אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש יט

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש יט

דרוש יח

שדרשתי בביהכנ"ס הישן פה קראקא ביום הולדת אדוננו הקיסר יר"ה בש"ק פ' מצא שנה תרמ"ה לפ"ק.

שלש מתנות ברא הקב"ה בעולם חכמה וגבורה ועושר. זכה אדם לאחד מהם נוטל חמדת כל העולם וכו'. אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכה הגבורה של הקב"ה אבל גבורתו ועושרו של אדם אינו כלום וכו' וכן ירמי' אמר (ירמי' ע') כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעושרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ. (תנחומא פ' מטות סימן ה').

אם שלש מתנות האלו יקרות הנה לבני האדם. ומי שזכה אף באחת מהן כבר נטל חמדת העולם. רבותינו ז"ל בהשקיפם על פני העול ברוח קדשם אשר הופיע בבית מדרשם. דרשו שאז ראוי האיש לתהלה ולתפארת והוא אוצר כל כלי חמדה. אם הן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה. אבל זאת ישאל כל איש יתפלא על מאמרם מה זה אשר כונו רז"ל באמרם כי רק אז החכמה והגבורה חמדת כל העולם בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה. אבל גבורתו ועושרו של אדם אינו כלום. מנין לו לאדם חכמה עושר וגבורה אם לא מיד ה' ? הלא הוא יתעלה נותן ליעף כח לעשות חיל ופותח שערי ההשפעה ממנה נוטל כל האדם הראוי לו. ולפרש דבריהם כפי דעתי השפלה יראה. ומערם נשכילה ונדעה אם תחזינה עינינו בטבעי היצורים ונראה כולם מלבד האדם מוכרחים להיות תלוים ועומדים רק בחקי הבריאה חקק ה' למו בתבונתו אשר אין לה חקר. ואינם זזים מגבול טבעם אף כחוט השערה רק שומרים משפטיהם וחוקותיהם נתונים עמם מעת אשר נתהוו ובל יעברום. אבל אחד הוא האדם יען רצה ה' להטיב עמדו ולגמלהו חסד ואמת על כל מעשיו בראהו לבעל בחירה. ועל כן נתן בידו היכולת להטיב וגם להרע. וזה יראה לעינים כצמצום כביכול כח שכינתו כי אצל ה' אליו מגבורתו וחכמתו למען יוכל לעשות כאות נפשו בזה העולם. וכל אשר יעשה בבחירתו לטוב יעטרהו כבוד והדר וירדה בארץ ויכבשה. ואם בשכלו ותבונתו יגדל האדם על כל הנבראים. אבל מפני שהרשות נתונה לו יוכל לבחור גם בדרך רע ומאוס בטוב ולפעול מפעלים נגד רצון בוראו ומעיבו יתעלה. וכזה אמרו רז"ל (ברכות דף מ"ג ע"ב) כל המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו') שהארץ נקראת רגלי שכינה יען גם בה נראה כח ממשלתו והשגחתו. וכמו שאמר הכתוב והארץ הדום רגלי (ישעי' ס"ו) ועי' קידושין (דף ל"א). ואם האדם מהלך בקומה זקופה ואומר אני ואפסי עוד ואני עשיתי לי החיל הזה נראה כאילו דוחק רגלי שכינה. כלומר מכחיש השגחתו בנמצאים התחתונים. ובמליצתם הנשגבה יורונו חז"ל דעת ואמרו בתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים הה"ד מקולות מים רבים ומה היו אומרים אדיר במרום ה'. אמר הקב"ה מה אם אלו שאין להם לא פה ולא אמירה ולא דיבור הן מקלסין אותי לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה (שיקלסו אותי). עמד דור אנוש ומרד בו עמד דור המבול ומרד בו אמר הקב"ה יפנו אלו ויבואו אותן שהיו. משל למלך שבנה פלטין והושיב בו דיורין אלמין והיו משכימין ושואלין בשלומו של מלך באצבע וברמיזה. אמר המלך ומה אלו שאין להם פה הרי הם משכימין ושואלין בשלומי אילו היו פקחין עאכו"כ. הושיב המלך בתוכה דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פלטין זה של מלך אלא שלנו. אמר המלך תחזור הפלטין לכמו שהיה (ילקוט תהלים תתמ"ח). ולכשתסתכל במאמרם זה תבין אשר למדונו ההבדל בין מין האדם לשאר הנבראים. כי הראשון יען כל דבר יוכל עשות בבחירה על כן כשיפשע נגד אלהים ידמה כי בגבורתו ועוצם ידו יעשה כחפצו וככל העולה על רוחו וכדיורין פקחין שאמרו שלנו הפלטין כן יאמרו אלו בני אדם שלנו העולם. אבל שאר היצורים לא יצעדו צעד מן הנתיבה הרשומה לפניהם בטבע כפי רצון הבורא יתעלה והן מקלסין אלהים ברמיזה:

אמנם אם האדם ידע ה' בכל דרכיו וממלא רצון הבורא במפעליו. אז גם במעשה בחירתו ניכרת הגזרה אלהית ואין כאן גרעון כביכול בגבורתו יתעלה. הלא הכל יכירו וידעו כי יד ה' מושלה באדם ומאתו בא אליו כל הכבוד הזה. רק הרשות נתונה לבני האדם למשול בעולם למען יוכל לקיים את כל מוצא פי ה'. ועל כן בראותנו מלך מושל בארץ חייבונו חז"ל לברך שנתן מכבודו לבו"ד. שנעלה על לבבינו בראותנו המלך ביקר תפארתו ורוב גדולתו גבורת ה' ויכלתו. ונודה ונכיר כי מאת ה' היתה זאת אשר אצל מכבודו לאיש החפץ ביקרו. וזאת היא כונת הדרוש הצענו בראש שלש מתנות ברא הקב"ה בעולם כמתנה הם נתונים ממעון הברכות אל יצורי כפיו המה בני האדם. ובזה גדול יתרונם על כל הנבראים. יען אור הדעת יאיר על פני המעלות הנכבדות להגדילן ולהאדירן. חכמה וגבורה ועושר. הן המתנות זכה האדם באחת מהם נוטל חמדת כל העולם וכו' אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה אבל גבורתו ועושרו של אדם אינו כלום וכו'. וכמו שביארו שם חכמים וגבורים עמדו בעולם ואבדו למה לפי שלא היתה מתנתן מיד הקב"ה אלא חוטפים אותה להם. אם יתעה אדם בדמיונו מפני שיראה את עצמו חפשי בדעותיו ושליט ברוחו ובמעשיו. וברצונו יבחר לו פעולותיו. וכאותן הפקחין שאמרו שלנו הפלטין יאמר שלו העולם לעשות כחפצו ולהרבות עצמה וישכח ה' עושו מחננו לעשות חיל. הרי הוא כאילו דוחק רגלי שכינה ואין מתנתו מיד הקב"ה אלא חוטף אותה לו. אבל למען הכיר העושר והחכמה והגבורה אם הם מתנות שמים נתונים לבני אדם שתהיה למו חמדת כל העולם. עשו רז"ל לנו צוננים ויורונו מדברי הנביא ירמיה ע"ה אשר דבר פי ה' אליו ויגידה כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפע וצדקה בארץ כי באלה חפצתי. אם ידע כי לה' הגדולה והגבורה והעושר ויבין מה ה' דורש מאתו וידבק בדרכיו לעשות חסד ומשפע וצדקה בארץ אז החכמה והגבורה והעושר הם מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה כי באלה ה' חפץ שיעשו יצוריו החסד והצדקה היושר והחנינה עם עושרם וגבורתם וחכמתם. והאדם נועל על ידם חמדת כל העולם:

שלש מתנות האלו שברא הקב"ה בעולמו אנו רואים מתנוססים כאבני נזר על ראש המעוטר בכתר מלכות הוא אדוננו הקיסר פראנץ יאזעף יר"ה. אשר היום הזה חוגגים כל עמי ארצות אוסטריא את יום הולדתו. חכמה וגבורה ועושר. המה העמודים אשר עליהם נוסדה ממשלתו הרוממה לבל תמוע לעולם. והוא נעל חמדת כל העולם. וכל רואה ידע כי ברכות ה' עליו יחולו הן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה כי אדוננו הקיסר יר"ה יודע מה ה' דורש ממושל אדיר אשר ימשול על רבבות אלפי בני אדם וינהג ממשלתו בחסד ומשפט וצדקה. ועליו נוכל לקרות את אשר נאמר בדוד המלך ע"ה ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב' ח') וע"ז שאל התלמוד הלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט. (סנהדרין דף ו' ע"ב) כי בהשקפה הראשונה משפט וצדקה הם מושגים מתנגדים זה לזה. ולפי דעתי השפלה ידאה אשר השמיענו הכתוב רעיון נשגב מתהלוכות בית דוד אשר הוכן כסאו בצדק ומשפט. כי הלא נדע אשר על שתי בחינות יתראו לפנינו אשר תוסדנה הממשלות על בני אדם. האחת תדרוש דק קיום המלכות בתוקף ועוז ועריצות נוראה. ואף שהחוקים והמשפטים דרושים לכל ממשלה כי באין חוק ומשפט יהרס עם. אבל היא תרבה לחזק חוסנה ותוקפה על ידי חקים מגבילים משפטי הנולדים בארץ. ודק לאנשים פרטים רמי המעלה יטיבו החקים האלו. אבל לכל המון העם יעמיסו במועות ברזל וידכאו לארץ חיתם. ועל בחינה השנית היא הממשלה אשר תכון בצדק כסאה ותאחד את כל עבדיה ותקשרם בעבותות אהבה ותשים מעינה להטיב לכלם בלי הבדל. ואם אל המטרה הלזו תכונן הממשלה כל מעשיה. זאת היא אשר יכנה הכתוב משפט וצדקה כי כל משפטיה ממוזגים בצדקה ובעשיית חסד לכל תושביה. ועל דוד מלך ישראל ע"ה אשר במקום המשפט שם לו גם הצדקה לקו ומשקולת נאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה. והצדקה והמשפט שעשה היה ״לכל עמו״. כלם כקטן כגדול בלי הבדל שבעו נחת ועונג ונהנו מזיו החקים הצדיקים כי ישבו שלוים ורעננים תחת דגלו:

ועל פי זה נבינה דברי דוד המלך ע"ה אשר ישפוך שיחו לפני ה' ויאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. (תהלים קי"ט) אם נשים נגד עינינו טענת העריצים אשר ישימו ממשלתם כעול קשה על צואר העם. ובכוס משפטם לא ימסכו ממסך הצדקה וישיבו אמרים לאמר. חידות כל תושבי המדינה והשואת זכיותיהם בלי הגבלה ורסן תרפנה מוסדות הממשלה. ותעצומות המלכות ינתקו. ולעמת זה יאמר דוד אשר רוח צדק ומישרים היתה שפוכה על כל ארץ ממשלתו. עשיתי משפט וצדק. אבל בל אירא פן יקומו צרים להרוס יסודי ממשלתי. בל תניחני לעושקי. אתה ה' שומרי וצלי בל תתן אותי בכף הקמים. ערוב עבדך לטוב בל יעשקוני זדים. אף שכסאי תעמוד על רגלי צדק ומישרים ותשפיע חסד וחנינה לכל המון בני ישראל היא תכון לעולם ובל תמוע נצח:

ואם נשא עינינו ונראה גם אנחנו אל אדוננו הקיסר יר"ה אשר ינהג מלכותו בצדק ומשפט. וכל עמלו ויגיעתו להטיב לכל בני מדינותי'. ולכלם יאיר שמש צדקתו בתתו להם חקי חיים ורצוים לכל. אבל בכחו הגדול גם יוציא לאור משפט לדכא עושק. ובזה תכון מלכותו ותהי אדירה בתבל. והוא עושה צדקה ומשפט לכל עמו. אבל ה' בעזרו בל יניחנו לעושקי' כי הוא יערוב עבדו לטוב בל יעשקוהו זרים. גדולה ותקיפה היא ממלכת אוסטריא בעולם. כל רואה יכיר אשר מושלה היא גבר חכם בעוז אשר נעל חמדת כל העולם חכמה וגבורה ועושר מתנות שמים ובאות מידו של הקב"ה. הן תעטרנה זר תפארה לכסא כבוד מלכנו יר"ה ״חכמה״ אשר שאל מה' נתן לו לכונן סדרי מלכותו ״גבורה״ היא עוז חילו הגדול ישע ימינו ״עושר״ הם אוצרות המדינה המפכים נוזלים ליסד במדינותי' כל דבר טוב ומועיל. המה העמודים התיכונים אשר עליהם יסד מלכותו והם לו מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקב"ה כי ישכיל אדוננו ירום ונשא וגבה מאוד. אבל ידע דרך ה' לעשות צדקה וחסד ומשפט בארץ להטיב לכל עמי' ולהשפיע טוב לכל בני ממשלתו:

ואנחנו? בני ישראל עלינו עוד מוטל החוב ביתר שאת ועוז להכיר את הטוב והחסד עשה עמנו אדוננו הקיסר יר"ה. העביר מעלינו חרפה ובוז אשר היה עם ישראל כעבד כיליד בית לנשוא עול חקים מעיקים אשר השתרגו עלו על צוארנו והקיסר בכבודו יד"ה נתן לנו חקי חיים מאשרים אשר בצלם נחיה בעמים בהשקט ובטחה. ע"כ זאת היא חובתנו כי נהיה כלנו עבדים נאמנים למלכנו יר"ה סרים למשמעת חקי המדינה לכל פרטותיהם ונרוץ בתשוקת הלב לכל אשר תצוה אותנו חובת האזרח ונלמדה חובתנו ונעשנה ממה שיאירו לפנינו מדברי המשורר לענין קיום מצות ה'. שאמר. העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים. הנה תאבתי לפקודיך בצדקתך חייני (תהלים קי"ט) ויש לעורר בהבנת הכתובים. מה זה נתינת טעם שיוסרו בוז וחרפה ממנו יען המשפטים טובים המה. וע"ז אומר כי המשורר הקדוש ישא נפשו אל ה'. וכאיל על אפיקי מים תערוג ותצמא לעשות המצות והמשפטים אשר צוה ה' אלדינו אותנו בזריזות ואהבה וחבה יתירה. לא ככל אשר אנחנו עושים היום המצות והחקים מיראת העונש ופחד הפרענות מפני שאין לנו לב להבין ולהשכיל איך יועילו אלו החקים והתורות לשלמות הנפשית הנצחית. אבל אדונינו דוד המלך ע"ה כבר עמל ויגע וטרח להבין פקודי ה' הישרים והצהלו פני' בהאיר עליהם אור התבונה והדעת. ועשה מצות ה' בחמדה רבה ויאמר. העבר חרפתי אשר יגרתי. זאת היתה לו לחרפה ובוז כי יגרתי מפני האף והחימה. ומיראת העונש קיימתי מצותיך. עתה ידעתי בדעי ושכלי כי משפטיך טובים. הנה תאבתי לפקודיך. לא בהכרח וכפיה עשיתי פקודיך רק תאב אנכי לשמדם ״בצדקתך חייני״ יען משפטיך הם צדיקים וממקור האמת והצדק ינבעו. לכן אמלא אחר דבריהם ברצון וחדוה רבה. ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. ונתן הרשות להשאיל מובן הכתובים האלו ולהתאימם עלינו בני ישראל דירי ארצות אלו. אנחנו ידענו את אשר קרנו והתלאות עברו על נפשינו בימי גלותנו. זרים קמו לבלענו וידכאונונו בגזירות רעות. חדשים לבקרים רבו צרותינו ולכל מדרך כף רגל יהודי הושמו מוקשים והוכנו פחים ויצרו צעדי'. ובעתות ההן אם הקרה מקרה ובן ישראל עבר מצות הממשלה כי כבדו עלי' מנשוא החקים המעיקים אשר רק עלי' יען הוא יהודי הכבידו את אכפם. הן אף שמצוה עלינו מפי התורה לשמור חקי המלכות ומשפטי הממשלה בכל הזמנים אבל לא יכולנו להרשיע כל כך את האיש אשר אע"פ הכרח חקים עריצים נטה מדרך המלך. וכמו שנאמר ע"פ משל אם אל אחד מבני' יצוה האב מכל פירות הארץ אכל תאכל רק מעץ אחד אשר ינקבהו בשמו לא תאכל את פריו ממנו. ואל השני יאמר מכל פירות הארץ לא תאכל רק עץ אחד אשאיר לפניך והיה לך פריו למחיה וכלכלה מה יעשה הבן השני ולא יחטא ? אבל לא כן אנחנו פה בני ישראל חוסים בצל מלכות אדוננו הקיסר יר"ה אשר נשתוו החקים לנו וליתר עמי הארצות ונסו צללי עוני וגזו ענני חרפה מדור דור. ע"כ ישמור בנפשו ויזהר מאד כל איש ישראל לבלי לפשוע ולבלי לחטוא נגד חקי המדינה. אם חופש נתן לנו את חקי הארץ למה לא נעשה ? כל אחד מאתנו יאמר ממעמקי לבבו. העבר חרפתי אשר יגורתי. אם מלפנים עשינו החקים רק מפני הפחד והמורא. מלך החסד ! העברת חרפתי אשר היה איש ישראל מורדף ומעונה נתון למשיסה ולח. וע"כ אמלא אחר דבריך ברצון. כי משפטיך טובים. ״הנה תאבתי לפקודיך״ ברוח גיל וששון אשמור פקודי המלכות בצדקתך חייני' כי במקום המשפט שם הצדק והחנינה לכל תושבי ממשלתך. לכן נטיתי לבי לשמור חקי המדינה כי בצדקתך נתת לי חיים ואהיה שבע רצון וישע רב:

במקום תהלה שם תהא תפלה וברכה לראש אדוננו הקיסר יר"ה אשר נשפוך שיח חינונינו לפני אדון כל היצור בתהלות בן ישי. אלהים משפטיך למלך תן וגו'. ידין עמך בצדק וענייך במשפט וגו' ישאו הרים שלום לעם וגו' ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וגו' יפרח בימיו צדיק ורוב שלום [עד] בלי ירח (תהלים ע"ב) מפני שהוא ידין העמים החוסים בצל ממשלתו בצדק ובשפטו בני אביון יושיע כי ידכא עושק ויהרס כל מעול וחומס. כל בני מדינתו מקטנם ועד גדולם. יחד עשיר ואביון יעלזו וישמחו ויהנו מזכיות משפטיו וחקיו הטובים ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וגו'. ואומר בכונת הכתוב ע"פ דברי הרב בעל עוללות אפרים ז"ל (מאמר נ"ג) שפי' מה שארז"ל (ב"ב דף ע"ה ע"א) פני משה ששני חמה פני יהושע כפני לבנה. כי משה הנחיל לישראל התורה שאורה שוה בכל זמן ובכל מקום. ולא תשתנה בעת מן העתים ואין בה תוספת או גרעון כמו שאמר הכתוב לא תוסיפו ולא תגרעו (דברים ד') ובזה התורה נמשלה לחמה שאורה שוה בכל זמן ואין בה תוספת וגרעון וע"כ אמרו פני משה כפני חמה. אמנם יהושע הנחיל את ישראל הארץ הקדושה. אשר אבדנוה בחטאינו למועד ומועדים. ואין אורה נמשך בכל עת בשוה. וזה הוא שאמרו פני יהושע כפני לבנה. שהארץ שהנחיל יהושע את ישראל אף בהיותה תחת ידם היה בה תוספת וגרעון כלבנה הלזו שיש בה ט"ו ימי עלייה ט"ו ימי ירידה עכ"ד:

והנה אנחנו רואים במלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. אם המלך ישען רק על תוקפו וגבורתו וירבה מלחמות לדכא גוים תחת רגליו. להסיר גבולות עמים ולהרבות ארצות ממשלתו. אף שינחל כבוד וגדולה אבל כבודו נמשל ללבנה שפעמים אורה נתוספת ופעמים מתמעטת כי לא לעולם חוסן אף אם יעלה לשמים שיאו. לא כן מלך שנתן לו ה' לב להבין ולהורות לעמו חקי צדק וברכה. ידמה לאור שמש אשר ברצון בוראה היא מאירה בכל עת בלי הפסק וגרעון. וכן הם חקי משפט וצדק. אשר בני אדם יכירו טובם ותועלתם לעד יעמודו וישארו לברכה בקרב הארץ. וזאת היא אשר ישבח הכתוב מלך אוהב צדקות עושה חסד ומשפט להטיב לבני אדם ולהושיע עניים מחזק ממנם ויאמר ייראוך עם שמש המורא והכבוד אשר יאצלו לך עמיך ברוחם. ויתנו לך התהלה הוא דוגמת השמש אשר טובתה בל תמוש. לפני ירחי. חשיבותה תגדל מהירח. דור דורים כי לעד תזרח שמש המשפט והצדקה בל תאסוף נגהה סלה. וכן אנחנו נכירה ונדעה יקרת רוח אדוננו מלכנו הקיסר יר"ה אשר לא שם תעודתו בארץ החיים לרשת ארצות גוים ולהבקיע מדינות שונות רק לשלום ומישור השקט ובטחה מחשבותיו כל היום וישא את נפשו לדרוש טוב לכל עמיו כי ירבה למו חקי צדק וברכה מעודו ועד היום הזה. נקרא לפניו ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. ונברכהו מקירות לבנו. יפרח בימיו צדיק יתחדשו כנשר נעוריו. ויפרח כזית הודו וריח לו כלבנון. ורוב שלום עד בלי ירח. השלום לכל העמים הסרים למשמעתו אשר ידרשנו בכל עוז. יפרח ויצין ויעש פרי תנובה לשמח לב אדוננו הגדול יר"ה וכל עבדי' החוסים בצלו יאושרו בארץ עד עולם אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה