אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש ט

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש ט

דרוש ח

לשבת שובה

שדרשתי בביהכנ״ס דקופה פה קראקא שנת תרמ"ז לפ״ק

פתיחה

בירושלמי פרק ראשון דשבועות סוף הלכה ה' אמר רבי תנחומא בשם ריש לקיש בשעה שאמר לו הקב"ה למשה והתודה עליו. [על ראש השעיר החי המשתלח] את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם (ויקרא ע"ז) התחיל לומר מזמור לתודה. ע"ז יתעורר כל עובר ורואה המאמר הלז מה ראה משה על ככה כהגלות נגלות אלי' במראה נבואתו מצות וידוי שעיר המשתלח לאמר מזמור לתודה. ומדוע בחר בו משירות ותשבחות אחרות. והדברים כמוסים וחתומים מעיני השכל והשקפה ראשונה. ואנכי אענה חלקי אמרה לי נפשי. בביאור דברי הירושלמי. בהקדם דברי הכה"ג הביאם המג"א (סימן נ"א ס"ק י') שיש מקומות שאומרים מזמור לתודה בראש השנה ויוה"כ משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ (תהלים ק'). כלומר דאף דבשאר שבתות ויו"ט מפני שאין תודה קריבה בימים האלו אין אומרים מזמור לתודה בראש השנה וי"כ טעמא איכא למימר. והן ראוי לשום על לב בר"ה שיום תרועה נכון לאומרו משום דכתיב הריעו לד' כל הארץ. אבל ביוה"כ עוד נשאר חובת ביאור למנהג אלו הקהלות:

ואמרתי בתחילה להציג לפני רעיונינו מהות ימי הדין אלו אשר עברו ה"ה ימי ראש השנה אשר בם קדמנו בתחלה לחכות ישועה משפע וצדק מפי שופע עליון האל ית'. והן הורנו הרב החכם בעל העקידה שער ס"ז כי בידענו אשר בם ידונו כל מעשי אנוש הטובים והרעים המעולים והגרועים קטן וגדול שם ישקלו בפלס ומאזנים אז גילה ורעד יחד יבואו בנו. כי כן טבעם ותכנותם של ימי הדין האלו. אשר נפלה ביד ה' ועליו נשליך יהבינו. ועפ"ז פי' הרב הנ"ל הקרא בקהלת שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך וגומר ובמראה עיניך ורע כי על כל אלה יביאך אלדים במשפט (קהלת י"א). שלכאורה זר מאוד אשר מלך החכם יתן עצתו לבחור לשמוח בימי ילדות ובחרות בעניני העולם ומה יועיל תנאי שהתנה עמו שידע כי יובא במשפט אם יטיב לבו לשבוע בתענוגות בשרים. וע"כ פי' הרב הנ"ל בזה האופן כי טבע האדם הלוא כן היא רצונו ומאויו כי אל כל אשר ייגע יראה שכר בעמלו ולא יפעל לריק ובהלה. ולבו נעצב אם יירא כי חשבון למעשיו אין. וע"כ אמר שלמה שמח בחור בילדותיך בצאתך לעוה"ז כי לטובתך נוצרת ויטיבך לבך בימי בחורותיך בל ידאבך על כל מעשיך אדרבה תוכל לשמוח והלך בדרכי לבך וכו' ר"ל בדרכי השכל שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א') והחכם עיניו בראשו ולזה אמר שבל תתעצב ותירא פן לריק פעלתך רק דע כי על כל אלה יביאך אלדים במשפט ויש לך תקות גמול על כל מעשיך וראוי לך לשמוח:

ולפי הערה הלזו גם בימי המשפט האלו עת יוצגו לפני עשתנותינו כי כל מעבדינו הטובים וכל מעשה יגיעותינו למען השג השלמות האמתית יראה פעלם ויבואו אל שכרם כהיום הזה אז הלוא נפשינו תגיל ותעלוץ בה' ותודהו על כל הטוב. ולעמת זה עת נעלה על לוח לבינו. רוב קיצורינו במעשים הטובים. וכי לא שלמנו חובותינו כראוי. ואף לא פעלנו החצי מכפי שהי' ראוי לבן אדם מעוטר בעטרת אלדית שפע השכל. ומי יודע עוד כמה גדול המרד והחטא כעבות העגלה נמשך ונתגדל להפסיק כמחיצה של ברזל חלילה בנינו ובין אבינו שבשמים ע"כ בשתי הרגשות הפכיות בגילה ורעדה נבואה בימים אלו לפני אלדינו. וזה פי' הקרא בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (תהלים צ"ח) בחצוצרות השמחה כמאמר הכתוב. וביום שמחתכם ובמועדיכם וגומר ותקעתם בחצוצרות (במדבר י') כי יען נדעה שיש דיין אמת שופט צדק על כל מעשה הטוב ואתו שכרו לפניו מביא לשלם לאיש ואיש כמעשהו. ע"כ נבואה לפניו בחצוצרות המורים על שמחה וגם בקול שופר קול המחריד לבבות ומעוררם לפחוד מאימת הדין. וכנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג'). ודואגים אנחנו על שלא השלמנו החסרון ומעלנו מעל בה' כי עול החטאים השתרגו עלו על צוארינו. הריעו לפני ה'. עם ישראל בגילה ורעדה בואו חצרותיו עמדו והתיצבו לפניו להמליכהו עליכם ושפכו לפניו לבבכם עד יחוננכם להוציא כאור משפטיכם. ומפני ענות קול השמחה בימי הדין כאמור יתכן מנהג הקהלות שהביא הכנה"ג לומר מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ וגומר שנתן תודה בר"ה עת נעמוד לפני כס צור כל עולמים אשר מעשינו הרצוים יקבל באהבה ותהי משכרתינו שלמה מאתו ית':

אכן יען כי מזחיל ונירא פן בעונינו כף הרשע יכריע ומי יוכל עמוד בהפקיד ה' עלילותינו וע"ז דוה לבינו ופחד ומורא יעלה על ראשינו הקדים השם ב״ה צרי למכתינו ומראש נתן לנו יוה"כ הבע"ל אשר בו ביום ידו פתוחה לקבל שבים באהבה ולכפר על כל חטאתינו. ועתה יאיר לנו מאמר הירושלמי הנ״ל כי הלוא ידוע דברי חז"ל אשר נרחיב ביום זה דרושנו על מאמרם שאמרו שאלו לחכמה חוטא מאי עונשו. אמרה חטאים תרדף רעה ונבואה אמרה נפש החוטאת היא תמות כי מהראוי לפני פלס מאזני השכל ומזימה אשר עבד המורד על אדוניו בל יהי' לו תקנה. ואף כי החוטא נגד הבורא ב״ה הלוא הוא אבינו אדונינו מאז ועד עולם. ומעתה הלוא נדע שורת הדין שארבעה צריכין להודות אלה אשר גוום היו בסכנה והצילם ה' או מחולי ובית האסורין או מים ומדבר [עיין ברכות דף נ"ד ע"ב]. ואם בסכנת הגוף כן מכש"כ אם הנפש היתה בסכנה איומה לכלות ולהתם בעד פשעה אם עונה בה הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב. וע"כ כשהקב"ה אמר חוטא יעשה תשובה. ויתודה הכה"ג בעד כל ישראל ונשא אליו השעיר את כל עונות בני ישראל כי טוב וישר ה' ויורה חטאים בדרך תשובה וחרטה ועזיבת הרשעה. ע"ז שמח לב משה ובגילה ורנן התחיל לומר מזמור לתודה כי כלם הי' בסכנה נוראה סכנת כליון מפני עונש הפשעים. כי החכמה הלוא תאמר נפש החוטאת היא תמות וממנה נצולו בחסד אלוד שאמר קחו עמכם דברים והתודו ושובו אל ה':

ויצדק לפנינו מנהג שהביא הכנה"ג אשר בר"ה שאז החילונו לעמוד לפני כס המשפט ובאה שמחה בנפשינו בידעינו כי יש חשבון על כל מעשה טוב. וכן אף ביוה"כ שידענו שיש רפואה למכתינו להעלות נפשינו מבור שחת אשר נטבענו ע"י החטאים נכון לומר מזמור לתודה לתת תודה לפני האל ית' על כל הטובה אשר יגמלנו. וכן אנחנו אף שהמנהג הזה לא מצא קן בקרב קהלותינו לומר בר"ה ויוה"כ מזמור לתודה. החיוב עלינו לזכור הרעיון היקר אשר האירו לנו חז"ל בדברי הירושלמי המובאים לעיל. ומלבד החרדה לפני בוא יום הגדול והנורא. נתן תודה לה' על אשר זיכנו ליום סליחה ומחילה אשר יכופרו אשמות אם בלבב שלם נשובה לפניו:

שובה ישראל עד ד' אלדיך כי כשלת בעוניך וגומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע י"ד) שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה (משלי י"ג). שאלו לנבואה חוטא מאי עונשו אמרה נפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח). שאלו לתורה חוטא מאי עונשו אמרה יבוא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מאי עונשו אמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר. דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הדא הוא דכתיב טוב וישר ד' ע"כ יורה חטאים בדרך (תהלים כ"ה). ילקוט יחזקאל רמז שנ"ח מפסקתא.

והנה אף שאנחנו נוכל לצייר ברעיוננו תשובת החכמה והנבואה שהראשונה השיבה כעין שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה שכל רשע וכסל יוליד רעות. ומי שנלכד בשחיתותיה בל ימלט כי כן דרכו של יצה"ר המוליך אדם שולל יורד ומתעה עולה ומשטין עד שמורדהו לשאול תחתית. וזה שאמרה החכמה חטאים תרדף רעה כי הרעה בעצמה שעושה האדם היא רודפת אחרי' לדכאהו. והנבואה גם היא תשיב אמריה נפש החוטאת היא תמות כי מצד פחיתות החטא וגודל הש"י אשר חטא לו היותו בלתי ב"ת בלי שום ערך ודמיון הוא עושו ויכוננו לפי השקפת רוח הנבואה אין תקנה לאיש הזה רק נפש החוטאת היא תמות. ודיה אם אמרה הנבואה שרק נפש החוטאת תמות בעצמה ובן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן וכמו שביאר זאת הרב בעל עקידה (פ' ויקרא). אולם התורה הקדושה היא המלמדת דעת ומשיבה חטאים בדרך הנכונה תאלף למו דרך התשובה באמרה יבוא קרבן ויתכפר כי אין קרבן בלי תשובה והקב"ה משיב כי גם הקרבן אין הכרחי להטיב מעללים ואמר יעשה תשובה ויתודה בוידוי פה ויתכפר:

ואמרתי בהבנת הענין דהן ראינו מאמר נכבד לחז"ל [מנחות פי"ג דף ק"י ע"א] תניא אמר ר״ש בן עזאי וכו' נאמר בשור הגס אשה ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לומר אם ארעב לא אומר לך וגומר האוכל בשר אבירים וגומר לא אמרתי לכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצונו [אקריב לפני' קרבן שצריך להשחידו חלילה] לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם [לא להנאתי רק לצורך עצמכם לקיים מצותו כדי שתהא לכם כפרה בכך רש"י שם] ולהבין המשך המאמר וקשורו אומר דהן פירש ביערות דבש (בדרוש א') הא שנינו באבות (פרק בי) ר' טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והשכר הרבה ובעל הבית דוחק וכו' ולא עליך המלאכה לגמור וכו' כי יען שכל המצות שנעבוד בם ה' יתעלה הם רק לטובתנו. ואם צדקנו מה נפעול לו. לכן אף שהרבה לנו תורה ומצות כמו שאמרו רז"ל במשלם הבעל הבית דוחק. אבל רק למען זכותנו עשה כן. ולכן לא עליך המלאכה לגמור כיון שאינו רק לתועלתך ולמען נסות אותנו בא ה' אם יראתו על פנינו לכן דיינו מה שעשינו כפי האפשרי אף שלא גמרנו. וטוב ההשתדלות אשר מזה ניכר כי שומעים אנחנו בקול ה' ותאבים לעשות מצותי' מעלה עלינו כאילו הטוב עשינו אף שלא פעלנו בשלמות. ורז"ל אמרו בברכות (דף ו') דחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עלי' הכתוב כאילו עשאה וזהו הפי' שאמרו התם במנחות נאמר בשור הגס ריח ניחוח ובעוף הדק ריח ניחוח כי אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' שכונת העני לשמה אף שעושה רק מעט מפני שנאנס ולא עשאה נאמרה בו ריח ניחוח כמו בעשיר שמעלה עלי' הכתוב כאילו עשאה [עיין דעת קדושים דרוש ד']. ובזה יבוארו לפנינו דברי ר"ש בן עזאי במנחות. יען כונתו בזה המאמר להורנו בינה כי תכלית מעשים טובים היא רק להועיל לנו לחיותנו כהיום הזה. פתח ואמר נאמר בשור הגס ריח ניחוח וכו' אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. כי לא חפץ ה' בעולות ובפעולות גדולות במעשים כי אם תצדק מה תתן לו. ולכן לא עליך המלאכה לגמור ומיעוט המעשה וכונה רצויה של העני חשובה לפני' כמו מעשה המרובה של עשיר. לא לרצוני אתם זובחים ובל תאמר לאכילה אני צריך כי הקרבנות צורך גבוה וכפי רוב המעשה ירבה השכר אלא לרצונכם לזכותכם הרביתי לכם מצות להקריב הקרבנות והמעט שעשיתם חשוב לפני כהרבה. כי כפי שלמות המחשבה וטהרת הכונה האדם נדון:

ולפי האמור למדנו בזה כי עיקר עול תורה ומצות המוטל עלינו הוא למען עובתנו כי יגמול ה' לנו כמעשינו כפי יכלתנו וכפי מחשבתנו הנכונה. ונבינה גם כן למה נשתנה דין החוטא לטוב ע"י התשובה מכפי שגזרו עלי' החכמה והנבואה אשר ירוכא לארץ חיתו בלי תקנה. כי אף ששורת הדין נותנת כי מורד במלכו דמי' בו יען בזה תכסיס המלוכה והשפיל כבודה ופן יצא בזיון וקצף לכל בני המדינה ובמה יתוקן אשר חטא נגד מולדתו אם לא בראשו. אבל החוטא נגד השם יתעלה אף שפגם נשמתו אבל יען כי אין אפשרות להרע לו חלילה וכמו שאמרנו בתחנונים לא אליך הרעונו כי אם לנו. ע"כ מחסד האל יתעלה רפאות ותעלה נמצאו ע"י התשובה לכל פושע וחוטא כי הכל מוסב אל האדם. לנפשו חטא לנשמתו הרע אם ישוב ונוחם וה' יקבלו ברחמים. ובזה יפורשו הכתובים בהלל אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני וגומר אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וגומר דלותי ולי יהושע שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי (תהלים קע"ז). אלה הם דברי בן אדם לנפשו בהשתפכו לפני ה' כי ירגיש בחסרונו אשר ירד ממעלתו אחרונית יען החטאים והפשעים השתרגו עלו על צואריו. ויאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני. כי ה' אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני. ע"פ החכמה והנבואה אמרתי נגזרתי מארץ חיים הנפש החוטאת היא תמות. אבל אני בשם ה' אקרא אנא ה' מלטה נפשי והעלני מטיט היון ואל אטבעה במצולות החטאים. חנון ה' וצדיק וגומר דלותי ולי יהושע אף שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע [ר"ה דף י"ז] שובי נפשי למנוחיכי. אם מפני החטאים אין שלום בעצמי תוכל הנפש להשקט מרגשותה והמיתה ותועיל לה התשובה להשיבה למנוחתה. כי ה' גמל עליכי. כי כל מה שגומל ה' עונש החטאות או שכר פעולות הנאות לא חלף התועלת שקבל ממך הוא כי כל מה שאתה עושה הוא לרעתך או לטובתך ואין גירעון במלכותו ע"י פשעיך. וע"כ שובי נפשי למנוחיכי וגומר כי ה' גמל עליכי ותועיל לך התשובה וישמע ה' קולך וכי תקרא אליו ממרומיו יאזין לך. ויובן גם בהאמור המשך דברי הילקוט הצגנו בראש הדרוש שאלו לחכמה ולנבואה והגידו עונש הממרה את פי אלדי' כי סר אלי' מר המות. והתורה המציאה ע"פ ה' תקנה להחוטא שיביא קרבן ויתכפר. ולמען הסיר המסוה מעל פני הרואה איש ההמוני שבל יחשוב שהקרבן הוא צורך גבוה חלילה לכפר פניו במנחות. ע"כ יוסיף ויאמר שהקב"ה אמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר כי ה' חפץ להחיותנו ואו ע"כ רחמנא לבא בעי. וכמו שאמר המשורר הקדוש זבחי אלדים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלדים לא תבזה (תהלים נ"א) ע"ד שפירש בבינה לעתים יען שעיקר תכלית מצות הקרבנות היא למען יכניע אדם נפשו לפני ה' וזבחי אלדים רוח נשברה וע"כ עיקר תכלית האדם במעשה הקרבן שישבר לבו בקרבו. לכן אף בזמן הזה שאין קרבן. לב נשבר ונדכה אלדים לא תבזה. אם יתהלך קודר מפני לחץ אשמי' חשוב ומקובל לפני' כאילו הקריב קרבן וכששאלו להקב"ה חוטא מאי עונשו השיב יעשה תשובה ויתודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אם תשובו אל ה' ותתודו את עוניכם בעזוב דרך רשע והתם פשע ועין. תכופר לכם חטאתכם. הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' וגומר יען מפי עליון ית' לא תצאנה הרעות והכליון וכפי יכלתו וגבורתו מלא עולם דרכו להטיב לכל. כי אלי' לא תגיע הרעה ממעשה האדם אשר עי"ז יהיה מן ההכרחי להשיב לך כמעשיך. טוב וישר ה' יען שהוא הטוב האמתי וכל אשר הרבה לך תורה ומצות הוא לתועלתך לכן יש תקנה אף לפושעים יורה חטאים בדרך. בדרך התשובה דרך חיים:

ואם ע"י ההתבוננות הלזו למדנו דעת מהות תועלת התשובה בכללותה ואיך היא צרי גלעד ומרפא לנפש ליישר ארחותיה נחקורה עוד על התשובה בפרעותיה ונאמר כי בני אדם החוטאים וסלפו דרך הישרה מגדעות נמצאו במו על ד' פנים א) כי יתמכרו לחיי בשרים ותועבות למבזות ב) אם עוד העוו דרכיה' להרע ומשחתם בהם מום בם בדעות כוזבות כנגד התורה ג) אם יעשו חמס לרעיהם וכסף וזהב ירב' למו שלא בצדק. ד) הוא הכולל כל מיני החוטאים אשר יאבדו ימיהם ברע וזמניהם בהבל יחלופו ובמה יבואו אל המלך עת ידרשו על מעשיהם. ונתחיל מן הראשון כפי שהורונו חז"ל העיקר הגדול אשר יזהר בן אדם בנפשו לטהר מחשבותי' ויתגבר על דמיוני' אשר יוליכוהו שולל לעקש דרך הישרה. והתשובה מן הרהורים רעים עוד תכבד על האדם מן התשובה ממעשים רעים. וכמו שפירשתי הא דאמרו חז"ל [יומא פ"ג דף כ"ע ע"א] הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימנך ריחא דבשרא וע"ש בפירש"י ז"ל. והרמב"ם ז"ל במורה נבוכים (ח"ג פ"ח) פירש כי כשהאדם יחטא בפועל יעשה המרי בחלק בהמיותו אבל כשימרה רצון האל ית' במחשבה יחטא בצורתו ובחלקו הנכבר זהו הנפש האצולה ממרומים. ואם כי דברי רבינו רמו ונפלאו אבל עוד יקשה להבין שאם נפרש דבעבירת זדון יש שני חלקים מחשבת נפש המשכלת ומעשה העבירה בגוף אבל לשון הש"ס שאמר הרהורי עבירה וכו' יראה שידבר מן האיש אשר רק עלי' יעמיסו הרהורי עבירה בלי העשיה של עבירה וע"ש ברש"י. וזאת אי אפשר שמחשבת העבירה לבדה תרע יותר מן העבירה בזדון הכלולה ממחשבה ומעשה. ועוד הלוא אמרו בקידושין (דף מ' ע"א) מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה וגם לא יובן משלם שהביאו וסימנך ריחא דבשרא. ולי הדל והשפל יראה שהמאמר כפשיטתו הוא דהא אמרתי [שוב הוגד לי שכבר דברו מזה בספרים] לפרש דברי הש"ס סוכה (דף ניב ע"א) שאמרו לעתיד לבוא הקב"ה מביא היצה"ר ושוחטו לפניהם הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים נדמה להם כהר ואמרו איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים נדמה להם כחוט השערה [וכבר דרשתי בזה באנפי אחרינא]. ועתה י"ל לפרש כי האיש כשיתגבר עלי' היצה"ר ויסיתו לחטוא אז טרם עשותו פעולה המגונה תדמה לו כדבר יקר שקשה להפרד ממנו. ולכן הצדיקים שהצריכו לכוף את יצרם ולהכניע תאות לבם לבל ילכדו ברשת החטאים ועי"ז נתבלבלה מחשבתם לעשות הטוב אשר בחרו נדמה להם היצה"ר[ כהר ויבכו איך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה וכמה מעלות טובות שוללו מאתנו ע"י מלחמה הפנימית הזאת. אבל הרשעים אשר כבר עברו על ראשם מים הזידונים ונשטפו בשבולת התאות אחרי שקטו המית מאוים יכירו וידעו בהפסד עבירה כי איננה ראויה בעבורה לשחת הנפש ואותם לא יטרידו המחשבות הרעות עוד וידמה להם כחוט. ויבכו איך לא יכלונו לכבוש חוט השערה כזו. ועפ"ז יאיר לנו נתיב במאמר הקצר הבאנו מש"ס יומא הנ"ל שיאמר הרהורי עבירה קשין מעבירה. כלומר איש אשר הוא מלא הרהורי עבירה המה עלי' יכבידו אכפם וע"כ עוד קשה ותכבד עליו העבודה להרחיקם מעליו לבל ימשלו בו ממה שקשה לפרוש מן העבירה גופה ויאמר וסימנך כי קשה לו ממנה פרידתו. ריחא דבשרא כי אשה מעוברת שהריחה בשר. רבה תאותה ויקשה לה לפרוש ואם לא תאכל יש לחוש פן תפיל ולדה אבל אחרי אכלה תשקוט מהמית חשקה. וכן הרהורי עבירה קשין על האדם מנשוא ויטרידוהו יותר מעבירה וגם הפרישה מהם קשה:

ולמצוא עזר ותרופה ליליד אשה קרוץ מחומר אשר בעפר יסודו להוט אחר בולמוס התאות למדנו באבות [ריש פרק שלישי] עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וכו'. לבן אדם אשר יטרידוהו רעיוני' ויבהלוהו עשתנותי' ולבו כים נגרש ילמדהו התנא הקדוש הזה אורחות חיים ואמר. הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה זאת ההסתכלות הישרה תצילך מפח יקוש אשר הציב לך היצר מלכדת על נתיבך בארץ החיים והנה על גוף המאמר הנוכחי שאמר הסתכל בשלשה דברים וכו' דע מאין באת וכו' מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון וכו' התפלאו רבים וכן שלמים ובראשם הרב בעל עקידה (שער ס״ד) כי יקשה מאוד הלוא יש לחוש כי בזכרו התחלות הפחותות יתיר עצמו האדם למעשים ופעלות נמבזות ולא ישים אשם נפשו עליהם. ואם יסתכל כי בא מטפה סרוחה או הולך למקום רמה ותולעה אולי עוד יתעורר להפנות לבו אל הבטלה והשעשועים בעודו בחיים. אבל פירוש דברי התנא הנ"ל אמרתי ע"פ דרך הרב בעל עקידה עם הוספת נופך. ואקדים לפרש דברי מלכנו דוד ע"ה שאמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נ"ז). ואמרו בפ"ק דברכות (דף ג' ע"ב) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאלי'. ואבאר דבריהם ע"ד המליצה כי הרב החכם שם יבונן אותנו בינה באמרו כי דבר קדוש הוא להגיע האדם אל שלמותו המכון וזאת תעלה בידו אם תהיה השקפתו באופני חיותו אל הטוב שבשרשי מציאותו. לא אל הרע שבו. כלומר שישים נגד עיני'. כי לו נפש יקרה שלוחה מאת ה' מן השמים. וע"כ לא טוב להשחיתה בעשות תועבות מגונות. כפי אשר יורנו החומר. ועי"ז יוכל להשמר ממעשים הגרועים ומדות הבזויות. והן חז"ל אמרו בסוכה (דף נ"ב ע"א) דיואל קראו ליצה"ר צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב') ונקרא היצה"ר צפוני מפני שהוא טמון בחבי איש. וחז"ל יכנו מעשיהם של רשעים בשם חושך ולילה וכמו שדרשו על קרא ולחשך קרא לילה (בראשית א') אלו מעשיהם של רשעים שדומים ללילה (ב"ר פ' א'). ודוד המלך ע"ה בהתגבר עלי' רוח השכלי להלחם את התעלולים אשר ישימו ארבם בקרב בני איש ויאמר לנפשו עורה כבודי עורה. קרא לנפשו כבוד [וכן פי' הראב״ע ז״ל בכמה מקומות כי הנפש תקרא כבוד בתנ"ך] למען העירה על יקרתה כי לא לה להתלכלך במעשים הפחותים. הנבל וכנור וכמו שדרשו כנור היה תלוי למעלה ממעתו של דוד. וכיון שהגיע חצות לילה עת נסוך תרדמה על אנשים ויעשו הנמשכים בחבלי חטאתם זר מעשיהם באמרם כי לא שזפתם עין רואה ורוח צפונית רוח התגברות היצר הצפון בלב איש מנשבת בו והיה אותו הכנור לדוד מנגן מאלי' שהתגבר כארי לעשות רצון קונו. וכמו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קי"ט) אעירה שחר אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי (טאו"ח סימן א'). וכל זאת היתה לו מפני שידע לכבד חלקו הנפשי הנתון לו מאת ה' ואמר עורה כבודי עורה. ובפי' דברי עקביא בן מהללאל אומר ע"פ מה שיאמרו חכמי הטבע כי כל חומר הנמצא בעולם בל יפסד לגמרי רק פושט צורה ולובש צורה, ואם עשב מארץ יתגדל אותו יאכל בקר אשר יאכלנו האדם וגויתו שב אל העפר כשהי' ומזה הוכחה לשלמות וקיום הנפש השכלי אם בדברים החומרים אשר רק ההתלכדות וההתחברות יתן להם ההויה לא יכלה דבר לאפס. אף כי נפש השכלי אשר נראה פעולתה וכחה כי הוא השלטת בארץ ותעוף עד מרחבי רום רקיע לחקור ולדרוש כפי כחה בכל יצורי הבריאה. ודאי לה קיום נצחי כי אין דבר בעולם יבטל, וזה יש להמליץ בדברי התנא שאמר הסתכל בג' דברים דע מאין באת מטפה סרוחה שאף חומרך לא נתהוה מאין רק מיש והולך למקום רמה ותולעה אף במעמד הנשחת יתהפך חומרך לדבר מזה תדין ק"ו בעצמך בנפשך בחלק השכלי שאתה עתיד לתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה שהוא קיימת לעתיד לבוא והיא מוכנת ליום הדין:

ומלבד זאת אשר שת אדוננו דוד עצות בנפשו להלחם נגד אויב הפנימי המסית האדם למאוי הגוף בהרימו ראש את יקר תפארת נפשו ואמר עורה כבודי עורה וגומר. עוד ראינו דברים נגד המחלקה השניה אשר הודענו בזה הדרוש כלומר נגד אלה האנשים אשר שתו בשמים פיהם ויעריכו טענות נגד מותר האדם. היא הנפש האצולה. והוא ברוח קדשו יחדור עמוק אל מעמקי קרביהם לדעת מוצאי תבליתם וסבות התעותם מדרך ה'. ויאמר בני איש עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה (תהלים ד'). ואביא דברי הרב בעל עקידה בפי' הכתוב שוא ודבר כזב הרחק ממני (משלי ל') יען כי שוא יאמר על כל דבר תפל וריק אשר אין לו שיווי ע"כ תורה פה מלת שוא על החטאים שיבואו מפני שלוח רסן התאות כי כמו שהשוא הוא אין בו תועלת כן לסבת החמדה הנמבזה הריקה מתכלית נכונה יחטא האדם וזה יקרא בשם שוא או ריק. ודבר כזב יאמר על הדעות הכוזבות אשר יעמודו בקרב לב בן אדם על דרך הניצוח להפיל חומת הדת. ויתפלל החכם אל ה' שוא ודבר כזב הרחק ממני. שני אלה המונעים הראשים תאוה רעה ודעות כוזבות הרחק ממני עכ"ד הרב הנ"ל. ועוד יותר עמוק אל תוך יצרי לב עקוב יביט בעין פקוחה דוד המלך ע"ם ויודיע כי אף אלה אשר יתראו לפנינו כי בשכלם ותבונתם יהרסו אל ה' גם להם ראשית חטאתם ומקורה הוא אש המתאוה לעשות כל דבר פגול אשר לא ירצה. אכן למען הצדק עצמם נגד מרדות אחת הלוקה בלבו של אדם. הוא כח השופט הקם להרשיעם על מעלליהם. יחפשו למו טענות בדויות למען יראו לעינים כאילו מדרך השכל והדעת יעשו מעשים אשר לא יעשו. וירים המלך דוד ע"ה קולו ויאמר בני איש עד מה כבודי לכלמה. עד מה תשימו מקור מחצבתי היא נשמתי הטהורה לכלמה. תטענו בדעות כוזבות להסיר לבי מאחרי ה' באמרכם מותר אדם מן הבהמה אין ובזה תתנו כבודי נפשי היקרה לכלמה. אני אגיד לכם מקור רשעתכם. תאהבון ריק תבקשו כזב סלה. אף שאתם מחפשים לכם דעות נפסדות והקשים מטעים לשרש אמונת ה' עיקר תכליתכם הוא הריק והשוא. חמדות בטלות אשר אחרי ירוה בן אדם כוס מאוים יראה כי לשוא היה עמלו. וזאת היא אשר יגיעכם כי תאהבון ריק תחפצו למלאות חשקכם בהריק והדבר בעל תבקשו כזב סלה תחפשו הדעות כוזבות למען כסות קלון תאותכם:

והן המציא ה' לנו תרופה והכין לנו מועד לחשוב חשבון הנפש בזה החודש תשרי אשר בעת ההוא תשתוקנה מעל האד' המיות מאוי' אז יראה בעינו ויבין בשכלו ושב גם מדעות הנפסדות ורפא לנפשו מדמיונות הכוזבות כי אלה מאלה נולדים אלה באלה תלוים. ובהחלש כח המתאוה לריק והבל. גם לשכלו הנלכד ברשת הדעות הרעות ימצא מזור ותעלה. וזה יש לכוין בכתוב אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד (תהלים ס"ב) ודרשו במדרש (ויקרא רבה פ' כ״ט) במאזנים זה חודש תשרי שמזלו מאזנים. ואמר אלה הפחותים החוטאים רק כי ישלעו במו הבלי חמדות הגופניות. אך הבל בני אדם. כי דרך רשעם הבל ושוא יקרא. וכן אלה הפושעים אשר נפתו לדעות כוזבות העולות בקרב לבבם פנימה. כזב בני איש. במאזנים בחודש תשרי שמזלו מאזנים יקחו עמם דברים לעזוב דרכם הרעה. וה' יקבלם ברצון כי יתעלו בתשובה שלמה. ואז יגלה לפניהם כי גם החוטאים מפני שהתעו אותם דעות נגדיות לתורה ואמונה. המה מהבל יחד. מקורם וסבתם בהבל וריק. תאוה וחמדה הניעו אותם לחטוא ועתה יכירו פתיותם וסכלותם ויעלו מהבל יחד בתשובה שלמה לפני ה'

ואם נשימה אל לבנו לבל יעבורו אלו הימים בלי תועלת ורציון לנפשינו ולבל נשיב ריקם אחרי קרבנו המקום יתעלה לעבודתו בימים המקודשים. עוד זאת נזכרה תורת חכמינו ז"ל אשר הורונו בינה כי אין יוה"כ מכפר רק עבירות שבין אדם למקום. ועבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו (עיין יומא דף פ"ה) והשיב לו הגזילה והעושק אז תהי תשובתו מקובלת ורצויה. ואני פירשתי את הכתובים מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם (משלי כ' ח') ועי' רש"י ז"ל שפי' מלך יושב וגומר על הקב"ה. וביאור הכתוב נראה דהא בש"ס (ר"ה דף י"ז) למדונו חז"ל להכיר את גודל חומר העון החוטא נגד רעהו וספרו אשר שאלה בלוריאה הגיורת את ר"ג הזקן. כתיב אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתוב ישא ה' פניו אליך וקשיא רומיא דקראי אהדדי] נטפל לה רי יוסי הכהן. אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך והגיע הזמן ולא נתן לו כלום בא לפייס את המלך. אמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך. ופירושו דבכל חטאי האדם נגד הצור יתעלה. אם יודה ועוזב ירוחם והקב"ה אמר על החוטא יעשה תשובה ויתודה ויתכפר כי טוב וישר ה' והרבה תורה ומצות רק לטובתנו וע"כ יורה חטאים בדרך. ומפני זה בעבירות שבין אדם למקום נאמר ישא ה' פניו אליך אף שמשורת הדין והחכמה היא שנפש החוטאת היא תמות. ה' ברחמיו יחון אע"פ שאינו הגון ויקבלנו בתשובה. כי ישא ה' פניו אליו. אבל בעבירות שבין אדם לחבירו אשר יחטא האדם לקונו יתעלה וגם לגבר עמיתו הרע אם יבא לפני ה' ויתודה לשוב מחטאיו נאמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך וקודם שתרצה את חבירך תשובתך כלא חשיבא לפני. ככתוב כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד [עיין דעת קדושים דרוש ד'] וי"ל זהו הטעם בב"ק (דף ק"ו) במשנה על מי שנשבע לחבירו שקר הביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא כי אם ישיב את הגזילה ויפייס את חבירו אז יכופר לו גם אשר חטא נגד קונו באיל האשם. אבל אם הביא אשמו קרבן לה' טרם שהשיב את הגזילה לא יצא כי הוא דומה לטובל ושרץ בידו ומה מועלת הטבילה. ואף חלק חטאו נגד ה' יתעלה אשר מרד על ציוויו לא יאבה סלוח לו כי רק טונו מחול לו אחרי שיפייס את חבירו:

ועתה נפרש הכתובים במשלי הנ"ל ונקדים עוד להודיע קושט אמרי אמת מה שאלפונו חז"ל מדות תרומיות מדות נעלות לבלי לכת בדרך הנלוז דרך שקר. אף שלפי מראה עיני שכל איש הצדק אתו. וכמו שאמרו רז"ל (שבועות דף ל"א ע"א) מנין לשלשה שנושין באחד מנה שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו ת"ל מדבר שקר תרחק. אף שבזה האמת אתם כי חבריהם חייב להם המנה אבל האמצעים בלתי נכונים וכן לא יעשו בני ישראל ושמרו מוצא שפתים להגיד רק האמת והנכוחה. ובזה החטא לא עשה לעמיתו חמס ונגד רעהו לא עוה. כי ביושר הוציא ממנו המנה. אבל קמי' שמיא גליא כי שקר בפיו. ובערמה עשה זאת ע"כ ירחק מזה איש ישראל. ויובן המשך הכתובים שיאמר מוסרו נגד שני מיני החוטאים אם ישוב לפני ה' אבל עוד מחזיק בעושקו או אם יוציא מחבירו בדין אבל היא ע"י תחבולה שקרית. שיהי' הוא ושותפו עדים כנ"ל שני אלה שנא ה'. ויאמר מלך יושב על כסא דין ר"ל השם יתעלה עת ישפוט כל היצור מזרה בעיני כל רע אם ישא ה' פנים לשבים בתשובה בוידוי דברים אף אם חטאו נגדו ית' אבל מזרה בעיניו כל רע שורש פורה רע יבער. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי אם זכיתי לבי כי התודתי ושבתי מחטאי לפני ה' מזה אטהר מחטאתי. אין תשובתו מקובלת עד שירצה את חבירו ואם הביא אשמו לפני ה' אף שעליו התודה (עיין שבועות דף י"ג) בל יאמר בזה די, כי זכיתי לבי אבל עד שלא הביא גזילו לא יצא. ויאמר אבן ואבן כל זמן שאין אבן משקלו צדק ויונה וירמה הבריות ולא עוד אלא אפילו איפה ואיפה אם יש לו מדה קטנה וגדולה. ויובן עפ"מ שפירשו קרא כספך היה לסגים סבאך מהול במים (ישעיה א') כי הקונה רוצה להטעותו במטבעות מזויפות כסף מעורב בסיגים והמוכר יתיר לעצמו לערב מים בסבאו. וכן מי שיש לו איפה קטנה מלבד הגדולה הנכונה ירמה את מי שרוצה לרמותו במעותיו וכדומה. ויאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי אף אם ערום אערים להונות את רעי הלוא רק להוציא ממנו החמס אשר בכפו אעשה זאת אבל ה' חפץ לזקק מדותנו ולטהר נפשינו ולהרחיקנו מכל רע ע"כ יאמר החכם תועבת ה' גם שניהם. שני מיני החוטאים האלו אם ישוב לפני ה' ולא ישתדל לרצות את חבירו או אף אם לא יעשה עול לרעהו אבל מזימות יעץ לעור עיניו ולהוליכהו שולל חטאתו גלויה לפני ה' יתעלה ותועבת ה' גם שניהם:

ועוד מכירה אחי עתה עת נשפעה יחד על איבוד ימים וחסרון הזמן שלא יוכל להמנות ונתבונן כי הזמן הוא היקר מכל כלי חמדה אשר הוא לאדם קנינו האמתי אם ידע לשלוט בו לבלי לטרוד לריק ולבלי לאבדו לבטלה ע"כ בעת יעלו על לבנו רעיונות היקרים מחשבות התשובה לשוב מדרך רשע נתאונן בחיינו על אבדן הזמן בלי פעולות טובות רצויות בעיני אלדים ואדם. ואתעורר לפרש דברי הפייטן הקדוש אשר שם בפינו להתפלל בימי ר"ה שעברו אשר שפכנו שיח לפני בוחן לבות ונאמר היום הרת עולם וכו' אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטינו. דיש להבין אל מה ירמזון אלו החלוקים עבדים ובנים. וגם סיום החרוז ותוציא כאור משפטינו יקשה פירושו דאם נאמר שאור יאמר על הבהירות והנוגה שיהיה המשפט בצדק ומאיר כאור. מי יודע אם נזכה בהשפענו שתהיה הוצאת המשפט כאור למען טובתנו. ואמרתי לבארו ע"פ דברי הרב בעל עקידה שפי' הכתוב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ') שלרוב אין האדם מעצמו מתעורר להחזיק בדרך ה' לתקן אשר שחת על פני האדמה רק אם ה' ידכאנו ביסורין יקבל עליו עול מרות לעזוב דרך פשע. וע"ז יאמר הכתוב ויספר חסדי ה' אל יראיו. תשב אנוש עד דכא. אף אם ע"י ששלחתי על האדם יסורין עד דכדוכה של נפש שב אל קונהו תעשה עמדי חסד ואמת לחשוב לי לטובה כאילו מעצמי התעוררתי ותאמר שובו בני אדם:

כאילו מדעתם שבו אל ה'. ע"כ דברי הרב הנ"ל. והנה אמרו חז"ל בש"ס יומא (דף פיו) רבי חמא ברבי חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם משמע כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו רש"י ז"ל] לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה אר"י ר' אמי רמי כתיב שובו בנים שובבים שנקראו בנים]. וכתיב כי אנכי בעלתי בכם [מלשון בעלים שנקראו עבדים] כאן מאהבה ויראה כאן ע"י יסורין. ובהבנת ראשית המאמר דאם עושה תשובת מיראה אינה רק כרפואת בעל מום שעדיין יורגש מקצת חסרונו נראה עפ"מ שהביאו בשם הגאון החסיד כמוהר"ר אליהו ז"ל מווילנא שפי' לשון דמתני' דאבות שהבאתי לעיל דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ובאר כפל הלשון של דין וחשבון שהוא יען כל אדם צריך לקבל עליו דין שמים עבור גוף מעשה של העבירה מה שעוה והשחית בפעולה הפחותה וכאשר הוסרה ממנו חטאתו עודנו עומד במשפט על עת היקרה שאבדה בשאט נפש כשעבר עבירה ובמקומה היה יכול לעשות מצוה. וזהו דין וחשבון. דין על מעשה העבירה. וחשבון על איבוד הזמן.

ובזה פירשתי הכתוב דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה (ישעי' מ'). שצריך להבין האם אין די בעונש אחד על החטא הכי בטרוניא בא הקב"ה עם בריותיו להענישם כפלים. ולפי הנ"ל נכון מאד שיאמר שע"י הגלות הארוכה והתלאות הרבות אשר עברו על בת יהודה גם על איבוד הזמן קבלה עונשה מלבד אשר כפרה גוף מעשה העבירות. וינחם ה' את עמו באמרו דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה מלשון הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז') אף חסרון הזמן שאבדה בימי חטאיה השלימה וגם עונה נרצה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה והכל נמחל ונסלח לה:

ובהאמור נבין דברי הש"ס ביומא כי אם התשובה היא סמא דחיי ותרופה על גופי העבירות אבל עוד אימה תבעתנו מן החשבון על איבוד הזמן ויאמר כפי חילוק הש"ס דהעושה תשובה מאהבה זדונו' נעשו לו כזכיות כי יכופר החטא מעיקרו והיה כלא היה. כי התשובה מאהבה נותנת צרי וחיים להשיב בנים שובבים שלא ישאר רושם חטא והזדונות יהפכו לזכיות וגם על איבוד הזמן ישית ה' בתשובה זו סליחתו. אבל העושה תשובה מיראה שזדונות נעשו לו כשגגות ועוד ישאר כתם החטא והאדם יהי' נדון על אשר החטיא מערתו בארץ החיים ובפנותו אל הבעלה יאבד ימיו בלי חמדה. ע"כ נאמר ארפא משובותיכם רק כבעל מום שנתרפא ומאותה העת והלאה יחזקו יצוריו אבל על שעבר ואין ועל תמול אשר לעד לא ישוב חושבנא. ועוד הוסיף הש"ס להורנו בינה אם לא מעצמו התעורר בן אדם לתשובה רק ע"י יסורין אז הוא כמו עבד אשר ביראו שוע אדוניו אשר עליו יניף סר למשמעתו ואין התשובה מקובלת ורצויה כעושה מאהבה:

ויוכנו דברי תפלתנו אשר אנחנו בקשנו את פני אדון כל היצור שימחול וימחוק חטאינו לא ע"י יסורין חלילה רק בחסדו ישא פניו אלינו לחונינו מתנת חנם ונאמר היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים וכו' ותוציא כאור משפעינו. ומטרם נבינה אשר נחזה בטבעי היצורים בבוא חומר אחד בגבול רעהו אז או ידחנו ויירש את מקומו והשני יעתק אל מקום אחר או שני החומרים יחד יתערבו והדבר החדש אשר יתהוה יהיה בו מתכונת שניהם אבל מה נפלאה פעולת מי שאמר והיה אור כי כשיבוא במקום חושך וערפל כלה יגרשהו ולא נשאר ממנו כלום. וע"כ נאמר היום הרת עולם והוא עפ"מ שפי' הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל ותירץ הא דקיי"ל בניסן נברא העולם ולמה נאמר בר"ה היום הרת עולם ופי' דהריון הוא דוגמת המחשבה קודם העשייה כמו ההריון הוא קודם ללידה וכן ז' דברים קדמו לעולם וחד מינייהו התשובה וע"כ בהתחלת ימי התשובה נודיע כי היום הרת עולם סוף מעשה כמו שעלה במחשבה תחלה לפניו יתעלה לשוב בתשובה עכ"ד. ונאמר אם כבנים שבנו אל אבינו כבן אל חיק הורהו מאהבה. רחמנו כרחם אב על בנים לבלי לזכור לנו חטא מעשה העבירה ואשמת הזמן הנאבד לריק שהזדונות יהפכו לזכיות. ואם כעבדים שלא עשינו התשובה רק מיראה או ע"י יסורין אשר אז נקרא עבדים. ותשובה כזו מכפרת גוף העון הזדונות יהפכו לשגגות ואנו עתידים ליתן חשבון על איבוד הזמן כי אם עברנו בשגגה הלוא טוב לא עשינו מאומה. עז עינינו לך תלויות כעת בתשובה שלמה והתעוררות אהבה להתקרב אל ה' עד שתחננו כהבעחתך תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ותעשה לנו מתנת חנם להוציא ״כאור״ משפטינו כמו האור הבא במקום החושך אינו משאיר לו זכרון כלל רק כלה יגרשהו כן תקובל תשובתנו לפניך לרצון להאיר חשכנו להוציא אותנו מאפילות לנגוהות לבל ישאר כתם חטא ועון כי משפעינו ה' יוציא לטוב כאור:

וגדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנא' ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפע וצדקה עליהם הוא יחי' [יחזקאל כ"ג ועיין מימרא דרשב"ל אר"י שם ביומא דף פ"ו] שאם עושה תשובה מאהבה וזדונותיו נהפכו לו לזכיות אז בל יתאונן עוד על אבדן כלי חמדתו זמנו היקר בלי יתרון ותועלת. וע"כ התשובה כאילו מארכת ימיו שמצא את אשר אבד בחטאו. ועוד יותר מועלת התשובה השלמה להבא אשר אם יחננו ה' דעה ובינה להשתדל לעשות הטוב והישר בעיני ה' בל נתלונן עוד על קוצר זמננו כדרך בני אדם אשר יאמרו שלא הספיק להם הזמן לעשות אשר החלו. כמו שביארנו בהתחלת הדרוש מהא דכל המחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ולא עליך המלאכה לגמור. וכן פי' הרב בעל עקידה (שער נ"ט) הכתוב למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה (תהלים צ') אם נשכילה למנות ימינו לעשות את חובתנו בארץ הנשיה ונביא לבב חכמה. אם נגרש מקרבין עשתנות הסכלות והבערות ונדע למנות ימינו מה חובתנו ונעשה. ולא נוציא עוד את ימינו לריק ובל יהיו שנותנו בעינינו כימים אחדים כי אבדו לבטלה. למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. וזאת יש לכוין בזה שהכריז ר' אלכסנדרי מאן בעי חיי כנוף לי' כ"ע ואמרו הב לן חיי אמר להו מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושמא תאמר הואיל ונצרתי לשוני מרע אלך ואתגרה בשינה ת"ל סור מרע ועשה טוב אין טוב אלא תורה. (עיין ע"ז דף י"ט ע"ב) יזהיר החכם הקדוש ויודיע כי עיקר איבוד זמנם מפני שלא יאהבו הימים לראות טוב ויבלו שנותם בדברי בלע לשה"ר ורכילות ולהתכבד בקלון רעהו. ויאמר אתם תדאגו על איבוד הימים כי גזו חיש ויעופו אבל מאן בעי חיי נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. מתנת הדיבור הנתונה לכם תנצרו כאוצר כל כלי חמדה. אבל בל תתגרו בשינה ופעלת ההבל והבטלה סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שתהנו בה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה בל תתלוננו עוד על קוצר ימיכם אף אם חרוצים שנותיכם הטוב והישר אשר תעשו אלה הם החיים הארוכים החיים האמתיים עלי ארץ. ה' יזכנו לשוב אליו בתשובה ומאהבה ונאהב ימים לראות טוב ואין טוב אלא תורה. אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה