אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש כ

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש כ

דרוש יט

ובו נכלל קצת אמרים מדרוש שדרשתי בביהכנ״ס ר' אייזק ר' יעקלש ז"ל ביום פטירת המיסר חנ"ל בש"ק ס' שלח שנת תרמ"ז פה קראקא. א"ר יהודה בר שילא אד"א א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן. הכנסת אורחים וביקור, חולים. ועיון תפלה והשכמת בהמ"ד והמגדל בני' לת"ת. והדן את חבירו לכף זכות והקשה הש"ס והא תנן (ריש פיאה) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום לבין אדם לחבירו. ות"ת כנגד כולם. הני אין מידי אחרינא לא. הני נמי בגמ"ח שייכי לישנא אחרינא הני בהני שייכי (שבת קכ"ז).

והנה יפלא בעיני כל הרואה. איך יתאימו כל הני ששה דברים טובים ובפרט זה של עיון תפלה דקחשיב ר' יוחנן שיהי' שייכים ונכללים בהני מילי של המשנה בפאה. ורש"י ז"ל מחק הגירסא מלשון הראשון בש"ס הני נמי בגמ"ח שייכי. אשר יהי' פירושו שכל הני דקחשיב ר' יוחנן נכללים בגמילות חסדים שחושב התנא במתני' דפאה. וקיים רק לישנא הני בהני שייכי שאז לא נאמר שכולן נכללים בכלל גמ"ח. רק יש מהם אשר תוכל לקבעו בכלל הבאת שלום ואידך דמתני' דפאה. והנה רש"י ז"ל שם מפרש עיון תפלה בכלל גמ"ח דכתיב גומל נפשו איש חסד (משלי י"א) ורבינו שמשון ז"ל שם בפאה הביאו המהרש"א ז"ל בחד"א הוסיף דנפש זו תפלה וגומל נפשו יסוב על התפלה דכתיב ואשפוך את נפשי לפני ה' (שמואל א' א'). וזה יקשה לנו להבין דסתמא בכל הש"ס אם מזכיר גמילות חסדים הוא מה שעושה לאחרים. וכמו שאמרינן בסוטה (דף י"ד ע"א) תורה תחלתה ג"ח דכתיב ויעש ה' אלדים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (בראשית ג') וסופה גמ"ח דכתיב ויקבר אותו בגיא (דברים ל"ד) וכן בסוכה (דף מ"ט) גדולה גמ"ח מן הצדקה וכו' צדקה לעניים גמ"ח בין לעניים בין לעשירים וכו' ומה שגומל אדם לנפשו בתפלה ועושה טובה לעצמו זה לא שייך לכללו בגמ"ח. ואם נאמר דקחשיב מה שאדם עושה לעצמו חסד בכלל גמ"ח מ"ש תפלה הלוא התורה בכללותיה ופרטותיה. בכל המצות שמקיים רצון הבורא ית'. הוא גומל טוב לנפשו ומזכה נשמתו ויפול חבלו בנעימים:

וראיתי למהרש"א ז"ל בחד"א שנראה שהי' קשה לו זה הפירוש. וע"כ אמר דעיון תפלה אינו נכלל במצות גמ"ח רק בכלל הבאת שלום הוא שתפלה מביאה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ולרבותא נקט והבאת שלום בין אדם לחבירו. בין ישראל לאביהם שבשמים עאכו"כ שנכללת בהבאת שלום. ולהטעים דברי' ז"ל אומר להרחיב דיבורי על הא דדרשינן בברכות (דף י' ע"ב) על קרא זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי (ישעי' ל"ח) מאי והטוב בעיניך עשיתי אר"י אמר רב שסמך גאולה לתפלה. ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות. ותמה ע"ז במהרש"א שם מאי רבותא קמ"ל קרא על קדוש ה' המלך חזקיהו שסמך גאולה לתפלה הלוא כל העולם עושים כן. וגם יש לעורר בטעמא דמלתא מאי ראו חז"ל לדרוש בקרא והטוב בעיניך עשיתי שיסובו על סמיכת גאולה לתפלה ועל גניזת ספר רפואות. ואשר אנכי אחזה לי במיעוט בינתי הוא. עפ"י שאמרתי להבין זה ששבחו חז"ל ואמרו מי שסומך גאולה לתפלה שאינו ניזוק כל היום (ברכות דף ט' ע"ב) והתוס' ביארו שם שזהו רק אם סומך גאולה לתפלה כשמתפלל כותיקין היינו שגומר ק"ש עם הנץ החמה ואח"כ מתפלל שכן נאמר יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. (תהלים ע"ב). ועפ"ז אומר דנגלה הרז למה אינו נזוק כל היום מי שסומך גאולה לתפלה. שהלוא ידענו אשר ה' יתעלה בעצמותו הנשגב לבלי תכלית משפיע רק טוב. והרע הנמצא בעולם הוא מפאת שכל חומרי הוא מוגבל וההעדר כרוך בעקבו. וגם יען אשר יחטאו הנבראים וישחיתו דרכם על פני הארץ. וזה שאמרו רז"ל (שם דף ז') שהקב"ה כועס בכל יום. והראנו לדעת על מה חרי האף הגדול הזה שאמרו שם תנא משמי' דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה. כי הלא הקב"ה עשה את העולם בחכמתו הנפלאה. הכל מורה על אחדותו ית' וגם את השמש נתן להאיר על הארץ. ואם השמים מספרים כבודו והארץ מלאה חסדו הלא יבין וישכיל כל נברא להודות לאל. ואם עע"א ימרו ויעציבו רוח קדשו בתתם כבוד אלהות למשרתיו עושי רצונו ומשתחוים לחמה כועס הקב"ה. ורצונם לומר ששולח חצי זעמו בבני אדם להענישם. וכן ביאר רבינו במורה נבוכים שכ"מ שנאמר בתורה חרון אף ה' הוא רק על עון ע"ז. יען נפלו בריאי השכל לבור שחת ואל הפחת. לעבוד את הנברא:

אבל אשרנו וחלקנו מה טוב. אם איש ישראל מתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. ובאותה שעה שהחמה זורחת יקרא ק״ש ויתפלל הוא המשכך כעס וחימה. וכן ביאר רבינו הרשב"א ז"ל מובא בעין יעקב פ"ק דברכות מה שאמר הכתוב בענין אליהו בלחמו מלחמת ה' עם נביאי הבעל. ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו ישראל יהיה שמך (מלכים א' י"ח) וכ' שם בזה"ל ויש להעיר האם סכלנו בי"ב שבטי בני יעקב מאיזה יעקב נולדו שהוצרך לפרש שהוא מי שאמר השם עליו ישראל יהיה שמך. רק הכונה כי היו עובדים לכוכבים וגלגלים. ויעקב ע"ה בא להתגבר בכח סבת כל הסבות ב"ה. וכבר הגביר ראש היחס עליהם והיה שר על השרים. ועל מרה זו נקרא ישראל. ולפי שהוצרך אליהו עכשיו למדה זו. לקח י"ב אבנים למספר שבטי בני יעקב שנתעלו מכל האומות למדריגת ישראל. וע"כ אמר הכתוב אשר נקרא שמו ישראל. ר"ל שהמה בני יעקב ונקרא ישראל. כי הוא עומד תחת השגחת הבורא יתעלה לבדו. כי אליו לבדו יוחיל ואליו יערוך חין בקשתו. כי הוא אמונתו עכ"ד הרשב"א. ולפ"ז נאמר שכן בק"ש נאמר שמע ישראל. אתה העם שנקראת ישראל מפני שהבדילך ה' לו אשר לא תתעה חלילה להשתעבד לשום אמצעי בינו ית' ובינך. ה' אלהינו ה' אחד. והוא ענין יחודו הגמור והרחקת כל זולתו. אשר משם תחייב קבלת עול מלכותו וחוזק אהבתו. כי חוזק האהבה יתקשר ביחוד (לשון בעל העקידה שער נ"ח) וזה העובר ה' המשכים בבקר ומקבל עליו עול מלכותו יתעלה לבדו הוא לא יגור מפני האף והחימה. ועל כן אמרו כל הסומך גאולה לתפלה וכמו שפירשו התוספות שמתפלל כותיקין אינו ניזוק כל היום. שהוא מתקן חטאת ומרי בני הארם שמשתחוין לשמש והוא יירא את ה' בהנץ החמה ע"כ אינו ניזוק. כי בהבטל הסבה יתבטל המסובב. וה' חפץ חסד להטיב לנבראיו. וע"פ זה יובן לפנינו דרשת חכמינו ז"ל שאמר חזקיהו זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם. שרק אליו ית' לבדו יחד לבבו ליראה אותו. והטוב בעיניך עשיתי. מה שהוא טוב לפניו ית' שהוא להטיב לבריותיו לא להאבידם בחרון אנכי עשיתי. וע"ז דרשו שסמך גאולה לתפלה. כותיקין שיחד שמו ית' בק"ש ותפלה עם הנץ החמה ועי"ז שכך כעס וחימה. וכן אותו המ"ד שאמר שגנז ספר רפואות י"ל ג"כ כזה. וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל (פי' המשניות מקום שנהגו) שהספר הזה היה שבקשו לרפאות על פי תעלולי ע"ז. וחזקיהו הראה שיבושם ומעותם. והטוב בעיני ה' עשה וגנז ספר רפואות למען יטו כולם שכם אחד לעבדו ביראה:

ועל פי האמור בזה שאם ישתדל איש ישראל ויחד לבבו ליראה את ה' ליחדו ולעבדו בתפלה הוא מסיר חרון אף מן הארץ ומשים שלום בעולם. על כן יתכן להבין פירוש המהרש"א ז"ל דעיון תפלה הוא בכלל הבאת שלום כי היא מביאה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ומחזקת הקשר בין הנבראים הנבחרים בחירי השכל והמדע לבוראם ישתבח ויתעלה על כל. ועל פי דברי המהרש"א אלו וכפי שביארתים באריכות אולי נוכל לומר דהשכמת בית המדרש גם היא נכללת בהא דהבאת שלום וכו' שהרי אמר ר' יוחנן גופי' בברכות (דף ו' ע"ב) בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס וכן הוא בהמ"ד שוה לטובה. ורב אמי ורב אסי הוו מצלי היכא דהוי גרסי ביני עמודי (שם דף ח') ואם אין שם אדם בבקר בשעת התפלה יתעורר חרון אף של מעלה כביכול לאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה (ישעיה נ') אבל אם איש מישראל חרד וירא לדבר ה' ומשכים לבהמ"ד מסלק חרון אף ומשים שלום בין ישראל למקום. וזה נלמד ממתני' דהבאת שלום בין אדם לחבירו מק"ו וכמו שכתבנו בשם המהרש"א ז"ל. וכן יש לבאר הא דגרסינן התם (דף ח' ע"א) אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה למען ירבו בניכם וכו' על האדמה כתיב כיון דאמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. ולא נגלה לנו הטעם למה זאת הקדימה ומה שיחשיכו בבית הכנסת יועיל להם כמו אם יושבים על האדמה הברוכה ואף שר"א בר חנינא הוכיח שם מקרא אשרי אדם וגו' לשקוד על דלתותי (משלי ח') אבל טעמא מאי. אולם לפי דברינו דהשכמת בהמ"ד וביהכ"נ מפני שמשככה כעס וחימה ומביאה שלום בין בנים לאביהם שבשמים ור' יוחנן השמיענו במאמר המוצג בראש שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז ע"כ אמר היינו דאהני להו לסבי שיאריכו ימים. מפני שאף בעוה"ז לא יקופח שכרם מלבד השמור להם בעוה"ב. אכן כ"ז הוא רק לפי גירסת לישנא אחרינא בש"ס דהני בהני שייכי. אשר נוכל לחלק פרעי דברי ר' יוחנן בכל הני מילי טבי הספורים במשנתנו דפאה כל אחד כפי שנתאימנו בדבר השייך לו. אבל לפי גירסת ספרים ישנים ולישנא קמא הני נמי בגמילות חסדים שייכי ודאי יקשה להבין איך יחוברו ויוכללו אלה הדברים שחידש ר' יוחנן ואמר עליהם שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' בזאת המצוה היחידה ״גמילות חסדים״ ובפרט הא דעיון תפלה שהוא רק מתפלל על נפשו וכמש"כ רש"י ז"ל והביא מקרא דגומל נפשו וגומר איכה נחברנו במדה טובה שבין איש לרעהו גמולות חסדים:

ולבאר דברי הש"ס ע"פ גירסת הספרים הישנים ולהבין בינה בדברי ר' יוחנן שכל מאמרו יסוב על קוטב הזה ויעמוד על רגל אחד המיוחד שהוא מעמודי העולם ה"ה גמילות חסדים אומר. ואביא מה שראיתי לאחד קדוש מדבר ה"ה הגאון כמהור"ר בכר דוד ז"ל בספרו דברי אמת [דרוש חמישי] שהביא דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ריש פאה שכ' שם וענין מה שאמר התנא אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קימת וכו' יען המצות נחלקים על ב' חלקים בין אדם למקום ב"ה ובין אדם לחבירו. וכשיעשה המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו לבין קונו תחשב לו לצדקה. ויגמלהו הקב"ה לטובה בעוה"ב. וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעוה"ב לפי שעשה המצות. אבל ימצא טובה גם בעוה"ב בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני האדם. כי כשינהג מנהג הזה יתדמו אחרים לעשות כמותו וכל מצות שבין אדם לחבירו יכנסו בכלל הזה וכמו שאמר הלל לאותו הגר בשבת (דף ל"א עא) ובת"ת יזכה לכל זה כי הת"ת מביא לידי מעשה עכ"ד הרמב"ם ז״ל. וכ' עליו הגאון מהר"י הנ"ל שמוצא דברי רבינו מקידושין (דף מ' ע"א) שמביא מתני' דפאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם וכו' והקשה הש"ס אמאי לא תני שלוח הקן דכתיב נמי למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ"ב) ותי' מקרא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעי' ג') וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב והוא מי שמקיים אף מצות בין אדם לחבירו ומי שאינו גומל חסד עם הבריות הוא הצדיק שאינו טוב. הרי מזה כדברי הרמב"ם ז"ל. והקשה ע"ז הגאון מהר"י הנ"ל מזה המאמר בשבת המוצג בראש דרשונו שחשיב עיון תפלה בכלל מצות שאדם אוכל פירות והוא רק לפי הפירושים שהבאנו רק מצוה בין אדם למקום יתעלה וסוגית הש"ס דקידושין מורה שרק צדיק טוב לבריות יאכל וחדי ביעודי העוה"ז:

ואומר אל לבי לפרש הני מילי שאמר ר' יוחנן בשבת אשר כולם יתאחדו גם במצות שבין אדם לחבירו. והוא שאמרנו בש"ס ברכות (דף נ"ה ע"א) דחשיב ר' יהודה חד מהנך דברים דמאריכין ימיו ושנותיו עיון תפלה והקשה והאמר ר' יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב דכתיב (משלי י"ג) תוחלת ממושכה מחלת לב וגו'. ומשני הא דקמעיין בה (פירש"י שמצפה שתעשה בקשתו) הא דלא מעיין בה אז מעליותא היא אריכות התפלה. היכי עביד דמפיש ברחמי. ואומר שאז יאות חילוקם של רז"ל דעיון תפלה הוא מעלה יתירה. אם ישפוך צקון לחשו גם בעד רעהו וכמו שאמרו נדרים (דף מ' ע"א) כי אתא רב דימי אר"י כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות. מאי גורם וכו' אלא כל שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה לא שימות. ופי' הרא"ש זו רעה גדולה שאם היה מבקרו היה מבקש עליו רחמים ואפשר שעת רצון הוא ומניעת הביקור גורם שימות עכ"ל. ולפ"ז א"ש דאם מאריך בתפלתו ומעיין בה לטובת עצמו למלאות בקשתו אז אמרו עליו שבא לידי כאב לב. אבל אם מפיש ברחמי בעד חביריו בתוך קהל ישראל ותפלתו שגורה בפיו ושפתיו וערוכה ושמורה בלבבו למען הצבור ותפלתו מקובלת לשנות גזר דין לרחמים. ע"כ גם לנפשו הטיב בעבור זה ונענה באריכות ימים ושנים:

ולפי זה כמו כן נאמר מה שאמר ר' יוחנן במאמר הנצב בראש. עיון תפלה. מכלל המצות שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו'. ור' יוחנן גופא אמר בברכות דמעיון תפלה בא לידי כאב לב אלא ודאי הוא אמר דברו בשבח עיון תפלה כשהוא משתתף בצרת חבירו ומפיש ברחמי בעד עמיתיו האומללים. ותפלה זו היא שבה ג"ח שאם עת רצון היא כשבקר את החולה וראתה נפשו צרת רעהו אז יכמרו רחמיו עליו להתפלל בעדו. והוא גורם לו בתפלתו שיחיה. הרי הוא בעיון תפלה זו גומל חסד עם רעהו. וגם היא מישך שייכה בכלל גמ"ח כגירסא הראשונה ברש"י כי הוא בהתפללו בעד רעהו מכוין לגמול חסד עמו ורצונו יעשה ה'. והויא כמצוה שבין אדם לחבירו אשר אף לדעת הרמב"ם ע"פ ש"ס קידושין הנ"ל אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' וכמו ששמענו מקרא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג' י'):

ואף זאת שאמר ר' יוחנן וחשיב בין הני דאדם אוכל פירותיהם וכו' גם הדן את חבירו לכף זכות. יש לדרוש ולומר שגם זה שייך בהא דגמילות חסדים. והוא אם נשכילה ונדעה בהנהגת בני אדם. אשר רק זאת היא תפארתם להטיל מום ומגרעת בבן אדם כמותם ולא יביטו היופי רק יחזו רע ודופי. וידמו בזאת למצוא דרך נכונה להתקדש. וגם אם יראו אדם בשפל המדריגה וצריך לעזרה יחפשו עליו עלילות חפש מחופש לאמר כי אין ראוי לתמיכה ויפול הנופל. אבל אם נלך בעקבות רבותינו ז"ל כפי שהורונו מדה נכונה הוי דן את כל האדם לכף זכות (אבות פ"א). אז גם בזאת בל נכשל ובל נמוט. ואראה מקום לזה לפ"מ שקיי"ל מומר להכעיס אין נותנין לו צדקה ומומר לתיאבון מצוה להחיותו (עיו"ד סי' רנ"א) וכדרדשינן בע"ז (דף כ"ו) לכל אבידת אחיך (דברים כ"ב) לרבות את המומר. והן מצינו בש"ס גיטין (דף מ"ז) גבי האי גברא דזבין נפשיה ללודאי אתי לקמי דרב אמי אמר ליה פירקן וכו' אמרו ליה רבנן לר' אמי האי ישראל מומר הוא דקחזו ליה דקאכיל נבילות וטריפות אמר להו אימר לתיאבון קאכיל רבי אמי הורה לנו מדת האיש השלם האמתי אשר כדי להציל את הפוחז והריק אף שהיה עובר על מצות ה' בפרהסיא. חפש לו צד זכות ואמר אולי עבר לתיאבון כדי שיוכל להצילו. וע"כ נראה בעינים אשר ממדה זו אם דן את חבירו לכף זכות. יתמך גם הרגש הפנימי לטוב לגמול חסד עם אנשים. כי מי שהוא דן את אנשים רק לכף חובה לבזה נפש ולמתעב בן אדם. לבו בקרבו יחשוב כל היום און לרעהו. ויאמר עליו כי הוא זה אין ראוי לקריבה ותמיכה כל שהוא. מפני שידמה למצוא בו מגרעות וחטאים. והשמיענו ר' יוחנן מדת הדן את חבירו לכף זכות. אשר אם את עמיתו בשקול דעתו בכל פעם לטוב יכריע אף אם יהי' לו ספק במעשה חבירו ידרוש טובתו כל הימים ויחפש לו צדדי זכות אז יקיים גם גמ"ח לרעהו. והוא בכלל גמ"ח מישך שייכי ואשר אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו':

ובהרעיון הלזה יש לפרש קרא בזכריה (ז' ט') כה אמר ה' צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש את אחיו אל תחשבו בלבבכם [זכרי' ז']. ויש לעורר אם כבר אמר שאף יעשו פעלות הטוב עם רעיהם וחסד ורחמים יגמלו איש את אחיו. ודאי לא יחשבו לעשות למו רע. אולם לפי הנ"ל יבואר פירושו שאומר אז תוכלו לעשות חסד ורחמים אם רעת איש אחיו בל תחשבו אם בל תהגו עליו רעות להוכיח רעתו ומשובתו למען תדינוהו לכף חובה. אבל אם רעת איש אחיו בל תחשבו בלבבכם ותכריעו אותו לכף זכות ובמאזני צדק. אז תוכלו לעשות חסד ורחמים איש את רעהו כי בהכרעתכם אותו לזכות בל תחשבו לו און ותדעו כי ראוי להרעיף אלי' טל החסד ומטר נדבות החמלה לכל איש. לחזק ידים רפות וברכים כושלות לאמץ:

ומגדל בנו לת"ת ודאי נחשבת בכלל גמילות חסדים כי עיר פרא אדם יולד. ומתולדתו בן אדם תלוי בעזר וסעד אבותיו אשר יורוהו דרך המוסר והיראה ואם המביא את האדם לחיי העוה"ז בכלל גמ"ח יחשב כש"כ המביאו לחיי העוה"ב וע"כ גם מגדל בניו לת"ת בגמ"ח יחשב. ובזה נשלם הביאור למאמר הצגנו בראש דכל הני ששה דברים דקחשיב ר' יוחנן שאדם אוכל פירותיהם וכו' בגמילות חסדים שייכי. הכנסת אורחים וביקור חולים כפי פשיטתם. והדן את חבירו לכף זכות גם עי"ז יבוא לגמול חסד את רעהו. והמגדל בניו לת"ת ודאי הוא הכולל הכל וכמו שפי' נמי הרמב"ם ז"ל שע"י ת"ת יזכה לכל אלו המדות מפני שהלימוד מביא לידי מעשה. וגם השכמת בית המדרש שמשככת כעס וחימה ומסלקת חרון אף מישראל כשהשכים לבוא לביהכנ"ס ולהתפלל. ועיון תפלה אם מפיש ברחמים ומגין על חבירו על כל צרה שלא תבוא ומהפך מדת רוגז לרחמים על ישראל כל אלה בגמילות חסדים שייכי ואדם אוכל פירותיהם בעולם הזה וכו':

ואם עד כה דברנו מה גדלה ומה רמה מצות השכמת בהמ"ד ובביהכנ"ס אשר היא המסלקת חרון אף ומשימה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים וגם ישנה תפלה אשר בכלל גמ"ח תחשב עוד נבין מה גדלה הזכות של הבונה הבית הכנסת הלזה ה"ה הרב הגביר מוהר"ר אייזק ר' יעקלש ז"ל אשר כיום הזה ביום פטירתו התאספנו לכבודו אשר זכה בחייו וזכה את הרבים לאחר מותו בבית המפואר והקדוש הלזה הקרן קיימת לו לעוה"ב. ופירותיו אכל בעוה"ז. ואנחנו אשר תהלה לאל י"ת כלנו חיים היום. הננו תפלה לה' יתעלה אשר זכות הצדיקים הקדושים אשר חיו בעת יסדו הבית הקדוש הלזה תגן עלינו ועל צאצאינו. להצליחינו בכל דרכינו לברכנו בכל מעשה ידינו. וכן פירשתי המשך הכתובים סוף פ' ואתחנן ותחלת פ' עקב ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך וברך פרי בטנך וגו' (דברים ו' ז'] שיש להעיר שם שרז"ל דרשו על קרא אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולמחר לעוה"ב ליטול שכרם ע"ז דף ג' ואח"כ תיכף הכתוב מבטיח יעודי העוה"ז ואמר והיה עקב תשמעון וגומר ואהבך וברכך וברך פרי בטנך וגומר. ואמרתי עפ"ד הרשב"א ז"ל בתש' חלק חמישי סימן מ"ט שכתב שם עוד אמרת מה שאמרו בסנהדרין [דף ק"ד ע"א]. ברא מזכה אבא ואבא לא מזכה ברא ותמהת הלא אמרו בפ"ק דע"ז [שם]. מי שהכין בע"ש יאכל בשבת מי שלא הכין בע"ש איך יאכל בשבת. ועוד אם האב אינו מזכה למה אנו מזכירין תמיד זכות אבות ? ואדון הנביאים אמר זכור לאברהם יצחק ולישראל עבדיך וגו' [שמות ל"ב]. תשובה יען האב מוליד הבן כמאמרם ז"ל האב נותן בשר גידין וכו' (נדה ל"א). לכן שכר העוה"ז גופני נמשך מאבות לבנים. והוא כלל מה שאנו אומרים וזוכר חסדי אבות. ולא תמה זכות אבות להטיב את בניהם בעולם הגשמי אבל מה שאמרו ברא מזכה אבא ואבא לא מזכה ברא. הוא בעולם הנשמות שהבן מסובב מהאב וכשהוא מוליד בן צדיק עובד אלהים נראה כאלו הוא מסבבו כי זה תכלית שכר האדם שישאר ממנו בעולם הגשמי בן עובד אלהים ואז נראה לו כאילו הוא בעצמו העובד והוא חי וע"כ ראוי באמת שיזכה האב בזכות הבן עכ"ל רבינו הרשב"א ז"ל. ועפ"ז יובן לנו המשך הכתובים הנ"ל ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא היום לקבל שכרן רק לעוה"ב. ואם תשאול אם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מאין יבוא עזרי בעוה"ז ע"ז אמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ושמר ה' אלהיך אשר נשבע לאבותיך וברך פרי בטנך וגו' תזכה ליעודי עוה"ז בזכות אבותיך. ואם ברא מזכה אבא מפני שהוא היה מסבבו ואם נשאר ממנו בן עובד אלהים שכרו גדול כמו שהוא בעצמו חי. כן הוא בכל דבר טוב וקים לדורי דורות כמו שהוא בבנין המפואר הלזה אשר אם אנחנו נתפלל בבית הכנסת הלזה בכונה הרצויה נזכה את נשמת המוסד הרב ר' אייזק ר' יעקלש ז"ל אשר השאיר אחרי' ברכה בקרב עדתנו לתהלה ולתפארת ושכרו גדול ופעלתו לפניו מאלדי הרחמים כאילו בעצמו עודנו היה חי ועובד אלהים. [וע"ד ששמעתי שהי' מתדיינים הפו"מ דפ"ק עם הג' ראר"י ז"ל שבנה בית הכנסת אם יש לו ולבניו רשות לילך על מקומות, בית הכנסת כפי שיבחר. הן אז בעת ההוא היו גאוני ארץ קדושים אשר קטנם עבה ממתני והיתה השתיקה יפה מאמירה. אבל יען שתורה נתנה בקרן זוית והרשות נתונה אחוה דעת עני כמוני ואומר שלכאורה נפשט דין זה מתוספתא דב"מ פי"א הנוטע אילן לרבים מלקט ואוכל מלקט ומכניס לתוך ביתו. ולא יהא מלקט ועושה גרוגרות שמתחלה לא נטעו אלא ע"מ כן ולעוברי דרכים מלקט ואוכל ואסור להכניס בתוך ביתו. החופר בור לרבים ממלא ומכניס לתוך ביתו. ולא יהא ממלא ומשקה ומוכר בשוק. והנה בבהכנ"ס י"ל כיון דהדין דבהכנ"ס דעיירות דכ"ע אתו לצלויי וכמבואר במגילה ובש"ע יש לדמות לנוטע אילן לעוברי דרכים. ויש לו ולבניו הזכות לילך על מקומות בית הכנסת):

ומה נחמד ומה נעים הקול הבא לאזני אשר האלופים הגבאים של בית הכנסת הלזה מתעסקים כעת לתקן את בדקי הבית הקדוש הלזה ולפארו ולרוממו ולשכללו כל איש ואיש כפי מחשבתו הרצויה ופעלתו השלמה תהי משכרתו שלמה מאת ה'. ואדוננו דוד המלך כאשר צוה את בנו שלמה המלך ע"ה כתיב. ויאמר דוד לשלמה בנו אני היה עם לבבי לבנות בית לשם ה' אלהי וגו'. והנה בעניי הכינותי לבית ה' ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים וגו' (דה"י א' כ"ב). והן כבר רז"ל התפלאו ע"ז אם הכין דוד רב כסף וזהב כמסופר איך אמר והנה בעניי הכינותי הלוא אין לך עשירות גדולה מזו. וע"כ אמרו בירושלמי דב"מ (פ"ק הל' ד') ואני בעניי (שם מובא ואני ובמקרא כתוב והנה) הכינותי. והיכי אי בנתונין תוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונים לתוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין תוך ד' אמות שלו. אמר ר' אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים:

ואנכי בעניי טרם אבאר דברי הירושלמי אומר לפרש הכתוב הנ"ל בדברי הימים ואביא דברי הרב בעל עקידה שער ס"ז שהביא על דברי קהלת וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וגו' עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור (קהלת י"ב). והכונה כי הוא המשיל האדם הזמני לדולה בחבל כסף מגולת הזהב עם כד של חרס דרך גלגל. והוא משל נמרץ בדברים עתיקים ונוראים. וזה כי חבל הכסף הוא משל נכבד לעוצם הכוסף האנושי אל עבודת אדוניו בזה העולם. ור"ל תאותיו לחמדות הזמניות אשר יסור למשמעתם כעבד אל אדוניו כי עם התשוקה הזאת נקשר כמו בחבל וע"י רהבו ועמלו יבוא אל תכליתו אשר שם לפניו. וגלת הזהב הוא ריבוי מציאות אותם הדברים הזמניים כי כל עוד שיחזק הכוסף ימצאו הם בשפע רב ויקרו כמו מעין ולא יפסקו. אבל הכד אשר בו ידלה הוא של חרס ר"ל כחות גופו החלשים. והגלגל הוא המזל החוזר. או הזמן אשר ינוס בחפזה וירוצו במהירות חיי אנוש עלי ארץ. ולזה אמר הקהלת שיזכור האדם את בוראו בימי בחורותיו עד אשר לא יבואו ימי הרעה והמה ימי נפילת הכח הגופני וירתק חבל הכסף שיחלש הכוסף והתשוקה ובהחליש הכוסף אז תרוץ גולת הזהב כי תבקע ויצאו מימיו שלא ישארו לו מחמודות הזמן כלום כי תשבר כד על המבוע. בעצם חיותו ישבר הכלי חרס. כלומר גוף בן אדם. ונרוץ גלגל הזמן אל הבור עכ"ד הרב בעל עקידה בשינוי קצת. ובזה יובן אומר שצוה דוד המלך ע"ה לבנו היושב על כסאו והרגיש עצמו בעת זקנתו בהחלש כחות גופו כדכתיב והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו (מלכים א' א'). שזה מורה שקפצה עלי' זקנה ובאה עם נערותיה אשר תוביל עמה לדכא חיי אדם ה"ה החולשה ואפיסת לחות החום. ע"כ אמר לפני שלמה בנו ראה הנה עתה אנכי בעניי שכבר נחלש הכוסף והתשוקה. ואין הבדל אם העניות תמשול באיש אשר לא ימצא להחיות נפשו. או אף אם יש לו כל ולא חסר אוצרו מטובה, אבל כבר אפסו כחותיו ולא יוכל להנות מחמדים וע"כ אמר והנה בעניי כעת כבר נחלש הכוסף והתשוקה ועוד מעט ישבר כד על המבוע וירוץ גלגל הזמני אל הבור. אכן תהלה לאל ית' אשר טפחתי ורביתי עמלתי ואספתי כסף ורב זהב הי' כי הכינותי לבית ה' זהב ככרים. בכל ההון אשר צברתי לא היתה תשוקתי לחמדה העוברת רק לדבר הקים והנצחי למען כבוד ה' ותורתו כי היה עם לבבי לבנות בית לשם ה':

ועל פי דברי הירושלמי בתירוציו אומר הנראה לע"ד. ואף שהתירוץ הראשון הוי אומר בנתונין לתוך ד' אמות שלו הביאו לענין דינא להוכיח מזה שד' אמות של אדם קונות לו מ"מ ארשה לנפשי להוציא מאלה הג' תירוצים מוסר השכל כפי שיעלה על בינתי הדלה והעניה. ואומר הלוא אם העם יצטרכו לבנות בית ה' או לתקנו ולהדרו והוא דבר גדול וכבד וצריכה טירחא יתירה ועמל רב. וגם לפתוח שקי הכסף להרים נדבות כפי ברכת ה' עליהם. וע"כ יחלקו לשלש מחלקות המשתדלים והמפזרים נדבות כסף. א) יש מהם עשירים גדולים אשר להם אוצרות כסף וזהב להם לא תקשה נתינת הנדבה ומאה כסף או יותר אצלם מה הוא. ובלי לאות יעשו כמצותם ויתנו נדבותם. לאלו הזהיר הירושלמי שבל יאמרו כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה רק יזכרו מרוצת הזמן ואיבוד הימים ויעלו על לבם כי לה' הארץ ולו העושר והגדולה. ואשר עתה העשירות בקנינם זהו קנין מדומה. כי בעשירות אין תוספת על איכות האיש ועצמותו ועוד מעט יכלה באפס תקוה וירוץ גלגל הזמן. וע"כ אמר להעשירים הגדולים גבירי הכסף ראו מה שאמר דוד ואני בעניי הכינותי וגו' אף בעשירות גדולה יחשוב האיש עצמו לעני. למה לפי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו ומידו נתנו לו ועוד מעט יחלוף ואיננו מבן אדם יליד אשה. ב) ועוד יש אנשים אשר לא זרחה למו שמש הצלחתם. והמה עמלים לרדוף אחר המחיה והכלכלה ובזעת אפים יביאו טרף לביתם. אבל כשיעבורו קול במחנה להרים נדבות לקודש יקמצו מעיסתם ומזונם להקדיש לשמים וע"ז יאמר הירושלמי ואני בעניי הכינותי לבית ה'. שנהג עצמו דוד כעני שהיו מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. וממלך ישראל ילמדו העם דעת שיהיה כל אחד מקמץ משלו להרים תרומת ה' ג) וכנגד אלו אשר הם משוללים מטובה והונם מעט בל יוכלו לפזר כסף תועפות לדבר שבקדושה יועצם אשר עכ"פ ישתדלו אצל אחרים בעלי הון ועושר שהם יתנו כברכת ה' עליהם וגדול המעשה יותר מן העושה וזאת כונת הירושלמי לפי דרכנו. באמרו ואני בעניי הכינותי לבית ה' אם בנתונים תחת ידו הרי עשיר ואם בשאינם נתונים תוך ידו יש אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונים תוך ד' אמות שלו. שרצה לומר שודאי דוד המלך ע"ה לו לבדו לא היו אוצרות כסף וזהב מרובות כל כך כאשר מבואר שם בכתוב. זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים רק הוא עשה כל המוטל עליו. השתדל אצל אנשים וטרח ויגע ועמל בכל עוז לקבץ אוצרות כסף וזהב למען יוכל לפאר ולרומם בית אלדינו. ואמר ואני בעניי אני לבדי עניות מצויה אצלי נגד עשירות גדולה כזו רק הכינותי זהב ככרים מאה אגף וגו' ומפרש הירוש' בנתונים תוך ד' אמות שלו שהי' ברשותו בסביבותיו והוא נטל מכל אחד וקבץ ואסף אצל רבבות אלפי ישראל. ועי"ז הי' ביכלתו לאסוף אוצרות זהב וכסף. לעשות בית אלדינו תהלה בארץ. ואף עתה בבית הזה הקדוש אשר אנחנו עומדים ימצאו אנשים מן אלו הג' מינים. אלה אשר ברכת ה' תעשירם. נא יתנו בחדוה חלקם ויתנו תודה לה' אשר העושר והכבוד שלו. ואלה אשר ביגיע כפם ימצאו לחמם יקמצו משלהם ויקדישו לשמים. ואלה אשר כחם רק בפיהם ואונם במתניהם ישתדלו בכל עוז לקח מן הבא לרשותם לדבר מצוה הגדולה הלזו. לחדש הדר זיו בית אלדינו ולשכללו. למען יהי' לתהלה ולתפארת וברכת ה' תבוא עליכם ויפתח לכם ארובות השמים להריק אוצרות ישע. ופדות ורוחה תבואנה עליכם ועל כל אחינו בית ישראל מעתה ועד עולם אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה