חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ
ספר חיי אריה דרושים · דרוש יב
לחנוכה.
ראיתי והנה מנורת זהב כולה. אלו ישראל שנאמר כלך יפה רעיתי ושבעה נרותיה כנגד שבעה מעות האמורות בתורה. חרומות ומעשרות. שמיטין ויובלות. והמילה וכיבוד אב ואם. ות"ת כנגד כלם (ילקוט זכריה ג')
והנה כפי הנראה בדברי רבותינו בחרו פה בדבריהם שבעה ענינים נכבדים ממצות ה' להמשילם לשבעת קני המנורה. ויראה לעינינו במליצתם [וכן כ' הגאון האדיר מהר"י בכר דוד זלה"ה בספר דברי אמת] כי השש מצות לבד מן התלמוד תורה הן מכוונות נגד הששה קנים יוצאים מצדי המנורה והנר האמצעי הוא המכוון נגד תלמוד תורה שהוא כנגד כולם. וטרם אחדור אל פנימות דבריהם ארחיב דרושי על דברי הירושלמי (פיאה פרק א') על מתניתין דאלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא. כיבוד אב ואם. וגמילות חסדים. והבאת שלום בין אדם לחבירו. ותלמוד תורה כנגד כולם. אמרו שם בגמרא וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעים מן האדם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. ואלו הן ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם. ולהבין דברי חז"ל איך יותאמו אלו כנגד אלו ד' ראשי המצות נגד ד' ראשי עבירות אלו אשר העובר עליהן עונשו גדול בעוה"ז ובבא. ולעמת זה אלו המצות זכותן גדולה אשר יאכל המקיים פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא. ואען ואומר כי הלוא נודע לנו דברי חז"ל בסוטה (דף כ"א ע"א) את זו דרש ר' מנחם ב"ר יוסי כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו') תלה הכתוב את המצוה בנר וכו' מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה וכו' מצוה מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה בעידנא דלא עסיק בה לא מגנא ומצלא. מפני שרוב מצות החקיות אשר נקיימם כפי התורה ובעת עשייתן תועלתו לבן ישראל נכרת אשר יקרבוהו להטוב האמתי להשלים רצון בוראו אבל רק בעת העשייה ישפיעו עלי' שפע השכל ודעת ה'. וכן יש כנגדם מן ענינים גרועים שפגמם נראה רק באותה שעה. וכמו שאמרו שבועות (דף י"ג) עבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו. אבל במאמר הנוכחי דברו חז"ל מן המעשים הטובים וכנגדם מן הפחותים אשר לא לבד בעת עשייתם יפעלו פעולתם לטוב או לרע. רק בכחם הגדול יתפשטו להלאה אף אחרי נגמר זמן עשייתם ויתראו בתועלתם או בהפסדם. ואלה ראשי המצות ונגדם ראשי עבירות מקבילות הנה אשה מול רעותה כפי אשר סדרו חז"ל:
ונתחיל במאי שפסח תנא מכיבוד אב ואם שהוא נגד הפכו עבירת ע"ז. ונבין ע"פ דברי העקרים (מאמר ג' פ' כ"ו) שחשב עשרת הדברות לכללים כוללים בשני מינים מן המצות. חמשה בלוח אחד מקיפים מצות שבין אדם למקום. וחמשה בלוח שני מקיפים מצות שבין אדם לחבירו. וע"ז אמר הרב הנ"ל שגם כבד את אביך ואת אמך זו המצוה שייכה בין אלו ה' המצות הראשיות אשר תכליתן קבלת עול מלכות שמים. וכאשר הוכיח במשל שהוא מן הידוע שאין המלך שבנה המדינה נגלה בכל יום לאנשיה. ואם יזכרו אנשי המדינה מדור ההיא שראו ביאת המלך ואיך הוציאם מעבדות לחירות ובנה את המדינה. הנה הבאים אחריהם שלא הרגישו בעבדות כלל ולא ראו גבורת המלך וכניסתו שם להטיב עמהם יבואו למרוד בו ולחשוב שהמדינה היתה שלהם תמיד ושאין להם מושל עליהם. ואין דרך לצאת מן השעות הזאת רק בהיותם נכנעים אל האבות ומקבלים המוסר מהם כי הם יודיעו את בניהם כי מלפנים עבדים הי' ושהמלך הוציאם לחירות ובנה את המדינה ועשה עמם הטובות. ולזה הי' מן ההכרח כדי שלא תשתכח ממשלת המלך על המדינה שיכנעו הבנים בכל דור ודור אל האבות ויהי' סרים למשמעתם. ובעבור זה יש עוד כונה מיוחדת לדיבור הזה החמישי שהוא כבד את אביך ואת אמך שהוא כמזהיר על הקבלה ומסורת אבות שזה עיקר גדול כולל לכל הדתות שיהי' האדם נשמע לקבלת האבות וחכמי הדת. וע"כ מקום מצות כיבוד אב ואם בין המצות העקריות והושמה מצוה זו בין חמשה דברות הראשונות עכ"ל העקרים. ולפי שכל כך גדולה וחשובה מצות כיבוד אב ואם. היא המנחת ראש ופנה לדת אמת מורשה קהלת יעקב מדור דור. היא המחזקת אמונת ה' ותורתו בתוך עם ישראל. וע"כ חשבה התנא במתני' למצוה גדולה אשר פעלתה הולכת לפניה ותשתרע לאחר זמן ושכרה כי אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת וכו'. והיא מקבילה נגד העון הנורא של ע"ז שכל הנלכד בה משחית נפשו ונפש בני' וכל הנלוים אלי' כי יהי' דור אבי' יקלל ואת אמו לא יברך (משלי ל') וע"כ גם עונשו בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא. ורק על ידי כיבוד אב ואם אם נשאל לזקנינו ויגידו לנו ממפלאות תמים דעים ואשר עשה לאבותינו הנסים והנפלאות השאר ברבינו ולבנינו אחרינו האמונה האמתית קיימת לדור דרים. וע"כ הנכון כי מצות כיבוד אב ואם הוא נגדית לעבירת ע"ז. וכן עבירת ג"ע פירותיה בעוה"ז וכו' כי מי שבא על אשת איש והוליד ממנה ממזר ומפריד אלוף עברתו שמרה נצח ועיין חגיגה (דף ע') איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה הבא על אשת איש וכו'. ואשמו בראשו פועל לדור אחרון ומרבה מחלוקת בין המשפחות. ולעמת זה הבאת שלום בין אדם לחבירו מקיים העולם וחברת מין האדם. ומעמידה על מצב נכון וקים. וכן שפיכות דמים היא העבירה הגדולה אשר רעתה לא תמח לעולם. וכמו שדרשו רז"ל במתני' על קרא קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. דמו ודם זרעיותי' (סנהדרין דף ל"ז ע"א) וכנגדו גמילות חסדים בין איש לרעהו להחיות רוח נכאה ונפש נענה להשביע וכל המקיים נפש מישראל כאלו קיים עולם מלא שכן במעשיהו הטיב עמו וכל הנלוים אלי'. וע"כ חשבו רז"ל בירושלמי הנ"ל אלו העבירות וכנגדן אלו המצות אשר פירותיהם אוכלים בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כי זה לעמת זה. פעולותיהן שמורות וערוכות. מן הארץ בל יעבורון רק כאבות מולידות תולדות ותולדותיהן כיוצא בהן:
אולם הרביעי בשלשלת הזאת הלוא הוא מצות לימוד התורה שחשבוה חז"ל כנגד כולן וכן עבירה לה״ר היא נגד כולן. וכן מצינו שאמרו חז"ל (עירוכין דף י״ג ע"ב) מאי תקנתו שלא לבוא לידי לה"ר אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים והנה עבירה זו של לה"ר רבים חללים הפילה באמתנו מאז היינו לגוי תרבה מחלוקת ותעורר מדנים בין אחים אשר היא המריבה היותר קשה. כמו שפירשתי ע"ד המליצה. הא שאמרו רז"ל (שבת דף כ"א) ואר״כ וכו' משמיה דר' תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק אינו יודע שאין בו מים מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. כי המריבה אשר תתפרץ במין האנושי נראינה על שני פנים. אם כמחלוקת אשר בתולדה נוסדה. וכמו שאף בדברים הדוממים ביסודות הטבעים ישנם אש ומים שהם במחלוקת נצחית כן אצל האנשים כעת טרם קוים מאמר החוזה אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וגומר (צפני' ג') מחולקים העמים בדעותיהם ומדותיהם ומעת לדתם יתפרדו כי גם חינוכם ישתנה בשינוי גדול ויפרידם איש מאחיו כי ישנאו איש רעהו שנאה נצחת וכמו שדרשו רז"ל למה נקרא שמו סיני שמשם ירדה שנאה לישראל מן אומות העולם. אבל יש ג"כ מחלוקת שאינה טבעית והיא נגד התולדה וזהו אם יתפרץ ריב בין אחים שקרובים המה מתולדותיהם והי' מעותדים לחיות יחד באהבה ורעות ואם המה ילחמו איש נגד רעהו הריב הוא יותר חזק ובאומץ רב יותר יתלהב. וכן הורונו החכמים בעלי התוס' [תענית דף כ' ע"א ד"ה ונעקרות בשם יש מפורשים] כשאוהבים עושים מריבה ונעשו שונאים זה לזה אז השנאה נאמנה. והכי פירוש נאמנים פצעי אוהב וגומר (משלי כ"ז) הפצעים שנעשו מאוהב לאוהב (בתולדה) הם נאמנות וביתר שאת מכאיבות ובזה יפורש מה שאמרו (מדרש רבה במדבר) ויקח קרח הה"ד אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון (משלי י"ח) רצו להורות בזה כי מחלוקת קרח נגד משה אשר הי' ממטהו ומצור מחצבתו ידומה לאח נפשע מקרית עוז. אם יחנו אויבים סביב עיר בצורה ויבקשו ללכדה. אז האסון יותר גדול והרע יותר מזיק אם אח נפשע מקריה ואם אחד מביניהם ישכח לאומו ויזנח עמו ויפשע נגדו ויפתח שער החומה להאויבים אז עוד השנאה יותר חזקה ותשתוה למדינים בבריח ארמון. כמו בארמון אם יפול הבריח התיכון. וזה הפי' מה שדרשו רז"ל על קרא והבור רק אין בו מים וגומר שכן אמרו משנבראו המים התחילה המחלוקת בעולם. עיין בספר עוללות אפרים מאמר כ"ג על פסוק פוטר מים ראשית מדון (משלי י"ז) כשנפטרו המים בבריאה. ר"ל כשיצאו מן האין אל היש. היתה ראשית המדון בין מים העליונים למים התחתונים ולא נאמר ביום שני כי טוב מפני זה כי מתולדתם נגזר עליהם כן. אבל הנחש מתחלתו נברא לצוות לאדם כמו שאמרו (סנהדרין דף נ״ט ע"ב) חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאילמלא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל הי' מזדמנים לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון וכו'. ואחרי השיאו הנחש לחטא כתיב ואיבה אשית בינך וכו' שאז נתחדשה השנאה ביניהם ונשארה לאיבה נצחית. וזהו שדרשו רז"ל שם בשבת על המחלוקת שהיתה בין יוסף ואחי' והבור רק אין בו מים. לא היה הריב על דרך הבדל המים הטבעים בין עליונים לתחתונים אבל נחשים ועקרבים יש בו שהמחלוקת היתה נגד הטבע בין אלה אשר מתולדתם נולדו לאהוב איש את אחי' וע"כ שנאתם קשתה ותגדל מאוד. והשנאה והפירוד ישוררו בינותינו הם תוצאות הלשון הרע אשר כרקב בעצם תאכל ותכלה בשר וגם נפש. איש הנלכד בה יספה בעונו וחטאו ישאו רבים כמו שאמרו (ערכין י"ג ע"ב) הורג שלשה ולכן הוא מעבירות שפירותיהן בעוה"ז וכו':
וזאת נראה בעינינו כי חטא לשון הרע הבא ע"י השחתת המדות יבוא לרוב בסבת הגאות והנצחון שידמה למצוא פחתת ומגרעת ברעהו. ומעלתו אשר בה יתפאר בעיני עצמו אם יפקד מקומה ולא יראנה ברעהו יבזהו וידבר עלי' תועה. וע"כ מצאו לו חז"ל תקנה מן לימוד התורה. כי התורה הקדושה כוללת כל המעשים הנאים והמעולים והמדות המשובחות. כל איש אשר בה יהגה יראה חסרונו וקטנות מעלותי' וקיצורו בעבודת אלדים ותכנע נפשו לבלתי רום לבבו מאחי' ומאנשי בריתו. וע"כ לחטא הגדול לשה"ר הגורם רעות לעולם ופירותיהן בעוה"ז אוכל וכו' זאת היא התקנה. יעמול בתורה וישכיל לבוא חדריה בה ימצא לנפש המתאוה והמתגאה רסן וגבול לבלתי התפרץ לתת מום ברעהו. וע"כ זה לעמת זה חשבו חז"ל. נגד עבירה החמורה לה"ר מצאו רפואה מן התורה. ואת שניהם אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב:
ויען כי לימוד התורה הוא תרופה ותעלה לחולי הגאות והנצחון לכן אמרו חז"ל בשבחם מדת אהרן הכהן ע"ה שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות פ"א). כי היה משתדל בכל כחו להסיר הקטטות והמריבות והיה רודף שלום וכמו שספרו (אבות דר"נ פ' י"ב) אם שני בני אדם עשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהם א״ל בני ראה חבירך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדי' אומר אוי היאך אשא עיני ואראה את חבירי בושתי הימנו שסרחתי עלי'. וכן עשה בבואו אצל השני וכשנפגשו זה את זה עשו שלום ביניהם. ועוד זאת שפתי כהן שמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו שהיה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. וע"י לימוד התורה וספרי הקודש אשר בם יראה כל איש אופני המדות והמעלות המשובחות הכיר כל אחד חסרונו וחגרו שארית אונם להשלים גרעון במעלות נפשותם. ונתבטלה סבת השנאה והאיבה ומשטמת אחים. וע"כ בנפול העם ממעלתו הנשגבה ויזנחו תורה נאמר בפ' התוכחה אם לא תשמור לעשות את כל דברי יוד התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה' את מכותך וגומר דרשו חז"ל (שבת דף קל"ח ע"ב) עתידה תורה שתשתכח מישראל שנא' והפלא ה' וגו' כשהוא אומר הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמי' וגומר. והסתכל שדרשו על קרא אם לא תשמור וגומר ליראה את השם הנכבד שהוא מרמז על שכחת התורה. ואז יתקוננו בהעם כל המדות הגרועות קטטות ומריבה שנאת חנם ומשטמה גאות ונצחון ולא יראו את השם הנכבד והנורא. ויובן עפ"מ שפירשתי מה שאמרו (מכות כ"ג ע"ב) ג' דברים עשו ב"ד ש"מ והסכימו ב"ד של מעלה ואחד מג' דברים הוא שאילת שלום בשם שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם והם אמרו ה' עמך (רות ב') (ועיין ברכות דף נ"ד ע"א). ופירוש מאמרם נראה כי ידוע אשר ע"כ פשתה צרעת המחלוקת בה עם מפני שהגדולים הבוטחים על חילם וגבורתם ישתוררו על הקטנים והנדכאים. ומצאו ב"ד של מטה תקנה ותרופה למחלה האנושית הזאת אם ישאל איש שלום רעהו בשם. כי אם יזכור בן אדם את שם ה' הגדול והנורא רם על כל רמים יכיר שפלות ערכו וכי כל דרי גיא כחגבים למולו בל יתגאה. ועל כן כבוא בועז גדול ישראל גבור החיל אל הקוצרים קטני העם שכירי יום. דרש שלומם בשם. כי בזכור השם המבורך יתעלה נפלו תמנו כל עשתנות גאות והתנשאות. וידע כי כל בני איש יחד עשיר ואביון שוים הם לפני אלדים ית' והקוצרים אף שהכירו ערכו ומעלתו השיבו אותו גם הם ה' עמך. וזהו שאמרו רז"ל (ברכות דף כ"ט ע"ב) א״ל אליהו לרב חסדא לא תרתח ולא תחטא לא תרוי ולא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. הזהירו לתקן מכשולות אנוש ע"ד שאמרו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד) לא תרוי תתרחק מתאות הגוף הגשמיות. לא תרתח תתרחק ממדת הכעס הבאה מן הקנאה. וכשאתה יוצא לדרך להתערב בין האנשים לשא וליתן עמהם לבל תרדפך צל הכבוד להתגאות על בני אדם כמותך. המלך בקונך וצא. ובמקום הזכרת גדולתו שם תשח ותשפל נפשך ויתכן פי' הכתוב והיה אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא. ואם לא תזכרנו תתגאה ותתנשא בעיניך. והפלא ה' את מכותך שתשתכח תורה מישראל ואבדה חכמת חכמי' מלמדי התורה הנותנת חקי חיים והמישרת אנשים באורח טוב וישר ומי ירפאך מלה"ר ומגאות:
ובהאמור יש להמליץ מה שסמכו רז"ל (שבת דף כ"א ע"ב) ואמרו נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. כי שתי אלו המצות סוכה וחילוק רשויות שע"ז נצטונו להניח קורת מבוי מורות שלילות הגאות והתנשאות מבני אדם. כי בצאת האיש מדירת קבע לדירת עראי יחשוב כי כצל ימי' עלי הארץ והעולם כפרוזדור ליכנס לטרקלין ובמה יתגאה בימי' הקצרים. ומבוי מורה על חילוק רשויות כי יכיר כל אדם מדריגתו ומצבו בל יהין ללכת בגבול רעהו. וע"כ צריך להניח הקורה וסכך הסוכה למטה מכ' אמה היכא דשלטה בהו עינא למען לא ישכח תכליתם ותעודתם. ועל נר חנוכה פי' הרמב"ן ז״ל בפ' בהעלותך דברי המדרש על קרא דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות זהו שאמר הכתוב יראו את ה' קדושי' וגו' את מוצא למעלה וכו' וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי זה אהרן, אמר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות. הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו. והק' הרמב"ן הלא בזמן הזה כשהקרבנות בעלין גם נרות המנורה בעלין ואמאי קאמר לעולם הן מאירין. ותי' שזהו מורה על נרות דחנוכה שנעשה הנס על ידי החשמונאים זרעו דאהרן ועל זה אמרו במדרש שאמר לו אהרן שלך אינה בטילה לעולם. וכפי שהבאתי במאמר הראשי. שבעת קני המנורה הי' מרמזין על שבע מצות ונר האמצעי כנגד התורה והיא אינה בטילה לעולם וא"ל שלך מצותך להעלות נרות המנורה שמרמז על התורה והמצות אינה בטל לעולם. והנס שספרו בשבת (דף כ"ב ע"ב) בנר האמצעי שבה היה מתחיל ובה היה מסיים שאף שלא היה בה שמן רק להאיר בלילה היתה מאירה כל מעת לעת מפני ששאר נרות רמזו ג"כ על מצות שאינן נהוגות בזמן הזה שמיטין ויובלות תרומות ומעשרות רק נר האמצעי הרומז לתורה שאינה בעלה לעולם היתה דולקת כל היום וכל הלילה. כי אור התורה מאיר חשכנו באפלת הגלות תמיד לא יכבה. וע"כ אמרו נר חנוכה שעיקרו שאינו בטל לעולם רומז על נר האמצעי אור התורה שאינו נפסק לעולם. אם הניחו למעלה מעשרים אמה במקום שלא שלטה בו עינא. שלא ישלוט עין השכל בתורה ללמוד ממנה צדק ומישרים וכל מדה נכונה להתרחק מן הגאות ושנאת חנם ולרפאות לשון שקר לה"ר כי יהי חלילה לומד ע"מ שלא לעשות פסולה כסוכה וכמבוי. כמו העושה סוכה וקורת מבוי למעלה מכ' שלא יזכור שפלותו כי דירתו עראי שע"ז רומזת מצות סוכה ולא יזכור מעלתו ומצבו בתבל שזאת היא כונת מצות מבוי:
ואלו השש מצות שאמרו רז"ל במאמר הצגנו בראש שרומזות נרות המנורה. ואלו הן שמיטין ויובלות תרו"מ כבוד או"א ומילה. יראה לעינינו שלמדונו בזה על חילוקי המצות בתורה שהם על ג' פנים יש מהן חקיות ויש מהן שכליות ויש מהן ירושיות כלומר שתועלתו לקיים בתוכנו התורה כולה אשר תהי מורשת קהלת יעקב מאבות לבנים עד עולם. שמיטין ויובלות הן ממצות החקים. וכמו שאמרו בויקרא רבה (פרשה א' סימן א') ברכו ה' מלאכי גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וגומר (תהלים ק"ג) במה הכתוב מדבר אמר ר' יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד לשבת אחת לחדש אחד שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירא כרמיה ביירא וכו' ושתיק יש לך גבור גדול מזה. ואמרתי כי לכן השומר שביעית ושמיטין נקרא עושי דברו לשמוע בקול דברו כי בכל מקום יכונה שמיעת בקול אם עושה המצוה לא ידע טעם הדבר ולא יחקור לשקול ע"פ שכלו והרגשתו אם ראוי לעשות כפי אשר נגזר עלי'. וע"כ כאשר נצעוה אאע"ה לעשות כאשר יצא מפי שרה אמנו ע"ה לשלוח את בנו ישמעאל מעל פניו. ואף כי נכמרו רחמי האב על יוצא חלציו כדכתיב וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אדות בנו נאמר אלי' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וגומר (בראשית כ"א). וכן מצות שמיטין ויובלות אם רואה שדהו וכרמו שנה שלמה ביירא ושתיק ועושה חק התורה כמצוה עלי' למען ידע כי לה' הארץ נקרא עושה דברו לשמוע בקול דברו. ומצות תרומות ומעשרות שמטרתה להחיות מורי התורה הלוים והכהנים שלא נתן להם חלק בארץ היא מצות השכלית למען תשמח נפש הלוי והכהן אשר עיניהם נשואות למתנות אחיהם אחר אספם תבואתם מן הגורן והיקב:
ולמצות כיבוד אב ואם נתחברה גם המילה. והן כבר למדנו מדברי העקרים כי מצות כיבוד אב ואם גם זאת תכליתה למען ישמעו הבנים בקול אביהם כי ילמדום תורה ומצות וישננום חקי חיים ומפני זה לא ימוש ספר התורה הזה מפינו ומפי זרענו עד עולם. וע"כ אמרו רז"ל בסוכה (דף מ"ב ע"א) קטן היודע לדבר אבי' מלמדו תורה מאי תורה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. כי אם ישית האב מעינו אשר ראשית חינוך בנו תהי התורה אז תהיה מורשה קהלת יעקב. ואף אם כל חיובי הישראל אקרקפתא דגברא הונחו לכל אחד כשיגדל יקיים המצות בגופו. אבל מצות מילה הועלה על האב שימול את בנו בן שמונת ימים. כי הוא אות ברית בין ה' ובין ישראל והוא חוט המקשר את כל זרע יעקב אשר יתראו על ידי מצוה זו בני אמונה אחת שומרי דת מורשה לעולם. אלה הן השש מצות הראשיות אשר עליהן מרמזות ששה קני המנורה והנר האמצעי כנגד תלמוד תורה. ואם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי ישתדלו להשלים נפשותם ולזכך ולטהר מדותיהם ע"י לימוד התורה אז נאמר על ישראל כלך יפה רעיתי וגומר. וזאת אשר למדונו חז"ל במאמר הצגנו בראש ואלפונו דעת להבין ולהשכיל במצות המנורה. כי בנר מצוה אור תורה ותוכחות מוסר וינהלונו על דרך החיים: