אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש ו

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש ו

דרוש ה לצדקה

לתורה וגמילות חסרים.

אמר ר' יוחנן משום ר' בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור (ישעו' ל"ב) אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד (הושע י') ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ"ה) וכו'. (ע"ז דף ה' ע"ב).

טרם כל שיח נעיר בדברי הש"ס שאמרו שבזמן ישראל עוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם. הלא' אם יש לאדם ממשלה ושלטון על דבר ודאי שוב אינו מסור בידו. ויש אף שהוא אינו מסור ביד רעהו אבל לא יחזק כחו עליו שיהי' האחר נתון תחת ידו. ואם אמרו שבזכות התורה וגמ"ח יצרם כבר מסור בידם הלא ממילא נשמע שאין הם נתונים תחת משטר יצרם הרע. והי' להם לומר אין הם מסורים ביד יצרם ואף יצרם מסור בידם. ולמען הבין דברות קודש מפיקים נוגה ואור חיים בתהלת לימוד התורה אחוז בהע ושש עם הצדקה וחסד נדבר במעלת הצדקה כפי אשר יורונו דעת כתבי הקדש ומאמרי חז"ל. ואתחיל להבין במקרא שכתוב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגומר (בראשית ט"ו). שראוי לעורר על החילוקים שמצינו בתורה לענין כריתת ברית כביכול בין ה' ובין נבראיו שבפרשת נח אחר המבול כתיב ויאמר אלדים אל נח וגו' ואני הנני מקים את בריתי אתכם וגומר ויאמר אלדים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ (בראשית ע'). ועתה נחזה שני שינוים בלשון הכתוב כי שם בנח נאמר קשר הברית בין אלדים ובין היצורים בלשון הקמת ברית. הנני מקים את בריתי וגומר. ובאברהם נאמר לשון כריתת ברית. ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגומר. ועוד יש חילוק ושינוי כי אצל הקמת ברית. נאמר השם אלדים ב"ה ואצל כריתת ברית יאמר ה' ההוי"ה ית' וית'. וכ"ז ראוי לשות לב ולהתעורר עלי':

ואמרתי להבין הענין כפי מיעוט בינתי. דהלא ידוע מספרים הקדושים שיש ג' מיני השגחות אשר בהן ה' יתעלה מנהיג העולם. השגחה טבעית שינהיג את בריותיו כפי חקי היצירה אשר נטע בעולמו. או השגחה נסיית לטובה אשר זכו כי ישגיח עליהם לרחמה ויסתירם בצל כנפיו להגן עליהם. או אם חטאו ועוו וסרו מני הדרך אזי יגזור עליהם להמם ולשחתם וישקיף עליהם לרעה כמו שהי' בדור המבול והפלגה ואנשי סדום. וחז"ל כוונו להאיר עינינו במאמר קצר וצח להבין ההבדל בין השגחה הטבעית והשגחה הנסיית לטוב. והוא אמרם (סנהדרין דף ל"ט ע"ב) ר' אלעזר רמי כתיב טוב ה' לכל. וכתיב טוב ה' לקויו. משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו כשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים. ופירש"י ז״ל כשהוא משקה אינו מונע מים לילך לרעים ולטובים לפי שאינו אלא טורח אחד לכל. וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים. כך הקב"ה זן טובים ורעים. בדיבור אחד ממלא את העולם כולו טובה. אבל כשבא להגן מן הפרעניות ולשלם שכר אינו אלא לקויו ע"כ. ור"ל דהשגחת ה' ע"פ חקי הטבע ששם בבריאה נתונים המה לכל בין לרשעים בין לצדיקים. החמה מאירה לטוב ולרע וכן הגשמים מטיבים לכל מין האדם ואף את מי שלא יזכה את ארחו. וכן אמרו [תענית דף ז' ע"א] אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאלו תחיית המתים לצדיקים ואלו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים. ועל השגחה הטבעית המטיבה לכל נברא בין הגון בין שאינו הגון נאמר טוב ה' לכל. אבל השגחת ה' הנסיית להגן מן הרע. ולשלם טוב לעושי טוב עין ה' רק אל יריאיו תכונן ואת אוהביו שומרי מצותיו מצרה יחליץ וע"ז נאמר טוב ה' לקויו:

ועל פי האמור יובן לנו בתורה חילוק לשון הכתוב בהבטחת טובה הנאמר לנח ובין הנאמר לאדוננו אאע"ה. כי המבול אשר היה תשלומים וקיבול עונש לדר מרי עבור חטאם ומרדם והיתה אז השגחת ה' לרעה על מין האדם. הלא אז הסיר השם ית' חקי הטבע משימושם כמבואר בגמרא ומדרשים והיה הירוס העולם. ואחרי אשר נשוכו ונחו מי המבול ורצה הקב"ה בקיום התבל ומלואה וגזר אומר שיתקיימו חקי הטבע ככתוב. עוד כל ימי הארץ וגומר קור וחם וגומר לא לא ישבותו (בראשית ח') בלי להכות עוד כל חי ובלי להרוס עוד מוסדי הבריאה כתוב בהבטחתו יתעלה לנח. ויאמר אלדים אל נח ואני הנני מקים את בריתי וגומר כלומר השם אלדים שמורה תקפו וממשלתו בעולם כפי חקי הבריאה הנני מקיים את הברית הזאת ביני וביניך שלא יסורו חקות הטבע. ואף אם בני אדם יסורו מני הדרך לא אוסיף עוד לשחת כלם בהשגחה נסיית לרעה כאשר עשיתי. כי טוב ה' לכל כשהוא משקה ומשפיע טוב טבעי כשמש וגשמים לרשעים ולצדיקים בלי הבדל ישפיע. כי האלדים מושל על הטבע יקיים הברית בינו ובין כל חי שיהיו למו קיום בעולם. אבל בעת בחר לו האל יתעלה את אברהם והציב לו בית נאמן קים לעד שיקום מחלציו עם סגלה עם נבחר מכל העמים להורות למו אמונת ה' ויחודו בעולם זכה לכריתת ברית את ה'. כי הראה לו במעמד בין הבתרים הגליות וד' מלכיות הן הן גבורותיו הן הן נפלאותיו שמתקיימים ישראל בין האומות (עיין יומא דף ס"ע). והבטיחו אשר הקב"ה ישים עין השגחתו עליהם להצילם מכל אסון וכליון ויפדם מיד כל העריצים הקמים עליהם עד היום הזה. כי טוב ה' לקויו ועליהם נאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית:

ובספר העקרים (מאמר רביעי פרק מ"ה) ביאר בארוכה ענין כריתת הברית הזאת אשר לכן כרתו את הבעל חי לשני גזרים ועברו בין בתריו להראות כי כמו שני חלקי הבע"ח היה האחד מרגיש כשכאב לשני כן שני האוהבים מיום כרתם את הברית נעשו כגוף אחד אשר כל אחד ישתתף בצרת רעהו. ע"ז הראה השם יתעלה לאאע"ה בברית בין הבתרים את ד' הגליות. והנה אימה חשיכה נופלת עליו. פן חלילה יאבדו בניו בין האומות ולא תהי' למו תקומה אחר נפלם כמו שכמה אומות נגזרו מארץ חיים. ע"ז נאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וכתוב שם ההוי"ה ב"ה שם הרחמים ומורה על השגחה נסית לטובה וכריתת הברית היתה לאות עולם בינו ובין בניו שיהי' עמם בצרה (עיין מגילה דף כ"ט ע"א) כי טוב לקויו אשר יפרוס על עמו סכת שלומו להצפינם ביום רעה. ותחת צל כנפיו יחסיון סלה. ובזה הונח לנו שינוי לשון הכתובים שנאמר בכריתת הברית עם נח ועם אברהם אבינו ע"ה. וכאשר צוהו על מצות מילה ונתנה לאות ברית בינו ובין בני ישראל נאמר והקמתי את בריתי וגומר להיות לך לאלדים ולזרעך אחריך (בראשית י"ז). וכמו שפירש"י שם והקימותי את בריתי ומה היא הברית להיות לך לאלדים ולעבדי ולשמור מצותיו ושם לא ידבר עמנו מהשגחה נסיית לטובה וע"כ אמר שם אלדים והקמת ברית:

ואם למדנו שהועילה לנו הברית אשר כרת ה' את אברהם אבינו כי לא נכחד קימנו עד היום הזה. נדע כי זה הי' בסבה כי נחלנו מאבותינו מדות הנאות שהיינו רחמנים וגומלי חסדים כמו שמורה פשטת הכתוב שיאמר לפני הפיכת סדום. וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגומר ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגומר. אשר יקשה בראשית ההשקפה למה בהודיע ה' את אברהם אשר הוא עושה לסדום ובנותיה. נאמר ואברהם היה יהי' וגומר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגומר ורש"י ז"ל הביא דברי אגדה שאמרו זכר צדיק לברכה כיון שהזכירו ברכו. ויראה לי שירמז בזה אשר זאת תעמוד לנו ולבנינו שלא ישפוך ה' עלינו חלילה חמתו כמו שהי' על סדום ובנותיה כי עליהם היתה נתכת החמה יען היו רעים לשמים ולבריות וכמו שדרשו רז"ל מקרא הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה היינו צעקת ריבה שנתנה פתה לעני והרגוה. ונאמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגומר ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל י"ז) אבל בישראל אף בעת נפלם משמים ארץ ובצע ה' אמרתו על בית ישראל אמרו (סנהדרין דף ק"ד) כתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכי משא פנים יש בדבר. אר"מ מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום דאלו בסדום יד עני ואביון לא החזיקה ואלו בירושלים ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. שמדת הרחמנות וגמילות חסדים לא סרה ולא תסור מאת עם ישראל עד עולם. ולזה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה אני מודיעהו את אשר יקרה בזה לסדום עונש על מרים ועל פשעם ואברהם היה יהי' לגוי גדול ועצום אשר ישאר נצח. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגומר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ובזכות הצדקה יקוים זרעו לעד:

ואחרי ראינו גודל מעלת הצדקה ומדת החמלה והחנינה לעם ישראל. שוב נחזה להבין בין במאמר הצגנו בראש שאמרו שאם ישראל יהיו עסוקין בתורה וגמילות חסדים יצרם מסור בידם וכו'. ואקדים מאמר המוקשה מאד לבוא עד תכונתו והוא בפ"ק דע"ז (דף י"ז) גבי עובדא דמייתי הש"ס שנתפסו ר"א בן פרטא ור"ח בן תרדיון למלכות. וא"ל ר"ח אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואין אני ניצל שאני לא עסקתי אלא בתורה בלבד ואתה נתפסת על ה' דברים ואתה ניצל שעסקת בתורה ובגמילות חסדים. וכדרב הונא דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד (בלא גמילות חסדים) דומה למי שאין לו אלוד שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת (דברי הימים ב' ט״ו). ופי' התוס' דהוכיח הש"ס מדכתיב בסיפא וללא תורה מכלל דברישא קאמר אף שיש בו תורה הוא דומה כמי שאין לו אלוד. ומאמר זה כפי השקפה ראשונה קשה להבינו מדוע חרצו משפט כזה על מי שעוסק בתורה בלבד הלא תורת אלדיו בלבו ולמה ימעדו אשוריו. והן אלמלא הביאו מאמרם על האי דר"ח בן תרדיון הייתי יכול לומר שמאמרו של רב הונא יסוב על אלה שעוסקין בתורה שלא לשמה ולקנתר מגמתם או שעוסקין על מנת שלא לעשות שנוח להם שלא נבראו (עיין ברכות דף י"ז ובתוס' ובירושלמי פ"ק דברכות הל' ב') אבל הס כי לא להזכיר זאת בזה המאמר. כי הלא נזכר שם הקדוש ר' חנניא בן תרדיון אשר הקהיל קהלות ברבים להמרות גזירת הרומאים. וכשגבר אויב ותפשו אמר כאשר צוני ה' אלדי עד שכרכוהו בס"ת ושרפו אותם יחד באש. כמבואר שם בש"ס (ע"ז דף י"ח ע"א). ומעתה תגדל הפליאה למה הביאו ע"ז המעשה של האיש הדגול מרבבה הקדוש ר"ח. הא דרב הונא דכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוד. ובסוף פ"ק דב"ק (דף י"ז ע"א) אמרו דגדול הלימוד שמביא לידי מעשה וכו' ומשני הא למיגמר הא לאיגמרי ופירושו ללמד לאחרים עדיף ממעשה. ויקשה ר"ח בן תרדיון שהיה מקהיל קהילות ולומד לאחרים והיה מן השרידים אשר ה' קורא. ומה כוונו חז"ל בזה שהביאו שם מימרא דר"ה דכל העוסק בתורה בלבד וכו':

ואשר לבי אומר לי בהבנת הענין הוא דהא שם בע"ז (דף ד') אמרו דתורה דכתיב בה אמת לא עביד הקב"ה לפנים משורת הדין. ור"ל שבאותן שעות שרמזו בסודם סוד ה' ליריאיו שהקב"ה כביכול עוסק בתורה לא יצא ממדת הדין. והן ראיתי מובא בשם ספר, תורת חיים על זה שאמרו במנחות (דף כ"ט ע"ב) שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה עתידות על ר"ע שיהי' שוקלין בשרו במקולין והתפלא משה ואמר זו תורה וזו שכרה. וענהו כך עלה במחשבה לפני. ופירש הת"ח שר"ל אשר השם ית' דן את הצדיקים כפי שהיתה המחשבה בעת בריאת העולם שעלה לפניו יתעלה לברוא העולם במדת הדין וכשראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. וזהו לכל המון רבבות עם אבל ליחידי הדור אתם מדקדק הקב"ה כחוט השערה. ולכן אלה שעוסקין בתורה דינם קשה יותר והוא כמו שאמרו חבר אין צריך התראה (סנהדרין מ"א) כי תורה דכתיב בה אמת לא עביד לפנים משורת הדין. ויש לקרב אל הדעת למה נשתנה דינם של צדיקי עולם להענש בתוקף עפ"מ שאמרו חז"ל (ב"מ דף ל"ג ע"ב) דריש ר' עילאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשו להם כזדונות שת"ח לרוב חכמתו צריך יותר להיות נזהר בכל דרכיו שלא יצא מכשול מתחת ידו ולכן נענש לפי הדין ולא לפי מדת החסד אף אם עוסק בתורה:

והן הרמב"ם ז"ל בסוף מורה נבוכים ביאר בארוכה דבכל עת תחול ההשגחה על האדם אז לא יפחד מפגע כי לא תאונה אליו רעה וכמאמר הכתוב כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי (תהלים צ"א). וכן יכנה הכתוב הסתרת הפנים וסור ההשגחה מן האדם כאלו אין לו אלוד וכמו שנאמר על כי אין אלדי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דברים ל"א) עכ"ד. ועפ"ז יובן מה שאמר ר"ח בן תרדיון לר"א בן פרעא אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואין אני ניצל כיון שלא עסק אלא בתורה בלבד לכן בל יזכה בעידן ריתחא שהיתה אז נזירת הרומאים על ישראל תקיפה אשר ה' יצילו. ומביא הש"ס הא דרב הונא דכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוד. דהיינו שבקל תוסר ממנו ההשגחה ולא עליו ישפע חסד אלוד רק יהי' נדון כפי מיצוי הדין כי הש"י מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה לדונם כפי שעלתה במחשבה לפניו לברוא העולם במדת הדין אבל ר"א בן פרטא שעסק גם בגמ"ח נחמהו אשר בל יפחד ממגור אויב מסביב וכמו שדרשו רז"ל (מובא בפרשת דרכים) על קרא דהשקיפה ממעון קדשך בוא וראה כמה גדול כחה של צדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים שהרי כל השקפה שבתורה הוא לרעה שנאמר וישקיפו על פני סדום וכו' חוץ מזו שהיא לטובה ללמדך שגדול כח של מתנת עניים שמהפכת מדת הרוגז למדת רחמים עכ"ל. ע"כ זכה ר״א בן פרטא שתחול עליו מדת החסד לשמרהו מכל צר ואויב ולקיים בו קרא טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו וכמו שהבטיח הקב״ה לאברהם בברית בין הבתרים שכרת עמו הברית אשר בכל צרתם לו צר. והכל היה בזכות הצדקה ככתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. שהצדקה בכל עת מהפכת רוגז לרחמים:

וכהאמור ינוח לנו להבין דברי חז"ל ויוסר מה שעמדנו בראש שאמרו מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם. והוא ע״פ דברי חז"ל (ב"ב דף ט״ז ע"א) אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין. אמר לפניו רבש"ע בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת צדיקים (ע"י יצר טוב) בראת רשעים (ע"י יצר הרע לפיכך אין מי ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין רש"י שם). ומאי אהדרי לי' חבריו דאיוב אף אתה תפר יראה וכו' ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין. שהיא מבעלת את הרהורי עבירה כדאמרינן בקידושין (דף ל' ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולים להציל עצמן (רש"י ז״ל שם) ויאמר ע"י עסקם בתורה אם אבן הוא היצה"ר נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ ויצרם מסור בידם. ובל תהי' מתוחה עליהם חלילה מדת הדין לדקדק עמהם על כל מעשיהם כמו שהוא מי שעוסק בתורה לבד שדומה למי שאין לו אלוד. ולמען ישגיח עליו לרחמה להצילו מכל נזק ע"כ ייעצו לחבר עם התורה העסק בגמילות חסדים בין איש לרעהו שהיא המהפכת מדת הדין לרחמים ובזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם כי התורה מתשת כחו של היצה"ר. ולבל יפחדו כי העוסק בתורה לא עביד לי' לפנים משורת הדין ופן ידקדק עמו כחוט השערה. ע"כ אמר וגם אין הם מסורים ביד יצרם ע"ד שאמרו שם בב"ב הוא שטן הוא יצה"ר הוא מה"מ יורד ומתעה. ועולה ומרגיז. נוטל רשות ונועל נשמה. אבל בזכות הגמילות חסרים אין שליט בהם לרעה כי גדול כח של מתנת עניים שמהפכת מדת הדין לרחמים וה' ממכון שבתו ישקיף עליהם לטובה להצילם מכל צער ונזק כי טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו. ויזכור את בריתו את אאע"ה יען ישמרו דרך צדקה ומשפט. וזה יקיימם וירומם סלה. ה' יזכנו להיות מן ההולכים לפניו בתום לבב והיה מעשה הצדקה שלום והשקט ובטח עד עולם אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה