חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ
ספר חיי אריה דרושים · דרוש יג
לפורים
אמרי ליה פפונאי לרב מתנא וכו' משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר והי' ימי' וגומר. (בראשית ו'). המן מן התורה מנין המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת (בראשית ג') אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני מהם (דברים א'). מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. (חולין דף קל"ט ע"ב)
אם יקשה לנו להבין מה ראו חז"ל להסמיך אלו שמות הארבעה על מקראות התורה אשר לפי השקפה ראשונה יתראה לעינינו כי לא יחנו על דגלם באלו הכתובים. עוד יפלא בעינינו אם השלשה המן אסתר ומרדכי אשר באו לעולם בזמן מאוחר יאות לנו כי ישאל עליהם אנה מקום מוצאם בתורה כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אבל על משה אדון הנביאים אשר ע"י נתנה דת אל ושם כבודו מלא רוב פרשיות בתורה יפלא מאוד ונסתם ממנו מקור בינה מה זה אשר ישאל משה מן התורה מנין. וטרם אבאר כוונת רז"ל בזה כפי קוצר שכלי אביא דברי תורת אל חי שם בפ' וילך אשר רבו עליהם המפורשים וחתרו למצוא פשר דבר. כי שם נאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב וגו' וקם העם הזה וזנה אחרי אלדי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני וגו' והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלדי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' כי פנה אל אלדים אחרים. והנה תחלת המקרא וזנה אחרי אלדי נכר הארץ פירש"י ז"ל גויי הארץ. והרמב"ן פי' אלדים שהוא נכר בארץ כי ה' נקרא אלדי הארץ. ויש לדקדק על שני הפרושים כי אם נאמר על גויי הארץ למה יקראו נכר. וזה יונח לנו עפ"מ שמצינו בשופטים (י"ט י"ב) לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה. שקרא ליבוסי שהי' יושב הארץ נכרי וכדרך שדרשו רז"ל וכל בן נכר לא יאכל בו (שמות י"ב) מי שנתנכרו מעשי' לאבי' שבשמים (ערש"י פסחים צ"ו ודף כ"ח) שאף אם הוא זר בדעות ודת נקרא נכרי. ועל פי' הרמב"ן יש להעיר כי אם יכוין על אלדים אחרים למה סיים בלשון יחיד ואמר אלדי נכר הארץ. והנה התפלאו עוד על המשך לשון הכתובים שם שנראה כי הוא מונה וסופר פשעי בני ישראל לימים יוצרו ויספר כי העם יאמר על כי אין אלדי בקרבי מצאוני הרעות וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. כי לפי פשטת המקרא אשר בני ישראל ישובו ויתודו על עונם ויאמרו על כי אין אלדי בקרבי וגו' מה חטאו בזה ומדוע יענשו בהסתרת פנים:
והנה בל אמנע מלהציע רחשי לבבי והגיוני. בהתבונני על הדבר אשר יקשה לכל איש לו לב רגש ונפשו עלי' תשתוחח בראותו כי העמים יושבים שקטים ושאננים התבל בידם נתן רק העם אשר בחר לו ים מפוזר ומפורד נע ונד בארץ. והיה מדרס תחת רגלי הגוים בגלות המר הזה. ואם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וקב"ה לא עביד דינא בלא דינא. אבל אל לבי אשיבה דברי חז"ל והגיונם בתהלת עם ישראל שאמרו (שה"ש רבה) על פסוק אל תראוני שאני שחרחורת (שה"ש א') שהביאו משל מתוק לחיך ונעים לאוזן שומעת בזה הלשון. מעשה בקרתנית אחת שהיתה לה שפחה כושית שירדה היא (הכושית) וחברתה למלאות מים מן העין אמרה לחברתה למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה למה. א"ל בשביל שרא' אותה ידיה מפוחמות אמרה לה אי שועה ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. מה אשתו שהיא חביבה עלי' ביותר את אומרת בשביל שראה אותה ידיה מפוחמות הוא מגרש אותה. את שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך על אחת כמה וכמה (שאינו נושא אותך). כך לפי שהעכו"ם מונין את ישראל לפי שאומה זו המירו כבודו בתבנית שור אוכל עשב (ע"ז משיבה כנסת ישראל) ומה אני לשעה כך אתם... על אחת כו"כ הה"ד אל תראוני שאני שחרחורת עכ"ד. הרעיפו לנו רז"ל טלי נוחם לבל נאמר נואש יען בני ישראל את האשרה יעקשו. כי הלוא עוד יזהירו כזוהר הרקיע אם יוצגו במחזה מול אומות העולם ע"א. וגם אנחנו ידענו כי בכל עת וזמן נמצאים שרידים אשר להם ה' קורא אוהביו וחושבי שמו. ותגדל הפליאה מדוע נשתנה דיננו לרוע מיתר גויי הארץ. אולם מספרים הקדושים למדנו להבין סבת הדבר שהשם יתי נתן עמו בכור הברזל למען יבחנו ויצרפו ויתלבנו וישובו אל ה' לעבדו בלבב שלם ככתוב. והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ד' אלדיך וגו' (דברים ל') ואמרו במדרש (שמות רבה פ' ל') ואתה תצוה וגו' זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמן (ירמי' י"א) מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ומורידין אותו וחובטין וטוחנין אותו ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שומנן. כך ישראל באין או"ה וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתים אותם וכו' ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם עכ"ד. הורונו כי השם יתעלה באוהבו את עמו ייסרם ביד פשעם למען תהי להם הצלה בעזבם את דרכיהם הרעים ולמען יזוקקו ויצרפו כצרף כסף וישובו וטהרו. אבל עוד לא פורש לנו מדוע עם ישראל נפזרו בינות עמים שונים בדרכיהם ומדותיהם ובעבודתם לאלדים אחרים אשר בראשית ההשקפה זאת עוד תזיק לעבודת השם בהתערבם בגוים ללמוד ממעשיהם. ונפלא למה לא הוכיח אותם ה' ושלח למו מכותי' בארץ אבותיהם למען ישובו בתשובה:
ואם כי נפלאו דרכי אל ומה רמו נפלאותי' עד אין חקר בל אמנע אנכי מלהודיע אשר בינותי בדעתי השפלה והעניה להבין סבת פיזור עם ישראל בין העמים בהתבונני ימות עולם שנות דור ודור כפי אשר יורונו כתבי הקודש. בעוד הי' עם ישראל באביב ימי עלומי' עוד לא השתלמו באמונת אחדות הי ורבים מאלה חטאו אף אם לא זנו אחרי אלהים אחרים אלדי העמים אשר סביבותיהם אבל באמונתם באלדים ערבו מחשבה זרה מחשבת פגול ושתפו שם שמים עם שם זר. כאשר נראה מפסל מיכה (שופטים י"ז י"ח) שאמו הקדישה הכסף לה' לעשות פסל ומסכה. ואח"כ כשבא הלוי אמר עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן. יראה לפנינו כי אלה אשר הי' למוקש לבית ישראל עד גלות הארץ. השתבשו באמונת ה' ולא זנחו עבודתו מכל וכל ללכת אחרי אלדים אחרים כעובדי הבעל רק דמו בדעתם הנפסדה והנשחתה לעבוד את אלדים ע"י פסל ומסכה. והמעיין בב"ב (דף ק"י ע"א) וברכות ירושלמי פ' הרואה הל' ב' שם יראה כי הראשים ידעו כי זה דרכם חושך וחלקלקות ולא עשו אלא בשביל ממון. אבל המון עם עוד דרכם כסל למו כי לא נזדכך מוחם לעבוד ולירא את השם נכבד ונורא בלי דמות אשר לא ישגיהו משיגי הגוף כלל. וע"כ בדו להם כאלה אשר היה להם לחטא ומוקש עד ימי גלות הארץ. וכן ירבעם אשר אמר בלבו אולי תשוב הממלכה לבית דוד ויעש עגלי זהב לאמר אלה אלדיך אשר העלוך מארץ מצרים. והתעה את העם באמרו להם כי כן יעבוד את ה' המעלה אותם מארץ מצרים ובאחאב כתיב כי הרע בעיני ה' מכל אשר הי' לפני' ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט וגומר וילך ויעבוד את הבעל וישתחו לו (עיין מלכים א' ט"ז). כי רצה לשרש מלבות בני ישראל אמונת ה' בלתי השאיר להם אף הרגשת תודה על אשר הצילם מיד אויב והוציאם מיד מצרים (עיין רד"ק שם). וזאת היא הנשקפה לעינינו כי לולא מצא ירבעם דעות נפסדות בין המון עם אשר לא הבינו עבודת אלדים בלי תמונה ופסל. היה ירא לנפשו להעמיד הע"ז פן יסקלוהו העם על הפרידם מעבודת אלדים. ועיין סנהדרין (דף ק"א ע"ב) שהם תארו לפנינו איך הטעה ירבעם את העם ששאלו מאי ויועץ המלך וגומר אמר רב יהודה שהושיב רשע אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא ואפי' למפלח לע"ז שמזה נשמע שהי' ביניהם רבים החפצים בתועבות ע"ז. וסבת הדבר הוא כי דבר שנשתרש בו האדם קשה להפרידו ממנו ואף שכבר התבונן וראה כי דרכו חושך וצלמות בכל זאת יעלה על לבבו לפשר בין הדעות שונות. דעה הנכונה הנתונה לו מאת ה' ודעות זרות אשר נשתבש שכלו בם. ודמיונו יכזב לו אפשרית הדבר. כן בני ישראל אשר הי' עובדי ע"ז במצרים. ובעת קרבנו המקום ית' לעבודתו. עוד הרבה מהם כהתה עין שכלם לקבל אור בהיר בשחקים אור התורה הנתונה לנו משמים וע"כ ערבו אמונתם כפעם בפעם בתעלולים כפי אשר עלה על לבבם:
ומרצות ה' לרפאות שבר עמו לשרש מלבם כל חלאה ותועבת ע"ז. הקים להם תרופה וצדקה עשה להם לפזרם בין האומות למען יבואו שמה ויראו העמים שטופים בע"ז ותאותיה ותעבותיה ויבינו להוקיר תורתם ואמונתם וידרכו באורחות חיים נתיבות התורה אשר תאלפם מוסר צדק ומישרים. ובזה יוסרו מקרבם כל שמץ ע"ז ופתיות ודרכי כסל באמונת אלדים:
וכזה ביאר הרב בעל עקידה ז"ל (שער ס"ה) מאמר המשנה (אבות פ' ד') איזהו חכם הלומד מכל אדם כי מי שיש לו תשוקת הדעת יהיה למד מן כל אדם בהחלט אם חכם הוא מחכמתו ואף אם יפגע אדם סכל יתבונן בחסרונותי' ויתרחק מהם בראותו והכירו פחיתותם וגריעותם. וכמו שאמר החכם על שרה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פני' חרולים וגדר אבני' נהרסה. ואחזה אנכי אשית אל לבי ראיתי לקחתי מוסר מעט שנות מעט תנומות מעט חיבוק ידים לשכוב (משלי כ״ד) ילמדנו כי אז רק אז יהי נקל לאדם לעזוב דרך המקולקל אם יראה השחתת אורח הנכון מאנשי רשע כי אז יכיר אשר רק אורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור. וכן אמרו חז"ל (סוטה דף ב') כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין כי בראותו את תוצאות הרעות ידע להשמר אף מן התחלות המביאות את האדם ללכת בדרך תועה. וע"כ בהיותם בארץ אויביהם בגלות בבל וראו חושך ההבל של ע"ז הכירו ישראל את שלמות האמונה האמתית ונשאו עין למרום לראות אור בהיר של התורה הקדושה ונתיבותיה המוליכים האדם אל מחוז חיים. ובכנסת הגדולה צעקו אל ה' אלדים בקול גדול ואמרו בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליי' להיכלי' וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן (יומא דף ס"ט ע"ב) ואז זכו כי נמסר בידם יצרא דע"ז וקטלוהו:
ואם ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ויבינו כי ע"י גלות החל זה האחרון ישתלמו דעותינו ומדותנו ונזכה לשוב אל ה' באמת. אבל פושעי עמנו יכשלו בזה ויבערו כי לא ילמדו בין העמים להוקיר תורתם ואמונתם הטהורה רק בהם יתערבו ואתם יתחברו ללמוד מדרכיהם וממקולקלים שבהם יעשו. וכן בכל דור ודור נפלגו העם בדעותיהם כאשר תחזינה עינינו עוד היום רבים אומרים והם שלומי אמוני ישראל נשובה אל ה'. ומדרך הגוים בל נלמודה. ואלה בילדי נכרים ישפיקו וירפאו שבר עמנו על נקלה לאמר כי בהתחברם אתם להם יהי שלום ואין שלום:
ועתה נשובה לדרושנו כי נחזה אשר חילוקי דעות אלו עו לקחו למו קרנים אז בימי מרדכי ויחצה עם ישראל לשתי מפלגות. כאשר נלמדה מדברי חז"ל שאמרו במדרש (אסתר רבה) אמר ר"ח בר עטל יהודים הי' שם באותה סעודה אמר לון אותו רשע יכול אלהכון למיעבד לכון יותר מכן. אמרו לו עין לא ראתה אלדים זולתך וגומר ואמרו על קרא והשתיה כדת אין אונס (אסתר א') אין אונס מיין נסך. ולעמת זה מצאנו שאמרו (מגילה דף י"ב ע"א) שנתחייבו שונאיהן של ישראל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע [ונראה דאף שהי' המאכלים כשרים כמו שאמרו אין אונס מיין נסך נתחייבו על שנהנו מסעודתו עפ"מ שאמרו (ע"ז דף ח' ע"א) ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע"ז בטהרה הן כיצד נכרי שעשה משתה לבנו וזימן את כל בני העיר אף שכל אחד אוכל משלו ושותה משלו עלי' הכתוב אומר וקרא לך ואכלת מזבחו ועל זאת הנאה שנהנו מסעודתו הי' ראוים לעונש] וכן דרשו על קרא לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן. ונראה בביאור כל זה כי אף שלא היה אונס בסעודתו של אחשורש במעשה להעביר ישראל מן הדת. אבל כונתו היתה לקרבם אלי' אשר יהי' על ראש שמחתו. וקוה בראותם שם יקר תפארתו וגדולת מלכותו יתעוררו בקרבם מחשבות זרות להדמות ולהתפתות להם ובזה יעבירום על הדת. אבל צדיקי ישראל בהיותם שם וראו עובדי אלילים כשאכלו ושתו ופחזו ועסקו בדברי תפלות אלה אומרים מדיות נאות וכו' ומדת ישראל בשמחתם אומרים שירות ותשבחות להקב״ה. וכמו שדרשו רז"ל באגדה ע"ז. ידעו ללמוד כי דרכי רשעים לא יתכנו ואת אשר קוה אחשורש כי ימשכם אחרי' בעבותות ההתחברות עוד המה למדו מוסר השכל להרחיק מהם ומדעותיהם:
ואמרו במדרש (אסתר רבה) כטוב לב המלך ביין אמר ר' יצחק אומות העולם אין להם טובה והכתיב כטוב לב המלך ביין וא"ל בטוב אין כתיב כאן אלא כטוב טובה ואינה טובה אבל טובתן של ישראל טובה שלמה שנאמר וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' וגו' (מלכים א' ח') ופי' מאמרם נראה כי אם ישמח איש לפני ה' שמחה של מצוה אין צריך לשום התעוררות ע"י תאות הגופניים כיין וכדומה כמו שהוא בשמחה של הוללות. ועוד יתראה ההבדל בין שתי אלו השמחות אחר גמר הסעודה כי בשמחה הגופנית שהתעוררה ע"י הדמיונות הכוזבות או במשתה היין אח"כ רשיפיג יינו מעלי' שבתה השמחה ואיננה והנפש עוד תאבל תדכא ותשוח על כל אשר עשתה. לא כן שמחה של מצוה ומעשים הטובים אחרי יזבח זבח תודה לה' ישיש בשמחה כי ירגיש תענוג רחני כי זכה למלאות רצון ה' ופקודי' יעשה. וזהו שיאמר המדרש טובתן של אומות העולם אינה טובה שלמה שנאמר כטוב לב המלך ביין. רק ע"י היין ותאות הגוף התעורר לשמחה ע"כ הטובה אינה טובה. וכמו שהי' שם באחשורש כי ראה שלא נעשתה עצתו להביא את ושתי חמתו בערה בו ורק היה טוב לב המלך ביין. אבל שם בחינוך בית המקדש ע"י שלמה המלך ע"ה כתיב וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' וגומר כאשר גם שבו לאהליהם עוד גילת וששון נתן להם כי השמחה שלמה היתה כאשר זכו לקבל פני השכינה שם בבית עולמים. וזאת היתה המענה של יהודים הישרים בלבותם לאחשורש כי שאלם יכול אלהכון למעבד לכן כן אמרו עין לא ראתה אלדים זולתך. וחז"ל (סנהדרין דף צ"ט ע"א) דרשו על זה הכתוב מאי עין לא ראתה וגומר זה יין המשומר בענבי' מששת ימי בראשית. והכונה במאמרם זה כי הלוא כל דבר עוה"ז הוא מעורב טוב ברע וכל דבר טבעי צריך תיקון להנות מהם בני אדם. כי לא נברא בשלמותו אף היין אינו מוכשר לשתיה לשמח לבות אנשים רק כשדורכים את הענבים ומזככים את היין והוציאו ממנו הפסולת. אבל לעתיד לבוא אשר אז תזקקנה ותטהרנה הנפשות לעשות רצון ה' בלי תערובת גנאי ותדמה שמחתן של מצוה ליין המשומר בענבי' כלומר כשהוא בענבי' כאשר יולד טבעי יהי' למשמח אלדים ואנשים. וזאת שרמזו היהודים לאחשורוש להראותו כי שמחתו אינה שלמה טובה ואינה טובה ורק בשלחן אשר לפני ה' השמחה שלמה כיין המשומר בענבי' שנדרש מקרא עין לא ראתה וגומר. וכן אמרו על לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן יורו על שתי אלו המפלגות שהי' באותה סעודה המשובחים ופחותי ערך אלה באו לראות בשמחתן של או"ה כי היא מגונה אינה ראויה לחכמי לב. ושאם יזכו יבחינו. וזה הי' כרצון מרדכי ואלה באו להדמות להם במעשיהם וכרצון המן. ונענשו על שנהנו מסעודתו של אותו רשע שזהו נדרש מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו:
אחרי נודע לנו זאת נשוב לבאר הכתובים בפ' וילך כי זה הדבר אשר אמר ה' למשה נביאו רועה נאמן הודיעו את והב בסופה עם עם ישראל. ואמר לו הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלדי נכר הארץ. היינו שידמו במחשבתם לעבוד את ה' אלדי הארץ. אבל יעבודו אלד שהוא נכר בארץ. כטעות חטאת מיכה וירבעם. והסתרתי פני מהם והיה לאכול. ה' יענישם שישלטו בם העמים ומצאוהו רעות רבות וצרות כי יגלו מאדמתם למען אשר בהיותם בארץ אויביהם יכירו טעותם וכשלונם וייטיבו דרכם לבקש אהבת ה'. ואמר על כי אלדי בקרבי מצאוני הרעות האלה. העם האספסוף אשר בקרבם לא ילמדו לקחת מוסר לשוב אל אלדי אבותיהם רק יאמרו על כי אין אלדי בקרבי כמו שדרשו על הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוד (עיין כתובות ק"י ע"ב) יען הגלו ממקומם והם על אדמה טמאה מצאוני הרעות האלה. כי אני שוכן עם העמים מוכרח אני לעשות כמעשיהם והעונות מצאוני שם בהתחברותי אתם. וע"כ יחר אף ה' בם. כי לא די שלא הועילה להם הגלות כי ישובו אל ה' עוד הרעו מאבותם וע"כ נגזר עליהם עונש קשה. ואמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם כי פנה אל אלדים אחרים. והוא ע"ד אומרם אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותי' קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירם למוטב סנהדרין (דף צ"ז ע"ב):
ועתה נשובה אל מאמר הפונה קדים. רז"ל בהשקיפם בעין בוחנת על תעודת עם ישראל בימי גלותם והביטו וראו המפלגות והדעות אשר תקמינה בינינו בארץ שבינו סמכו אלו הד' שמות על המקראות שהביאו. ובזה יתראה לפנינו אנה יהי' פנינו מועדות ומה ה' דורש מעמנו. ואמרו משה מן התורה מנין. דברי משה מדעת עצמו שאמר לעם ישראל כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וגומר (דברים ל"א) דכתיב בשגם הוא בשר והי' ימי' מאה ועשרים שנה וכמו שפי' שם הרמב״ן ז"ל כי האלדים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו. והנה נמשך אחר הבשר ובתאות הגופניות נמשל כבהמות נדמה [או שיאמר נגד דעות ע"א שעושים את מחוקקיהם לאלוהות משה מן התורה מנין וכו' אף שיאמינו עם ישראל במשה עבדו שצוה להם חוקים ומשפטים לפי ה' אלדים. אבל יחשבוהו רק לבן אדם יליד אשה וע"ז הבחינה ישאל משה מן התורה מנין ותי' דכתיב בשגם הוא בשר וגו' שהיה יליד אשה כמותנו]. המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. ידבר נגד אלה העושים רצון המן בגלות שאין יכולים לעמוד בנסיון כאדם הראשון שאכל מן עץ הדעת שמצוה אחת היתה לו ונתערטל הימנה. כן אלה בל ישובו יקחו מוסר בלי עשות כתועבות הגוים אשר הגלו שם ויתורו אחרי לבבם לזנות אחריהם שזה הי' רצון המן בסעודת אחשורוש. אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. כי יעמיד להם מלך שומע עצת עבדו המן לגזור עליהם גזירות קשות למען יזכרו וישובו על עונם כמו שרמזו בזה שאמרו מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. ועיין רמב״ן שם שהביא מדרש חזית צרור המור דודי לי מה המור הזה אין מפיח אלא באור. כך אברהם לא נודעו מעשי' עד שהושלך לכבשן האש. ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידי' מתמרמרות כך אברהם ממרק עצמו ומסגף ביסורין. ומרמז מר דרור למדת מרדכי בגלות אשר על כל גל וגל ינענעו ישראל בראשם ויקחו מוסר מן תועבות העמים לבל ילמדו ממעשיהם לעשות כמקולקלין שבהם. רק יתבררו ויבחנו בכור הברזל וישובו אל ה' לעשות רצונו בלבב שלם:
ועוד יש לפרש מה שאמר הש"ס המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. ואקדים מה שעוררתי וכמדומה לי שכבר העירו כן במפורשים על הא שנצטוונו מה"ת לזכור את אשר עשה עמלק ולמחות זכרו שהפירוש הוא נגד אומה זו. הא אמרו רז"ל (ברכות דף כ"ח ע"א) שבא סנחריב ובילבל את כל העולם ואיך שייך זכירת שנאה לעם שכבר נתבטל מן העולם. וי"ל לפ"ד התוס' (סוטה ט' ע"א) דאף שסנחריב בילבל האומות אבל בעולם ישנן ואליהו עתיד לגלותן אבל בהדי כבשי דרחמנא למה לן והנסתרות לה' אלדינו. וע"ד האגדה י"ל לבאר המקרא זכור את אשר עשה לך עמלק וגומר אשר קרך בדרך וגומר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלדים ויראה לע"ד להבין הדבר אם נשימה עין עוד לעורר מדוע התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל מצותיה לנטוע בלבינו המדות הישרות צותה פה הנקימה והנטירה. הלוא זאת אשר העיר אא"ז הגאון חכם צבי (תשובה כ"ו) ע"ד המהרש"ל שהקשה על הרמב"ם איך פסק שגניבת וגזילת גוי אסור ד"ת הלוא התורה בכללה ופרטה לישראל נתנה. ותי' הח"ץ ז"ל שכל אלו נצטוונו למען נקנה בנפשנו דעות אמתיות ומדות טובות וישרות לזכותנו לטוב לנו. לכן בין ישראל בין גוי אסור לגזול ולגנוב ד"ת. ויקשה מדוע נגד עם עמלק צותה תורה לנקום נקם הלוא ע"י מדה זו ישרשו בקרבנו מדות גרועות ופחותות. אבל זה יתכן אם נכירה טעם מצוה זו שהיא מפני אשר עם זה הוא עמלק וזרעו צפעוני הי' מן הרשעים אשר רק רע חשבו בלי תועלת לעצמם. וסיחון ועוג ול"א מלכים שבאו ישראל לרשת ארצם קמו נגדם להציל עצמם. וע"כ שלחו למו מי שרוצה לפנות משם ולילך אל ארץ אחרת יפנה ומי שרוצה להשלים ישלים (ירושלמי פ"ו דשביעית תוס' גיטין דף מ"ו ע"א). לא כן עמלק שהוא בא אל המדבר להלחם בישראל רק מפני חפצו לאבד ולהשחית וגם רצה להשריש מדותי' הרעות בקרב ישראל וכמו שדרשו רז"ל קרך בדרך צננך טמאך. וע"כ זאת היא אשר יצוה ה' בתורתו זכור את אשר עשה לך עמלק. לא היתה המצוה כי תקום בקרבך הנקימה והנטירה לכלות אויבך ולהתם שונאך. וזאת תכלית מצוה זו. רק תזכור אשר עשה לעצמך שגרם לך רעות אשר קרך בדרך שהוא התחיל להטות את ישראל מדרך הנכון. וצננך וטמאך. ולא ירא אלדים. ועשאך שנהיית ללא ירא אלדים. ע"כ מחה תמחה זכרו שלא ישאר בך רושם מההתאוות הרע. ועיין ישועות יעקב (או"ח סימן א' סק״ו) שפירש מאמר רבותינו בחר לנו אנשים צדיקים שכשהי' ישראל נלחמין בעמלק והחלישו אותו היה בידם הנאת הגוף. ואמנם בחר להם אנשים צדיקים שבעת שיגברו על עמלק יהיה עיקר כונתם לא להנאת עצמן רק לכבוד ה'. וכן משורש רע זה עמלק יצא צפע זה המן אשר קם כצורר נגד התורה. וכמו שפי' שאמר ודתיהם שונות מכל עם והבאתי מזה שדרשו לעשות כרצון איש ואיש. ורצה לאבדם בלי הנאה לעצמו שהי' מפוזרים בכל מדינות אחשורוש והוסיף עוד י' אלפים ככרי כסף לשקול אל גנזי המלך. וכאשר הפך ה' מחשבתו הרעה עלינו לטובה נצטוונו לזכור נסי ה' אשר עשה עמנו בכל שנה וגם לנטור איבה נצחת נגדו. כי איש כזה אשר רק רע יהגה כל היום ונפשו אותה להשחית ולאבד אין ראוי לחיות על פני האדמה. ועוררונו חז"ל אשר זאת תהי' עיקר הנטירה נגדו יען רצה להתעותנו מדרך חיים שבא לפני אחשורוש ואמר שישראל אומרים שבת היום פסח היום. אחרי רואו כי לא שמעו ישראל הכשרים לקולו להתפתות בסעודתו של אחשורוש. ואמרו חז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. זכור תזכור כי עיקר מגמתו היתה להשיאך לעבור את פי ה' ולעשות את אשר ע"פ התורה לא יעשה. ובדרך זה יש לפרש מה שאמרו (מגילה דף ז' ע"א) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והוא פליאה. ויראה עפ"ד הש"ס (עירובין דף ס"ד) כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו כדכתיב וירח ה' את ריח הניחוח (בראשית ח') ופירש"י מי שמתפתה ביינו הוא מי שמתרצה ומתפייס כששותה יין שתנוח דעתו ויניח מעוצבו ומרוגזו נגד אחרים שעשו לו עול. וה"נ אמרו רז"ל שחייב לבסומי בפוריא ויתפתה ביינו עד שלא ירגיש עוד המית הנקמה שהוא רק תועלת עצמית וחפץ לראות במפלת שונא. והיינו עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ועיקר המצוה במחיית עמלק וזרעו הוא שיכלו מן העולם הרשעים הגמורים אשר מחשבתם רק לנתוש ולנתוץ להרס ולאבד והתקוה היא לעתיד שהרשעה כעשן תכלה והיה כסא ה' שלם. והשמחה תהיה גם לנו רק שמחה של מצוה אשר סכל עצת המן הרשע ובער הרע מקרב הארץ והחיינו עד היום הזה. ונוכל לשמור פקודי' ולקיים חקותיו כמצוה עלינו בתורתו. ה' ישמח לבנו בגילת ורנן של מצוה ונהיה מן ההולכים בדרכי' ושומרי מצותי' מעתה ועד עולם אמן: