אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש יח

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש יח

דרוש יז

שדרשתי ביום הולדת אדוננו הקיסר יר"ה בי"ז אב תרמ"ו לפ"ק בבית הכנסת הישן פה קראקא.

מצאנו בתלמוד (גיטין דף ס"ב ע"א) אמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום למלך שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלהיך (דה"י א' י"ב) הורנו החכם הנשגב ראש גולת אריאל הלזה. כי אף אם יפגוש איש רעהו ויראה אות ידידותו אלי' באמרו לו ״שלום עליך״ די אם בפעם אחד יביע כן רגשות לבבו. אבל כבואו לפני המלך שלום בכפלים לפני' יאמר. כי כן הוא המשפט כופלין שלום למלכות:

ועתה נחקורה ונדעה למצוא טעם הדבר מדוע הוטל חיוב כפילת שלום למלכות. וטרם נגיד כי מלת שלום לפי ההשקפה הוא אם תתפרץ מריבה בין אנשים ואחר כן ישלימו ביניהם יאמר כי עשו שלום. ועל זה אלפנו הרב בעל עקידה (שער ע״ד) כי שלום כזה להשקיע אש המחלוקת ולהסיר קנאת איש מרעהו אינו שלמות ומעלה רק סילוק החסרון. המריבה ושנאת אדם היא הנטייה מדרך הנכוחה והישרה והשלום הוא מחזירהו לדרך הסלולה והנכונה. והאמת כי השלום הוא מורה על שלמות ומעלה גדולה מאוד וע"כ יחסוהו חז"ל אל אדון העולמים יתעלה. ואמרו גדול השלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. (שופטים ו') וע"כ נאמר בזה שאין מתנאי השלום שיהי' שם מצות או קטטה קודמת רק השלום בלשוננו כפי מובנו האמתי יורה על טוב משותף הכרחי. אל כל החלקים או האישים הצריכים חבור ודבוק. והוא כחוט הכסף או הזהב וזולתם אשר בו יתחרזו הרבה מאבני האקדח להעמיד מצב החלקים ההם אל תוכן החרוז ההוא הכללי ותקון צורתו וצביונו אם נחקור על איש אם הוא על מצב שלמות הבריאות. אם לא אנה רעה לאחד מאברי' ולא קרב נגע אל גופו ואל נפשו אשר עי"ז יפריע את האדם בכללותו מעבודת נשאל ונאמר השלום לו. וזהו כוונת יעקב שצוה ליוסף בלכתו מאתו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן. (בראשית ל"ז) אמר לו ראה תראה אם כל אשר להם בשלום ובמישור ולא נגרע מהם ומצאנם דבר. יפריע שלומם ובריאותם. וכן במעלות השכליות והמוסר אם במזג האיש יתגברו התאות הגופניות וילך אל כל אשר יהי' שמה רוח יצרו הרע ללכת. כי אין לו עוד מטרה אחת נעלה ונשגבה אליה יכונן כל מעשי' לטוב ככתוב בכל דרכיך דעהו וגומר (משלי ג') ועי"ז דרכי' נלוזים ומעשי' מקולקלים על איש כזה יאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי (תהלים ל"ח). ולפי שהשם יתעלה הוא אדון העולמים העושה שלום במרומים. ונותן כח בכל חלקי הטבע להתאחד ולהתקיים ופוקד על כל היצורים וכחות הבריאה כי יתמזגו ויתערכו זה לעמת זה ויתערבו זה בזה. ויניקו איש את רעהו שפעת טוב ושבע רצון ובלעדי' אין אפשרות קיום המציאות ע"כ נקרא השם ב"ה מלך שהשלום שלו ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו') כלומר הסכמת חלקי כל הנמצאים תלוים במאמרו. כי מיד ה' נתנו כי השלום האמתי שלו:

ולפי אומר הלזה נבינה מהות השלום ונדעה למה אם נראה ידידנו אשר זה כביר לא ראינוהו תהי' התחלת דבורנו אלי' ״שלום עליך״ אם בא אדם מן הדרך שואלין אותו שלום (במדבר רבה פ' כ"א) כי בזה נתן אלי' אות כי הסכמת ההתחברות בינותינו ואין פירוד ואיבה נטורה בלבנו אשר יפריעו את התקרבות שלומנו עמו. אכן אם נבוא לפני המלך הורנו חז"ל שכופלין שלום למלכות. כי מלבד שנצטרך לגלות ולהודיע כי כעיני עבדים אל אדוניהם עינינו אליו תלויות. הוא המנהיג והראש בזרועו ינהל כל אנשי מדינתו וכל החלקים הם הכתות שונות במלכותו יחוברו בשומם להם ראש אחד אשר בקולו ישמעו. וזה נודיע בקראנו לפניו שלום. החיוב עוד עלינו לכפול אליו שלום. ויתראה לפנינו עומק כונת כפילת השלום בשומנו עין על הצעת הכתובים שם בדה"י שהביא הש"ס גיטין הנ"ל. דכתיב ויבאו מן בני בנימין ויהודה עד למצד לדוד ודוד עוד חשר אותם אולי אין תוכם כברם להטיב עמו ולהתחבר בחברתו. ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לעבדני והיה לי עליכם לבב ליחד. ואם לרמותני לצרי וגו' ירא אלהי אבותינו ויוכח. ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים [ייאמר] לך דוד ועמך בן ישי שלום. לך אנחנו בנפשותינו ובלבבינו. ועמך שלום. אתך נתחברה להיות עבדיך ואתה אדוננו. שלום לך ושלום לעוזריך גם בין כל עוזריך המה העברים השומרים על ידיך אמת ושלום ישורר בינותם אין ביניהם שנאה ולא תחרות רק איש את רעהו יתמוכו ואחד את אחיו יעזירו להגדיל אושר הכללי ולהאדירו. וזה אשר למדו חז"ל מקרא שצריך כפילת שלום לפני המלכות. והוא למען הודיעו. כי מלבד אשר כל אנשי מדינתו אליו ישברון והוא בתבונתו יאחדם ויחברם והיו לעם אחד בארץ סרים למשמעתו. ויאמרו שלום למלך אשר יורה כי המלך עומד בראשם ועוד לא יתפרדו בני מלכותו איש אל עבר פניו בלי מנהל ומנהיג. עוד יכפלו אליו שלום ויאמרו כי גם בין כל אנשי מדינתו בינם לבין עצמם במעוז השלום יחזיקו. וכלם ישימו מגמת פניהם לקיים קשר המדיני. ולהטיב מצבו הכללי:

ואם בזאת נדע טעם ציווי חז"ל שכופלין שלום למלכות עוד נשכילה דעת להבין מדוע למלכים עבדיו כבוד שלא בפניו ובכל מקים שהם אותו ינשא וירוממו. ונחזה שם במלכים (א' ח') בהקהיל שלמה את העם אחרי כלותו בנין בית המקדש ועשו ימי חג ושמחה לפני ה' ארבעה עשר יום נאמר שם ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו ויפלא לעינינו כי לפי הסדר היה לו לומר ביום השמיני ברכו העם את המלך וישלחם וילכו לאהליהם וגו' כי אחרי שלחם לא יוכלו עוד להראות אליו רגשות תודתם ולברכו. והנכון לפני לדרוש בזה הוא. על פי מאמר החכם רצון מלך לעבד משכיל וגו' (משלי י"ד) כי זאת היא הברכה למלך ובזה ימלא כבודו ורצונו בארץ אם עבדיו יתבוננו על הטובה הנאצלת למו. כי ימלך עליהם מלך חכם ורב חסד והם יכירו וידעו להוקיר ולפאר את כבוד מלכותו. ואם רק בפניו ברגש ואימה יאדירו הוד כסאו עוד לא נודע אם באמת ותמים ומאהבה נובעת ממקור לבב את מלכם יוקירו. או רק מפני אימתו אשר תבעתם יגידו פאר תהלתו בפניו. ובפה ושפה יכבדוהו ולבם רחוק ממנו. אבל אם העם באהליהם. שאין מראה המלך נגד פניהם מלאים גילת ורנן על כל הטובה אשר ה' עשה להם בתתו למו מלך חכם לבב ואמיץ כח משכיל בכל דרכיו ואת בני עמו יצליח. אז נודע כי העם עלה על מרומי פסגת הדעת להכיר חסד אלוה החופף עלימו. בהמליכו עליהם מלך צדיק וישר. וזה שאמר הכתוב ביום השמיני שלח את העם והי' כשלחו אותם ויברכו את המלך וזאת היתה הברכה למלך מן העם. וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' ואף בהיותם באהליהם הרגישו להיות שמחים על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו וגו'. ובזה נודעה חבה היתרה למלכות בית דוד ושרש ישי כי הכירו וידעו חסר אלוה את אשר דבר לדוד מלא לעשות ובידו שבט המשרה נתנה לרעות בישראל חבל נחלתו. גם שמחו על הטובה אשר עשה ה' לישראל עמו. כי אז הניח להם ה' מכל אויביהם מסביב וישבו שלום ושאנן באין מחריד ומפריע. וע"ז היו שמחים בלכתם לאהליהם על כל הטובה אשר עשה ה':

כן אנחנו בני אחי וריעי הנאספים פה בהדרת קדש ביום הולדת מלכנו הקיסר ירום הודו. נגיל ונשיש ביום הזה יחד עם כל עמי אוסטריא ואונגאריא. ונהי' שמחים וטובי לבב על כל הטובה אשר עשה ה'. להללו על רוב חסדו אשר זכנו לחסות תחת צל כנפי החסד של המלך האדיר הטוב והנחמד הלזה. אליו נקרא כפילת השלום שלום לך ושלום לעוזריך כי הוא מלך שהשלום כפי מובנו האמתי הוא קנינו כי כל העמים השונים לשבטיהם אשר יחיו בצלו. בחכמתו ובתבונתו הוא יאחדם. הוא יבוננם הוא יישר אורחותיהם לבל יליזו במעגלותם ועל ידו יתקיים קשר מדינותינו אשר כל החלקים לא יתפרדו. ובעבור עליהם רוח קנאה. והביטו אל מלכם. ומאורו גיה ויופיע עליהם נהרה. לחיות בשלום ושלוה. והיו לממלכה אדירה בתבל. ועל כן גם פה בבית ה'. שלא בפני אדוננו האהוב. בל נהיה כפויי טובה נודהו על כל טובו אשר יאציל עלינו. ונזכיר מדת יקרו אשר בו כלולות כל התשבחות הנעלות יענדו זר תפארה לראש מושל בבינה והשכל וענות צדק. ובזה נתחיל:

החוזה בשנים קדמוניות הראה לנצר משורש דוד הוא זרובבל את המטרה נשגבה של מלך החסד כמו שנאמר. וזה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות (זכריה ד'). אמר הנביא לזרובבל לא בחיל לא בכח תשיג שבט המושל כי אם ברוחי. אם תשפר מעשיך לעשות כחפצי אז תוכל עמוד ולהתקיים בממשלתך. כי מלת רוח מלבד מובנו הפשוט שיורה על רוח החיוני ונפש המשכלת. עוד יאמר כמו שפי' הרמב"ם ז״ל במו"נ ח"א פ' מ' על כונה ורצון כמו כל רוחו יוציא כסיל (משלי כ"ט) שלא ידע לשלוט ברוחו רק מה שיתאוה ירצה להוציא ולעשות אף שלא יאות על פי משקל המוסר והחכמה. או כמו שנאמר מי תכן את רוח ה' (ישעיה מ') פירושו מי הוא אשר ידע סדר רצוני בבריאה וקיום העולם. וזהו שידרוש הנביא מן המלך שיכין ממשלתו ע"פ רוח ה'. שינהג את המלוכה על פי רצון השם יתעלה:

ולהבין מה זאת המעלה הרמה והמטרה הנשגבה אשר אליה יכונן המלך מטרתו לנחות עמים החוסים תחת שבטו ע"פ רוח ה' ורצונו בהנהגת העולם נביאה מה שדרשו רז"ל במד"ר (ריש פרשה וישלח). רב פנחס בשם ר' ראובן פתח קומה ה' קדמה פניו וגו' רב פנחס אמר חמשה פעמים היה דוד מקים להקב"ה בס' תהלים קומה ה' וגו' כי הכית את כל אויבי לחי. קומה ה' באפך. קומה ה' אל נשא ידיך וכו' א"ל הקב"ה אפי' אתה מקים אותי כמה פעמים איני קם ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים הה"ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (תהלים י"ב). וכונת חז"ל בזה המאמר יראה לעיני ע"פ שידענו מאומות הראשונים אשר טעו אחר אליליהם ובגלולים נפשם חפצה. ויחסו ליראתם הבדויה מדת הגבורה והנקמה והאכזריות. אבל לא מדת הרחמים. כי אמרו זאת היא תכונה מורה על חלישת הרוח ורפיון אומץ הלב. אם יתעוררו רחמי גבר בל יוכל לראות באחיהו אנוש עת נפלו. או באסון יקרה לעמיתו. זאת היא מן הפעליות לא תאותנה לאיש גבור חיל. אשר הוא רק על כחו ועוצם ידו יחי'. ובחרבו הקשה וביד תנופה יראה גבורתו ויכלתו. אבל כפי התבוננות בדעת אמתית וצלולה. עמים הקדמונים בזה הרעיון אחר שוא נתעו. וחושך היתה נתיבתם. ודעותם הכוזבות במאזנים המה לעלות מהבל יחד. ואור התורה יאיר לנו אור אמת להבין לדעת כי לא כמחשבותם כן הוא. כי אם נחזה גבור עריץ ישכיר חציו מדם קנאתו הוא רק מפני שכחו וגבורתו מוגבלים. וע"כ הוא מוכרח להראות כי כאיש גבורתו וגאותו. וילבש נקם תלבושת למען עורר רוח פחדים בלבות בני אדם ויעשה האכזריות בשביל שיראו מפניו. וגם מפני אשר יכלתו מוגבלת הוא שואף חיל אחרים למלאות מחסורו אשר יחסר לו ומיראתו פן יצעק הנגזל על בזתו. על כן מוכרח הוא להכריתו מארץ חיים לבל יקומו נגדו להאבידו. וזה רק בבן אדם אשר בין לילה היה ובין לילה אבד. הוא ילבוש עוז ונקם למען יוכל לבצע אשר יזם לעשות. לא כן ממה"מ הקב"ה כחו וגבורתו מלא עולם. בו נכללו כל השלמיות והוא מחויב המציאות בבחינת עצמו הוא כל יכול ומי ימחה בידו ויאמר לו מה תעשה. על כן במקום גדולתו שם ענותנותו. ועל נבראיו ירחם. ומטובו ישפיע למו. וכמו שדרשו רז"ל ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון (ברכות דף ז') ובזה נראה יכלתו וגבורתו. וכמו שאמר הנביא (ישעיה ל') לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. ופירושו אם יחכה ה' לחונן חסד חנם את בני ישראל בזה יתרומם ויתנשא שמו הגדול ית':

וזהו הפי' דברי המדרש הנ"ל ה' פעמים היה דוד מקים להקב"ה כי היה סבור זאת היא הגבורה והניצוח. אם יעשה הבורא ית' דין ברשעים באף ובחמה להשחיתם. וע"כ אמר קומה ה' קדמה פני' הכריעהו קומה ה' אל נשא ידיך וגומר ואמר לו הקב"ה אף אתה מקימני כמה פעמים איני קם. לא בהראות נקמתי ברשעים שמי יתגדל ויתראה כחי הגדול בעולם. אימתי אני קם אז יתראה ויוכר כחי בלתי בעל תכלית. וממשלתי הגדולה בתבל משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אם אחונן הדלים והנאנקים בזה ישכילו וידעו כל באו עולם כי אני אני הוא ראשון ואחרון ובלעדי אין אלדים וממשלה על היצורים:

הורונו חז"ל בזה כי הקב"ה האיר עיני דוד המלך בבינה והשכל אחרי שאלו מאת ה' כי ישחית באף וקצף את אויבי' הקמים נגדו. כי אך טוב וחסד לרדוף כל ימי חיי' זה רצון הבורא ב״ה בעולם. ובזה אלפהו לעשות צדק ומישרים גם הוא באחזו רסן הממשלה וכמו שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצוקה לכל עמו (שמואל ב' ח'). ופי' שגם במקום המשפט לא העמיד דברי' על מיצוי הדין רק כחסיד התכנס לפנים משורת הדין ויהי עושה צדקה וחסד כי כן הוא תעודת צדיק מושל ביראת אלדים ואשר פקדתו שמרה רוחו. וזאת היא התכת דברי הנביא זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח (תתקיים הממשלה בידיך) כי אם ברוחי אמר ה' צבאות (זכרי' ד') כי יריחך בדעת ה' להשכיל ולהבין לעשות רצון אלדים למלאות עולם חסד ומשפט וצדקה כי באלה ה' חפץ. וזאת הוא דורש מעמך מושל צדיק וישר. אשר לבבו נאמן לפני אלדים והוא רצוי ונחמד לבני אדם:

והנה תכונות כאלו רמות ונשגבות אשר הן המה עדי עדיים וגאון למושל ארץ. נחזה אנחנו בהביטנו את מעשה ידי אדוננו הקיסר יר"ה הוא מלכנו לא להכניע חלשים ורפויי כח ישים מגמת פניהו להראות עוז וגבורה על שדה קטל רק בכל עת תשמענה אזני' קול ענות נכאים. יגע אל לבו ואל נפשו ויראה צרת עבדי' ואת נאקתם יקשיב וכיד המלך יושיע. אם הונם על המוקד יעל אם מים רבים שטפו עברו במדינה כאב על בני' יכמרו רחמי אדון ארצינו. ויתמוך הנאנקים נמוכי הרוח בדברים נחומים ובפועל ידים. משועת עניים ואנקת אביונים יקים ויתעודד ויחיש להושיע למו. כי רום ידיהו נשא לרדוף צדק ומישרים ולעשות אך טוב וחסד בעולם:

ובהעלות על לבינו אלפי אותות אהבה ורחמנות וושרת לבב אשר הראה כבוד

מלכנו הקיסר ירום הודו לכל עבדי' חוסים בצל ממשלתו הרוממה ובהכירנו את יקר תפארת מדות נפשו הנשאה נוכל לקרוא עלי' ולאמר כמו שאמר פרעה אל עבדי' על יוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו. (בראשית מ"א) וכמו שדרשו במדרש שם אם מהלכין אנו מסוף העולם ועד סופו הנמצא כזה

ולהבין למה נאמר כן על יוסף ובמה נכיר ממשלת יוסף כי הוא הי' אז איש אשר רוח אלדים בו אשר כמוהו לא נמצא עוד מסוף העולם ועד סופו. נציגה עוד דברי חז"ל במדרש אשר באמרי נועם אלפונו דעה והשכל והאירו עיני שכלנו להשקיף על העולם במדת החסד לעורר את אהבתנו לכל בני אדם הנמצאים בזה העולם. ולחומלה עליהם כי כלם נבראו בצלם אלדים. וכה ידרשו שם בדברים יקרים נחמדים מפז אשר אין דוגמת ערכם ובזהב לא יסולאו. בברכה אשר האציל השם ית' לצור מחצבתנו הוא אברהם אבינו ע"ה כתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית י"ב) והי' קשה למדרש כי אם העמים יתברכו ממקור ישראל הלוא מזה נשמע כי עם ישראל יגדל וירום ונשא על יתר גויי הארצות וע"ז ישאל (מדרש רבה בראשית פל"א סימן י"ט) אי תימר דליהוי עתירו". שמא תאמר מרוב עשרו וכבודו יתנשא ישראל על כלם. ״הרי אינין עתירין מנן״ להם יש ארצות ומלואיהם. נחלאות והון ואין קצה לאוצרותם וישראל הוא עם עני ודל שפל ונדכה מפוזר ומפורד בין העמים. ע"כ לא בעשרו הוא גדולתו. אשר בו העמים יתברכו. ״אלא לשאלה״ אם נצרכים לדבר כשהם נכנסים לצרה" אף עמים נכרים אם יבואו בין המצרים ומועקה הושמה במתניהם. המה נשאלים לנו' ידרשו ממנו תשועה ואנו מגלים להם' וכן הוא אומר (אסתר ב') ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה. נודע למרדכי היהודי כי חיי המלך אחשורוש תלוים בין החיים ובין המות והודיע לאסתר המלכה למען סכל עצת הרשעים הקמים לשלוח יד במלך. ובחכמתו ובטוב לבבו פדאהו ממות. ״זה מהול וזה ערל וחס עלי' אתמהא.״? אף שהי' מעם נכרי ואמונה זרה נכמרו רחמי היהודי עלי' למען חייהו רי"א מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי (תהלים קי"ט) אמר (מרדכי היהודי) יעקב בירך את פרעה שנא' ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ"ז) יוסף גילה לו לפרעה דניאל גילה לנבוכדנצר אף אני כן ולפיכך ויגד לאסתר המלכה עכ"ד המדרש בביאור קצת:

המדרש אבן יקרה במה יבדל ישראל ויוכר גדולת צאצאי אברהם בתבל. אשר על זה נאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה. עד דעת אומות הקדמונים עובדי אלילים אשר אמרו כי עזרה ותשועה רק לבני שבטו וגזעו יאות ונכון. ואין לחמול על איש נכרי מעם זר. למד אברהם אבינו ע"ה דעת את יושבי תבל. כי כל בני אדם אחים. כמו שדרשו חז"ל (שם ב"ר פל"ט) על קרא ״אחות לנו קטנה בר קפרא אומר זה אברהם שאיחה את כל באי עולם ע"י נועם צוף מוסרו. נכבו זיקי הקנאה והשנאה בלבות בני איש ונעשו כאחים. ״ורבנן אמרי זה אברהם שאיחה את הקרע". תפר את הקרעים הגדולים אשר בני אדם יגזורו ויפרידו. כי המה יחולקו ע"י הגזע והדת והאומן ואברהם באמרי יקר אשר הזיל מפיו. אלפם לאהוב איש את רעהו. לבלתי לעמוד על צרת איש יהיה מאיזה עם שיהיה רק יכמרו נחומיו ויחם לבבו למהר לעזרתו. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה. וכשהם נכנסים לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלים להם. למה מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי'. כי כן צוה אברהם את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט בארץ. ובזה נתקיימה הברכה שנאמר על אברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה. ממנו ומזרעו כלם ילמדו ארחות חיים ואהבת בן אדם להטיב לכל בני חלוף:

אבל הרעיון היקר הנשגב לא במהרה הבינוהו העמים ללשונותם. ולא עשו אזנם כאפרכסת להאזין אמרי אל לשפר מעשיהם. בלי להפר ברית אחים בינם ובין כל אדם. ע"כ אף בעת בוא אסון הרעב לעולם בימי פרעה מלך מצרים. סבר בדעתו לאסוף אוצרות התבואות ולחלקם רק בין בני ארצו ועבדיו ממדינתו שומרי משמרתו. אבל לא חפץ להעניק בר לאנשים זרים ממדינות רחוקות כי לא שעה אל אסונם. וצרתם לא נגעה אל לבו. ועל כן יאמרו עליו במדרש (ב"ר צ"א) מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה שפרעה גנז את התבואה בשני רעבון והיו הבריות מקללין אותו וברכה לראש משביר זה יוסף שזן את העולם בשני רעבון. פרעה לא התבונן מדוע החיוב להפיק לרעב מארץ רחוקה נפשו ולהושיעו בעת צר. אבל יוסף נצר משרש אברהם. עליו נאמר מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי. וכמו שבית אברהם היה פתוח לרוחה לכל עוברים ושבים מד' רוחות העולם (מדרש סוף לך) כן רחם יוסף על כל בני תמותה ופתח מעינות ישע ואוצרות בר ושובע לכל דורש ומבקש. ויהי כשמוע פרעה את דברי יוסף ואת מחשבתו אשר חשב להטיב לכל באי עולם. אז ראה ויתבונן ויכיר יקר תפארת רוח משנהו זה יוסף ויאמר אל עבדיו אם אנו מהלכים מסוף העולם ועד סופו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. כי ינוח עליו רוח חסד אלוה ואור חנינה מאלהים עליו יזריח והוא לא בחיל ולא בכח רק ברוח ה' יכונן מוסדי ממשלתו:

כן אנחנו בני אחי ועמי נרים קולנו לקרוא את הקריאה הזאת על כבוד מחמד אפינו אדוננו הקיסר הרם ומתנשא על מלכים. אם מהלכים אנו מסוף העולם ועד סופו הנמצא כזה? אם נתורה במדינות נחפשה בארצות אנה נמצא מושל צדיק וטוב וישר מחזיק במעוז השלום. כזה הוא הוא אשר יאחד תחת שבט משרתו אנשים בני עמים שונים מדתות שונות. ואת אושר וטובות כלם כאב על בניו באהבה וחסד ידרוש. הוא הוא אשר לא ישאל לאיש איה חבלתך אמך איה ערש ילדותך נצבה ? באיזה מדינה נולדת ? ואם מארץ אחרת באת ומעם נכרי יצאת צא ממדינותי לאמר לו. הוא הוא לא ישאל על צור מחצבת אנוש ועל אמונתו איזה היא. לו חביב אדם נברא בצלם ולכל בני אדם קרני הוד חסרו יזריח ופדות וישע יצמיח. כי הוא איש אשר רוח אלדים בו עלי' כחה רוח החכמה והיושר. רוח הסבלנות והאהבה. ע"פ רוח נכון לעשות חסד וצדקה ישים משטרי ממשלתו בארץ:

ואנחנו בני יעקב עם הקטן והדל. אשר בכל ארצות פזורנו יום יום ירביון שונאיני ומנדינו ובעתים האלו קמו בני בליעל וחפצו להשחית ולבלע שורש ישראל נודה לה' אדון העולמים אשר נתן לנו שארית ומחיה כיום הזה. והננו עבדים סרים למשמעת אדוננו הקיסר מלך החסד יר"ה ונקרא ממעמקי לבב לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו (תהלים קכ"ד) ונאמר אל אלה אשר בחרות אפם בנו רוצים לשלול ממנו זכיות אדם. וכמו שדרש ר' אלעזר (יבמות דף ס"ג) אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט"ו). וקנית אדמה לחרוש ולזרוע לבנות ולנטוע היא אחת מן התריות היו למנת חלקנו תחת צל ממשלת אדונינו הקיסר יר"ה. לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. קמו עלינו רעים וחטאים לגזול ממנו זכיות בני אדם אשר לחיי עולם נטעו בתוכנו. אבל זאת היא נחמתנו בקום עלינו אדם. אדם ולא מלך (מגילה י"א) רק אנשי שחץ בני בלי שם יקומו נגדינו אבל לא המלך. הוא מחסה לנו הוא משגבנו נמצא בכל עת צר לנו וזאת היא תשועתנו לא נירא מה יעשה לנו אדם. וע"כ בכל לב ונפש נשפוך שיחנו לפני ה' ומקרב לב וממעמקי רוח נתפלל אל אדון היצורים אשר בל יסיר חסדו ואמתו מן ראש אדוננו הרחמן הלזה ואושר בארץ חלקו כאשר קראנו בתהלות דוד בן ישי:

ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו (תהלים ס"א) והנה כפי דברי מפרשי המקרא יקשה לנו באור הכתוב. יען יפרשו מלת עולם מלשון עולמית ונצחית. כי אם המשורר הקדוש יפלל לאלהים עבור מלכו האהוב שיתן לו חיים ארוכים ושלום נבינה. אבל בל יכול שכל אנושי להשיג איך יבקש עבורו חיים נצחיים כי הלא צבא לאנוש עלי ארץ וחיי ילוד אשה מוגבלים. אכן נוכל לפרש ישב עולם על אריכות ימים כמו ועבדו לעולם (שמות כ"א). ולהאיר נתיב במקרא הלזה נשים עין אל מה שדרש רבא בר מרי (עירובין דף פ"ו) מאי דכתיב ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסר ואמת מן ינצרוהו. הלום ראינו כי לפי דעת רבא תסוב עולם על התבל ויאמר אימתי יקוים העולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת ינצרוהו. ישמרו את התבל מלהשחיתו:

ולמען נשכילה בבאור נכון בהמשך המקרא נקדים הקדמה אשר ישכיל ויבין כל בן דעת צופה ומביט בכתבי הקודש. והוא כי אנחנו ידענו והשיבונו אל לבבינו כי ה' בחכמתו בבראו העולמים. את קיומם הטביע על פי חוקים נתן למו בבריאה. ובתבל הלזו יתרומם ויתנשא בן אדם למשול על כל היצור ככתוב תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח') האדם לבדו מי יאכל ומי יחוש יותר ממנו את כל הטובות אשר תחלק האדמה לנבראים. אכן מקראי קודש אלפונו אורחות אמת וצדק כי רק אז יכנעו יצורי האדמה לבן אדם להחיותו בארץ אם ימלא חובת מצותו בין איש לרעהו. ובל ירדוף את אחיהו נברא בצלם להשחיתו ולהכריתו מארץ חיים. ואם לא ישמע למצות ה' לעשות צדק ומישרים. האדם עם כל חי יחדו יגועון ולא ישארו בארץ. כי אחרי עזבו דרך יושר ומשפט והלכו ארחות עקלקלות. אז תסור מהם השגחת ה' בטבע וחלפו ואינם. כמו שנאמר בדור המבול קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס (בראשית ו') ודרשו חז"ל לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. וכן בסדום ובנותיה כתיב (יחזקאל י"ז) הנה זה הי' עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה. ודרשו רז"ל על הכתוב ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו (בראשית י"ח) שזה ירמוז על צעקת נערה אחת שנתנה דתה לעני והרגוה. ובנינוה העיר הגדולה קרא עליה הנביא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת (יונה ג') ר"ל תוסר מעיר ויושביה ישמרו מארץ חיים. ויהי כי שבו אל ה' כתיב וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם (יונה ג') ואז נחם ה' על הדעה ולא עשה כאשר זמם. ומזה נלמדה דעה והשכל. כי אם בני אדם דרכם השחיתו ויתקו מוסרות האחוה בחברה האנושית. ועל ילוד אשה יצור אל כמותו יגביה עוף לרדפהו באכזריות חמה. אז יעשן אף ה' בדור ההוא. ויכרתו מן הארץ כי זרועו עוד לא תסמוך חקי חיים הטביע אלהים בבריאה:

ובהגלות נגלות לנו משפטי ה' ישרים. נבין באור והמשך הכתובים הנ"ל בתהלים כי המשורר הקדוש ירים קול תפלתו לאל חי עבור מלכו אשר משפט ומישרים יאהב ויסולל מעגל טוב בחוקקו חקי צדק ויעמיד עולם על בסיס נכון וקים. אשר לא ימיטו חקי טבעו. ויאמר ימים על ימי מלך תוסיף. חיים ארוכים ושלוה יהיה מנת חלקו וגידלו. שנותיו כמו דור ודור. שנותיו אשר חי עמנו יפעלו טובות נצחיות לדורי דורות. ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. לא נירא עוד כי מוט תתמוטט הארץ. ומפני רעת יושבי בה האדם עם כל היקום אשר ברגליו יאסף. חסד ואמת מן ינצרוהו. חקי חסד ואמת אשר מן (מלשון וימן להם המלך דניאל אין והכין המלך כי אזן ותקן חקי חיים. ויכונן כסאו במשפט. ינצרוהו ישמרו את התבל לבל יהרסו עמודיה סלה. וכן אנחנו החוסים בצל אדונינו הקיסר פראנץ יאזעף הראשון יד״ה. אשר מלט ארץ מולדתנו בחכמתו מכף רעים. ויגיה אור צדקתו לכל בני ממשלתו למושבותם. חקה אחת ומשפט אחד שם ולכל תושבי מדינותינו לבל ישתרר איש על רעהו להכניעו בערמה. בזה השלים רצון בוראו. וירה אבני פנות לקיום העולם. ותכן עמודיו לדורי דורות. ע"כ נשפוך שיח תפלתנו לפני ה' בלי דומיה ונאמר ימים על ימי מלך תוסיף. יוסיף לו ה' שנות חיים ושלוה. שנות השקט והצלחה. וישפיע שפעת חסדו לו ולכל משפחתו הרוממה והנשאה כאשר יתחננו גם עבדיו בני ישראל מקרב לב ונפש חפצה. אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה