מהנדס מרחק כוכב מן הארץ לערך רבוא רבבות פרסאות ויבין זאת בשכלו ודעו. אבל החוש ודמיונו עוד יטעו כמקדם וידמה כאילו הכוכב מרחקו מן הארץ רק איזה אלפים אמה:

והסבה לזה היא כי אף שהנפש אחת מחולקים כחתיה כמו שאמר רבינו ז״ל בשמונה פרקים. והדמיון הוא כח החומרי המשותף אף לבע"ח שכן אמרו הבע״ח חולמים מפני אשר ידמו. ואף שכח השכל יתגבר להכיר האמת אבל לא ידחה כח הדמיון. יען כי כחות הנפש הקרובים יותר אל החומרי לא יסורו בנקל אל משמעת השכל וכן הוא בכל הרגשות הנפש מקורי התאות הרעות המעותדות לעורר לכל חטא ורשע לא תשקענה ולא תקום מערתם בלב אנוש לדממה אף אם השכל כבר הבין ובא לתכונת האמת עד אשר תבואנה הרגשות נכונות וברורות מאירות מחשכי הגופות ויתגברו לעמת הרגשות הראשונות הרעות והפחותות. ולכן אדם החוטא עת אפפוהו חבלי העונות. אף אם יזכה כי יציץ עלי' ברק השכל להאיר לפני' בהכשלו בקמשוני הבערות והסכלות. אבל לו הוכנו עוד עבודה רבה ודכאות הגוף עדי יצרף כבמצרף לבל יטעה אחר הדמיונים המכזיבים המוליכים תועה את האדם. ואז ינקה מפשע רב וחטאה אם אלה בו לא ימשולו:

ועל פי האמור בזה יובן לעינינו כי אז ישראל במדבר אף שעלו למדריגה שכלית גבוהה בעת קבלת התורה מ"מ הלוא הכל היה בחסד ה' עליהם אף שעוד לא הי' מוכנים במדותם למעלה רמה כזו. כי פתאום כמבירא עמיקתא לאיגרא רמה נתעלה שכלם ואף שהופיע עליהם אור חכמה עליונה ממרום. אבל עוד גופם לא הזדכך ולא סרו מחלאת הגופנית. ואף אם לעת הזאת בשעת קבלת התורה נתרוממו בשעה אחת להכיר האמת אבל עד מהרה נפלו ונכשלו בעגל כי גופם עוד לא נטהר כראוי וע"כ חוש קל שבו להיות להוטים אחר התאות וכמו שפירש"י (בפרשת כי תשא) על קרא דויקומו לצחק ג"ע ולא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא (סנהדרין ס"ג ע"ב) וזאת היתה הסבה גם לשאר החטאים במדבר. וע"כ ה' בחכמתו ברצותו ליחד לו עם סגלה אותו לעבדו כל הימים. עלעלם במדבר ארבעים שנה אשר שם הדריכם משה רבינו ע"ה בדרך היראה. ולמדם איך לשבר זרועות התאוה. ולהכניע לב רשע בקרב איש נפתה לדמיון רע ונמשך אחר חטאה ופשע. ואחר עבור מי שנים אז כלם השתלמו ועלו למעלה הרצויה והנאותה. וגופם ונפשם. חומרם ושכלם. כבר הי' מוכנים לקבל עליהם עול מלכות שמים ולעבדו באימה. ובעת קבלת התורה אשר אז רק לאותה שעה התגבר בקרבם מאור הדעת אמר ה' מי יתן והיה לבבם זה [כי לב הוא מקום משכן השכל כמו שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. קהלת א']. כמו שעתה שכלם הטיבו כן יהיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים שימשול השכל על הגוף. לבל יתננו להלכד בפח התאות. אכן בברית ערבות מואב אחר ארבעים שנים אחרי הכניעם יצרם מקור כל משחת וסבת כל תאות נמבזות. וגופם היה נכנע וסר לממשלת החכמה. ועינא ולבא סרסורין דעבירה כבר זוקקו והטהרו. נאמר ולא נתן הי לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. אז כבר הי' מוכנים בגו ונפש לעבוד את ה' יתעלה והיו ראוים להקרא עם נבחר אשר צורם בם יתפאר:

ועל פי הצעה הלזו נבינה בכתוב מירמי' הנ"ל. ונדעה גם מה שהורונו חז"ל בספרים הקדושים תשובת המשקל על כל עון ומרד לענות בצום נפש ושאר עינוים קשים משברים הגוף ומכניעים החומר. ויפלא בעינינו הלוא על פי התורה בחרטה גמורה ועזיבת העון ווידוי דברים די. ולמה נטיל על החוטא למעמסה את אשר יכבד על האדם מנשוא. ויובן על פי האמור למעלה. כי מי שנשתרש בחטאים ע"י הפעולות הרבות של מעשי' הרעים נשתרשו בקרבו מדות גרועות עמוק בחדרי בענו וקרבי' והמה על גופו ימשולו. ולכן אף אם בפעם אחת יאיר עלי' מאור התורה לחשוב הפסד עבירה נגד הנאתה המדומה וישוב אל ה'. באותה העת מחשבתו רצויה. אבל עוד יירא לנפשו פן ישוב למעשי' הרעים כי יגבירו עלי' כחות דמיוני' להאפיל זוהר השכלי. ועוד מעט יכבו שביב הדעת התנוצץ בקרבו רגע. לכן נאמנים לנו דברי חז"ל ומצותם. הלוא המה הקדושים היורדים בעומק בינתם אלחדרי לב איש. עמוק עמוק יבואו עד תכונתו ויכירו את מומו ופחיתותו והמה רופאי הנפש באמת. המה הכבידו על החוטא תשובתו ממרי' וזדונו למען יסולק העון ממעמקי נפשו וימחה לגמרי. ובל ישוב עוד לכסלה. וע"כ אף שיספיק מדין התורה ריצוי דברים ככתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. אכן למען ירפא חולי הנפש רפואה גמורה צריך עוד למרק גופי' לסבול עניים קשים ומרים למחוק מכל חדרי הלב הדמיונות המשחיתים והנטויות הרעות אשר הגוף עודנו סר אחריהם ובכחו ימשוך גם הנפש לחזור לרשעתו:

ובדאמור יובנו לפנינו דברי ירמי' בסידורם. שהוכיח את בני ישראל לאמר. נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי חטאנו לה' מנעורינו עד היום הזה וכו'. והבושת אכלה את יגיע אבותינו. כי נשתרשו ישראל שבאותו הדור בחטאים גדולים. ואמר הנביא אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב. וכמו שפירש הרד"ק. אם תתודו בדברים אקבל אתכם בתשובה. אבל תשובה כזו חרטה על העבר וקבלה בלב על להבא תספיק רק לאותה שעה. עת התגברות השכל. ומנין הבטחה כי תשארו קיימים באמונתכם ואשר קבלתם על נפשכם תחזיקו בל תרפו ממנה. על זה אמר אם תסיר שקוציך מפני כמאמר הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם (ישעי' א') הסירו אותם מכל וכל לבלתי השאיר למו שארית בקרב נפשכם. היינו רק אם תשובו תשובת המשקל. ולא תנוד. אני מבטיחך שלא תנוד עוד עמי להיות תלוא למשובתי כי תהי תשובתך שלמה ונכוחה בלי לשוב עוד לארחות עקלקלות:

והמשך הפסוקים שם בירמי' (ג' י"ד) שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם וגומר אכן לשקר מגבעית המון הרים אכן בד' אלדינו תשועת ישראל. והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו וגומר את בניהם ואת בנותיהם נשכבה בבשתנו וגומר כי לד' אלדינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה וגומר. ויש לדרוש ולהשוות אותה העת אשר בה עמד הנביא לעורר קול צוחה וזעקה אל בני ישראל על דבר אשר סרו מדרך הטוב וילכו אחר ההבל אל זמננו הנוכחי אשר גם לנו נשבר לבינו בקרבינו בראותינו יום יום ירבו המתפרצים אשר ינתקו מוסרות התורה מעל צוארימו ובדרכי הנכרים נפשם חפיצה להדמות להם בכל מעשיהם ואת בניהם ואת בנותיהם יחנכו ללא תורה ולא מצוה. ויגדלו הנערים ויהיו זרים לעמם ולדתם. וכזה יש לפרש שיאמר הנביא. שובו בנים שובבים. אתם בנים סוררים שסרתם מדרך ה' ודמיתם כי ייטב לכם אם תצמדו ליתר האומות ובם תדבקון. אכן לשקר מגבעות המון הרים. וכמו שפירש הרד"ק אנחנו שהיינו מצפים מהגבעות ר"ל מהאומות עזר ומהרים היינו מחכים שתבוא תשועה מן הגוים לשקר היה. וכמו שאנו רואים בזמננו כל אשר רצו להסתופף בצלם ועם העמים להתאחד. עוד הוסיפו להגדיל מדורת השנאה ואש האיבה הבעירו ולא הועילו ולא הטיבו למו. אכן בה' אלדינו תשועת ישראל. ישובו לה' אלהיהם כי תשועתם הוא לנצח ומקוה ישראל דור דור. והבשת אכלה את יגיע אבותינו. מה מאוד ימחץ לבבינו וכליותינו ישתוננו בזכרנו דורות מקדם שנות עולמים אשר אבותינו מלפנים חרפו נפשם למען דתנו הקדושה להרגיל את בניהם בדרך הקודש דרך אמונה. ועתה הבשת והחרפה אשר סלפנו דרך הנכוחה אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו ועד היום הזה. כל יגיעם ועמלם לזרוע נטעי נאמנים על תלמי לב הבנים היה לריק ולבטלה את צאנם ואת בקרם גם הונם ורכושם היה למס. את בניהם ואת בנותיהם. הבנים הילודים התנכרו במעשיהם ולא נכרו כי מזרע ישראל הם. נשכבה בבשתנו וגומר כי לה' אלדינו חטאנו אנחנו ואבותינו לא די שאנו גורמים רעה לנפשינו אבל גם על אבותינו אנו מעמיסים חטאים ומרדים כמו שאמרו רז"ל בסנהדרין (דף נ"ב ע"א) קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיק וכל זה היה כי חטאנו לה' אלדינו מנעורינו ולא שמענו בקולו עד היום הזה:

ואלו היו כל הימים דיו. וכל הקנים קולמוסים וכלנו חכמים סופרים לא היינו יכולים לתאר ולהעריך גודל ההפסד והחסרון. חסרון שלא יוכל להמנות והמעות לא יוכל לתקון בחינוך הבנים בעת הזאת ועלינו לבינו דוי. ועינינו תחזינה אפילה מנדח. ואין לאל ידינו להושיט. ואבינה בדברי הנביא ואת אשר יעלה על רעיוני באזני בני עמי אדברה. כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך ירשלים למען תושעי (ירמי' ד') וכתוב אחד אומר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני נאום ה' (ירמי' ב') (ועיין ר"ה דף י"ח ע"א שרז"ל הקשו זאת ותירצו שם). ולולא דברי חז"ל אומר אנכי הדל להבין בכתובים ונעורר גם על הסתירה הנראת באלו הפסוקים באחד הנביא פותח שער התשועה לדופקי בתשובה ואמר לעם רחמנא לבא בעי. כבסי מרעה לבך למען תושעי. ובהשני ירים קול רוגז וחרון ויאמר כי אין תרופה לשברם אף אם ירבו לטהר נפשם מחולאת העונות אשר מכנה אותם בכיבוס נתר ובורית. עוד ישאר כתם עון והפשע כולו לא ימחה:

ואשר יראה לפי ע"ד הוא. כי הלוא כלל מוסד בידינו מן התורה ומדברי רז"ל שאין לך דבר עומד בפני התשובה. כי ה' ברחמי' חותר חתירה של חסד תחת כסא כבודו וידו פשוטה לקבל השבים. ולעמת זה מצאנו לרז"ל שמנו עונות אשר אין להם תרופה בתשובה ואמרו כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה (סנהדרין ק״ד ע"ב). וכן אמרו בחגיגה (דף ט' ע"ב) אם בא על הערוה והוליד ממנה ממזר זה קראו הכתוב מעות לא יוכל לתקון. ואם גזל רבים ואין יודע למי גזל אמרו בב"ב (דף פ"ח ע"ב) דאי אפשר בתשובה וכ' שם התוס' דאע"ג דאמרינן (בב"ק דף צ״ד) שיעשה בהדברים הגזולים צרכי רבים מ"מ לאו תשובה מעלייתא היא. ואנחנו נאמר ונבינה בטעם הדבר כי בשאר החטאים שחטא האדם אף שאוי לו ואוי לנפשו כי הטמאה המת העונות. אכן ה' המציא מזור ורפואה אם ישוב וטבל במי הדעת וטהר. ואם מעשי' ישפר ולא ישוב לכסלה ה' ברחמי' מיד יקבלו ונסלח לעונו והיה כלא היה. אכן זהו יתכן בעבירה התלויה באדם לבדו ולעצמו ולנפשו השחית כי הרע בעיני אלדים עשה יוכל לתקן אשר עות. ואשר הרס ברשעתו ישוב ויבנה ע"י תשובתו אבל אם החטיא את אחרים או אם גזל את הרבים ואין יודע למי או אם הוליד בן שאין ראוי לבוא בקהל איך תספיק לו תשובתו למחות זדונו ומריו. הלוא רק עצמו ואת בשרו יוכל לתקן. אבל האחרים אשר ינוגעו בממונם או בנפשותם ע"י פשעו. האם ייטיב דרכם ויחזיר להם חסרונם בדברי תשובתו. ולכן אמרו חז"ל על אלו העבירות כי עליהם נאמר מעות לא יוכל לתקון וכו' וכמש"כ התוס' בב"ב הנ"ל. אף שלכל חטא מועילה התשובה אבל להתם הפשע ולכלות זדון שלא ישאר רושם החטא זה אי אפשר בעבירות כאילו. וכן אם החטיא את הרבים והתעם מני דרך איך תועיל תשובתו הכי בחרטתו ישובו הנתעים אל מסלה העולה כבית אל:

ואומר ע"פ הדברים האלה להבין הכתובים בירמי' שעמדנו עליהם שאם הנביא יאמר כבסי מרעה לבך ירשלים למען תושעי. ידבר מן החטאים שיוכל האדם לתקן אשר עות אם חטא לאלדים או אף אם עשק את חבירו ומכירו ויכול להוציא הגזילה מתחת ידו ולהשיבה לבעלה. וע"כ אם יכבס מרעה לבו ויקבל על נפשו לבל לשוב עוד לעשות מעשים רעים כאילו ויעיד עלי' יודע תעלמות שלא ישוב עוד לזה החטא אז יושע בה' תשועת עולמים ותשובתו תקובל ברצון ורעותיו לא תזכרנה עוד:

אבל הכתוב השני בקול מר צורח כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. ידבר מן החטאים הגדולים הסותמים חלוני רקיע לקבל התשובה ונראה נא שם המשך הפסוקים ונבואה עד תכונתם. שבתחלה הנביא יוכיח את ישראל ויאמר. לכן עוד אריב אתכם נאום ה' ואת בני בניכם אריב וגומר ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לו סורי הגפן נכריה. כי אם תכבסי בנתר וגומר. והכוונה היא כי הלוא ידענו אשר עם ישראל נבחר מראשית להיות לעם סגלה למען יהיה לממלכת כהנים וגוי קדוש שומר אמונים לדר דר. מודיע תהלת ה' בארץ ומעיד על יחודו יתעלה עד עולם. ועוד באברהם נאמר כי ידעתי' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחרי' וגומר לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח) ונאמר ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (דברים ל') וכתיב כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום כרת ה' את הברית (דברים כ"ט). ומכל זה למדנו העיקר הגדול שהתורה תהא ירושה לנו לבנינו עד עולם לעשות את כל מצותיה כאשר צונו ה'. האב ישנן לבניו ויאלפם דרך הי למען ילכו בחוקותי' ותורותי' ינצורו. ולא ככל אשר אנחנו רואים היום דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו כי אף אם האב עוד ישמור חוקי התורה. כאשר הרגילוהו אבותי'. את בני' יתעה להוליכם דרך חושך וחלקלקות לסור מתורה ומכל מצות ה'. ואשר לא תעשינה יעשה ביד רמה לעיני אביהם ולא יכהה במו. וכן היה בימי הנביא ירמי' ע"ה. הבנים הי' מלקטים עצים לקער למלכת השמים. ועיני אביהם רואים כי בעודם בימי הנעורים השקום מרורים. וזאת ידוע כי הדבר הנכתב על לוח לב הילד דומה לנכתב על נייר חדש אשר לא ימחק. (עיין אבות פ' ד') וקשה להנער אחר יגדל והיה לאיש לשוב מדרכו הנלוזה אשר בחר לו אביו בימי ילדותו ואף אם יתחרט אביו ויתחנן לבנו לאמר שובה אל ד' לא ישמע לו ולא יאבה להטות אזנו אלי':

ועתה נבין דברי הנביא בתוכחתו שיאמר. לכן עוד אריב אתכם ואת בני בניכם אריב. לא לבד על אשר עשיתם אתם בעצמכם הרע בעיני ה' אריב אתכם. ואת בני בניכם אריב. גם על אשר שחתם דרך חינוך בניכם ועל ידכם יהי' מקולקלים עד סוף כל הדורות אריב אתכם. ואנכי נטעתיך שורק. ידמה במשלו האבות אל השורש והבנים אל הענפים ויאמר אנכי רציתי לנטוע אותך שורק גפן משובח שבמיני גפנים כלה זרע אמת מלשון וזרעתיה לי בארץ שימצא למו המשכה והתמרה וקיום לתורת ה' וע"כ יקראו זרע אמת (עיין עקידה שער פ"ז). ועתה בהתעותך בניך מדרך הנכון והאמונה נהפכת לי סורי הגפן נכריה כמו בדים רעים שמכריתים אותם מן הגפן. או כמו גפן נכריה שפירות' באושים (עיין רד"ק). כי הלוא יוצאי חלציך ינזורו מדרך התורה מבלי אומר השב. ואף אם אתה תרצה להטיב דרכיך בימי זקנותיך ותתחרט על הרעה ותתודה עוניך לא יועיל לך. כי אף שאין שערי התשובה ננעלים מ"מ לאו תשובה מעלייתא תהיה. כי הלוא אם חטאת לעצמך. את נפשך העוית ובשובך מדרכך ורפא לך. אבל בזה העון הגדול והנורא שגרמת בידיך השחתת חינוך בניך שיהי' הענפים לסורי הגפן. נכרים לעם ה' ותורתו אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך וגו' כי הוא מעות שלא יוכל לתקון. כי אם החטאת את בניך אף אם תשוב לאו תשובה מעליותא הוא. ועכ"פ כתם ורושם ממנו ישאר:

ואם יחשכו עינינו לראות השערורה נעשתה בבית ישראל כי יזנו רבים אחר גויי הארץ וילדיהם כנכרים יגדילו ואין ייחול ותקוה לרפאות את השבר. אבל נשים בה' אלדינו מבטחנו כי לא יטוש ה' את עמו לנצח כאמור ואני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג'). ואמר ע"י נביאו ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה' (ירמי' ג') ואמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעי' א') ואומר בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך. ובחסד מולם רחמתיך אמר גואלך ה' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגומר כן נשבעתי מקצף עליך וגומר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה. וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט וגומר (ישעי' נ"ד) ואדרבה בהמשך הכתובים בישעי' הנ"ל את אשר עלה על לבי וממנם נלמוד מוסר השכל ודברי תנחומים על העת הנוכחית. ואקדים דברי הש"ס (שבת דף פ"ע) דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה'. לכו נא באו נא מיבעי' לי'. יאמר ה' אמר ה' מיבעי' לי' לעתיד לבוא יאמר הקב"ה לישראל לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפני' רבש"ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש עלינו רחמים. אצל יצחק שבירך את עשו וכו' ולא בקש רחמים עלינו. אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד טמך מצרימה. ולא בקש רחמים עלינו. אצל מי נלך עכשי' יאמר ה'. אמר להן הקב"ה הואיל וחליתם עצמיכם בי אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. והנה להבין שמץ דבר מה שתיאר מרא דתלמודא הוא רבא. ויכוח ה' ית' עם בני ישראל לעתיד לבוא נתן עין גם על סיום מימרא הלזו שהביא הכתוב אם יהי' חטאיכם כשנים ושאל שם התלמוד כשני מיבעי' לי' ותי' אמר להם הקב"ה לישראל אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו (ועיי"ש במהרש"א חד"א דדרשא זו כשנים הללו שסדורות וכו' תסוב גם על מימרא דרבא]:

אולם להבין כוונת דברי רז"ל שדרשו אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית אומר אף אנכי הדל חלקי. ואקדים דברי הרב בעל עקידה (שער פ"ז) שהראה לנו נקודה נפלאה בהרחבת הביאור על קרא הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים וגומר. וביאר כי עם ולאום הוא קיבוץ אישים נפרדים אשר מגזע אחד יצאו ונשארים עם בפני עצמם וישתוו בדעותיהם ותכונותיהם. ויקרא זה הקיבוץ בד' שמות מתחלפים להתחלפות הבחינות כי בבחינת היותם מצוינים מכל זולתם בלשונם ומדותיהם ובנימוסיהם נקראים בשם גוי כמו שאמר. ויהי שם לגוי גדול (דברים כ"ו) ודרשו רז"ל מלמד שהי' ישראל מצוינין שה (ספרי פ' תבוא) ולהיותם רב המספר יקראו עם כאומרו הנה עם בני ישראל וגומר. ועל המצא להם המשכת ההתמדה והקיום יקראו זרע כאמור וזרעתיה לי בארץ. ולהורות על צור מחצבתם ושרשם נקראו בנים בני עמון וכדומה. וזכר הכתוב אלו הד' שמות לגנאי הוי גוי חוטא אף נגד שאר העמים וכמו שדרשו רז"ל כמקולקלין שבהם עשיתם כמתוקנין בהם לא עשיתם. ועל הב' אומר עם כבד עון שאם זה שמו על הריבוי באמת כרבם כן חטאו לי. ועל הג' אמר זרע מרעים כי כל אשר נזרע ממנו ר"ל צאצאי' יוצאי חלצי' יפסדו הפך אומרו כולו זרע אמת. ועל הד' אמר בנים משחיתים כי לא נתקיים בהם עטרת זקנים בני בנים אבל השחיתו כבוד האבות וחללו יקרם. וזה שאמר הכתוב בנים משחיתים וגומר נזורו אחור. יכוין דבר נפלא. כי מתחלה נקראו האנשים כלם בני אדם והוא היה חוטא. וכמו שאמר אביך הראשון חטא (ישעי' מ"ג) ואח"כ נקראו בני נח שנקרא צדיק דכתיב צדיק תמים [אבל לא הי' לו רק שבע מצות לקיימם] ואח"כ נתיחדה זאת האומה להתיחס לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב. וכבר נתקיים להם שם בני ישראל כי הוא האב השלישי ונקראו בשם זה בנים למקום בני בכורי ישראל ונתקדשו בתורה ותרי״ג מצות אשר הרבה להן הקב"ה לזכותם. ולהבדילם מכל העמים. והנה ישראל חזרו באותן המעלות עצמן ומורו אחור עד שלא נשאר להם רק היחס הראשון מאדם. ובזה הושחת כבוד מעלתם וכמו שאמר והמה כאדם עברו ברית. וזהו כונת הכתוב. נאצו את קרוש ישראל. לבלתי התיחס בקדושתו ולבלתי יקרא עליהם שם הנבחר ישראל נזורו אחור. ירדו במעלותם אחורנית כי הסירו מעליהם עול המצות ויקראו בני נח בעודם מחזיקים במצות השכליות. עד באחרונה גם כאדם חטאו כי עברו ברית ה' ומצותו הפרו עכ"ד הרב בעל עקידה ז"ל:

ובדבריו הנחמדים נאיר לנו נתיב לבאר את אשר הצענו בזה ונבינה גם כל את דברי רז"ל שבת (דף נ"ה ע"א) שמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות וכ' התוס' דאמר ר"ת וכן ר"י דלא פליגי. דרק לרשעים קאמר שמואל דתמה זכות אבות אבל לצדיקים לא תמה ובצדיקים איירי רבי יוחנן. ויפלא בעינינו הלוא צדיקים יש להם לתלות במעשיהם הטובים ולמה להו זכות אבות. ולפי האמור יובן על נכון שאם ישראל שומרי דת ואוהבי תורה הולכי בדרך נכוחה כיאות וראוי לזרע קודש בני ישראל וראוים להקרא בשם הנכבד ישראל עם אשר בחר לו יה. לא ינתקו עול ולא ישברו מוסרות הברית רק כבני אדם עלולים לחטא ואשמה הולכים אחר יצרי לבם הרע. אבל אלו בזכות אבותינו הקדושים הראשונים אשר הכירו כח מלכותו ית' בעולם ינצלו מפרענות קשה ומכל נזק. ואז תחון זכות אבות. אבל אם זנח ישראל טוב. תורה המורשה למו לא ידרוסו ותרי"ג מצות המסורות למו לא ישמורו. וכמו שימצאו בינינו עוד בימינו אלה פורקי טול אשר רק מצות השכליות ירצו בפיהם לקיימם. הלוא אלה אינם ראוים להקרא עוד בשם היקר בני ישראל רק בני נח יכנו אותם. ואם גם אלה מלבם תשכחנה. והחמס יקום למטה רשע בידם ואף רחמי אחים ישחתו וע"ז נאמר והמה כאדם עברו ברית שישארו ערומים מן המצות ועל אלו נאמר תמה זכות אבות:

מעתה יתראה לפנינו ביאור נכון, בדרוש רבא הנזכר שמצא תרופה לעם נענה ונדכה אף אם במעלם בה' ירדו עשר מעלות אחרונית. ואין להם לקוות זכות אבות כי תמה זכות אבות חלילה אבל בל יתייאשו מן הרחמים ויתלו בטחונם בהקב"ה והוא בחסדו הגדול בל ינעל לפניהם דרכי התשובה. וזהו שהמליץ בויכוח ה' יתעלה עם עמו לכו נא ונוכחה יאמר ה' וכו' לעתיד לבוא יאמר להם הקב"ה לישראל. לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. כלומר התראו לפני במעלה הראויה לכם במעלת עם נבחר עם ישראל ואז תגן עליכם זכות אבות ולכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו ית' אצל מי נלך הלוא האבות לא בקשו עלינו רחמים כשנודע להם רוע גזר דינינו [ואף יצחק בירך את עשו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארין] כי אם את מעשינו הרעונו ולא לנו עוד יאה להקרא בשם אבותינו אז תמה זכותם. והאם חלילה תמנו לגוע. ע"כ עליך נשליך ה' יהבנו ונצפה לחסדיך הגדולים. וע"ז יאמר ה' הואיל ותליתם עצמיכם בי אם יהי' חטאיכם כשנים אף כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית. ר"ל אף אם נפלתם ממעלה הרמה והנכבדה. ועדת ישראל כי ישגו ושטו מן דרך התורה וכל אלו המדריגות שנתעלו במשך אלפי השנים מימי בראשית ונח עד האבות עד היום הזה כלם הוסרו מהם. ועי"ז חטאיכם סדורות כשנים הללו מימי בראשית וכאדם עברו ברית ואין להם לקוות על זכות אבות. אבל יתלו בטחונם בה' בורא העולם שהבטיח אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

ועל פי זה יעלה לנו ביאור נכון בהמשך הכתובים בישעי' כי יתן נחמה אל כלל ישראל לבל ידאגו ובל יפחדו ויבטיחם כי תמיד להם דלת פתוחה לקבל שבים אף שנאצו את קדוש ישראל נזורו אחור אף אם שם ישראל עליהם לא יקרא יאמר ה' שובו אלי ואשובה אליכם לא אפיל פני בכם. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך כתרגומו ובטבות עלם דלא פסקן ארחם עלך כי טובתי ממך לא יפסוק. כי מי נח זאת לי. כיומי נח דא קדמי [ועיין רד"ק שהביא יש ספרים שהם מילה אתת כמו כימי נדת דותה תטמא וכן תרגם יונתן] אף אם עברתם על תורת ה' והפרתם ברית כרת עמכם בסיני ורק עוד מצות בני נח בידכם וכיומי דנח דא קדמי כאילו אתם בני נח בכל זאת אשר נשבעתי וגומר כן נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך. כי ההרים ימושו ופירש"י ע"פ דרוש רז"ל אף אם תכלה זכות אבות והגבעות תמוטנה ותמה זכות האמהות. כי הלוא אינכם ראוים להקרא בני ישראל. אעפ"כ אם תתלו בטחוניכם בה' ותשאו עיניכם לצפות לרחמי ה' וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. כי עד עולם יד ה' פתוחה לקבל עמו אם ישוב אלי' באמת ובלבב שלם ותפלתם לא תשוב ריקם. ה' ישים חלקנו בין תמימי דרך הדבקים במצותי' ויחננו באור פני' וישועתו סלה:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה