אור ברסלב
חיי אריה חלק ב ספר חיי אריה דרושים › דרוש ג

חיי אריה חלק ב· רבי חיים אריה הורוויץ

ספר חיי אריה דרושים · דרוש ג

דרוש ב

לצדקה.

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך וגו' לא תאמץ את לבבך וגו' כי פתח תפתח את ידך לו וגו' נתן תתן לו ולא ירע לבכך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך (דברים ט"ו).

כמה גדלה חובת הצדקה על כל איש ישראל הורו לנו חז"ל במאמרם (ב"ב דף ח' ע"ב) אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה ממשכנין על הצדקה וכו' איני והכתיב ופקדתי על כל לוחציו ואפילו גבאי צדקה. ותירץ הא דאמיד הא דלא אמיד. אם הוא עשיר אז נכריח אותו לתת צדקה כפי ערכו ואם איננו עשיר אין מהראוי ללחוץ אותו ולכופהו. והתוס' שם תמהו הא קיי"ל כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה (חולין דף ק"י ע"ב). ובצדקה התורה הבטיחה השכר לעושיה דכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' ולמה הב"ד כופין על הצדקה ונאמרו שם ע"ז תירוצים שונים. ואשר אנכי הצעיר אחזה בזה. ואציע מה שפרשתי זה שספרו לנו חז"ל בסוטה (דף ל"א ע"א) הני תרי תלמידי דהוו קיימו קמיה דרבא חד אמר ליה אקריין בחלמאי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל"א). וחד אמר לי' אקריין בחלמאי וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך (תהלים ה'). אמר להו תרווייכו צדיקי גמורי אתון מר מאהבה מר מיראה. ויש להעיר מה חדש להם רבא בתשובתו הלא בהכתובים שראו בחזיונם מבואר ההפרש הזה שבאחד נאמר אשר צפנת ליריאך ובהשני ויעלצו בך אוהבי שמך וע"ש בחד"א:

ולבאר זה המאמר נראה ואקדים מה שפרשתי המשך הכתובים בפ' ואתחנן ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו וירשתם את הארץ וגו' לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה וגו' ואתם הדבקים בה' אלדיכם חיים כלכם היום (דברים ד'). ויש להתבונן באזהרת התורה שלא להוסיף על המצות מדוע יעלה על לב האדם להוסיף על דבר ה' ולא ישפיקו לו מצות החיוביות לקיימם. וחז"ל קבלו דהכונה באומר ה' פרשיות בתפלין (סנהדרין דף פ"ח) וכבר העירו על זה במפורשים. ויראה לי לפרש על פי פשוטו ואביא דברי החסיד בחובות הלבבות (פ"ד משער הבטחון) שביאר כי המעשה הטוב יתחלק לשני חלקים ממנו נסתר אין משקיף זולת הבורא ית' כחובות הלבבות ויש חלק ממנו נראה על האברים אין נסתר מן הברואים כי יעשה המצות בגופו ונגלם לכל רואה. והבורא יתעלה גומל על המעשה הנראה גמול הנראה בעוה"ז וגומל על חלק הצפון והנסתר זו היא הכונה הרצויה בגמול נסתר והוא גמול העוה"ב עכ"ד. ובזה תתיישב כמו שהעירו בספרים הקושיא המפורסמת למה נכתבו בתורה רק יעודי הגשמיים בזה העולם ולא יעודיה רוחניים. כי על מעשה המצוה הנראה אשר יעשה בגופו הלא הוא מוגבל ושוה לכל אדם הבטיחה התורה יעודי העוה"ז המוגבלים ויוכלו כלם להנות מהם. אבל חלק הנסתר כונת המצוה לא יאמר עליהם שכר מוגבל ושוה ולא יתכן לתארו בספר התורה מפני שישתנה לכל אחד ואחד כפי כח תבונתו ודבקתו בה' אלדים ועל זה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי יש לכל צדיק וצדיק בעוה"ב מדור כפי כבודו ומדריגתו. ועפ"ז יובנו לפנינו הכתובים בפ' ואתחנן שיאמר. ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות וירשתם את הארץ. על עשיית המצות הנגליות אם תקיימו אותן כפי אשר אנכי מלמד אותן שכרכם גדול בעוה"ז אשר תירשו את הארץ ומטובה תינקו ושבעתם. ולבל תדמה אשר אין המצות נתונות רק לשכר עוה"ז ותשלה נפשך להוסיף מצות מדעתך לעשות ה' פרשיות בתפלין וה' מינין בלולב וכדומה למען תוכל לרשת שכר הצפון הרוחני (וכאשר יאמרו שונאינו ומנדינו כי מצות התורה לא ישלימו את הנפש). על זה אני מזהירך לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה וגו' ואם תחושו מפני יעודים הרוחנים אני מבטיחך. ואתם הדבקים בד' אלדיכם כפי דביקותכם בה'. במחשבה רצויה בעת עשיית המצות וכפי חלה הנסתר במעשים הטובים חיים כלכם היום. וכמו שדרשו רז"ל מה היום כלכם קיימים אף לעולם הבא כלכם קיימים (סנהדרין דף צ' ע"ב). ומה יתן לך אם תוסיף על המצות. קצרה בינת אנוש להשיג אושר בארץ החיים כפי דעתו ושכלו השפל:

ועתה נשוב לפרש הא דהני תרי תלמידי דהוו יתבי קמי דרבא אם נעורר להבין ההבדל בין העושה מצות ה' מאהבה ובין העושה מיראה. כלומר אם יתערב במעשהו יראת העונש אשר כפי השקפה ראשונה שורת הדין היתה נותנת שזה האחרון רצוני לומר העושה מצות מפחד צרה שלא תבוא לא יהיה לו שכר בעמלו כלל. וכמו דאמרינן שאין עונש על העובר עבירות באונס דאונס רחמנא פטרי'. כן להיפך בעושה המצות מיראה מנין לו תקות שכר על מה שעשה בהכרח האונס. אבל יתיישב זה ע"פ הידוע שביאר רבינו הרמב"ם ז"ל (פ' כ' מהל' גירושין) שמפני כן באלו שכופין להוציא מכריח ב"ד את ישראל לגרש והגע כשר אור שאינו נעשה מרצונו הטוב. מפני שהכפיה ע"פ הדין ומצות התורה ונפש ישראל תתאוה לעשות הטוב והישר רק הוא אחוז בחבלי החומר אשר יסיתהו יצרו לעבור ביד רמה נגד רצון התורה. לכן כופין הגוף עד שיאמר רוצה אני אז שני חלקיו הגשמי והרוחני יותאמו יחדיו להדבר המצוה והראוי. וע"פ זה יובן לנו כי אם איש ישראל יעבוד אלדים אף אם הוא מיראה מפחד העונש יען שנפש ישראל שוקקה תמיד לעשות טוב ע"כ אותה בל ימנע שכר טוב לעוה"ב שכר הנפשי. אבל הוא לא יזכה ליעודי העוה"ז שזה השכר המגיע לגוף ומי שעובד מיראה אבריו כבדים עליו בעשיית המצות והוא ביראתו יכריחם להתהלך את האלדים לא עליהם יהי' השכר העוה"ז. אבל העובד מאהבת ה' יזכה לטוב בזה ובבא. וכמו שאמרו בברכות (דף ז' ע"א) צדיק וטוב לו צדיק גמור (העובד מאהבה) צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור (עובד מיראת העונש). עיין תוס' ב"ב (דף י' ע"א ד"ה ואיזו). ומעתה צדקה לעינינו התשובה שהשיב רבא להני תרי תלמידי איש כחלומו פתר להם שהאחד אמר לו כי נתגלה בחזיונו קרא דמה רב טובך אשר צפנת ליריאך. שיש לו לקוות רק שכר הרוחני הצפון. אמר לי' מר עביד מיראה והעובד מיראה מפני שהוא עוד הכרחי בעשיית המצות אין לו בעולם הזה תשלום הגמול. והשני שעבד מאהבה מפני שעשה בתשוקה שלמה לעשות רצון הבורא וגם אבריו היו נכנעים וסרים למשמעת המצות ושש ושמח לעשות רצון קונהו. איתחזי לי' בחלמא ישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו. כי ישגיח ה' עליו בהשגחה פרטית לבלתי יפול אחרי מקרי הטבע כי ה' יתעלה בעזרתו יצילהו מכל נזק ופגע וכמו שדרשו רז"ל בסנהדרין (דף ל"ט) מקרא דטוב ה' לקויו. אשר ההגנה מן הנזק והצלה מן הרע זכו רק היהודים השרידים הם הצדיקים הגמורים אשר חפצו לעשות המצות בשלמות מתשוקת הנפש:

ובהאמור יפורש דברי הנביא ע"ה. זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה (ישעיה מ"ד). והוא עפ"מ שהביא הגאון בעל כנסת יחזקאל בספרו מים יחזקאל פ' ויקרא) ששם יעקב מורה על גמול העוה"ב שכר הצפון מלשון עקב על שם שהוא בא בסוף אחרי היות האדם על פני האדמה. כי טרם נתעלה אבינו יעקב להיות מן הזוכים גם לטוב עוה"ז היה נקרא יעקב על שם שכרו השמור לו לעתיד. אבל כאשר שרה עם אלדים ואנשים ויוכל נקרא שמו ישראל שזכה גם לשכר העוה"ז. וע"כ בפגוש אותו עשו אחיו אמר לו כי חנני אלדים וכי יש לי כל (בראשית ל"ג). אשר מזה דרשו רז"ל (ב"ב דף י"ז) שהטעימו הקב"ה בעוה"ז מעין עולם הבא. וזהו פי' הכתוב לא יעקב יאמר עוד שמך. כי ימנע ממך טוב העוה"ז כי אם ישראל כי שרית עם אלדים ואנשים ותוכל (בראשית ל"ב). וע"כ תתמדן נפשך גם בתענוגי זה העולם. ולפי הצעה הנ"ל זה פי' הכתוב בישעיה זה יאמר לה' אני. אם עוד לא יכניע גופו אשר יהי' חמים עם ד' אלדיו וימשול בחומרו לעשות מצות ה' באהבה רק נפשו המשכלת המחשבת תאמר לה' אני. תשתדל בכח שכלה להגביל חשוקי דמיוניו כי האמירה היא התגלות כח הנפשי המחשבי אבל עשיית המצות ע"י כלי הגוף תהיה בהכרח מיראת העונש. וזה יקרא בשם יעקב. לו לחכות רק על שכרו בסוף שכר הצפון. אבל מי שכבר נברא לו לב טהור ונתחדש בקרבו רוח נכון אשר בששון ושמחה ורוח נדיבה יקיים עשיית המצות. וזה יכתוב ידו לה'. אשר גם כלי גופו קודש לה' המה. ובשם ישראל יכנה. לו ראוי הכינוי שם ישראל. כצדיק גמור טוב לו גם בעוה"ז כי הוא מן מבורכי ה' אשר ירשו ארץ מלבד אשר ישמח ויטוז במתנת גורלו לעוה"ב:

ולפי הצעה הלזו יעלה לנו טעם נכון בדברי הש"ס ב"ב הנ"ל שאמר דממשכנין על הצדקה. ולא יקשה עוד קו' התו' דהא מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליו דעל זה נאמר בכתוב. נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. כי שכר מצוה בהאי עלמא איכא אם עושה המצות מאהבה אשר אז שני חלקי האדם מתאימים בעבודת ה' ויקבל שכר הנראה על מה שעשה הטוב באברים הנראים אבל אם הוא עושה ע"י כפית הב"ד אז אין לו תקות שכר בעוה"ז. וזהו פי' הכתוב נתן תתן ואל ירע לבבך בתתך לו ובגלל העשיה מרצון הטוב ובתשוקת הלב יברכך ה' בכל משלח ידיך אבל זהו רק אם מעצמו יתעורר לתמוך ביד העני והדל אבל אם ב"ד יכפוהו ולבו בל עמו אף שיש לו תקות שכר הרוחני מפני שנפש ישראל אותה טוב אבל לא עלי' מוסבה הברכה בגלל הדבר הזה יברכך ה' ועל איש כזה אין מתן שכרה בצדה ולכן כופין על הצדקה:

ועור לאלוד מלין שם בהמשך הכתובים בפ' ראה שהצגנו בראש המאמר כאשר נסתכל שם בפרשה שיאמר הכתוב. אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלדיך נותן לך נחלה לרשתה. וגו' ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגומר נתן תתן לו וגומר כי לא יחדל אביון וגומר. וכבר רבותינו ז"ל (בספרי ובילקוט שם) עמדו על הסתירה שאומר אפס כי לא יהיה בך אביון ושוב נאמר כי לא יחדל אביון וגומר ותי' כאן כשעושין רצונו של מקום וכאן כשאין עושין וכו' ושמואל ס"ל דאף לימות המשיח שיהיו עושין רש"מ נאמר קרא דלא יחדל אביון מקרב הארץ (שבת דף ס"ג ע"א). ונ"ל לומר לולא דברי חז"ל והוא אם נשית מבטנו על סיפור הש"ס (תענית דף כ' ע"ב). אמר לי' רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דהוה עביד רב הונא. א"ל בינקותי' לא דכירנא בסיבותי' דכירנא וכו' כי הוה כריך ריפתא הוה פתח לדשא ואמר כל מאן דצריך ליתי וליכול אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא לבר מהא דלא מצינא למיעבד משום דנפישי בני חילא דמחוזא ופירש"י דאיכא עניים טפי וקא מיכלי קרנא. ובחד"א כ' המהרש"א ז"ל דלשון בני חילא לא משמע כן ומצאנו דבני מחוזא עשירים היו כדאיתא בב"ק (דף קי"ט ע"א) וא"כ לא היו שם הרבה עניים מאד. ונראה לפרש דבני חילא הם חיל המלך כשישמעו שיאמר כל מאן דצריך ליתי וליכול יבוא גם חיל המלך לבוז כל אשר לו עכ"ל המהרש"א ז"ל. ויראה דפירושו מכוון על דרך שפירש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' חמץ ומצה) הא דאמר רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתיכם כיון דאלו מיגנב ואלו מיתבד ברשותייכו קיימי ובעיתו לשלומי כדידכו דמי (פסחים דף ה'). שהני תשלומין לא מן הדין היה שלא קבלו עליהם האחריות ברצון רק הבני חילא היו אונסים אותם לשלם שלא כמשפט. ומזה ראינו שהבני חילא במחוזא תואנה היו מבקשים לגזול ממון של ישראל שלא כדין רק בעושק ורציצה. ומפני כן היה רבא מתיירא במחוזא להכריז כל דכפין ייתי ויכול מפני שהיתה יד האומות תקיפה על עצמן ואם יתראו לפניהם כבעלי הון אז יבואו בני חילא לשלול שלל ולבוז בז. וכן אנו רואים בזמננו אף שאנו חוסים בצל מלכי חסד שומרי חוק ומשפט לכל עבדי ממשלתם. אבל אם יקום קצין העם לפתוח אוצרות כספו להושיע כל איש אביון ומצוק בתוכנו יקומו מנדינו שונאינו ויפערו פיהם לבלי חוק כי כל הכסף והזהב שלנו הוא ומתייראים לתמוך בידי הנאנקים הדלים לבל ילעשו צרינו עיניהם לנו. ולעמת זה כשזכו ישראל במעלתם להשאר בארץ אבותינו אשר נתנה לנו למורשה יבטיח לנו ה' בתורתו. אפס כי לא יהיה בך אביון. הויה הוא לשון קיום. וע"כ פירושו שלא יתקיים האביון בקרבך בארץ אשר הי אלהיך נותן לך נחלה לרשתה. כי בארץ המבורכת. ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו. כי תהיו על אדמתכם דשנים ורעננים בלי מגור מאויב מסביב ובל ייראו להתראות בחוצות כעשירים ובעלי הון. כי יהיה בך אביון מאחד אחיך. כי גלגל הוא החוזר בעולם ובכל העתים והזמנים יהיו עניים ואביונים אשר המחסור יאכף עליהם כי לא יחדל אביון מקרב הארץ נתן תתן לו וגו' בלי שום פחד משואה כי תבוא תוכל לתן לו עד כדי מחסורו אשר יחסר לו ובגלל הדבר הזה יברכך ה'. אלדים יקבץ נדחינו לארצנו וייטיב לנו ככל הטוב אשר דבר עלינו אמן:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה