חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ
ספר חיי אריה דרושים · דרוש ז
מדרוש שדרשתי בבהמד"ר ״בני אמונה״ פה קראקא פ' חיי שרה שנת תרמ"ט לפ"ק שנתים אחר דכנותו.
את מוצא בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק בקש להכניס את הארון לבית קדשי קדשים ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה כ"ד רננות מן פסוק כי האומנם ישב עד ועתה קומה ד' אלהים (ד״ה ב' ו) ולא נענה. וכיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך וכו' מיד נענה וכו' ולמה נצטער שלמה ע"י שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול לך מאי בנה בניתי א"ר יעקב וכו' בנין בגוי בניתי (מד״ר במדבר פ' י"ד סימן י' ועיין שבת דף ל' ע"א).
על זאת יתפלא כל איש דורש להבין דברי חז"ל אשר תיארו בזה לפנינו אף בעת עשה שלמה בנין המקודש בו שכן חי עולמים. דבקו שערים בחפצו להכניס הארון לבית קדשי הקדשים. ואף כ"ד רננותיו לא הועילו וכל זאת היתה לו בשביל שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול אשר פירושו שם בצדו בנין בנוי בניתי. וכל משכיל יבין שיקשה לפי פשוטו דאם הבנין בנוי היה לשוא עמלו בוניו בו. וכי בכדי באו עושי מלאכה מארץ צור ועשו בו שבע שנים. וגם מה חטא יהרות נמצא עי"ז שאמר בנין בנוי בניתי שכן פירשו בנה בניתי. ולבאר דבריהם לפי שכלי הדל אומר להקדים מדרש הפליאה שהביא הכותב בהקדמתו לעין יעקב. בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל ה' אלדינו וגומר. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כלל יותר והוא את הכבש אחד תעשה בבוקר וגומר. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אנכי מראה אותך את תבנית המשכן ותבנית כל כליו וכן תעשו (שמות כ"ה) עכ"ד:
והן המאמר הלז כל המביע עליו יראה. כי נאמר מן החכמים ע"ד ההערה והרמז. לעורר לבות המשכילים בעם לרעיונות נשגבים ונעלים. הצפונים כתפוחי זהב במשכיות כסף באמרים האלו. וגם לשון כולל יותר שכל חכם הדורש מחכמי התלמוד פתח פתגמו. כונתו היתה להשכילנו בינה כי יש ענינים כוללים. אשר הם כעמודי התיכונים בבית התורה ולימודי המוסרי לאדם. ועליהם יסובו כל עניני הפרטים במעשים ומדות. וכן מצאנו (מכות דף כ"ג וכ"ד) שאמרו רז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני. בא דוד והעמידן על י"א בא ישעי' והעמידן על ו' וכו'. בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחיה. (חבקוק ב') שר"ל אשר כל המצות שנצטוו בהם ישראל על יסודות הללו הוטבעו והמה למו לקו ומשקולת. וכן נבינה במאמר פליאה הלזה. כי החכמים האלו ברצונם לאלף מוסרם לבני אדם אמרו להעירם על ענינים כוללים מהם ינבעו פרטי מעשים הנאותים. ופתח בן זומא ואמר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל ה' אלדינו ה' אחד. דהלא ידוע כי מה שאדם עלול לחטוא ויתעה מני דרך הישר לרוב בא כי ישכח עושהו. וכמו שלמדנו הרב רמ"א ז"ל באו"ח (סימן א') ואמר שויתי ה' לנגדי תמיד. זה כלל גדול בתורה. והביא דברי הרמב"ם ז"ל במו"נ (ח"ג פ' נ"ב) שאין דומה ישיבתו ודיבורו עם בני אדם כישיבתו לפני מלך ועאכו"כ אם ידמה בנפשו כי השכינה חופפת עליו וכבודו ית' מלוא כל העולם. ע"כ יירא ויפחד מלעשות מעשים פחותים למרות עיני כבודו. וכמו שדרש בר קפרא (ברכות דף ס״ג ע"א) איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך (משלי ג'). וע"ז ענה בן ננס ואמר מצאנו פסוק כולל יותר ואהבת לרעך כמוך. שתכלית תורה ומעשים טובים לזכך נפש האדם. וכמו שפירש הלל (שבת דף ל"א) לאותו נכרי שבא להתגייר שאמר לי' דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא זיל גמור כי אם האהבה קננה בחדרי האיש לכל בן אדם נברא בצלם בל יפול במהמורת השחתת המדות. אשר עליהם צעק הנביא הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע (ישעיה ו') כי הטעות וחילוף בין טוב לרע יחריבו עולם ומלואה. וע"כ בן אדם אשר חובתו לזכור את ה' תמיד ישום נגד עיניו להדבק במדותיו יתעלה מה הוא נקרא חנון אף אתה הוי חנון וכו' (ילקוט פ' עקב). אשר זה נכלל בפסוק ואהבת לרעך כמוך:
ושמעון בן פזי שאמר מצינו פסוק כולל יותר את הכבש אחד תעשה בבוקר וגומר. נראה לע"ד לבוא עד תכונתו ע"פ הצעה קטנה ואקדים ספור הש״ס בסנהדרין (דף ק"א ע"א) אמר רבה בב"ח כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה וכו' אמר להו ר' עקיבא לכך אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה וכו'. אמרתי שמא ח"ו קבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. אמר לו עקיבא כלום חסרתי דבר מן התורה כולה. אמר לו למדתנו רבינו כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז'). וצריך להבין למה לא ענה ר' עקיבא על שאלת ר' אליעזר כלום חסרתי דבר מן התורה כולה. מקרא קרית עמנו אין אדם צדיק וכו' שמלשון למדתנו רבינו יראה שהוא הוסיף חידוש בזה הכתוב אשר על ידו יהי פתרון השאלה למה באו יסורין על הקדוש ר' אליעזר ואען ואומר. כי הלא זה כמה חזות קשה היתה לי בהא דאיתא בנדרים (דף י' ע"א) ר' יהודה אומר חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב״ה מביא תקלה על ידם עומדים ומתנדבים נזירות למקום. וכ' שם רש"י בפי' שני שלא היו באים לידי שם חטא ותקלה שיתחייבו חטאת. ולפי השקפה ראשונה יפלא הלא מקרא מפורש אין אדם צדיק בארץ וגומר. אבל זאת יונח לנו אם נאמר דעל שגגת כרת שהיא תקלה גדולה וע"כ אף מכשול שלא בדבר אכילה לא בא על ידם (ועתוס' חולין דף ה' ובכמה דוכתי) אבל שגגת לאו ושאר עניני מכשולים כבר נאמר אשר לא ינוקה מהם כל בן אדם ילוד אשה. אבל ראיתי לאחד קדוש קדמון ה"ה הגאון רבינו סעדיה זלה"ה בספרו האמונות והדעות (מאמר ה') הרחיב הדיבור. ותאר מהות האדם השלם. ואמר כי מי שהתיישר לו לקיים כל מצות ואזהרות ולא קצר מאומה הוא שיקרא צדיק גמור אע"פ שבני אדם חושבים דבר זה שאי אפשר. אולם אני רואה שהוא אפשר דאם לא כן לא היה הבורא יתעלה מצוה על דבר שאין ביכולת איש אף גדול וצדיק הדור לקיימו. ואם תשאל הלא מקרא כתוב אין אדם צדיק וגומר ולא יחטא. לא אמר זה כי אם על היכולת כי אין אחד מן הצדיקים (נוצר לזה מתולדה) לעשות רק טוב אבל הוא בעל בחירה ויכול לעשות רע אבל הוא בורר הטוב ומגבירו עכ"ל רבינו הגדול חמדת כל ישראל לפני אלף שנים. ודבריו יתאימו עם פשטת דברי הפירוש שני ברש"י המובא:
אבל זאת יעמוד לנגדינו הא דמצינו בסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) איבעי' להו קבורא משום בזיוני או משום כפרה ת"ש מדאיקבור צדיקי. ואי אמרת משום כפרה צדיקי לכפרה צריכי. אין דכתיב אין אדם צדיק בארץ וגומר ולא יחטא. ומזה מבואר דהוראת הכתוב כפשטתו שכל אדם ילוד אשה עלול לחטא ולמכשול. ויראה שבזה נחלקו אבות העולם בשבת (דף נ"ה) אי יש מיתה בלא חטא ויסורין בלא עון. ואנו נאמר לפ"ז דלא תקשה שם קושית התוס' (ד״ה ארבעה). מקרא דאין אדם צדיק בארץ וגומר. שנאמר דאותו המ"ד דס"ל דיש מיתה בלא חטא יפרש הקרא אין אדם צדיק בארץ כס' ר' סעדיה דאין אדם אשר הוא הכרחי מתולדתו לעוב שלא יחטא. וכן הוא שם מסקנת הש"ס בשבת דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון. ולפ"ז יובן לעינינו הספור שם בסנהדרין כשחלה ר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לבקרו שאמר לו ר' עקיבא שאלו לא היה בצער היה מתירא פן קבל ח״ו עולמו. ואמר לו כלום חסרתי דבר מן התורה כולה שאהיה חלילה ראוי לעונש. ועי"ז ינוכו מזכיותי בעוה"ז. ע"ז ענהו ר"ע למדתנו רבינו אין אדם צדיק בארץ וגומר ולא יחטא. ופירושו שידע ר״ע כי ר"א רבו ס"ל בהבנת המקרא הזה כפשוטו שאין במציאות ילוד אשה שלא יחטא ואין יסורין בלא עון. וא"כ יהי' חביבין עליך יסורין כי על ידיהן שכרך גדול מאד לעוה"ב. ויתכן מאד מה שאמר לו למדתנו רבינו שפירושו שהאירות עינינו להבין הכתוב:
ואנכי הדל והשפל אחור במחוז מבעי למצוא פשר דבר עפ"מ שהראנו הרב בעל עקידה בידו הגדולה (שער פ') על הא שדרשו רז"ל נעשה אדם כשברא הקב"ה את האדם טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו שירה. מה עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם. הה"ד חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעי' ב'). וביאר הרב ז"ל שכונו באמרם זה. כי האדם ולא יחטא הוא קבוץ ההפכים בנושא אחד. כי הנקיות מכל חטא הוא דבר מיוחד ומסוגל אל הנמצאים העליונים די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. כי מצד הפשטם מהחומר ומשיגיו הנה שלמותם נמצא קיים בפועל ותמיד הם קולעין בתמימות פעולותיהם ולא יחטאו. אמנם אדם ילוד אשה אשר בעפר יסודו עם היותו נברא בצלם הנה שלמותו הוא כח בגשם. ושלמות כזה א"א שלא יפסק ולא יחלש אפילו ביותר שלם מאנשים אפי' משרע"ה אשר התמידו בו ניצוצי השפע יותר מכל זולתי השלמים. הנה א"א שלא יהי' פוסק עתות מעעות בעת התעסקו בצרכי החומר ההכרחיים. וההפסק הזה הוא חסרון במין האדם יעיד על הרחקו והבדלו משלמות האמתית. וזה כונת המדרש כי הלא דבר זר הוא לחשוב אשר מלאכי מעלה טעו באדם הלזה יצור האדמה לומר לפניו שירה לחלק לו כבוד אלדי רק פה לשון מלאכי השרת מושאל על המחשבות האנושיות אשר הם המלאכים המשרתים את פני השכל. בקשו לעעות במהות האדם ולחשוב שהכח השכלי אשר בו יהיה קיים כפי שפע אלוד הזורח עליו בלתי משתנה בעת מן העתים, ולמען העמיד האדם ילוד אשה על האמת שיכיר את עצמו ואת תכונתו אמר שהפיל עליו שינה והיא כינוי מיוחד להערדת פעולותיו וצרכי החומר והכירו היות שלמותו כח בגשם והוא מה שאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. אחרי שנשמתו הוא שלמות צורתו קשורה בנושא חומרו וזה יורה לשון אשר נשמה באפו כלומר השכל אלדי מוגבל בחומר. במה נחשב הוא. להיות כאלדים או להדמות אליו עכ"ל. ועפ"ז נאמר בתכונת האדם שבבחינת מה שהוא שכלי ונתנה הבחירה בידו להטיב מעשיו יש בו אפשרות שלא לחטוא במעשים גרועים ופעלות פחותות וכמו שהורנו בינה רבינו סעדיה ז"ל כי אין הבורא יתעלה בא בטרוניא על בריותיו לצוות להם ולהרבות תורה ומצות מה שאי אפשר שיקיימו. וע"כ ודאי נאמר שנתנה הבחירה ביד האדם בלי לעבור ולחטוא ולעשות מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וכשאמרו יש יסורין בלי עון ומיתה בלא חטא כונתם אף שלא חטא בפועל ולא עשה הבלתי נאות. אבל עוד יש מין חטא הוא מה שלמדנו הרב בעל עקידה ז"ל שאי אפשר לכל ילוד אשה מוגבל בחומר אשר יהי תמיד שופע עליו אור שכל אלוד בלי הפסק דבקות אל ה' יתעלה אף רגע. ובזה כל אדם אף היותר נעלה אי אפשר להשמר ולהזהר וכשהוא בקטנות שכלו הוא חטא וגרעון לעמת עת התגברות השכלי וכאמור. ועי' גם מו"ג בפתיחתו כי גם לאנשים השלמים לא יברק ברק השכלי בכל עת ובכל רגע:
ועתה נשוב אל המאמר בן פזי יאמר מצינו פסוק כולל יותר את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' שיעמיד אדם לפניו תכונתו ומצבו. כי הוא עלול לחטוא ולא יאמין בעצמו עד יום מותו. ולא יבטח בצדקתו. וע"כ צותה תורה קרבן בכל יום בבוקר ובערב שיהי' עיניו על דרכיו לבלי הכשל בחטאות. וכמו שאמרו לא היה לן אדם בירושלים וחטא בידו. תמיד של שחר מכפר על חטאי הלילה ושל בין הערבים על חטאי היום. והכל היה תלוי בתשובה אשר ע"ז תקנו המעמדות (תענית דף כ"ו) שהיו מכניעים בני ישראל ומשעבדים יצרם ומתענין ומתפללים שיקובל קרבנם ברצון. והיה להם לזכרון כי אם לא יזהרו במעשיהם עתה יאשמו. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. ורז"ל דרשו (סנהדרין ע"ז ע"ב) וכן תעשו לדורות. רומז בזה כי הן ידוע אשר המשכן ששם היה כבוד אלוד שורה כדכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה) שם היה מקום הדביקות המעולה והמשכן וכל כליו רומזים על השתלשלות בריאת העולמים ועל כל מעשה היצור. ושם המקום אשר ראוי ונכון לאיש חכם להסתכל ולחשוב לבוא להגיע אל המערה הרמה והמעלה הנאותה והדבקות באלוד אף שאי אפשר בלי הפסק כמו שביארנו. שאף אם נאמר שיכול הצדיק להשמר ולהזהר מחטוא בלי לעבור על הלכות התורה ומצות המעשיות. אבל שלא יפסק רגע שלא יברק עליו ברק השכלי אי אפשר. כדכתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי הלא נשמתו מוגבלת בחומרו ורצה השם ית' בהשראתו השכינה במקדש הוא המשכן המורה על הענינים הנשגבים הרוחנים יהיה לתכלית ולמטרה (אידעאל) אשר ירוצו צדיקים ולא יגעו. אף שאל המטרה הגדולה לא יגיעו בזה העולם. וע"כ נאמר למרע"ה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואח תבנית כל כליו וכן תעשו. וכן תעשו לדורות. טוב ההשתדלות לעולם בידכם נתן אף שהמערה מכם והלאה. ולפי שאמר בן פזי שזה כולל יותר את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' שיזכור האדם בכל עת כי הוא שקוע בחומר נמשך בחבלי עוני אל הארציית ופן יכשל ויחטא. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. כלומר דעת בן פזי המעמידה את כל תורת השלמות על רגל אחד שיוצא מביאור הכתוב את הכבש אחד וגו' היא הנכונה והקימת יען כל איש קרוץ מחומר אף היותר שלם ונעלה לא יאמין בעצמו עד יום מותו. ויעלה על לבבו כי כל עוד אשר רוחו שוכן בקרב גויתו. עוד לא נגמרה עשייתו רק השכלי יהי' מטרתו. וישום עיניו במשכן וכל כליו אשר שם פתוחים למול שטרי שחק שעריו. וכבוד ה' יהיה מאורו ככתוב ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות:
ואחרי נגלה לנו כל זאת. נפן אל המאמר מוצג בראש. ונבאר הא דמצינו בשבת (דף ל"א ע"א) אמר רבה ב"ר הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו בהי עייל. מכריז רי ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. שראוי לעורר דלפי ההשקפה דברי הני תרי חכימי דאורייתא סוחרים זה את זה. שרבה ב"ר הונא השוה את חכם התורה למי שמסרו לו מפתחות הפנימיות והיראה למפתחות החיצונות. ור' ינאי השוה התורה לשער והיראה לחדר הפנימי וגוף החצר. וכן הכריז חבל על דלית לי' דרתא וכו'. וכבר עמדו ע"ז המפורשים אולם ביאור הענין שכן מצינו שאמר הלל. אין בור ירא חטא (אבות פ"ב) שמורה כי לימוד התורה קודם ליראת חטא. ולעמת זה ראב״ד אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת (שם פ"ג). וגם אלו המאמרים נראים סותרים זא"ז (עיין של"ה בהקדמת הספר). ואמתת הבנת הדבר כך הוא. כי האדם בהתחילו לדרוך על נתיבי השלמות ורק נגעו מצעדיו באורחות התורה בלעדי לימוד הלכות והדינים המוסרים והתוכחות הוא כבור ריק בל יתכן לאמר עליו שהוא ירא חטא כי איננו יודע ענינה כלל. וע"ז אמרו אין בור ירא חטא מקודם ילמוד איש למען ישכיל אשר יעשה. אולם מי שכבר השתדל וטרח ויגע בתורה וקרא ושנה הרבה. והוא התחיל לעיין במושכלות והרים מחשבתו להבין ולהשכיל על כל דבר נעלם בתורת ה' ובכל טבעי היצורים. אז אם היראה בל תגביל מעוף מחשבותיו ובלעדה יהין ללכת על ברעיוניו. חכמתו בל תתקיים לטוב לו כל הימים כי יפול במהמורת הטעות וע"כ אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ולאיש כזה היראת חטא קדומה. ובלעדה על דרכיו יכשל. וכן הם דברי החכמים שם בשבת כי רבה ב"ר הונא דבר מאיש אשר כבר בא אל קצה השלמות בחכמה וחכמתו תאיר פניו לעיין ולהשכיל בפנימיות התורה. אבל אם בלי יראה ידמה כי יוכל להשען על בינתו ובלי לשמור חוקות וגזירות התורה ילך בדרכו למראה עין חכמתו. אמרו שאף את תשגה מאד תכליתו תגיע לו לאות וכשלון. כי האדם אשר נשמה באפו בעודנו מוסגר בחומר במה נחשב הוא אשר יוכל לילך דרכו לבדו בלי להכשל וכמו שאמרו במדרש (ב"ר פ' י"ב) הן אלה קצות דרכיו. אמר ר' הונא כל מה שאתה רואה קצת דרכיו של הקב"ה הן וכו' ורעם גבורותיו מי יתבונן (איוב כ"ו). אם על סידורו של רעם אי אתה יכול לעמוד על סידורו של עולם על אחת כמה וכמה. ויבואר ע"פ דברי החכם אשר המשיל האדם בתבל ושכלו הנגבל לאיש בא אל היכל המלך. אשר רבו חדריו עד אין מספר. והוא לא יוכל לראות רק קצתם ובאותם החדרים ימצאו דברים רבים אשר לא ידע תכליתם וערכם. אבל באמת הם נתונים בכונה ודרושים לכל חפציהם לשאר החדרים והאיש הזה תועה בל ידע מה להחל להשקיט המית נפשו לדעת לאיזה תכלית שמה סודרו עכ"ד. וכזה ילמדונו רז"ל במדרש. הן אלה קצות דרכיו אתה בן אדם כל מה שאתה רואה בעולם ותבין בעין שכלך הוא רק מקצת גבורותיו ואם על סדורו של רעם אין אתה יכול לעמוד על סידורו של עולם עאכו"כ כי כל דבר אשר לא יקיף אדם בשכלו ויתפסנו בהשגתו כולו רק מקצתו איך יוכל לעמוד על סידורו. ועל מטרת כל פרעי חלקיו. וזה שאמר הש"ס בשבת לפי ששכל האדם מוגבל לכן אף מי שנמסרו לו מפתחות הפנימיות מפתחות החכמה הנשגבה. אם לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות כלומר מפתחות יראת ה' שהיא ראשית חכמה. בהי עייל להבין ולהשכיל וכמו שאמרו (ברכות דף ז' ע"א) על מרע"ה בשכר ויסתר משה פניו שהסתיר פניו היקרים וירא מהביט אל האלדים זכה לקלסתר פנים להתרומם בבינתו עד רום המעלות התבונה. אבל לכל המון עם בני ישראל הכריז ר' ינאי וי מאן דלית לי' דרתא ותרעא לירחא עביד. כי אלה אשר בל ירימו נפשם לעיין במושכלות. להם הוא לימוד התורה העיקר למען ידעו את המעשה אשר יעשון ומשפטים יחיו במו כי אין בור ירא חטא להם תורתם רק השער להכנס בערקלון הם המעשים טובים ורצוים. ומי שלומד תורה שלא לקיים ושלא לעשות אשר אמרו עליו רז"ל שנוח לו שלא נברא (ברכות י"ז) עליו מכריז ר' ינאי וי מאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד:
ונבין ע"פ האמור דברי המדרש הצגנו בראש אם נתבונן מתמצית דרושנו זה. כי עיקר תכלית בנין המשכן והמקדש. למטן ידע אדם אף היותר נעלה כי לו רק מטרה רמה ונשגבה בה ירוץ ונשגב וככל אשר אני מראה אותך וגומר וכן תעשו לדורות. אבל האדם המוגבל בחומר אף אם יאיר עליו מאור הדעת שהם מפתחות חדרים הפנימים אם לא יירא ויפחד ולא יגביל מעוף מחשבותיו על דרכו יכשל. וע"כ בשלמה אף שהיה החכם מכל האדם אשר על פני האדמה. אבל טעה בחשבו כי מי שהתעלה בחכמה יוכל לבטוח בבינתו בלי לשעבד שכלו למצות התורה. וכמו שדרשו עליו (שמות רבה פי וארא) ופניתי לראות חכמה והוללות וגומר הפסוק הזה נאמר על שלמה. כשנתן הקב"ה תורה וכו' עמד שלמה והחכים על גזירתו של הקב"ה. אמר אני ארבה ולא אסור וכו' עד שאמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה. והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה אותה הבינה ואותה הדעת של הוללות וסכלות הי'. למה כי מה האדם שיבוא אחרי המלך אשר כבר עשוהו. מי הוא שיהי' רשאי להרהר אחר מדותיו של הקב"ה כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל עכ"ל. וטרם הבין כי כל אותה החכמה להחכים אחר גזירתו של הקב"ה היא של סכלות טעה בזה שלמה שאמר בנה בניתי בית זבול לך בנין בנוי ונגמר בניתי ועלה בדעתו אשר האדם יוכל להשלים נפשו ושלמותה תהי נגמרת ועשויה. ויכול להתעלם עין מן מטרה רמה ונשבה אליה ירוץ צדיק תמיד ואליה לא יגיע וזה היה לו מפני שנמסרו לו מפתחות הפנימיות אבל מפתחות החיצונות שהם היראה מלהרהר אחר מדותיו של הקב"ה לא נמסרו לו בתחלה כשרצה להחכים אחר גזירתו של הקב"ה. וע"כ אמרו את מוצא בשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק בקש להכניס הארון לבית קדשי קדשים ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה להראות לו כי אף אם נמסרו לו מפתחות הפנימיות של החכמה אבל מפני שאין בידו מפתחות החיצונות של היראה בהי עייל וזה המובן באמרו דבקו שערים זה בזה עד שאמר ה' אלדים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (ד"ה ב' ו'). הזכיר לו חסדי דוד שהיה עבד ה' שומע בקול דברו לכל אשר יצונו וכמו שאמר דוד יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש (תהלים קי"ט) שהלך בתמימות הדעת אחר ציויו של הקב"ה מיד נענה. וכן גזר שלמה בסוף ימיו ואמר מה האדם שיבוא אחר המלך אשר כבר עשוהו. מי הוא שיהי' רשאי להרהר אחר מדותיו של הקב"ה כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל. אף אתם אהובי אחרי בניתם בנין המפואר המקודש לה' הזה אל תאמרו בנין בנוי בניתם וכבר עשיתם דיכם במלאכת הקודש. רק תשימו עין על התכלית בנין בית המדרש. שיהיה הבית נכון ונשא לעבודה ולתעודה. להבין ולהורות ללמוד בו ולהגות ותהינו לעלות אל המטרה הרמה והנשגבה אשר אליה ירוץ בן אדם השלם ואליה לא יגיע. ויקוים בכם ככל אשר אני מראה אותך וגומר וכן תעשו לדורות: