חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ
ספר חיי אריה דרושים · דרוש טו
ליום א' של פסח
דבר נא באזני העם וגומר (שמות י"א). אמרו דבי ד' ינאי אין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה לך ואמור לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול (בראשית ט"ו) לא קיים בהם. (ברכות דף ט' ע"ב)
ולבאר המאמר הנוכחי יראה לי להבין בינה במקרא למה הצריך הקב"ה שישאלו בני ישראל מאנשי מצרים שמלות וכלים שונים שאלה בלי להחזיר כדכתיב והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת בתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם (שמות ג'). וכן נאמר וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה וגומר (שמות י"א) ואם היתה הכונה כדי להעשיר את ישראל מביזת מצרים כמו שנאמר שם וינצלו את מצרים. ודרשו חז"ל שם בברכות שעשאום כמצולה שאין בה דגן. ואם הי' מחויבים להם מצרים בשכרם שכר פעולתם כמבואר בסנהדרין (דף צ"א ע"א) למה לא לקחו בזרוע את הראוי להם הלוא ה' אתם נלחם להם במצרים ? ויראה לפי קוצר בינתי כונה מיוחדת בשאלה זו. שהטעם היה אשר המצרים שמו כלי מלבושיהם ובגדיהם ביד ישראל ובניהם ונשיהם למען יראו למו אות החרות מרצונם ולא יאמרו בניהם למחר אשר לא ראו את נפלאות ה' בארץ חם כי אכתי עבדי פרעה אנו. אבל כשהשאילום איש את רעהו ואשה רעותה בגדיה אשר עליה הכירו הכל כי לא עבדים הי' בני ישראל. וכמו שאמרינן בגיטין (דף מ' ע"א) עבד שהניח לו רבו תפלין יצא לחרות ופרש"י ותוס' אין דרך עבד להניח תפלין ואי לאו דשחררי' לא הוה מנח לי'. אשר מזה נראה שהי' דברים מיוחדים שלא היה רשאי העבד לעשותם בפני רבו כדי שנא יתראה כבן חורין ואין אימת רבו עלי' וכשעשה כן בהסכמת רבו ידעו הכל שאין יד רבו עלי' שולטת. ולכן העמים אשר הי' כולם כעבדים למלך כמאמר הפלשתי ואתם עבדים לשאול (שמואל א' י"ז ומפני זה אמרינן במדרש (רבה פ' שמות) מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביעו ואין לובשין טטרה שלו ואם השתמש במלבושי מלכות הלוא ביזה תכסיסי המלוכה ונתחייב ראשו למלך. ולכן ביציאת מצרים למען יודע לעיני הגוים כי בני ישראל יצאו ביד רמה לכן השאילו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה בגדיהם החמודות ושמלות היקרות. וכדאיתא במפורשים. ואם עבדים הי' הלוא למרד יחשב אם עבד לובש שמלות יקר אדרת אדוני' וישתמש בכלי כספו וזהבו והמה בעצמם השאילום למען יפתחו עלימו פיתוחי חותם החירות חירות עולם מה שלא היה אם לקחו את בגדיהם וכלי כספם וזהב בחזקת היד. ובהאמור יעלה לנו ביאור זה שאמר הקב"ה למשה לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. שע"י השאלה הזו מתת החירות היא מקוימת מיד המצרים בעצמם על ישראל שיצאו משיעבודם והם ברשות עצמם ואילו היתה בע"כ כמו ביזת הים לא היה נתקיים עליהם היציאה מעבדות לחירות ושאינם עוד תחת סבלות יד מצרים:
וענין הויכוח שהיה בש"ס סנהדרין הנ"ל בין ישראל ואנשי מצרים שספר שם התלמוד שבאו לדון לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמר לו והא כתיב וד' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנעלתם ממנו. אמר גביהה בן פסיסא וכו' אני אביא לכם ראיה מן התורה שנא'. ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים שלשים שנה וארבע מאות (שמות י"ב) תנו לנו שכר עבודה של ס' רבוא עיי"ש שזאת היתה תשובה נצחת לבני מצרים. ולפי השקפה ראשונה יפלא דאם עבדים הי' בני ישראל למצרים ומה שקנה עבד קנה רבו ולחד מ"ד יכול אף הרב לומר לעבד עשה עמי ואינו זנך (גיטין דף י"ב) ומכש"כ בני ישראל שקבלו אוכל מיד המצרים חלף עבודתם כמו שפירשו על קרא זכרנו את הדגה וגומר אשר נאכל במצרים חנם (במדבר י"א) וא"כ מה שכר עבודה מחויבים להם המצרים וליישב זאת יראה בהקדם דברי המגיד בהתחלתו עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעובדים היינו לפרעה במצרים ועמד ע"ז בספר מעשי ה' דלמה התחיל המגיד עבדים היינו ואח"כ שינה לשונו באמרו ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' משעובדים היינו והרי שתי משמעות לעבדות ולשיעבוד דעבדות יאמר על מי שהוא קנוי קנין הגוף לאדונו. ושיעבוד יאמר על מי שהוא חייב לחבירו ונשתעבד לו בשיעבוד נכסי וגם יקשה על כפל לשונו שאמר עוד הפעם ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' שהלוא כבר האריך בהתחלתו באמרו ויוציאנו ה' משם ביד חזקה:
ויראה לי להבין הדברים עפ"מ שהורונו חז"ל (מדרש רבה איכה) פי' הכתוב והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה (דברים כ"ח) שסוף הפסוק הוא לברכה כלומר שלא חל הקנין על ישראל שאינם נקנין לעבדות עולם. וכמו שידענו בכל עת הלכו ישראל בחשכת ליל הגלות הארוך ושונאנו מנדינו דכאו לארץ חיתנו ואף אם היה עם ישראל לבז ולחרפה אבל לא לעבד. ולא עוד אלא אף בארץ אויביהם חכמתם האירם להם הדרך בכל מקום בואם. ה' היה כבודם ומרים ראשם. וכמו שמצינו (בסנהדרין דף ק"ד ובמדרש איכה) מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם וכשהכיר את חכמתם ורוחב תבונתם בא ונשקן על ראשם. והביאם לביתם ועשה להם סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו ש. אברהם ונתן להם מחכמתו. ובכל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם ופטרם והלכו לביתם לשלום. כי אף אם ימכרו העברי או העבריה אבל לא ישארו בעבדות וכמו שדרשו רז"ל עבדי הם ולא עבדים לעבדים (קידושין דף כ"ב) בני ישראל הם צבאות ה' ועבדי'. אדם לא ימשול במו שיהי' הם קנוים אלי' כבני כנען. ולכן אף בחרות אף ה' בנו ושלח את חצי זעמו כי היינו בכף עריצים אשר אמרו לנפשנו שוחה אבל עבדים לא היינו. וכמו שדרשו רז"ל (סנהדרין דף ק"ה) שמקשה הש"ס מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנצר עבדי. משיח אלדי יעקב נקרא עבד ה' וגם נבוכדנצר הרשע אשר הדמנו ובקש לכלותנו נקרא עבד ה' ? אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך. [עבד שמכרו רבו כלום יש להם זה על זה] לפיכך הקדים הקב"ה וקראו לנבוכדנצר עבדי עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי. הרי למען לא יפקעו בני ישראל מרשות מלכות שמים אף נבוכדנצר נקרא עבד הי. כי עליהם נאמר והתמכרתם לעבדים ושפחות. שלפי מראית עין אתם נמכרים ושונאיכם ומנדיכם יאמרו כבר אבדו מן הארץ. נוטל יתרם מהם. אבל ואין קונה אין קנין חל על ישראל. ויובן לפ"ז תשובת גביהה בן פסיסא לאנשי מצרים כיון דעל ישראל לא חל הקנין שאינם עבדים ע"כ מחויבים להשיב להם משכורת תמורת עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. וכדין נטלו הכסף וכלי זהב ושמלות. ולא עוד אלא שבזה הודיעו המצרים בעצמם אשר חפשה נתן להם. שלבשו מלבושיהם והשתמשו בכליהם וכן לא יעשה עבד לאדוניו:
ויובן ע"פ האמור המשך לשון המגיד דהלוא נדע אשר בשני אופנים הי' יכולים ישראל לצאת ממצרים אם ע"י נס ופלאי ה' למען יכירו הכל כי ה' אתם ויתיראו כמו שהיה אז בעת יציאת מצרים. או ע"י מלחמה כדכתיב ונלחם בנו ועלה מן הארץ (שמות א') וכמו שעשו בני אפרים ל' שנה קודם הגאולה. אבל אילו יצאו במלחמה לא היה עוד נתברר שהם עבדי ה' כדכתיב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ואף שיצאו לחירות אבל השיעבוד היה חל עליהם חוב השבת כסף וזהב ושמלות ששאלו מאנשי מצרים ולא היה יכולין לטעון טענת בן פסיסא שכר ס' רבוא עבור עבודה של ד' מאות ושלשים שנים דעבד אין לו זכות לתבוע מרבו שכר. ע"כ הוציאם הקב"ה בכבודו ובעצמו וראו הכל כי שם ה' נקרא עליהם ועבדי' המה ולא עבדים לעבדים ולא חל הקנין. ושפיר יכלו לשאול כסף וזהב ממצרים ואין חייבים תשלומין כי משכורתם הוא להם חלף עבודתם. וזה פירוש דברי המגיד שהתחיל ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים לפי מראית עיני פרעה היינו עבדי' וכדכתיב מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו (שמות י"ד) ויוציאנו ה' משם ביד חזקה. ואז ניכר לכל כי עבדי ה' אנחנו ולא עבדי אנשים. וכפל ואמר ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים רק אנחנו מעצמנו היינו נלחמים בזרוע תנופה נגדם אז הי' טוענים נגדנו בני מצרים כי באמת עבדים קנוים למו היינו ואף שיצאנו לחרות באומץ וגבורת ידינו אבל הכסף וזהב אין לנו והרי אנו ובנינו וכו' משועבדים היינו לפרעה וכו' והיינו חייבים חוב על כל מה שקבלנו מהם. כי תמורת העבודה הי' נפטרים המצריים שאין תשלומין לעבד בעד פעולתו ולכן עלינו להודות לשמו ית' אשר בכח ידו גאלנו וחירות עולם נטע בתוכינו אשר לא תמוש מקרבנו בכל מקומות מושבותינו נצח: