חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ
ספר חיי אריה דרושים · דרוש ה לצדקה
שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד (תהלים מ"ט) רבנן אמרי מפני מה הוא ממשל כל באי עולם לחולדה. מה חולדה גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת אף בני אדם כן (ירושלמי שבת פ' שמונה שרצים). ונראה לפרש זא המאמר בהקדים דברי ירמי' קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל (ירמי' י"ז י"א). ופירש"י ז"ל ע"פ התרגום יהי נבל מתקרי רשיעא. וצריך להבין מדוע כינה הכתוב פה את הרשע בשם נבל וגם יקשה למה באחריתו דוקא יהי קרוא נבל. והנ"ל בזה ונבינה בתוכחות הושע שאמר כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא (הושע י"ב). ורש"י ז"ל פירש טוב לך אם אמרת בלבך כל ממוני לא יהא בו ספוק לכפר על עוני אשר חטאתי. ולפ"ז יתבאר לשון לא ימצאו כמו לא יספיקו אבל יקשה כי העצה ההוגנת כי טוב אם יאמר בלבו אשר כל הונו לא יועילנו ביום עברה חסר מן הכתוב. ואשר יראה לי הוא אם לתור במחוז מבעלו ונראה באנשים ישנם רודפים אחר בצע כסף ולהוטים להשיג עושר בכל אשר תמצא ידם בגזל ועושק רבית ונשך. אונאת יהודים או אינם יהודים. וכאשר ידעו כי הרעה נגר פניהם כי יהיו נבזים ומשוללי הכבוד בעיני כל איש ישר הולך ידמו בנפשם נצבור כעפר רב כסף והון עתיק נרבה. ויאמר כל אחד בלבו עוד תבוא עת להטיב מפעלים לפני בני אדם ולמועד ומועדים אטיבה דרכי ורבים לי יחניפו ויהללו מעשי בשער:
וזה שהוכיח הושע בני דורו כנען בידו מאזני מרמה וגו' הסוחר הזה אין לו איפה והין צדק רק מאזני מרמה לגזול ולהונות בני אדם. ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. למען יצטדק יאמר בקרבו האיש תככים אם אתעשר ואמצא לי הון רב. כל יגיעי אשר לא ימצאו לי עון אשר חטא. זאת תהיה מגמתי ויגיעתי ונקיתי מפשע רב בעיני בני אדם שלא ימצאו בו העונות והחטאים. כי אעשה מעשים מפורסמים וטובים בעיני הבריות להתפאר ובזה ארגיע רוחם ולא ימצאו בי עון אשר חטא כי הראשונות ישתכחו מעיר ולא יזכרו עוד. ובהשלמת הרעיון הזה יאמר הנביא ירמי' קורא דגר ולא ילד כמו העוף קורא שהוא רובץ על ביצי עוף אחר ומחמם אותם והביצים ההם לכשיקבעו ויצאו האפרוחים לא יהי' כמו בניו שילכו אחריו אלא יעזבוהו ולא יכירוהו (רד"ק) כן עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל. אם יקוה אשר ע"י עושרו ישיג יקר ותפארת מבני אדם ואשר השחית בדרכיו ייפה במעשיו להתפאר בעיני אנשים לשוא יהי' כל יגיעו. תכליתו הנרצה לו לא ישיג כי יהי מוכרח לעוזבו בחצי ימיו ובאחריתו יהי' נבל. קרא פה את הרשע נבל כי נבל הוא פרי שלא נגמר כמו ששנינו (ברכות דף מ') ועל הנובלות אומר שהכל מאי נובלות תמרי דזיקא שהרוח משירם טרם יתבכרו. כן יהי בהעושה עושר ולא במשפט יעזבנו בחצי ימיו בלי יבוא אל המטרה וע"כ יהי באחריתו נבל:
ויובן לפי האמור דרשת הירושלמי הנ"ל כי ירים המשורר קול עוז נגד אלו הבוטחים על חילם כי כחם ועוצם ידם יעש להם חיל רב וברוב עשרם יתהללו וכשישיגו עושר ויצברו אוצרות כסף יתהללו. ידמו בנפשם כי יהיו לתהלה ולשם בארץ וירה חצי מהתלותיו אליהם ויאמר מה לכם לבטוח על שקר לבלתי הועיל. האזינו כל יושבי חלד אתם בני אדם המשולים לחולדה מה החולדה מגררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת שעושה פעולת הריק והבטלה. כן אתם מה לכם כי נזעקתם וכי תאספו המונים המונים לא יועילו לכם אוצרות רשע להשיג מאויכם כבוד המדומה. גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון גורל אחד למו ואם בחצי ימיו יעזבנו עושרו מה הוא לו ומה מועילו כי ה' מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה (איוב ה') ועצת ה' היא תקום (משלי י"ט) רק עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. (סנהדרין דף כ"ו ע"ב):
וכהאמור יאורו לנו דברי המדרש (ב"ר פ' מ״ד סימן ג') שדרשו על קרא רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת (משלי י"א) רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו שקר. וזורע צדקה שכר אמת. זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח). והוא כאשר עוד נבחין ונרגיש בנפשנו ההבדל בין מעשה שיעשה האדם בעניני העולם למלאות עונג גופני ובין מה שיעשה העוב האמתי לעשות רצון קונהו ית', כי בעניני העולם הלא בכל עת אשר יעמול וישתדל להשיג התכלית הנרצה לו אין לו רק עמל ומפח נפש. כי אף מי שיבנה לו ארמון נשגב עם כל שכיות החמדה בעת הבנין וההתעמלות עוד לא ירגש שמחת תכליתו אשר אליה יתאווה רק כעבד ישאף צל יקווה כי יראה הדר פעלו אח"כ כשיגמרנו. לא כן בעשיית המצות למען קנות קנינים האמתיים לשלמות נפשו אף בעת העמל וההשתדלות עוד טרם עשותו דבר רק דקא אזיל לדבר מצוה הוא קונה שלמות וישיג טוב התכלית לקיים מצות בוראו. ובזה יפורש הכתוב ויצונו ה' אלדינו לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה (פ' ואתחנן) אמר מלבד שיהי' טוב לנו כל הימים שזה מורה על שכר הרוחני בעולם שכולו טוב. וכמו שפי' הרמב"ם ז"ל במו"נ (חלק שלישי פ' כ"ז) עוד אף בעת עשיית החקים יען נדע כי הם ציווי אלוד יהי' לנו לטובתנו לחיותנו כהיום הזה. וכמו שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח) שגם בעת העשיה וההשתדלות ימצא חיות נפשי כי הוא עמל ומקבל שכר אף על הזריזות וההכנה למצוה כי עצת ה' היא תקום. וכמו שדרשו רז"ל בסנהדרין כנ"ל עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם. אף המחשבה לדבר מצוה מביאה תועלת ותכלית קיימת:
ונבינה במדרש הנ"ל שיאמר כי הרשע מלבד שבעת עשייתו והשתדלות לדבר רע אין לו בזה שמחת נפש ותענוג אמתי כמו שהוא בכל המעשים הגרועים תהיה תקותו להשיג תכליתו נשארה מעל. כמו עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וגומר. וכן זה נמרוד אשר אמר בחפזו להדמות לעליון ויתנשא למרות עיני כבודו ית' בהשליכו אדוננו אאע"ה לכבשן האש. היה רשע עושה פעולת שקר שאף פעולותיו הי' שקר כי נתקדש שם שמים ע"י אברהם ושחה גבהותו ותשפל לפני הדר גאונו. ולעמת זה יציב תמונת אברהם ויאמר עליו. זורע צדקה שכר אמת שנא' למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. יען שתל על תלמי לב בניו אחריו נטעי נאמנים לעשות צדק ומשרים והחסד והחנינה המה המדות בם יתפארו צאצאי אברהם ולא סרו ולא תסורנה מהם עד עולם. ובזה יתדמה לפולח ובוקע בארץ ויזרע זרעו אם אף על עת הזריעה היה לו שכר אמת כמו שיאמר הכתוב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (משלי כ"א) אף בעת שרודף ומכין עצמו לעשות צדקה וחסד גם אז ימצא חיים ושכר אמת צדקה וכבוד מאת ה':
עוד יאמר לע"ד בדרוש הכתובים זורע צדקה שכר אמת. ורודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. אם נזכירה מה שדברו רז"ל בשבח הנותן צדקה לארנקי של צדקה שאין העני מתבייש לטול שנוטלה ואינו יודע ממי נוטלה נותנה ואינו יודע למי נותנה (עיין ב״ב דף י' ע"ב). ויראה להבין עוד טעם במעלת הנותן צדקה לארנקי של צדקה אם יוסדו חבורות נאמנות לגמילות חסדים וביקור חולים והלבשת עניים ודומיהם כאשר נמצאו רבות בעירנו קראקא יצ"ו ת"ל. והוא עפ"מ שפירשתי הא שדרשו רז"ל בסוטה (דף י"ד ע"א) אחר ד' אלדיכם תלכו (דברים י"ג). וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו' אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים וכו' אף אתה הלבש ערומים וכו' וכן אמרו בילקוט (פ' עקב) ללכת בכל דרכיו אלו הן דרכי המקום ד' ד' אל רחום וחנון וכו'. וכי אפשר ליקרא בשמו של הקב״ה אלא מה המקום נקרא חנון אף אתה הוי חנון מה הוא נקרא רחום אף אתה הוי רחום. ויראה באור מאמרים אלו הנחמדים כי הנה יש שני מיני צדקות אם איש רואה חבירו נגוע ומעונה ביסורים ותחלואים ונכמרו רחמיו עליו כי לא יוכל לחזות בצרת נפש אחיהו בהתחננו אליו ויעניקהו מתנת ידו כיד ה' הטובה עליו. ואם כי זאת היא מדה טובה אבל נקרא האיש חומל שממציא עזר לעני בשעת דוחקו ולא עושה צדקות כי הוא איננו עושה פעלת הצדקה בפעלה שכלית רק נתפעל מן הרחמנות אשר נתעוררה בקרבו בשמעו אנקת אביונים. לא כן מנת גבר חכם בעוז אשר בעוד לא חזה אסון רעהו ומצוקתו יכוין לבבו להקים עזרתו לכל איש מדוכא להושיעהו מעוניו זה האיש איננו מתפעל רק פועל פעלה שכלית בצדקה זה הוא כמו הנותן זריעתו במעבה האדמה למען יקצור ברנה וישא אלומותיו בעת האסיף. ועליו יאמר זורע צדקה שכר אמת שזו היא הצדקה המעולה והמשובחת. והן ידועים דברי הרמב"ם ז"ל במו"נ (ח"א פנ״ד) בהשכילו להבנינו ענין י"ג מדות של רחמים ויורינו בינה שחלילה לנו לתלות הפעליות והתרגשיות כמו שיורה בהשקפה ראשונה לשון רחום וחנון וכו' בחק ה' יתעלה. רק כלם הם פעלות יוצאות מחכמתו הנשגבה אשר אין לה חקר בהן ינהג עולמו כתבונתו. ורק אלינו יתראו המעשים שיתהוו ברצונו ית' כהפעליות ונקראים רחמים וחנינה. ועפ"ז יובן מה שדרשו רז"ל מקרא אחר ה' אלדיכם תלכו. ושאלו וכי אפשר לאדם להלוך אחר שכינה אלא הלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים וכו' ומה הוא נקרא רחום רצונם לומר כמו שרחמנותו יתעלה על הברואים הוא בלא הפעליות רק יוצאת מגבורת החכמה כן אתה בן אדם קרוץ מחומר אבל עליך זרוע שפעת אור השכל הדבק במדותיו. וכפי כחך וערכך תהי' חנון בפועל ולא נפעל מהתרגשיות הנפש. וע"כ יקרו בעינינו אלה החבורות הנכבדות אשר יתאחדו להכין עזר ותרופה ומלבושים לעת קרה בעוד מועד טרם ידפקון העניים על פתחיהם ועוד לא נפעלה נפשם מצעקת האביונים. יחזיקו במדת אברהם אבינו ע"ה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ויהיו נקראים עושי צדקות וחסד כי ילכו בדרכי ה' לעשות צדקה ומשפט בפועל ותבונה. ורודף צדקה. בעוד שלא ראה לפניו האומללים אשר עיניהם נשואות למתנתו הוא רודף אחר הצדקה ויעשנה כפי תבונתו וחכמתו. ימצא חיים צדקה וכבוד: