אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש טז

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש טז

דרוש טו

לשביעי של פסח

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים

וגומר (שמות י"ד) וכי ישראל ביד מצרים הי' אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפני' רבש"ע אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין וכו' באותה שעה הציל הקב"ה את ישראל לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא (ילקוט שס).

בעוד לא נשית מבטנו לבוא אל תוכן כוונת חז"ל במליצתם כאילו דן שר של מצרים לעכב תשועת ישראל כשהי' בסכנה על הים. והקב"ה בכבודו הצילם מיד טענותי' הקשות נדקדק בדברי התורה שספרה נס שהיה לישראל בקריעת ים סוף ואמרה. ויושט ה' ביום ההוא וגומר וירא ישראל את מצרים וגומר וירא ישראל היד וגומר ויאמינו בה' ובמשה עבדו. מאי וירא וירא שני פעמים. ומאי טעם אמרו וייראו העם את ה' וגו' ויש לומר בדרך הפשוט שהורנו הכתוב להאיר עינינו בענין שמות הנשאלים מכלי הגוף לתוארי האל יתעלה ואמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. ומהו היד הגדולה כבר פירש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. גבורת ה' ונפלאותי' נקראות בשם המושאל יד והכירו כח גבורתו וייראו העם את ה' וגומר]. ועוד י"ל ונקדים דברי חז"ל (מדרש רבה אסתר פ"ז) שדרשו על פסוק וירא המן כי אין מרדכי וכו' (אסתר ג') א"ר איבוי תחשכנה עיניהם של רשעים מראות לפי שמראות עיניהם של רשעים מורדות אותם לגיהנם הה"ד ויראו בנות אלדים את בנות האדם (בראשית ו') וירא חם אבי כנען (בראשית ט') וכו'. אבל מראות עיניהם של צדיקים תואר. לפי שמראות עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה הה"ד וישא אברהם את עיני' וכו' וירא את המקום מרחוק (בראשית כ"ב) וכו' וירא והנה הסנה בוער באש (שמות ג') עכ"ל המדרש. ועוד אמרו רז"ל על הא דכתיב וירא ה' כי סר לראות ויקרא אלי' אלדים. באותה שעה פסע משה ג' פסיעות. אמר הקב"ה כיון שנצטערת כל כך מיד אני נגלה לך עכ"ד בילקוט שם:

ולבאר מאמרים אלו העמוקים נקדים הקדמה זכרו קצת ממנה הראשונים (עיין י"ב דרשות להר"ן) לפתור לנו החידה אשר שמענו מימי קדם מני שום אדם עלי הארץ וראנוה עד היום הזה. כי בן אדם המדבר אף שהוא משכיל ובתבונתו יתעלה על כל יצורי תבל. בל תשפיק לו התבונה נתנה לו להכיר מקור שורש מחצבתו את בורא עולם ומלואו ותעודת בן אדם על תבל הלזו לולא רחם ה' על בריותי' והופיע למו בשפעת רוח קדשו לנבאות היצורים הנבחרים להודיע למו כי האחד יתעלה דורש מעמם לעשות צדקה ומשפט בארץ. ותורה שם בפי נביאו הנאמן משה רבינו ע"ה. בעבור ישמרו עמו חוקי ותורתי' ינצורו להיות לעם נבחר לכל העמים אשר ממנו ילמדו דעת אלדים בארץ. ולכן אם נזכור ימות עולם חזינו ונבינה בכל אפסי ארץ וים רחוקים. בכל העתים והעמים ג' משפטים האלה. א) אשר אם יש בני אדם גדורים בדרכי הדתות ומדות תרומות כמו העמים אשר אנו שוכנים בתוכם הוא מפני כי זרחו אליהם קוי אור מתורתינו הקדושה. ב) וטרם ידעו דבר מתורת ה' הנתונה לנו אז כל העמים יושבי תבל בלי הבדל בחשיכה התהלכו ובגלולים נפשם חפצה. ג) אותם העמים אשר לא ידעו את ישראל עד היום הזה באימים יתהללו ובתועבות יבחרו. וכמו שאמר התלמוד (מנחות ק"י ע"א) אמר רב יהודה אמר רב מצור (פאניציען) ועד קרטיגני אולי הוא (קארטאגא) מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים. למדונו שבכל מקום שאין מכירין את עם ישראל עם הנבחר נוצר כלי חמדה הנתן ממרום כבבת עינו שם אין מכירין את אביהם שבשמים. ורק במקומות אשר נתודעו להם בני ישראל ותורתו. שם גם העמים יכירון כי יש אלדים שופט בארץ ואחרי שנתאמת זאת לכל חכם לב נבינה אשר העמים הקדמונים אף היותר חכמים בחרשת המעשים ובחכמות העולם. כמו שהי' המצרים הראשונים בבנותם בנינים רמים וגדולים מופלאים אשר ישתומם עליהם כל איש עובר עלימו. אבל בזאת בערו ויכסלו כי נטבעו בטיט ורפש הפתיות והסכלות להשתחוות ליצורים השפלים בהמות וחיתו ארץ. כמאמר הכתוב הן נזבח את תועבת מצרים וגומר (שמות ח') וכן במדות היה משחתם בם מומם כאשר הזהירנו האל ית' בפרשת עריות כמעשה ארץ מצרים וגומר לא תעשו (ויקרא י"ח). ונלמדה מזה כי קצרה בינת אנוש לבדו להכיר את בוראו ולזקק מדותי' ולהטיב מעללי'. ורק ה' ברחמי' גילה לנו ע"י נביאי' את כבודו והראנו לדעת כי ה' הוא אלדים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ולמדנו להטיב את דרכנו בכל ימי היותנו על האדמה. והסבה לזה היא כי האדם המוטבע בחומר ומוגבל בשכלו מעצמו לא יוכל להקיף טבעי היצורים בכללותם ולא יוכל להבין מעצמו להכיר את מקור מחצבתם כי תלוים ועומדים ביד אל חי גדול ונורא. וכן גם תכונת נפשו אשר לא ידע מה היא לא יתבונן וע"כ לא יכיר את תחלואיה ורפאותיה כי לא ישיג האדם דבר רק אשר יש לו עלי' השקפה שכלית ויקיפהו בבינתו ואז יבוא אל תכונתו. וכרופא בשר אם לא יכיר את כל איברי האדם ותנועותיהם. וסימני התחלואים ועשבות המרפאים בל יוכל לגהות מזור מן החולים כן בני אדם אשר לא יכירו מהות נפשם לא יוכלו לרפאה מתחלואיה. לולא שפך ה' רוחו על בני איש הנבחרים אשר זקקו את תכונות חמריהם ושכלם יגבה ונשא אל אל עליון. והוא ברחמי' ישפיע למו רוח נבואתו להציל בני אדם מרדת שחת לבל ישקעו בגלולי הדעות והמדות:

ואם נבוא עד תוכן מקור טעותי בני אדם בהכרת הבורא ית' נראמו על שני פנים. מהם יחשבו כי האדם יוכל לראות בעין שכלו אלדים ולהכיר עצמותו וע"י זה יבואו לשבושי ע"ז. כי בדבר שיש לאדם תפיסה מחשבית כבר הוא נגבל בדמיונו וע"י הגבלתו מושג אלוד כבר נלכד ברשת ע"ז. ומהמתפלספים כחכמי יון הראשונים אשר הרימו שכלם לדעת כי יש אלדים נעלה מכל מושג ודמיון. אבל באו לטעות אחר כי אין כבודו להשגיח בשפלים. ולא הבינו כי הנטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלוא יביט (תהלים צ"ד) כי היוצר יחד לב בני אדם ממכון שבתו ישגיח למו להבין על כל מעשיהם. ובהסירם את מעשה איש ומעללי' בדמיונם הכוזב מן תחת השגחת הבורא יתעלה. ע"כ חשבו ההמונים השומעים בקול כמריהם כי הותרה למו הרצועה להתמכר לכל דבר רע ומשחית. וכן יש לפרש עפ"ד הרב בעקידה כי בשתי אלו הטעיות נלקו מצרים הראשונים. כי פרעה בתחלה העיז פגי' לאמר לא ידעתי את ה' (שמות ה') ובמכות הראשונות אמר אלי' משה רבינו ע"ה בעת אשר העיד בו כי ישלח ה' בו מגפותי' למען תדע כי אין כד' אלדינו (שמות ח') למען תשיג כי יש בורא יחיד ומיוחד נעלה מכל דמיון ולגדולתו אין חקר. ובשאר המכות למען הודיעהו כי ה' אשר הוא גדול ונורא ולתבונתו אין מספר הוא ישפיל לראות ולהשגיח בשמים וארץ אמר לו. למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ וגו' (שמות שם). זאת היא אורחות נלוזים של אוה"ע אשר יעפילו אל ה' ויהרסו בשכלם ויפלו אל מהמורות ופחתים:

אבל נפלינו אנחנו עם בני ישראל בזה. אשר נבחרה אמתנו. ואף הנביאים הגדולים אחרי השתלמו נפשם וילכו מחיל אל חיל להתקרב אל ה'. אבל בבואם אל היכל הפנימי הסתירו עיני שכלם כי יראו להביט אל האלדים והכתוב יאמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ') אשר מלבד מובנו הפשוט ירמז על מחיצת הערפל אשר שם לפני' לבל יסתכל לראות אל הקודש פנימה. וכמו שאמר הכתוב וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות ל"ג) ופי' הרמב״ם ז"ל שרק מגבורת ה' בברואי' יוכלו להכיר מציאותו ויכונה באחורי' אבל פני' לא יראו כלומר עצמותו נסתם כל חזון גבר להשיגו. ונבוא בזה להבין דברי הילקוט שאמר ומשה נגש אל הערפל באותה שעה פסע משה ג' פסיעות ואקדים דברי הב"י או"ח (סימן קכ"ג) שכ' דלכך אני עושים ג' פסיעות בתפלה מפני שגם מרע"ה נכנס בחושך ענן וערפל כאשר עמד לפני השם יתעלה. ופירושו נראה כי העומד בתפלה צריך לזכור ולהעלות על נפשו מרוממות האל יתעלה כי הוא הגדול הגבור והנורא. וגם במקום גדולתו שם ענותנותו לשכון את דכא ושפל רוח. לשמוע בתפלת עבדי' למלא משאלותם. וזאת יוכל אם יעלה על לבבו מדת משה. אשר בבואו לפני ה' סגר דלתי תבונתו לבלי לעבור הגבול הושם לבן אדם. וזה שיאמר הילקוט וירא ה' כי סר לראות. מלמד שפסע משה באותה שעה ג' פסיעות, היינו אותן הג' פסיעות שצריך אדם לפסוע לאחוריו בעמדו בתפלה שהם נגד חשך ענן וערפל. משה הסתיר פני' לבלי להסתכל חוץ לגבול השכלי. אמר הקב"ה כיון שנצטערת לראות. יען ידוע כי אין צער גדול לאדם בן דעת ומזימה, יותר מזה. אם יוכרח להגביל מעוף שכלו לבל יהין לעלות על מרום הרי התבונה. מיד אני נגלה לך. שתזכה למעלה רמה ונשגבה לא זכה אלוה בן אדם. נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד שנא' ותחסרהו מעט מאלדים (תהלים חי) וכו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל"ד עיין ר"ה דף כ"א ע"ב):

וכן יש לפרש שם במקרא שאמר ה' יתעלה למשה. אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו עליו אדמת קודש הוא (שמות ג'). כי הנה הרמב"ם ז"ל בביאורו שם מקום (מו״נ ח"א פרק ח') אמר אף שעיקר זה השם הנחתו למקום המיוחד ולכולל. הרחיבו הלשון ושמוהו שם למעלה וערך. כמאמרם ממלא מקום אבותיו בחכמה ויראה (עי' כתובות דף ק"ג ע"ב). ועל זה הצד מן ההשאלה נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג') ורצה לומר כפי מציאותו ועוצמו במציאות ואמר לו של נעליך מעל רגליך עתה תפשוט, בגדי תומריותך מעליך (עיין כלי יקר). כי המקום אשר אתה עומד עליו. כי עלית על סולם המעלה הרמה עד קץ האחרון שיוכל בן אדם להשיג. וזאת תהיה מעלתך ומקומך שתהיה עומד כי לא תעפיל לעלות יותר. אדמת קודש הוא. שם בהכירך מקומך לפניך אדמת קודש הוא. כי תשמור ותחכה עד אשר יגלה לך ה' ברוח קדשו ותדעהו:

אולם לזאת המעלה הרמה לא זכו אליה. רק הנבחרים אנשי השם מעולו המה עלו ובאו עד מקום בינת אנוש מגעת ושם הגבילו את מעוף מחשבתם. אבל העם לא זכו לזה ולהם בא הציווי מאת האל יתעלה. רד העד העם פן יהרסו אל ה' וגומר ועלית אתה ואהרן עמך. (שמות י"ט). שיזהרו העם לבל יפרצו לעלות אל מקום אשר אין ראוי לבן אדם להשליט את רוחו וכמו שהעירו בראשונים. ובזה נבין הסיפור הנפלא עת העלה דוד ארון אלדים מבית אבינדב אשר בגבעה כתיב ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף וגומר ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וגומר וישלח עזה אל ארון האלדים ויאחז בו וגומר ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם אלדים על השל וגומר ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה וגומר (שמואל ב' ו') וקשם מאוד להבין הכי כן דרכו של צדיק אדוננו דוד ע״ה להרהר אחר דיני' של הקב"ה שחרה לו על אשר פרץ ה' פרץ בעזה ועיין עקידה שמיני תוכן הענין ולהשכיל פשר הדברים נביא דברי הילקוט שם על קרא ויוסף עוד דוד וגומר באותה שעה הסמיך דוד שלשים אלף מישראל. וסמיכה אשר היתה נהוגה בהיות העם על ארצו. הלוא היתה חותם תכנית הגדולה שנסיה האיש רב ודן דיני קנסות ובעת הסנהדרין גם דיני נפשות בישראל. ואם בשעה אחת הסמיך שלשים אלף איש יראה להבין הענין והמשך הכתובים שם. אם נאמר כי אז עלה במחשבתו של המלך דוד ע"ה כי באה העת המקוה אשר יזרח אור החכמה על פני תבל. ומלאה הארץ דעה. ע"כ הסמיך בישראל בסכום רב מאד למען כולם יתקרבו אל ה'. וכן כתיב וכל בית ישראל משחקים לפני ה' דמו בנפשם כי כלם ראוים לשמוח בשמחה לפני ה' להתדבק בשכינה. וישלח עזה אל ארון אלדים ויאחז בו כי שמעו הבקר. יובן עפ"מ שמצינו בסוטה (דף ל"ה ע"א) ארון נשא את נושאי'. ופירושו כתוב בספרים שמראה שאין ביד האדם בעצמו בכח תבונתו לשא את נפשו רק הארון כלומר התורה הנתונה בארון נושאה את הנושאים. ממנה עצמה ואונים ימצא לכל שומרי דת ודבקים באלדים. ועוזא ששלח ידו אל ארון אלדים שלא כמשפט הראה דעתו כאילו אינו צריך עוד לעזר אלוד בתורה ע"כ נפל בעונשו שדוד. וכשראה דור מה עלתה לעזה כי הכהו ה' על השל והשגגה. התבונן כי עוד לא עלה העם למעלה השלמות שיזכו לשמוח בה' ולהתקרב אלי' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה, התעצב אל לבו וחרה לו כי עוד לא השתלם העם כולו כאשר קוו צופי' שישכיל וירום וגבה מאוד. וזה הכיר וראה כי פרץ ה' פרץ בעזה. ולכן במרוץ הספור שם בסופו לא נאמר עוד וכאשר העיר גם בעקידה כי כל העם משחקים עמו. יען מן המאורע והאסון הגדול הזה אשר החריד לבותם בעת הוליכו את ארון האלדים מבית אבינדב למדו. כי טרם שפך ה' רוח קדשו על כל ישראל רק ליחידי סגולה היודעים ליראה את השם ראוים להדבק ולשמוח לפני'. ולכן כאשר הנהיגו ארון אלדים מבית עובד אדום כתיב וילך דוד ויעל את ארון אלדים וגו' בשמחה ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'. המלך לבדו שמח שמחה גדולה ולא העם אשר אתו. ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה וקול שופר. לא כמו שנא' שם בתחלה. ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים בכנורות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים. רק בתרועה וקול שופר הוא קול המחריד לבבות. קול המערב שמחה בחרדה. וגילה ברעדה השתתפו ישראל עמו כי נוכחו לדעת כי עוד לא הגיעו להתעורר ולהתאזר עוז וללבוש בגדי תפארת לעמוד לפני ה'. ע"כ חתו לשמוח שמחה הגדולה ובושו להרבות ששונם וגילתם ודוד לבדו שמח בכל עוז לפני ה':

אולם אף טרם שפך ה' רוחו על כל בשר. ועוד לא זכינו להשתלם במעלות הרמות. מצאנו ראינו כבבכל עת נפלנו ותעינו כשה אובד עלי ארחות עקלקלות אבל נפלינו מכל העמים בזה. אשר המה בנפלם בגלולי ע״ז ותועבות המדות. ירדו במהמורות בל יקמון. ורבים מהם נאבדו מן הארץ כי לא היתה תרופה למכתם. לא כן אנחנו בחמלת ה' עלינו ובשמרו השבועה לאבותינו ולמדנו חקי חיים. חיים כלנו היום. כי ירפא ה' משובותנו בכל עת. וכן אמרו רז"ל (יומא דף פ"ו ע"א) גדולה השובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה (הושע י"ד) ונאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתי' (ישעי' נ"ז) ומכנה התשובה בשם רפואה. כי אם יחלה אבר אדם אם עוד לא נגעה בו המחלה כ"כ עד שירקב ויבלה אז יעלה רפאות ותעלה. לא כן אם נשחת כולו בל יוכל עוד להרפא. ורעיון הלזה יש להמליץ בהבטחת ה' לנו אם שמוע תשמע וגומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות ט"ו). ונפרש שם המשך הפסוקים ע"פ דברי הבעל כלי יקר דכתיב ויסע משה את ישראל מים סוף וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ורז"ל דרשו (ב"ק דף פ"ב) אין מים אלא תורה. ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם (שמות שם) וירמז ע"פ דרוש רז"ל שהתורה תכונה פה במקרא בשם מים. כי יען עוד לא השתלמו ישראל בנפשם לא יוכלו להשיג עיוני התורה. ואמרו רז"ל במדרש מה זית תחלתו מר וסופו מתוק. אף דברי תורה כן. כי בערם נזדכך חומר אנוש. התורה עליו למעמסה ותחלתה לו מר ויורהו ה' עץ ודרשו רז"ל עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג') וימתקו המים. שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו (שמות שם). וביאורו הוא כי נסנו ה' ועמדנו בנסיונו יען ה' ית' הוא צופה ומביט אל חדרי לבב אנוש. והעמוק עמוק בקרב בן אדם הוא ימצאנו. וידע כי בכח התורה והחקים אשר נטע בתוכינו נתקיים לפני'. ולא נדח חלילה שלא תהיה לנו תרופה. וע"כ יאמר הכתוב אם שמוע תשמע וגומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. זאת היא הבטחה כי מחלה כזו אשר באה על עם מצרים יען נשתרשו בחטא אשר דרשו רז"ל על קרא ואני אקשה את לב פרעה וגומר (שמות ז') כיון שאדם חוטא שנים ושלשה פעמים ואינו שב הקב"ה נועל בפניו דרכי התשובה והיתה המחלה במצרים בלי להרפא עד כי ספו בעונם. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. מחלה כזאת עליך עם נבחר לא אביא. כי אני רופאך אף אם תחטא ואשמת ואיסרך ביד פשעך אבל התשובה תביא לך רפואה אם תשוב ישראל אלי תשוב וארפא משובתך:

ועתה נשוב אל המאמר הצגנו בראש. והנה למדנו מן האמור בזה. כי החנינה הזאת הגדולה שחוננו בני ישראל מאת אדון כל היצור שלהם נתנו הדעות האמתיות והמדות היקרות לירושת עולם. בל תזח מהם לנצח. ואף אם יסורו מדרך ה' אבל יש רפואה למכתם כי ישובו אל ה' והברית בינו יתעלה ובין בני ישראל הוא מעת צאתם ממצרים כשקיים להם ה' השבועה שנשבע לאבותם. והם האמינו בה' ובמשה עבדו בראותם הנפלאות אשר עשה עמם על הים. וכמו שאמרו במד"ר (שמות כ"ג). דבר אחר אז ישיר משה. הה"ד ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו (תהלים ק"ו). אע"פ שכבר האמינו במצרים דכתיב ויאמן העם חזרו ולא האמינו שנאמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך (תהלים שם) כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה מיד ויאמינו בה'. ולבאר הדברים וגם מזה נבוא לפרש הילקוט שהצגנו בראש אביא בזה מה ששמעתי מכבוד אדוני א"ז מו"ר הרב הגאון המפורסם אבדק"ק סטניסלאב זצ"ל שפי' מה שאמר ירמי' הנביא ע"ה בתוכחתו לבני ישראל ההימיר גוי אלדים והמה לא אלדים ועמי המיר כבודו בלא יועיל (ירמי' ב') והקדים להביא דברי הש"ס ע"ז (דף מ"א ע"ב) שיש שם פלוגתא לענין ע"ז שנשתברה מאליה ר' יוחנן אמר אסורה וריש לקיש אמר מותרת. ושאל הש"ס מהכתוב וישכימו בבקר ממחרת והנה דגון נופל ארצה וגומר ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן וגומר ע"כ לא ידרכו כהני דגון וגו' (שמואל א' ה') ומזה נשמע דאף ע"ז שנשתברה מאליה אסורה שהרי הכמרים עוד יחשבוה אף אחרי שנשברה. ומתרץ הש"ס דאמרי הכי שבקי' איסרי' לדגון ואתא אותיב לה על המפתן. ופירש"י ז"ל גבורת ושררת הצלם ידמו שהלכה וישבה לה על המפתן. ומזה יראה אשר אז בימים הקדמונים כי השתקעו הגוים בהבליהם. אף אחרי ראותם בעיניהם אשר העבודה זרה אין בה ממש. כי הפסל נסך חרש ממתכת. או האומן עשהו מעץ ונשתבר. למען לא להכחיש טעותם אמרו כהני דגון כי שררת הצלם עזבה מקומה וישבה לה אמפתן ולא אמרו הן פסל הוא ונשבר. אבל רשעי ישראל אשר לדאבון נפשינו אם השחיתו עשו תועבה המה גרועים ופחותים מרשעי או"ה (והטעם לזה כי כל דבר יקר אם ישחת. הפסדו ומומו יותר גדול מדבר שאינו מובחר אם יפסד ועיין עקידה שער פ"ד) ולכן הפוקרים בעמנו אף אם יראו הנסים והנפלאות שעשה ה' עמהם לא יאמינו בדברו ולא יקשיבו לקולו. רק יחתרו בכל עוז לתלות הנפלאים בדרך טבע למען כחש וזאת כונת הכתוב בירמיה הנ"ל. ההימיר גוי אלדים והמה לא אלדים. אף שבעיניהם יראו ככהני דגון בעת נשבר צלמם כי המה לא אלדים לא יחליפו ולא ימירו יראתם בחשבם לתלות שהיתה שלא ע"פ דרך הטבע. וכנשמע מש"ס הנ"ל. ועמי המיר כבודו בלא יועיל. אם יראו תוקף יכלתו יתעלה כי כבודו מלא עולם יסתמו עיניהם מראות ויתלו בדרך מקרה שלא הועיל מאומה עכ"ד אא"ז הגאון זצ"ל:

ועתה נחזה אשר זה דרכם כסל לרשעים אף אם בעיניהם יחזו נסים ונפלאות, לא יאמינו אל פעולת ה'. ולא יביטו בעין פקוחה להכיר את גבורת אלדים. רק ילכו בעקמימות הלב ארחות נלווים לעקם הישר ולשנות הידוע לעין השכל לתלות שהכל בדרך טבע בלי רצון ה'. ובזה יפורש דברי המדרש אסתר שהבאתי. ארורים הרשעים שמראות עיניהם מורדות אותם לגיהנה אף אם יחזו בעיניהם פלאות הצור יתעלה ונפלאותיו אשר יעשה לבני אדם או חכמתו בבריאה אשר עשה בחכמה קניניו בעולם. אנוש לבם מכל בל ידעו בל יבינו להכיר את מי שאמר והיה העולם. ויתחיל דרושו מהכתוב על המן. וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וימלא המן על מרדכי חמה. וחז"ל אמרו שלא רצה מרדכי להשתחות לו מפני שהיו ע"ז חקוקין על לבו. והי' לו להמן להשיב אל לבבו ולאמר צדק מרדכי ממני כי לא יאות לבעל נפש משכלת להשתחות להבל וריק. אבל תחשכנה עיניהם מראות שמראות עיניהם מורידות אותם לשאול תחתית כי הוא נתמלא חמה על מרדכי. אבל הצדיקים מראות עיניהם מעלה אותם למעלה העליונה בראותם נפלאות אלדים בכל מרחבי הבריאה אשר הכל הטביע ברוב חכמה ותבונה עד אין חקר. וכן אם ירים ה' יתעלה זרוע עוזו וישדד חוקי הטבע. בשכלם הבהיר יכירו האמת וידעו גבורת ה' ומופתיו אשר יעשה. והמדרש שם יחזק אמרו מן הכתובים וישא עיניו וירא וגומר וירא והנה הסנה בוער באש שבכל אלה הראו הצדיקים גדולות והמה הביטו נכוחות שכחו וגבורתו מלא עולם. וזהו שיאמר הילקוט הנצב בראש הדרוש. יען אז בצאת ישראל ממצרים שגם הם היו עע"ז ונטבעו בסכלות האלילים בארץ חם דן שר של מצרים לפני הקב״ה איך ינוצלו בדרך נס ופלא, הלא גם נפשם לא הזדככה להיות מכירי טובה ולראות בעין שכלם נסים שתעשה למו כמו שהי' במצרים אשר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיו שהאמינו וחזרו ולא האמינו. ע"כ נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. ומה היתה התשועה וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. לא עמו בשכלם עוד להתרשל באמונתם ושלא להשכיל נפלאותיו. רק מראות עיניהם היתה מעלה אותם למעלה עליונה. וזו היא. וירא ישראל את היד הגדולה וגומר שראו בעין שכלם להכיר האמת כי ה' הושיעם וזרועו נגלתה למו ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אף שבמצרים האמינו וחזרו ולא האמינו כיון שבאו על הים ראו גבורתו של הקב"ה בעין פקוחה ויאמינו בה' אמונה שלמה:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה