אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש ח

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש ח

דרוש ז

לראש השנה

שדרשתי בביהמד"ר דק״ק זאלקווא בשנת תרמ״ה.

פתיחה

בתחלת חזיון אדונינו הנביא הקדוש ישעיהו נאמר בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא וגומר שרפים עומדים ממעל לו וגומר וינעו אמות הספים מקול הקורא וגו' ואומר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב כי את המלך ה' וגומר ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ויגע אל פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח וגומר ואמר הנני שלחני (ישעי' ו'):

ולהבין עומק דברי הנביא. הביע אמרי קודש עת נחה עליו רוח אלוד. ולמען נוכל לקחת שמץ דבר ממוסר נועמו בהביטנו אל דבר קדשו אתחילה ואומר כי הלא יקשה לנו לראות כאלו הוציא הנביא קול לעז, על כללות האומה. באמרו ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב האם רצונו חלילה ללמד קטגוריא עליהם ולהשטינם לפני ה'. וחז"ל הרגישו בפליאה הזאת ואמרו שנענש על זה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וגומר. וכן הדין נותן אשר כל איש יבוא להוכיח בני ישראל יהא נזהר בלשונו לבל יפריז על מדותיו ויבוא לפגוע בכבודם. וכמו שאמרו חז"ל (ערכין דף ט"ז ע"ב) אמר ר"א בן עזריה תמה אני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח:

ואקדים עוד לחקור ולדעת מה זה יעטוף הכתוב במליצתו ויעף אלי אחד מן השרפים. ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך. האם במעשה קל כזה יוסר עון וימוש חטא. האם בנגיעה קלה ברצפה לשפה תהיה האשמה כלא היתה. לכן אמרתי לפרש שיחתי בהקדם הכתוב (משלי כ"ח כ״ג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. ורש"י ז"ל הביא דרש התנחומא מוכיח אדם זה משה. אחרי אחר הקב"ה חן ימצא שנאמר כי מצאת חן בעיני ממחליק לשון זה בלעם שמחניף להם עי"ש. ואמרתי לבאר דברי המלך החכם ע"פ דרש הלזה בהביטנו לראות שני עניני מוכיחים בעולם. יש אשר דרכם להוכיח את בני אדם לגלות להם מומם. באמרם להם כי מעשיהם לא יתכנו. ופחיתות ומגרעת נמצאו במו כי לא יתאימו עם חוקי האנושית. וכפי העולה על רוחם ירבו אמרים מתוקים לחיך וערבים לאוזן שומעת. אבל דבריהם הם רק מן השפה ולחוץ ואינם יוצאים מן הלב. וע"כ נקראים מחליקי לשון. והמטיפים בעצמם בל יחזיקו מוסרם ילמדו לאחרים. ונרפים הם ממוסר ומצוה אשר על אנשים הם מעמיסים. כי הלא כל תוצאות דברי מוסרם רק ממזימות לבם ינבעו. וכפי בינתם ושכלם יוציאו מלים. וטל כן המטיפים ידמו כי הם יוצאים יי"ח כפי חוק ומשפט האנושי. ולא אליהם ר"ל אל הדורשים תסוב דברתם. כי צדיקים הם בעיניהם ונגד פניהם ישרים:

אבל לא כן האנשים המחזיקים בתורת ה'. וכל אמריהם ממקור אמת דת אל חי ישאבון. הלא הם מרגישים בנפשם כי עוד לא הגיעו למעלה רמה הנאותה ונדרשה מאדם השלם לתקן נפשו לפני ה'. כי הלא יסתכלו באספקלריא המאירה היא תורת ה' אשר תגביה למעלה ראש חובות איש ישראל חובות המעשיות והמדותיות ויהיו בעיניהם כחגבים נגד ילידי הענק המה הגדולים אנשי השם מעולם בישראל וכי יבדקון בחורין ובסדקין במעמקי נפשותם ימצאו כי עוד דרך השלמות כפי התורה מהם והלאה. לכן גם הדורשים והמטיפים בעצמם מאמרי נועם מוסר ה' יטיפו לאחרים. נם הם יקבלו חלקם להתעורר בלבם לתשובה להטיב מעלליהם כי הדיבור יגידו אל העם אליהם יסוב ויחזור כאור ישר הולך ומאיר וחוזר. וזה שיאמר הכתוב מוכיח אדם מי שיאמר תוכחה לאנשים אחרי אחר הקב"ה שיעטוף מוסרו באדרת התורה. חן ימצא גם האיש הדורש ימצא חן כי ישפר מעשהו וייטיב דרכיו ממחליק לשון יותר ממי שדורש בהחלקת לשון וינאם נאומי מוסר כפי העולה על רוחו. וזה אשר ידרוש בתנחומא. מוכיח אדם זה משה רבינו ע"ה מצא חן בעיני ה' אף בדברו דברים קשים לישראל מפני שהוכיח אחרי אחר הקב"ה. ולעמתו יציג בלעם שאין תוכו כברו וכל דבריו בחנופה ולהגות בני אדם מן מסלת היראה ותורת ה':

ועל פי האמור בזה הבינותי ליישב קושית הר"ן פ"ק דפסחים הובאה ביתה יוסף (או"ח סימן תקפ"ה) דמפני מה אנו מברכין במגילה על קריאתה ותיקנוה בעל שמברכין על מקרא מגילה מפני שיכולה הקריאה להתקיים ע"י אחר שאין כל איש מישראל מחויב לקרוא המגילה בעצמו רק לשמעה. ובשופר תקנו הברכה על שמיעתו ותקנוה בלמ"ד שמברכין לשמוע קול שופר. לפי שהשמיעה אי אפשר להתקיים ע"י שליח נעבד איפכא שתהא ברכת מגילה על השמיעה שמחויב לקיים ע"י עצמו ובלמ"ד. לשמוע מקרא מגילה. וברכת השופר על התקיעה שמתקיימת ע"י אחר ובעל יברכנה. ולפי ע"ד אם נבינה בדחז"ל נדעה סבת הנחת הברכה בשופר על השמיעה שצריך לעשותה בעצמו דוקא ולא ע"י איש אחר ובמגילה על הקריאה שאפשר לעשותה ע"י אחרים ונראה כי כונה עמוקה לוטה בזה:

ואביא מאמר חז"ל מדברי הרמב"ן (סוף פרשת בא) ויקראו אל אלדים בחזקה מכאן אתה למד שתפלה צריכה קיל. וכ' ע"ז הרמב"ן ז״ל וכונת רוממות הקול בתפלות. וכונת בתי כנסיות וזכות תפלות הרבים זהו שיהי' לבני אדם מקום בו יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו עכ"ל. ובדבריו יאיר לנו המוקשה במאמר הלזה המובא ברמב"ן הנ"ל דהלא תפלה צריכה להאמר בלחישה ואסור להגביה קולו בתפלתו (ברכות דף כ"ד ע"ב) ומה זה שאמרו תפלה צריכה קול. אכן יונח לנו כי תפלה שאדם עושה בינו לבין עצמו פלילין עם קונו ומתודה על נגעי בני אדם אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (עיין יומא דף פיו ע"ב) ואין ראוי להרים קול. וכן האיש השואל צרכיו ומבקש רחמים מלפני הקב"ה שימלא לו מחסוריו. אמרו (שם בברכות) המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה שהיא מגביה הקול הרבה כאלו אין הקב"ה שומע תפלת לחש (רש"י שם). אכן אם בני אדם מתאספים לפרסם מלכות הש"י ואלדותו בעולם אז ירוממו קול בתפלה ויקראו בחזקה. וכמו שפי' הרמב"ן יודו לאל ויפרסמו ויאמרו בריותיך אנחנו. ובזה יש להבין טעם למה אמרו שרשאין להגביה קול בתפלה בימים הנוראים האלו. יען עיקרה נוסדה בימים הראשונים של השנה להודיע כי האל יתעלה הוא אדון כל היצור ואנחנו עבדיו חפצי קרבתו. ע"כ הרמת הקול יאות. וההודאה בפומבי ובפרסום היא הנרצית לפניו יתברך:

ויאיר לנו עפ"ז להבין כונת הנחת הברכות במגילה על הקריאה ובשופר על השמיעה. וקושית הר"ן ז"ל מתורצת דהן מגילה נתקנה על פירסום הנס שעשה לנו השם יתעלה שהצילנו מיד זד יהיר בקש לכלותינו ושאלו חז"ל (מגילה דף י"ד ע"א) מפני מה אין אומרין הלל בפורים ואמרו שם דקריאתה זו הלילא. וע"כ כמו בהלל אנו מברכין לקרוא את ההלל לפי שזאת היא כונת מצות הקריאה פירסום יכלתו וממשלתו ית' בעולם והודאה על הנסים שעשה לנו. כן במגלה אנו מברכין על הקריאה לפרסם הנס כי נצלנו מכף רשע. אכן בזה ישתנה הדין בין קריאת הלל לקריאת מגלה שבהלל הכל חייבים לקרות בעצמם בפיהם ואף אותם שאינם בקיאים מוכרחים לענות עכ"פ ראשי פרקים (עיין סוכה דף ל"ח ע"ב וברש"י ותוס' שם) ולכן מברכין לקרוא את ההלל. ומגילה דינה שנקראת מאחד וכל העם שומעים וכיון שיוצאין הקריאה ע"י שליח לכן מברכים על מקרא מגילה שבזה הוא קיום עיקר תכלית מצוה זו קריאתה הוא הלילא להודות ולהלל את שם ה' וזה צריך הרמת קול בקריאתה בפירסום בצבור. לא כן הוא מצות השופר שעיקר תוכן כונתו הוא לעורר הלבבות לתשובה כמו שאמרו לדוגמא עורו ישנים מתרדמתכם וכל אדם מישראל ישמע קול השופר ויזהר על נפשו ובעצמו יחקור במעמקי נפשו לשוב מחטאיו לטהר חלאתו. ע"כ כיון שעיקר מצוה זו הוא השמיעה שתשמע האוזן ותבן לה לשוב מדרך הרעה. תקנו ג"כ הברכה על השמיעה היא הדבר שאין נעשה ע"י שליח רק כל אחד ואחד מישראל יעורר את עצמו לבחור בדרך חיים. והתוקע בל יברך על התקיעה שתהא משמעותה כאלו תוקע כריז לאחרים רק יברך לשמוע קול שופר שגם הוא ישמע קול המעיר ומאחד רבבות ישראל לתשובה. וכמו שביארנו בדורש מוסר לאחרים שהעיקר שהדורש בעצמו גם לנפשו יביט אמרי מוסרים. כי דלה ידלה פניני נועם מספר ה' היא התורה הקדושה אשר גם אליו תראה דרך הנכוחה. ובזה יסול לו מסלה חדשה לעבודת הש"י:

ומעתה יתראה לפנינו ביאור הכתובים בחזיון ישעי' שהבאתי. ויובן המשכם על אופן הלזה. בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. פירושו שהיה אז יום הדין על ישראל בחטא עזיהו שבא ליטול כתר כהונה (עיין רש"י שם) וה' ישב על כסא קדשו כסא רם ונשא לדון עמו. שרפים עומדים ממעל לו אלו מלאכים מימינים ומשמאילים לחובה ולזכות. וינעו אמות הספים מקול הקורא של המלאכים שרעשו שמים נגד עזיהו (רש"י שם). אז בראות נביא ה' כי עם ישראל במאזני משפט הוא נשא ואין תקנה אלא בתשובה לכלות פשע ולהתם מרי. ויחפוץ להעיר את רוחו לאמור לעם שובו מדרכיכם. ולהרים כשופר קולו קול עוז ותוכחה נגד עם יכבד עון. אכן בענות טהר רוחו השח לארץ נפשו והשפיל דברתו ויאמר אוי לי כי נדמיתי נאלמתי דומיה. השתיקה לי הכרחית (עיין הרד"ק בשם אביו ופירושי הגר"א) כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. עתה בעת ראותי המלך ה' צבאות יושב על כסא דין. ראוי להוכיח את העם טמא שפתים הלזה למען ישובו מדרך כסלה אולי יסתרו ביום חרון אף ה'. אכן אוי לי כי נדמיתי השתיקה לי תהלה. כי מי אנכי לבוא בדברי תוכחה ליסר אנשי תועי דרך הלא איש טמא שפתים אנכי. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה וגומר:

ואבין במליצה זו ע"פ דברי הש"ס (קידושין ל' ע"ב) אם פגע בך מנוול זה (יצה"ר המפתה אדם לחטא) משכהו לביהמ"ד אם ברזל הוא מתפוצץ שנא' הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע (ירמי' כ"ג). התורה נמשלה לאש שנאמר מימינו אש דת למו (דברים ל"ג) ונמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נ״ה) כי אם ידרוש הדורש דברים רכים משמן ערבים לאוזן שומעת. ובפקודי ה' ישמח לב אז נמשלה תורה למים. ואם ירעים הדורש בדברי תוכחות דברים קשים לפוצץ מצח נחושה מוגבה בעזות ימשול ד"ת כאש ויאמר נביא ה' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. ר"ל דבר ה' כגחלת אש לשבר לב עקש ונשחץ. לקח מעל המזבח. ויובן כונתו עפ"מ שפירש בכלי יקר (ריש פ' צו) בשם י"א. זאת תורת העולה שנחשב לו עסק התורה כאלו הקריב לעולה. ושמא תאמר שאין כאן לא מוקד אש ולא מזבח. ת"ל על מוקדה על המזבח כי אש התורה אשר בקרבו דומה לאש המזבח עכ"ל. וכן כאן ר"ל שלקח רצפה דבר ה' כאש מעל לבו הטהור שהוא כמזבח. כי אש התורה אשר בקרבו דומה לאש המזבח. ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך ר"ל דברי ה' שנמשלו לגחלת אש כי באו אל פיך. וסר עונך וחטאתך תכופר, כי הלא לא מלבך יצאו הדברים לדבר ככל העולה על רוחך כי דברי אשר שמתי בפיך תגיד לבני ישראל, ודברי תוכחה תאלף לבני ישראל לך יועילו להסר עונך וחטאתך לכפר. כי מוכיח אחרי אחר הקב"ה גם הוא חן ימצא וחסד וברכה מלפני הי. ויהי כשמוע זאת הנביא לא ירא עוד לנפשו לדרוש מוסר ראה ויתבונן כי בדבר ה' הוא בא. ויאמר ואשמע את קול ה' דובר. כי דברי התוכחה יוצאים מאת ה' וגם אלי יסובו אופניהם ויהיו לנפשי מרפא וחיים ויאמר הנני שלחני:

והן גם אנחנו בדור עני הלזה בעמדנו בבית ה' ביום הנורא ומי יכילנו. אין לנו שיור רק התורה הזאת ללקוט פניני אמריה. ולשאוב מבאר היראה חפרוה שרי עם קודש כי נחה עליהם רוח ה'. ואספר באזני עמי חקי חיים מתורת ה'. ובזה אעירה לבות בני ישראל אשר תוכם רצוף אהבה ויראה להשם הנכבד והנורא ולא להם לבדם אטיף דברתי כי גם אלי ואל נפשי דברי יחזורו וישיבו:

ביום הזה אשר כל בית ישראל ישומו על מבטם לשפוך צקון לחשם לפני אביהם שבשמים. אעידה את בני עמי ואזהירם מן המונעים הגדולים והחטאים העמוסים עלינו אשר יתיצבו כמו נד ויהיו חוצצים בין ישראל לאביהם שבשמים מעבור תפלה. המונע הראשון הסותם חלוני רקיע לבלי יעלו תחנונינו לרצון לפני אדון היצור. הוא ההתרשלות לשמוע בלימודים ולקבוע עתים לתורה. להאזין לקח טוב נתן לנו ה' בחמלתו וכמו שאמר החכם (משלי כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ואנכי דקדקתי בהאי קרא מאי זה שאמר מסיר אזנו משמוע תורה אשר דוקא על מניעתו משמוע דברי תורה יקפיד. ולא אמר מי שלא יחפוץ בתורה תפלתו תועבה. ויהיה נכלל בזה בין הלימוד בין השמיעה. וגם צריכים לנו אמרי בינה לדעת מדוע תלוי זה בזה שתתעב גם התפלה אם לא ישמע בתורה. והרלב״ג שם פירש שמפני שיסור מלמוד התורה והתנהג בדרכיה לא יתכן שתהיה כונתו בתפלה כראוי. והא מילתא גופה טעמא בעי:

ואשר אנכי אחזה בזה. ואקדים דברי הש"ס יבמות (דף ק"ה ע"ב) רבי חייא ור"ש בר רבי הוו יתבי פתח, חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט'). וחד אמר המתפלל צריך שיכוין לבו למעלה שנאמר נשא לבבינו אל כפים. ויש להבין דהא פשטת המקרא הלזה והיו עיני ולבי וגומר נאמר מפי הש"י לשלמה המלך ע"ה להבטחה שתהיינה עיני השגחתו יתי שם בבהמ"ק. ואיך נלמד מזה להוכיח דהמתפלל צריך שיתן עיניו למטה. ורש"י ז"ל שם בגמרא הרגיש בזה ופירש צריך שיתן עיניו למטה כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא כדכתיב והיו עיני ולבי שם. ולפי קוצר בינתי יראה להשכיל בדבר ע"פ מה שאמרו חז"ל (סנהדרין דף ז' ע"א) ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר שיתין גרמידי לא סגיא לן. אמר רב הונא קראי כתיבי מעיקרא כתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ארון ט' וכפורת טפח. וכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו. ולבסוף כתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רנלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. עכ"ד הגמרא:

וכונתם מבוארת דכשאין עושין רצונו של מקום ב״ה אז הקב"ה מסלק שכינתו מלהשגיח עליהם בפרטית ועוזבם תחת מקרי ופגעי המערכת והטבע וע"ז נאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי. ממשלתי רק תראה בכללית היצירה אשר עולם כפי מנהגו הטבעי ינהג. ולא עליהם תבוא השגחה נסיית לטוב להם. אכן כשישראל עושין רצונו של מקום ונושאים לבם אל אביהם שבשמים אז כביכול מצמצם שכינתו בין שני בדי ארון כלומר שיאיר ה' להם פניו לחוננם בהשגחה פרטית ואת תפלתם יקבל ברצון וכל משאלותם ימלא. ובזה יתורץ קושית ר"ת (חגיגה דף ב' ע"א) על שדרשו התם סומא באחת בעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא לראות ופרש"י כדרך שבא הקב"ה לראותך בשתי עיניו אף אתה בא לראותו בשתי עיניך. וכ' התוס' ולא יחסן לר"ת דהא לא שייך ביאה גבי שכינה שהיא בכל מקום. ולפי המבואר במה שאמרנו מן הש"ס שזה מראה שהאהבה עזה בין ישראל לה' יתעלה אם מצמצם שכינתו שם במקום המקדש א"כ כביכול שייך גבי שכינה ביאה שנועדה השגחתו יתעלה לישראל בין הכפורת ושני בדי ארון לשמוע ולהאזין חינונם. ופירושו על דרך שמצינו במדרש (שיר השירים רבה פ' חי) דמה לך לצבי מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מביט עליהם בשתי עיניו הה"ד עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) ובשעה שאין עושין רצונו הוא מביט עליהם בעין אחת. ואמרו כדרך שבא הקב"ה לראות בשתי עיניו לשום עיני השגחתו עליך הטובה בפרטית שהשגחה נסיית זו ראיה בשתי עינים. כך אתה בא לראותו בשתי עינים:

ובזה פירשתי נמי המקרא בתורה בפרשת העקידה שקראנו היום ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בסר ה' יראה. (בראשית י"ב) כאשר נסתכל אדוננו אברהם אע"ה כי ה' מציץ מחרכיו על בניו להשגיח אותם לרחמה ושלח מלאכו לאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. למען הציל עבדו יצחק מרדת שחת. הבין כי זהו המקום המקודש כי הר המוריה הוא ההר חמד אלדים לשבתו לו ואשר שם ישכין שכינתו ושערי שמים נגדו יפתחו לדרות עולם כמקובל שזה ההר הוא הר העוב אשר אליו ינהרו בית ישראל אמר. ה' יראה. אדון העולמים אשר כל משטרי שמים ותבל בידו נתנו וממזרח שמש עד מבואו מהולל שמו אשר עיני השגחתו משוטטות בכל הארץ בכללות הבריאה. אשר יאמר היום. היום הזה נתפרסם ונודע לכל. בהר ה' יראה. במקום המצומצם הלזה עיני השגחתו תביטנה להקריב ליריאיו ישעו לפנות אל שועתם:

ובהאמור יתראה הפי' ביבמות (דף ק"ה) הנ"ל המתפלל צריך שיתן לבו למעלה שיכוין לבו להקב"ה שיחשוב במעמקי קרביו כאלו עומד לפני מלך מלכי המלכים השם יתעלה. ואז ישים גם עיניו למעלה ר"ל שימצא לפניו קרבת אלדים אשר יבוא אליו לקבל תפלתו ברצון ויביא המקרא והיו עיני ולבי שם כל הימים. כי כדרך שבא האדם לראות במחשבה טובה וזכה ורעיון אמונה. כך בא הקב"ה לראות לשים עיני השגחתו עליו לשמוע תפלתו במקום המיוחד ואור ההשפעה אליו יזריח שם עת ישפוך שיח תחינתו אותו לרחמה:

ומעתה נפן להבין המקרא הנ"ל. מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. כי בהאמור נתבאר לנו שעיקר כונת התפלה לאיש ישראל היא שיאמין וישא לבו אל ה' כאלו הוא דבוק עם אלוד ית' כביכול למען יאיר אליו חין השגחתו שם אל המקום אשר יעמוד להתפלל וכשעושה רצונו של מקום ה' משגיח אליו ומצמצם שכינתו למטה. ככתוב והי' עיני ולבי שם כל הימים שאף אנו מתפללים דרך ארצינו ודרך הקודש יקרא. וה' עוד לא ישליכהו תחת השגחת המקרית השגחה הכללית הטבעית רק עיני ה' אל צדיקיו למלא משאלותיהם לטובה:

והן זאת ידוע כי תורה שבע"פ המקובלת מחכמי דר דר אשר אלפונו חקי חיים בכל עתות הקשות והרעות עברו עלינו. וגם בעת היה המקדש על מכונו יצאה מהר המוריה לשכת הגזית הוראה לישראל זאת התורה שבע"פ תקרא מפי השמועה. כאשר רגיל על לשונו של רבינו הרמב"ם ז"ל לומר מפי השמועה למדו. בכל עת הזכירו דין שאינו מפורש בתורה רק אל דגל תורה שבעל פה יחנה. והנה ידענו נגד זה ירבו המבהילים יפטירו בשפה לאמר. הן השמיענו השם ית' תורה שבכתב ואז הראנו את אשו הגדולה ע"כ אליו נשמע. אבל תורת חכמים אשר רבו הדינים גם מסברתם ומבינתם אותנו ילמדון מי יודע אם רוח האדם העולה הוא למעלה יהי לרצון לפני ה' שיסכים על ידם כל מה שיאמרו ויורו אשר בקולם נשמעה. אכן לעומת זה כבר נודע ומפורסם לעם ישראל כי הבטיח ה' אשר יהיה נצב בעדת אל. וכמו שדרשו ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת דיינין והם יושבים (רש"י ז"ל פרשת וירא) וכן מבואר באר היטב מד"ר ויקרא (פ' כ"ט סימן ג') ר' יהושע פתח אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. ר' אבהו פתר קרא בה' זקנים שנכנסים לעבר השנה מה הקב"ה עושה מניח סנקליטין שלו מלמעלה ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטן. מלה״ש אומרים וכו'. מי שכתב בו אל נערץ בסוד קדושים רבה וכו' מצמצם שכינתו למטה. כל כך למה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם הה"ד ה' באור פניך יהלכון עכ"ד. למדונו חז"ל כי ה' לא יסיר חסדו מאתנו לעולם וכאשר חמל על אבותינו וילמדם חקי חיים כן יחוננו וילמדנו וימלא רצון בניו אשר קרבת אלדים יבקשו. וכאיל אל אפיקי מים נפשם תערוג לעשות מצותיו ע"פ הדיקדוק הנכון. ורוח ה' הוא קבצן לעיין בעניני הדת לדעת תורה ומשפט. הקב"ה כביכול מצמצם שכינתו ביניהם ויושיעם לבל יטעו בדין ויאיר פניו אליהם שיכוונו להלכה:

וזהו שיאמר המלך החכם מסיר אזנו משמוע תורה אף אם תורת ה' הכתובה והחרותה בספר ה' בפיו ושפתיו יכבדנה. אבל תורה שבע"פ אשר נמסרה לנו מפי השמועה בל יתן אוזן קשבת. כי לא יאמין אשר מה' נתנה מתנה ליראיו כי יבואו בסוד ה' להבין דעת אלדים לכוון לאמתה. גם תפלתו תועבה. העיד בנפשו כי לא ייטיב דרכיו לבקש אהבה אל השם ית' אשר יצמצם שכינתו לשמוע אל הרנה ואל התפלה. כי כשם שהקב"ה עוזר ליראיו בהאיר פנים להם שלא יטעו בהלכות ילמדו את בני ישראל כי קרוב להם ישעו אשר ישמרו חקיו ותורותיו תורה שבכתב ותורה שבע"פ ינצורו כמשפט. כן תהיינה עיני השגחתו ית' אל עבדיו לשמוע ולהאזין חינונם אשר אליו ישפכו נפשם בעת צר:

המונע השני המפסיק כקיר ברזל חלילה בינינו לבין אבינו שבשמים. הוא החמס והעול אשר יעשו בין איש לרעהו כי לעשוק יאהבו ולא ישגיחו אם בצדק או בדין. יגישו עצמותיהם אל בתי ערכאות. ושם בל יבושו לדבר בשער אף טענות מרמה ואולי גם ישבעו לשקר רק למען הוציא מיד רעיהם כסף תועפות למען מלא תשוקת נפשם. ומאוים רק בצוע בצע כל הימים. ומקרא כתוב על לא חמס בכפי ותפלתי זכה (איוב ע"ז) ואמרו חז"ל הא אם חמס בכף תפלתו עכורה. ואיך יהין איש להונות רעהו ולגזול ולחמוס אף לשבע לשקר. ויבוא אל הרנה ואל התפלה. האם מקובלת תפלה כזו האם ברכותיו תעלינה לרצון לפני ה'. וכאשר פירשתי דברי המשורר הקדוש שאמר ברוח ה' על מלתו. לה' הארץ ומלואה וגומר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים וגומר ולא נשבע למרמה (תהלים כ"ד) והן ידוע דברי חז"ל (ברכות דף ל״ה) שרמי קראי אהדדי דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהלים קע"ו) וכתיב לה' הארץ ומלואה. וענו חז"ל כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. ור"ל קודם הברכה תבל ומלואה הם עניני קודש לה' וכמו שאמרו שם הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל כאלו נהנה מקדשי שמים. רק ע"י הברכה שמברך על האכילה לעושה שמים וארץ נתונים נתונים הם לו יבולי האדמה והורשה האדם להנות מן העולם ואחר הברכה נאמר והארץ נתן לבני אדם:

והן אא"ז מו"ר הגאון המובהק אבד"ק סטניסלאב (זלה"ה) העיר בצדק אשר אם האדם נהנה מיגיעו ואינו עושה עול לרעהו ועושק שנא. אז מועלת לו הברכה לקנות חפצי העוה"ז ולהנות מהם. אבל אם בידו מאזני מרמה ונפשו לא מטוהרה מגזל וחמס חלילה אז ברכתו לא לרצון. ולמה היא לו כמו שאמרו חז"ל (ב"ק דף צ"ד ע"א) הרי שגזל סאה חטים טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ שנאמר ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י'). ובזה פרשתי המקרא הנ"ל בתהלים אשר כה ירים המשורר קול מוסרו לעם ישראל לאמר. לה' הארץ ומלואה מלאה הארץ קניני ה' וכל צאצאיה שלו המה. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו מי יוכל להנות בעולם הזה ולא ימעול כבקדשי שמים. נקי כפים ובר לבב וגומר ולא נשבע למרמה. שלא ישא שם ה' להוציא כסף חבירו שלא כדין רק משאו ומתנו באמונה ויפרוש כפים זכות לה'. ישא ברכה מאת ה'. חפצי עוה"ז שהם קניני השם יתעלה יקנה בברכה. וצדקה מאלדי ישעו. יאמר ע"ד שפי' הרמב"ם ז"ל סוף מו"צ שצדקה תאמר בלשוננו על דבר שיש לאדם זכות ואם שאינו שלו מצד חוב ומשפע עכ"פ לא יצטרך לבוא מצד החסד והחנינה. ומי שמברך ברכה ראויה וכשירה שלא יגזול ויחמוס לרעהו אז יקנה מטעי העולם ויבוליו ויהי' שלו בצדקה כי חוב לבן אדם כלפי שמיא ליכא. וכמו שדרשו חז"ל על קרא מי הקדמני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מ"א) מי עשה מזוזה לפתחו עד שלא נתתי לו בית ומי עשה ציצית על כנפו עד שלא נתתי לו טלית. ומי מברך המוציא עד שלא נתתי לו לחם. אבל יתנהג כשורה וינער כפי' מעושק וגזל אז ברכותיו מקובלות לפניו ית' ויקנה קניני העולם בצדקה מאלדי ישעו. יושיעהו להשיג כל צרכיו ולהרבות חפציו. אכן אם עון גזל בידו ברכותיו טרופות לאפיו והן לו לא תועילנה. אין זה מברך אלא מנאץ והכל עוד קדשי שמים ומעל בהנאתו:

ויאורו לפני בהאמור דברי הפייטן בקדושת מוסף של יום הנורא הלזה. שאמר ועמך תלואים בתשובה להתיחד וכו' רחץ בנקיון כפים נשוא לב אחד קול שופר כפוף. כפוף לב אחד. שצריך תבלין ואמרי בינה למה אחז במדת נקיות כפים שהיא הנאותה לאיש אשר ידיו לא נגואלו מחמס ואון. רק באמונתו יחיה בעולם. וסמכו לקול שופר כפוף. ואקדים לתרץ קושית הב"י (בבד"ה או"ח סימן תקפ"ו) על הרא"ם ז״ל שפי' טעמי' דר' יהודה בר"ה (דף כ"ו ע"ב) שאמר ששופר של ר"ה כפוף דכל כמה דכייף איניש טפי מעלי וביובל דכתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש וגומר (ויקרא כ"ה) לר' יהודה השופר פשוט וזה עדיף טפי שהוא סימן לידים פשוטות לשלח עבדים חפשי לצאת מתחת ידי אדוניהם לא כפוף שהסימן שיהיו כפופים. וע"ז הוה קשה לי' לרבינו הב"י ז"ל דא"כ ת"ק דר' יהודה דס"ל שם בגמרא בר"ה שופר של יובל היה ג"כ כפוף הוא היפך המכוון כמו שאמר הרא״ם ז"ל שפשיטות הידים הוא סימן לשליחות העבדים לא הכפיפות שהוא סימן שיהיו כפופים:

ועל זה עלה בלבי לומר דנוכל להבין גם כפי דעת ת"ק דר' יהודה שהחליט אשר גם מצות שופר יובל בכפופים שתהי' צורת השופר כפוף מכוונת על תוכן ועיקר המצוה שצונו אלדינו יתעלה במצות יובל. כי הלוא ביארו הראשונים והרב בעל עקידה האריך בזה שתכלית כונת מצות שמיטות ויובלות היא כדי שנתעורר מעצמנו לידע ולהתבונן כי לא לאדם העושר והגבורה. ולא יתפאר כי כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה ושבתה הארץ שבת לה' כי לה' הארץ. וכן לא יעבוד באחיהו איש עבדות עולמית כי כל ישראל עבדי ה' ולא נאה השיעבוד והכנעה איש לרעהו. וא"כ א"ש אף ביובל טעמא דמצוה בכפופים שהשופר יעורר לב האדונים שהם יכפפו לבם לאביהם שבשמים ויכירו וידעו כי הם עבדיו וכל מה שיקנו בעוה"ז קנה אדונם מלכו של עולם. ולכן שפיר נקטינן כר' לוי אשר בין שופר של ר"ה בין שופר של יובל מצוה בכפופים. ובהאמור בזה נשכילה בין בדברי הפייטן הקדוש אשר יעורר בלבנו מוסר השכל. כי נסתכל במצות שופר אשר נצטונו בכפוף למען נכפוף לבנו הערל ונדע כי לה' הארץ למנוע כפינו מאון וגזל ואמר ועמך תלואים בתשובה להתיחד וכו'. רחץ בנקיון כפים. להשמר מלהשכין באוהל עושק וחמס. קול שופר כפוף כפוף לב אחד. בעת יאזין איש ישראל קול הבא משופר כפוף יכפוף לבו לפני אבי' שבשמים. ויזכור כי לה' הארץ ומלואה. וקנין שאינו שלו למה הוא לו אם יהנה מהון הבא בגזל מעל בקדשי שמים כי אף בברכה לא יקננו. רק אם ישא ויתן באמונה אז יפרוש כפי' בתפלה ולה' ישא קול רנה וברכה ויוכל להנות מן העולם בצדקה וכמו שביארנו:

המונע השלישי הלוא המה ענני הבערות המחשיכים עיני המונינו ומאפילים אור שכלנו מלהשתמש בכלי חמדה עבודה שבלב זו תפלה. אם רק נעשנה כמצות אנשים מלומדה בלי יראה בלי כונה וכמו שהוכיח הנביא (ישעי' כ"ט) ויאמר ה' יען כי נגש אלי העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. והנביא ירמי' ירעים בקולו קול עוז ויעיר מוסר תוכחתו לאמר. עמוד בשאר בית ה' וקראת שם וגומר שמעו דבר ה' כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות לה' וגומר אל תבטחו אל דברי השקר לבלתי הועיל ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמו עלי' ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה (ירמי' ז'). ולהבין דברי הנביא הקדוש שאמר כי ידמה העם להנצל מחמת ה' אשר מלא עליהם אם יעמדו רגליהם בבית ה'. אקדים דברי רז"ל (יבמות דף ו' ע"ב) יכול יתירא אדם ממקדש ת"ל את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו. מקיש מורא מקדש לשבת מה שבת לא מן שבת אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על שבת אף מקדש לא מן המקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר מן המקדש. והן יש להעיר הכי יעלה על הדעת כי יירא אדם מן העצים והאבנים של הבית הקדוש בלי לחשוב ליראה את השם הנכבד והנורא השוכן בבית הגדול אשר בחר בו [וכבר הרגישו בזה בתוס' יבמות שם]:

אולם כעת במקדש מעט אנו רואים בעו"ה מה זה אשר כוונו חז"ל בדבריהם. כי יש אנשים אשר כבר נתרשלה אמונתם ונתק קשר אהבתם אל אביהם שבשמים ותהי יראתם אותו מצות אנשים מלומדה ורק את אשר הורגלו מימי נעוריהם אותו ישמרו לעשות עשיה בלי כוונה רצויה. ובפרט ביום הזה יום הדין וראש השנה יראים לנפשותם להשאר בביתם בעידן צלותא דציבורא. וע"כ ישאו רגלם וילכו לבית התפלה אבל אם רק ידרכו רגלם על מפתן בית אלדים. ישכחו תכלית בואם שם. ובל ירגישו תשוקה בנפשם לשפוך שיח תחנונים לשוב מפשעיהם אבל גם עודם מחזיקים בתרמית ובכל תועבה. וזהו שאמר הש"ס מקיש מורא מקדש למורא שבת מה שבת לא מן השבת אתה מתירא אלא מי שהזהיר על השבת. כי מצות שבת אשר עיקר מצותה במקרא קודש להמנע מכל מלאכה ואם מורא יעלה על לבו הוא ממי שצוה על השבת כי אות היא על בריאת עולם כי במורא שבת לא יתיצב לפני' ענין גשמי אלי' יתנועע לעשותו כמצות אנשים מלומדה. והיראה והכונה הנכונה במצות שבת אחת היא. כי יתירא מה' יתעלה אשר צוה על השבת. כן מורא מקדש לא תהיה מאלו המתיראים רק מן המקדש ובאים בתוכו ביאה רקנית ובל יעזבו דרך רשע להמר מפעלות און אשר מזה יתראה כאלו רק מן המקדש אתה מתירא ולא ממי שצוה מן המקדש:

וזאת היא הבנת דברי ה' אל הנביא ירמי'. אמור אל כל הבאים להשתחות לפני ה' וכעין שאמרו רז"ל ירושלמי פ"ב דברכות הל' ד' אנא מחזיק טיבו לרישא דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה. שלא ישתחוו בכונה הנכונה להכניע נפשם לפני ה'. ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה בעת שעומד הכהן לשרת בקודש ולקרוא בשם ה' וכן במקדש מעט אתם עומדים בעת אשר נקרא שם ה'. ואמרתם נצלנו למען עשות כל התועבות. בזאת העמידה לבדה תדמו בנפשכם להנצל ממוקשי רע כי מן המקדש אתם מתיראים ולא ממי שצוה על המקדש ולכן עמידה כזו בל תפעל טוב על נפשכם. ומכל טומאותיכם בל תעהרו. כי התפלה אם ישפוך האיש שיח חינונו בכונה הרצויה היא גם היא בוקעת חלוני רקיע וה' יפנה אל הקריאה ממעמקי לבב. וגם היא המעלה רוח אנוש לעזוב דרך כסל כי טרם שיעמוד לתפלה אם יתבונן אדם גדולת הבורא יתעלה ושפלות יליד אשה עיין רמ"א או"ח סימן צ"ח ס"א] יכניע איש יצרי לבבו הרע לבלי להתגדל ולהשתרר על רעהו לרדפו ולהשחיתו. ובאתם ועמדתם בבית הזה וגומר ואמרתם נצלנו למען עשות כל התועבות אלה וכחש וגומר אל תבטחו לכם אל דברי השקר לבלתי הועיל. שוא לכם משכימי קום ומאחרי שבת בבית המקודש כי מעשיכם אינם רצוים. אם הכונה נעדרת אין התפלה לפני אדון כל היצור מקובלת:

לכן אחב"י אחרי שמענו אלו שלש סבות הראשיות המונעות מעבור תפלה. נחפשה דרכינו ונחקורה לשוב אל ה' לכלות אלו הקוצים בכרם ה' צבאות. נט לבינו לתורתו ואזנינו תשמענה דברי קדשו לבל נהיה חלילה כאיש מסיר אזנו משמוע תורה אשר גם תפלתו תועבה. ננער כפינו מעושק וחמס ויקוים בנו על לא חמס בכפי ותפלתי זכה. והעיקר הגדול אשר נשאלה מאת ה' רחמים ורצון אשר יאיר עיני שכלנו ונבוא בחצרותי' ברגש הלב והתעוררות הרוח ונעבוד את ה' בהשתפכות הנפש וכונה הנאותה ויקוים בנו מקרא שכ' שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך (תהלים מ"ג) וכאשר פירשתי דברי המדרש (במדבר רבה פ' ט״ו סימן ו'] אמרו ישראל שלח אורך ואמתך המה ינחוני יבואוני אל הר קדשך. גדול אורו של הקב"ה. החמה והלבנה מאירים לעולם. ומהיכן הן מאירים מזיקוקי אור של מעלה הם חוטפים שנאמר לאור חציך יהלכו (חבקוק ג') גדול האור של מעלה שלא ניתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה שנאמר ידע מה בחשיכה ונהורא עמיה שרא [דניאל ב']. והן הגאון החסיד המפורסם כמוהר"ר אליהו מווילנא זצ"ל [עיין הקדמת ביאורי הגר"א על או"ח] גילה רז בתורים אונקלוס על פסוק הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם [דברים ל"ב] הא קדם ה' אתון גמלין דא עמא דקבילו אוריתא ולא חכימי. וכל הרואה ישתומם וכי מקבל התורה יקרא חלילה נבל. וביאר הגאון הנ"ל ע"פ מד"ר בראשית אשר זה לשונו. ר"ח בר"י אמר ג' נובלות הן נובלות מיתה שינה נובלות נבואה חלום וכו' ר' אבין מוסיף עוד תרתין נובלות אורה של מעלה גלגל חמה נובלות חכמה של מעלה תורה. והוא הדבר אשר המתרגם מצא לכוון במשמעות עם נבל ולא חכם כלומר דקבילו אורייתא וזכו רק לנובלות חכמה ולא לחכמת התורה בעצמה עכ"ד דברי הגאון ז"ל (ועיין ברכות דף מ' ע"ב) על הנובלות אומר שהכל. מאי נובלות תמרי דזיקא ופרש"י שהרוח משירן]:

ובהמתקת הדברים אמרתי כי הלוא בעשית מצות התורה יש שני ענינים כי ישנם אשר אף נפשם תמלא רצון לעשות מעשי המצות אבל להם כונה פחותה כמו יראת איבוד קנינים הזמנים ודומהם. אכן יש אשר יכירו את בוראם ומעשיו העומדים לעד ונפשם תחרד ותתפעל להתקרב אל ה' ותערוג לעלות מעלה מעלה להדבק עם אלדים חי חלקם בחיים. וקיום המצות על אופן הראשון יקרא נובלות תורה כי ידמה כנובלות נגד עיקר הפרי. על עושה אלה לא יאיר אור העליון האמתי אשר ירגישו האנשים היקרים אשר צדקות יעשו כי קרבת אלדים יחפצון. וכן יוכיח משרע"ה את ישראל אמר להם. עם נבל ולא חכם. עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו. אבל לא הגעתם עוד למעלה הרמה והנשגבה שתהי' זוכים שיפוזו עליכם קרני אור התורה מאור של מעלה הזרוע לצדיק. כי רק נובלות פרי התורה תלקטו תחת שלחן הטהור העומד לפני ה':

ובהאמור נפרש דברי המד"ר פ' בהעלותך הנ"ל אמרו ישראל שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך. עם ישראל בראותם עצמם דלים בחכמת התורה. נואלים בכוונת המצות המעשיות יערכו חין בקשתם לפני השם יתעלה ויתפללו שלח אורך ואמתך המה ינחוני וכו'. ויביא המדרש לדוגמא האור שהבריות נהנין ממנו האם זה אור האמתי ממקורו העליון ויאמר. גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירים לעולם. מהיכן הם מאירים מזיקוקי אור של מעלן הם חוטפים. גדול האור של מעלן שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה כי נובלות אור של מעלה גלגל חמה. ומאורם חושך יקרא לעמת אורו של הקב"ה ככתוב ונהורא עמיה שרא. וכזאת אשר תשאל ותבקש כנסת ישראל. עשית מצות התורה וחכמתה בל תהיה עוד לנו נובלות חכמה של מעלה רק נכספה וכלתה נפשם אל הקודש פנימה. ויאמרו שלח אורך ואמתך באור חכמה של מעלה וכונה האמתית בעשית המצות האר עיני שכלנו המה ינחוני יביאנו אל הר קדשך. וכמו שיורו גם דברי המדרש בענין יום הדין הלזה (ויקרא פכ"ט סימן ג') אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. וכי אין או"ה יודעין להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקינוס יש להם וכו' אלא שהם מכירים לפתות את בוראם בתרועה. אבל אימתי היא מקובלת לפני אדון כל היצור ה' באור פניך יהלכון. אם תשלח אורך ואמתך אם חכמתך העליונ' תעורר נפשנו להתקרב אליך. ואנחנו נבוא אל הר קדשך ויפתחו לנו שערי שחק להאיר לנו אור חכמה של מעלה. אז יאמרו עלינו אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון אכו״ר:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה