אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש יז

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש יז

דרוש טז

לחג השבועות

דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' דבוא של מלאכי השרת לכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחר כנגד נעשה ואחר כנגד נשמע (שבת פ' ר' עקיבא דף פ"ח ע"א):

בראשית הדברים אדברה בהכלי מחזיק ברכה שמצא הקב"ה לישראל הוא השלום. ואת התורה שבח החכם ואמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג'). וכן נאמר מה שזכו ישראל בעת מתן תורה אשר מלאכי השרת באו וקשרו להם כתרים מפני שהיו אז במעמד הנבחר אצל הר סיני באחדות שלמה ונפלאה, כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר (שמות י"ט) כולן כאיש אחד [בעצה אחת] ובלב אחד (רש"י שם). ואמר העם קול אחד נעשה ונשמע. ואמרו רז"ל (מד"ר שה"ש פ' ח' סימן ט"ו) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך. אעפ"י שישראל עוסקין במלאכתן כל ימי השבוע. ביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין ק"ש וקורין בתורה. והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים. ואין חברים אלא מלאה"ש. ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה ולא תביישו זה את זה. שלא יאמרו מלאה"ש תורה שנתת להם אינם עסוקים בה. והרי איבה וקנאה ביניהם ומלאה״ש נקראו חברים מפני שאין ביניהם קנאה ותחרות עכ"ד. ובעת הטהרו נפשות ישראל והתעלו מאד נעלה. וקרבם המקום לפני הר סיני ולא היתה ביניהם קנאה ותחרות רק שלום ואהבה. היו חברים אלו מלאכי השרת מקשיבים לקולם וחבשו כתרים לראשם נתנו להם סימן הממשלה כמו שדרשו חז"ל חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות. כי זכו למעלה השלמה אשר להם הממשלה יאתה ונקראו בנים למקום. וכבן המלך אשר ירשהו אביו לרדות ולמשול בכל מרחבי ארצו כן ישראל כשעושין רצונו של מקום ונקראו בנים נעשו בני חורין אשר ימשולו במעשי ידיו של הקב"ה. אבל עוד ידרוש שם הש״ס בשבת כשעשו ישראל את העגל באו מלאכי חבלה ונטלו מהם הכתרים ושם נאמר ויקומו לצחק (שמות ל"ב) ג"ע ושפיכות דמים. (ועיין רש"י ז"ל שם) שהיו בתרעומת ומחלוקת. ואז אינם עוד נקראים בנים. כמו שפירשתי הכתוב בנים אתם לה' אלדיכם. לא תתגודדו (דברים י"ד). ודרשו רז"ל לא תעשו אגודות אגודות ויבואר דהא אמרו רז"ל (קידושין דף ל"ה). בנים לא אמון בם (דברים ל"ב) אף שלא אמון בם שעובדים ע"ז נקראו בנים. ונראה שרק אז נקראו בנים אם יש להם אחדות. וכמו שדרשו מקרא חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד'). שבזמן ששלום בישראל אפי' עובדין ע״ז הנח לו. ופי' בעוללות אפרים מאמר כ"ג שעובדי ע"ז בזמן ששלום ביניהם אי אפשר שלא ישאו ויתנו בדבר אדות העבודה ההיא. ואז יש תקוה בישראל אשר לא פסקו מעולם מאתם חכמים ונבונים כי יסכימו ויבאו לידי החלטה ששוא עבוד אלדים אחרים. וכל זה אם לא תהיה ביניהם מחלוקת שאז לא תגרום אהבת הניצוח. לסתור כל אחד דברי חבירו. וזה פי' הכתוב בנים אתם לה' אלדיכם בכל עת אתם נקראים בנים אף לא אמון בכם אף עע"ז. אבל לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. כי רק בזמן ששלום ביניכם אז יניח ה' לכם. כי תשובו אלי'. לכן אז כשעשו העגל והיתה ביניהם מריבה ושפ"ד. ואת חור אשר הוכיחם על פניהם בעשותם הנבלה הרגו. באו מלאה"ש ונטלו כתרי השררות מהם. וכלם זכה משה ונטלן בחייו שנאמר ומשה יקח את האהל וגומר והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה (שמות ל"ג). ופרש"י ז"ל אפי' מלאה"ש כשהיו שואלים מקום שכינה חבריהם הי' אומרים להם הרי הוא באהלו של משה:

ומהות כתרי הממשלה אשר חבשו מלאכי השרת לישראל ביום קבלם התורה. עוד אבינה לדרוש בזה בעזר הצור יתעלה. ואקדים לפרש דברי המדרש (רבה פ' נצבים) על קרא כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך (דברים ל') ד"א רבנן אמרי. אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מנין שנא' כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים (משלי ט'). ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה. לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהם שנאמר ונעלמה מעין כל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה (איוב כ"ח). אלו המלאכים שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים (ישעי' ו'). אמר להן ממלאכי השרת היא נפלאת מכם אינה נפלאת מנין ממה שקרינו בענין כי המצוה וגומר. והנה רבו הספקות בזה המדרש א) כי יתחיל ויאמר אם יברך את התורה יתוספו לו שנות חיים. ולמה זה עוד ישאל שמא לרעתכם נתתי לכם התורה. ב) וגם יקשה הכי יעלה על הדעת שהקב"ה חפץ להרע לבריותיו בהעמיסו עליהם עול המצות שהוצרך להבטיחם שניתנה התורה לטובתם. ג) צריך להבין איך מוכיח שניתנה התורה לטובתנו מזה שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהם. הכי ממה שנסתרה התורה מחיות הקרש והמלאכים יודע לנו שהתורה לטובתנו:

ולהכין כונת חז"ל בדרושם זה יראה לע"ד ואבאר דברי הש"ס (עירובין דף י"ג ע"ב). ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. והללו אומרים וכו' נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא עכשו שנברא ימשמש במעשיו. והנה על זאת יתפלא כל מעיין כאשר כבר העירו במפורשים איך היה מנוי וגמור בסוד חז"ל לגזור אומר נוח לו לאדם שלא נברא משנברא היתכן שנתאר חלילה חסרון כזה בחיקו יתעלה שיפעול פעלה טוב העדרה מהויתה. הלא אמרו בשבת (דף ע"ז ע"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר לבעלה עי"ש. ואם בברואים השפלים הכירו התועלת הגדולה ואף כי האדם מבחר היצורים. וכן נחזה בחוש אשר כל עשב וצמח למינהו ובהמה וחיה למיניהם מחולקים לתועלות רבות בתבל אשר הכין להם הבורא ית' בחכמתו וחלק לכל נברא תכליתו ותועלתו. וגם בסיפור מעשה בראשית ישנה וישלש וירא אלדים כי טוב. ואחר בריאת האדם יאמר וירא אלדים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א') ומה זה שאמרו רז"ל שנמנו וגמרו נוח לו לארם שלא נברא משנברא:

ולבאר דברי הגמרא הנ"ל יראה אם נסתכל במהות האדם אשר גדרו חי מדבר. ומדבר מהותו נפש המשכלת אשר נתן לו ממרומים ולנו עם נבחר נתן ה' התורה להורותנו דרך הטובה והישרה להרחיקנו מכל דבר מזיק לנפש הרוחנית האצולה משמי ה'. והיא נתחברה עם החומר למען תבחר בחיים שתתקדש בקדושה של מעלות ושלמות וזאת תכלית בריאת האדם. וברדת הנפש לעוה"ז היא עלולה לחטוא מפתויי יצרה ואם לא תזהר בכל דרכיה מהרה תפול במהמורות הפשעים אשר אין תרופה למחלתם רק בתשובה. אבל בל יעלה על לב איש ספק והרהור כי בריאת האדם לא היתה לטוב לו. הלא ודאי בבואו על האדמה להלחם עם יצרו יזדכך ויתעלה ויגיע אל מעלה רמה ונשגבה אשר לא היה יכול לבוא אליה טרם בואו בעולם. וכרבם כן יזכו למעלה ושלמות אשר כן שנינו במשנתנו (סנהדרין דף צ' ע"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואף יתר גויי הארץ נדרש מהם רק שמירת מצות השכליות שבע מצות בני נח ויזכו לחלקם הצפון עי"ז לעתיד. ושם בעירובין לא אמרו חז"ל טוב לו לאדם שלא נברא משנברא רק נוח לו לאדם וכו'. כי טוב הגמור העצמי הוא בכל עת וזמן טוב. אף שעתה ירע הדבר לעושהו. אם איש הלך להציל אניה עם אנשים טבועים בנהר והוא נעבט ודאי נאמר שעשה טוב אף שלמראות עינים היתה העשייה הלזו לרעתו, ולכן אמרו רז"ל (מדרש רבה פ"ע) והנה טוב מאד. הנה טוב מות. נגזרה מיתה לרשעים שהם פוסקים מלהכעיס להקב"ה ונגזרה מיתה על הצדיקים שכל זמן שהם חיים הם נלחמים עם יצרם כיון שהם מתים הם נחים. ונבין בזה שאם כתוב בתורה על מעשה בראשית כי כולו טוב כונתו על הטוב הגמור העצמי כי ה' כשברא העולם היה תכליתו לטוב אף אם ימשכו מאורעות הנראות לעינים כרעות מפני שהחומרים מוגבלים וההעדר כרוך בעקבם, אבל יהי להם מעמד שיתקיים רצון הבורא יתעלה בעת עלתה במחשבה לפניו לברוא העולם. וכן דרשו שם חז"ל במדרש והנה טוב מאד זה יצר הרע. שאלמלא יצר הרע לא נשא אדם אשה וכו' והנה טוב מאוד זו מדת יסורין שעל ידיה באין לחיי העוה"ב. ובל נתור אחר לבבינו בראותינו רעות ויסורין בתבל הלזו לאמר בריאת העולם לרעה היתה. כי כל אלה יובילו באחרונה אל המערה והתכלית אשר עלתה במחשבה לפני ה' יתעלה בעת בראו את העולם. וכיון שבריאת מין האדם ודאי לבסוף יביא הטוב הגמור ע"כ לא אמרו רז"ל שם טוב לאדם שלא נברא משנברא רק נוח לו לאדם וכו' בראותם כי בתבל הלזה טרם יקוים מאמר החוזה כי מלאה הארץ דעה את ה' וגומר (ישעי' י"א) רבו לבן האדם האורבים היושבים בסתר קרבין להפילו שחת. וכמו שפי' המהרש"א ז"ל בסוף מכות. נמנו וגמרו שספרו ומנו את המצות ל"ת והמצות עשה וראו שהל״ת הם שס"ה רבים מן המ"ע שהם רק רמ"ח. אמרו נוח ונקל לו לאדם כשלא נברא משנברא וכמו שאמרו במדרש שע"י המיתה הצדיקים נחים להלחם עם יצרם. כן טרם הבריאה אז אין לנפש מלחמה עם תעלולי יצרה ונוח לה שלא נבראת אבל הטוב התכליתי אשר אמר ה' ויהיה יתקיים בבריאת האדם לטוב לו:

ואחרי הצענו את כל זאת נזכירה עוד ונוכחה לדעת כי להשיג התכלית הטוב יוכל האדם רק ע"י התורה ושמירת מצותיה. והן ידוע אשר יפלגו בני אדם לשלשה ראשים. א) יש מהם אשר יחיו רק חיי תענוגים ותשוקת הבל. ב) ויש מהם אף שהם ימאסו לרדוף בחיים רק אחר ענינים המדומים ידמו כי עיקר תעודת האדם היא לבחור בהגיון והשכלה לעוף במעוף הגיוני על כל מרחבי הבריאה וישיתו בשמים פיהם ויחקורו על כל אשר בארץ. ויאמרו לנפשם כי החקים והמשפטים נתנו רק לבני ההמונים למען לא ישלחו בעולתה ידיהם הם צריכים למתן ורסן תאותם להכניע. ולדורשי החכמה ידמו אין תועלת בחקים וגדרים סוגים וגזרות. ג) ובתוך עומדים אנשי המעלה בחצרות ה' דורשי חכמה אבל יאמינו בתורתו. כי היא המורה נתיבת חיים לבל יכשל איש כפי שכלו המוגבל ותבונתו המעוטה. וכמו שאמרו במדרש רבה (בראשית י"ב) על בריאת העולם דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. משל לחרישת קנים שלא היה אדם יכול להכנס בתוכה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה טועה מה עשה פקח אחד כסח [כרת] ונכנס כסח ונכנס התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הכסוח. כן יאמינו אוהבי תורה כי מצותיה הן הנותנות החיים הנצחיים ושלמות הנפש לאדם והיא האור המאיר בארץ מאפליה. ובלעדיה כל איש תועה בדרך השכל וצדקה:

ובל יתעה איש בלבבו לאמר איכה יועילו אלו החקים והמשפטים להלביש את נפשי האצולה בגדי השלמות. אף אתה אמור לו ראה תראה איש שומר תורה ומצוה. כי יתקדש ויתעלה. ולכל מעשיו ומעבדיו תאמר כבוד ויוכר כי הוא זרע ברך אלהים אותו. ואף שאין בן אדם יודע ומבין למה אלו החקים יאדירו בכח נשגב את האנשים עובדיהם ולא נדע הסבה. אבל נכיר את המסובב שכן הוא. וכמו שפירשתי דברי אגור בן יקם שאמר כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי וגו' ודעת קדושים אדע מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה וגו' מה בנו ומה שם בנו כי תדע כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו (משלי ל') ואמרו רז"ל במדרש (ויקרא רבה אמרת אלוה צרופה וכי מאי איכפת ליה להקב"ה בין שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף אלא לא נתנן הקב"ה אלא כרי לצרף בהן את הבריות. ואמרתי לבאר המשך הכתובים ואת מה שדרשו רבותינו בזה. כי הלא זאת נדע אשר אף חוקרי הטבע הנעלים היורדים חדרי התולדה להכין סתרי כחות הטבע ואיך יתלכדו ואיך יתפרדו. ויבינו איך נבנו צאצאי הבריאה. וידברו על כל שרשי הצמחים ועל כל חי ועל האויר והמים ואשר ימצא בהם. המה ידעו רק פעולות הטבע וחקותיהם. אבל הסבות ואיך ולמה הטביע השם יתברך אלו החקים אשר ישוררו על התולדה. נעלה ונשגב מכל מחשבות חכם וחושב באדמה:

ויובן מאמר החכם במשלי אשר יוכיח את אנשי תועי לבב בדורו המדמים בנפשותם. כי להם נתן משפט הבחירה לשקול במאזני שכלם חקי הדת והמצות והעם יבורו למו את אשר יחזיקו. כאשר לדאבון נפשינו קמו גם כן בזמנינו אנשי שחץ אשר יתפארו בגאוה וזדון לבב כי הם יבחרו למו מצות כפי שכלם. ואשר לא יישר בעיניהם ישליכו אחר גום. ולעמת אלה יביא החכם ראיה נצחת מן דברים הטבעים. ויאמר בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. אני מכיר מך ערכי וכי בינתי שפלה לירד עד מעמקי סתרי אלהים. וראה תראה מי עלה שמים וירד וגו' מי צרר מים בשמלה. אף האיש אשר תבונתו תשאהו תנחהו אל קצות הבריאה הקיצונה במחברת הטבע. ויעלה שמים וירד במעוף מחשבתו וגדול אונו למשול ולכבוש כחות הבריאה תחת ידו. ומה בנו ומה שם בנו כי תדע. אם הסבה הראשונה ית' נקרא ״אב״ אז כל אלו ההתחלות והסבות אשר ישתלשלו בכל פרטי הנבראים יכונו בלשון ״בן״ ויאמר אף מי שיכיר פעולת הטבע בתוצאותיהם אבל בנו ושם בנו כי תדע. האם תכיר את המניעים הראשיים אשר יתחלפו ברבבות היצורים. האם תדע הנעלמים בסתרי הבריאה אשר הם הנותנים חיים ועצמה לכל פרעי הנבראים הלא כלם תלוים ועומדים בידו של חי העולמים בורא הכל ומשכללם בצביונם ובתקונם. הסבות נסתרות משכל כל איש ונשגבות מתבונת יציר האדמה ורק המסובבים תראה ותבין את תכליתם. ומזה יוציא נופת צוף מוסרו ויאמר. כן אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו. בורא טבעי היצורים ונותן התורה אחד הוא ה' אלהים מלך עולם. וכמו אם ישוטט מבעך בעולם תוכל להבין חקי הבריאה כאשר הם נתונים וטבועים. ולהשתמש בכחותיהם לתועלתך אבל לא סבותיהם איך נתהוו ואיך יפעלו כן הוא במצות התורה אם תכוף כאגמון ראשך לשמור את כל החקים והמשפטים אשר צוה אלהים אותנו תזכה ותתעלה נפשך אמרת אלוה צרופה וגו'. וכי מה אכפת ליה להקב"ה בין שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף לא נתנן הקב״ה אלא לצרף בהן את הבריות. תאמין ותבין אם תשמור לעשות ככל אשר צוה ה' תצרף נפשך ויכלת עמוד כי אז תסור ממך חלאת חמרך ותזדכך לאור באור החיים לפני ה'. אף אם לא תדע ותבין למה נצטוונו פרטי המצות ככה. למה זאת החקה תועיל לשלמות הנפש. כי במצות התורה וחקי הטבע תועלתם לך ידועים אבל סבותיהם ממך נעלמים. וזה לדעתי יאמר מדרש רבה (פ' בחקותי) אם בחקותי תלכו חקות שבהם חקקתי שמים וארץ. כמו בחקות שמים וארץ תכיר פעלתם ולא סבתם. כן בחוקות התורה:

ואם נאמינה ונדעה כי התורה בחוקותיה ומשפעיה היא אושרנו בארץ. הלא נשכילה לדעת ונכיר טובה על שתי בחינות. האחת היא אשר האדם יכניע קשה ערפו לשמור החקים. ויכוף כאגמון ראשו תחת עול המצות להשביח שאון יצרו מעליו. ולישר דרכיו המקולקלים לבל ישטפו אותו מים הזידונים הם החטאים והפשעים. ויבחר דרך צדקה ברכה וחיים. אבל עוד יש בה תכלית נשגב ונפלא לבני אדם העומדים בחצרות ה' ויתנופפו ברוב הדר שכלם לדעת אלהים בארץ. כי היא המוליכה בדרך הנכונה לבלי הכשל ולפול ברשת הטעיות. והתורה היא אור להאיר בחשכת הליל בעמק העכור הלזה. והיא תורה את איש חכם בדרך הישרה והברורה. להכיר מפלאות אלהים. ובזה נבין טענת משה רבינו ע"ה עם המלאכים (שבת דף פ"ח ע"ב) בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל תורה בא. אמרו חמדה גנוזה שגנוזה לך וכו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו וגו' אשר תנה הודך על השמים (תהלים ח) אמר לו הקב"ה למשה החזר להן תשובה וכו' אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ') כלום למצרים ירדתם. שוב מה כתוב בה זכור את יום השבת לקדשו (שמות שם). כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות וכו' שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב. קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם. מיד הודו להקדוש ב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח'). ויכוח הזה הנאמר מפי משה אל המלאכים אשר דרי מעלה הכירו גודל מעלת התורה כי כל יקר וכל פלא וכל חכמה מפוארה. כמוס עמה חתום באוצרה. (הקדמת הרמב"ן על התורה). וע"כ שאלו חמדה גנוזה כזו למה אתה נותנה לבו"ר. הלא רבים יכשלו ולא יצליחו להשלים המערה הרמה לבוא ער עמקי סודותיה ולהבין פליאותיה. וע"כ אמרו תנה הודך על השמים. ועל זה השיב להם משה הלא מלבד מעלת התורה המוליכה בדרך החיים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. גם היא המשימה חחים בלחיי איש להכניע יצרו הרע ואתם מלאכי מרום כלום יצר הרע יש בכם ומה לכם גופי התורה החקים והמשפטים הלא לנו בני אדם המה. ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ:

ומעתה יאירו לעינינו דברי המדרש רבה מפרשת נצבים. אמר על קרא כי לא נפלאת היא ממך וגו' לא בשמים היא. רבנן אמרי אם ברכת את התורה לעצמך את מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. דברי תורה מכוונים את לומדיהם לדרכי חיים. ואם תאמר שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה. אל תטעו ברוחכם לומר התורה נתונה רק לרעת בני אדם מפני שיצר לב האדם רע מנעוריו. ע"כ יאמרו החכמים בעיניהם אשר יבטחו על תבונתם אין לנו עסק במעשה המצות. או יאמרו לרעתכם נתתי את התורה מפני שהרבה חובות על האדם שאי אפשר לקיימם. ונברא לרע ותלאה וטוב לו שלא נברא. ע"ז יענה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם. התורה ב"ה נכללה הטוב הגמור הטוב העצמי. ואל יירא ואל יפחד איש פן יבולע לו היותו פה על פני האדמה. כי לטובתכם נתתי את התורה לא רק היא המגבלת מעשי אנוש ותחבולותיו למען לא ירעו ולא ישחיתו איש את רעהו ורק לטובה ניתנה התורה. לבד אשר היא שומרת את האדם לבל לפול בפח יצרו ומכמורת החטאים. כאשר טען משה רבינו ע"ה נגד המלאכים שע"כ נתנה לארץ כבודה ולא נשארה גנוזה בשמים. שלא תתאים בחוקיה אל מלאכי עליון. אבל גם היא הנותנת חיים רוחניים בהכרה האמתית של אלהים אשר בלעדה כל האדם אף החכם והנבון בל ימצא נתיבו כי לא בשמים היא וכמו שדרשו במדרש אלו האסטרולונין החוזים בשמים. ומביא ראיה לרוממות חכמת התורה שהרי המלאכים נתאוו לה ונעלמה מהם שנא' ונעלמה מעין כל חי וגו'. וכלום יש בהם קנאה ותחרות ביניהם אלא מפני שבה חמדה גנוזה מאור הדעת מאור העליון נתאוו לה ומזה תדע שלא לרעתם ניתנה התורה רק לטובתם. כי ברכה מכופלת בה. להשמר ממעשים נגעלים. ולהשתלם במעלות ומדות וגם להכיר את מי שאמר והיה העולם בדעה אמיתית בדעה נכונה וממלאכי השרת היא נפלאת כי מה להם בחוקים מגבילים מעללי איש. מכם אינה נפלאת מנין ממה שקרינו בענין כי המצוה הזאת לא נפלאת וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אם תנצור לשונך מרע ודברי תורה יהיו קרובים אל לבבך לשכללהו בכל מדה מתוקנה. ותעשה כל החיובים המוטלים עליך ואז אם יראו המלאכים שהתורה עשתה פעולתה הטובה שהצילה את בני אדם מתועבות נמבזות ומדות פחיתיות שאין קנאה ותחרות ביניהם. ולא ישנאו זה את זה ולא יביישו זה את זה ומתאספים בבתים המקודשים ליחד שם אלהים באימה וקורין קיש וקורין בתורה אז יכירו וידעו מלאכי השרת ויאמרו מה אדיר שמך בכל הארץ. וחברים מקשיבים לקולך וכמו שהיה אז בעת הקדימו ישראל נעשה לנשמע שקבלו עליהם המצות לחקים. אף מצד שלא שמעו ולא הבינו תועלתם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה אז ראו מלאכי השרת וקשרו להם כתרי הממשלה כי להם תאתה מלוכה להשתמש בכלי חמדה הניתנה להם מן השמים ולהם יאתה השררה שהרי המלאכים נתאוו לה ונעלמה מהם. ה' יזכנו להבין בעמקי תורתו ולהשכיל בפניני אמריו למען נדע ללמוד וללמד לשמור ולעשות להזדככות הגוף ולהתעלות הנפש עד עולם אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה