אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות פ › יתבאר פרוטה דר"י

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות פ · יתבאר פרוטה דר"י

יתבאר פוגם שטרו אי יכול עוד לטרוף מלקוחות:

עיין בנדרים דף ל"ג וב"ק דף נ"ז וב"מ דף ל"א דפליגי רבה ור' יוסף אי שומר אבידה כש"ש או רק ש"ח ועיין במשנה למלך הלכות שכירות דהביא בשם מהרש"ך וז"ל ואפי' למ"ד דחשוב שומר שכר משום פרוטה דר"י מיהו לא דיינינן האי דאמרינן בגמ' גבי ההוא רעי' להכי יהיבנא לך שכר לנטורי נטירו יתירתא דוקא בנותן לו שכר בהדיא על שמירתו איכא לומר הכי אבל ש"ש הנעשה משום פרוטה דר"י מצי אמר הא נטר כדנטרי אינשי וע"ש:

ובזה ניחא הא דאיתא ב"מ פ' הזהב השוכר את הפועל לשמור את הפרה וכו' דאין נותנים לו שכר שבת וע"כ אין אחריות שבת עליו משא"כ בסיפא דהיה שכיר שנה נותנין לו שכר שבת ואחריות שבת עליו והקשו דאפי' ברישא הוא ש"ש מכח פרוטה דר"י ולפ"ז י"ל דנ"מ בנטר כדנטרי אינשי דהיכי דנוטל שכר מ"מ חייב דאמר ליה להכי יהיב לך שכר לנטורי נטירו יתירתא משא"כ ברישא דהוא ש"ש משום פרוטה דר"י פטור דהא נטר כדנטרי אינשי:

אך קשה דהרשב"א ב"ק דף הנ"ל הוכיח דש"ש חייב אפי' גנבה באונס דאל"כ מה פריך הגמ' שם ואי אמרת שומר אבידה כש"ש אמאי משלם כפל ואמאי לא מוקי בגניבה באונס דאז בעי ליפטור א"ע ולא לחייב בקרן אלא ודאי דאין חילוק וכתב שם דמש"ה לא מקשה רבה הך קושיא דמקשה אביי דרבה לשיטתו דפוטר בנגנבה בעידנא דעיילי אינשי א"כ משכחת כפל באופן זה דנגנב בעידנא דעיילי אינשי וע"ש וקשה דהא אפי' לדידן דלא קיי"ל כרבה ולא אמרינן הא נטר כדנטרי אינשי הוא משום דמצי אמר להכי יהבי לך שכר וזה ל"ש בשכר מצוה וא"כ אכתי לא קשה קושית אביי דיש לומר דנגנב בעידנא דעיילי אינשי אלא ודאי דאין חילוק דלדידן דאמרינן כר"י דש"ש יש לו כל דין ש"ש וע"כ לא משכחת כפל וגם קשה מהא דפריך הגמ' ב"מ דף הנ"ל עד כאן לא פליגי אלא בשנשתמש בהן אז הוא חייב הא לא"ה אינו חייב וקשה על ר"י דסובר דשומר אבידה חשוב ש"ש וקשה הא נ"מ בנטר כדנטרי אינשי דמטעם שכר מצוה פטור ומש"ה בעינן היתר תשמיש דאז כיון דנוטל שכר חייב אלא ודאי דאין חילוק:

גם תקשה דהא בתוס' ובראב"ד כתבו דמש"ה בשומר אבידה אמרינן דמשום היתר תשמיש חייב אפי' באונסין ואנן קיי"ל כר"נ דסובר דמשום היתר תשמיש אינו חייב באונסין וכתבו דבשומר אבידה דבלא"ה הוא ש"ש משום המצוה וע"כ ע"י היתר תשמיש חייב באונסין ועיין בתומים סי' ע"ב דפי' הטעם דעיקר הא דרשאי להשתמש משום דמסתמא ניחא לבעלים כדי שיהיה חייב באחריות אבל אם בלא"ה הוא חייב באחריות לא מסכימים הבעלים שישתמש רק ע"י שנשתמש יהיה חיוב עליו יותר וע"ש דמשום שהיה סגי שיהיה חייב אפי' בנטר כדנטרי אינשי דבלא התשמיש משום שכר המצוה לחוד היה פטור על זה וע"כ ניחא לבעלים שישתמש ויהיה חייב בנטר כדנטרי אינשי ואמאי חייב אפי' באונסין אלא ודאי דמשום שכר מצוה ג"כ חייב בנטר כדנטרי אינשי וע"כ ע"י שנשתמש חייב אפי' באונסין דאל"כ אין הבעלים מסכימים שישתמש:

והנה בתשובות הר"ן איתא דשואל ספר מחבירו ונאנס דפטור משום דאין כל הנאה שלו דבעלים יש להן הנאה דמרויחין פרוטה דר"י ובש"ך סי' ע"ב תמה דהא לא קיי"ל פרוטה דר"י ובקצה"ח כתב דנהי דל"ח ש"ש משום זה היינו משום דליכא הנאת פרוטה וש"ש בעינן שיהיה שכרו פרוטה אבל הנאה איכא עכ"פ וע"כ ל"ח כל הנאה שלו:

אך לפי דבריו תקשה מהא דאיתא בנדרים דף הנ"ל אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא מהדר ליה דמהני ליה פרוטה דר"י והוכיחו מכאן דקיי"ל פרוטה דר"י וקשה דאפי' אי לא אמרינן פרוטה דר"י היינו דליכא הנאת פרוטה אבל הנאה איכא וע"כ אסור להחזיר לו דח"ש אסור מהתורה ובפרט דגבי קונמות אפי' בכ"ש:

והנה הוא כתב טעם חדש דמש"ה אינו חייב באונסין וז"ל דאע"ג דברכה נחשב עשרה זה' אפ"ה לא חשוב ש"ש משום זה ותדע דהא בשומר אבידה פליגי רבה ור"י אי ש"ש הוא או ש"ח וטעמא דר"י דמרויח פרוטה לעני דפטור ותיפוק ליה דמצוה לחוד בלא ברכה נמי הוי עשרה זה' וכבר נתקיים המצוה כהוגן בשעה שהגביה האבידה ונטלו לתוך ביתו והרי הוא עשרה זה' אלא ודאי דאין זה שכר לש"ש משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וע"ש. ובזה ניחא קושית הט"ז הלכות ציצית לשיטת הרא"ש בקידושין דרשאי לברך על טלית שאולה דאמרינן דחבירו נתן לו באופן המועיל והיינו במתנה ע"מ להחזיר וע"כ בשאל טבעת לקדש בו אשה יכול לקדש דאע"ג דאמר לשון שאלה הוא משום דכ"ע לאו דינא גמירי ואי היה ידע דלא מהני שאלה היה נותן לו ע"מ להחזיר וא"כ תקשה מדוע לא אמרינן בלולב שאול כיון שיודע המשאיל שרצון השואל לצאת בו ואי היה יודע דלא מהני שאלה היה נותן לו במתנה ע"מ להחזיר כמו בטלית וע"ש וע"כ נראה דהא יש לומר דאפי' אי ידע דשאול פסול לא היה נותן במתנה ע"מ להחזיר דאז פטור מאונסין ועיין ברא"ש בסוכה וע"כ נתן לו בתורת שאלה דוקא דאז חייב באונסין אך לפי מה שאמרו דמש"ה חשוב כל הנאה שלו בשאול לדבר מצוה הגם דגם הבעלים יש להם הנאה עשרה זה' אך משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכתבו דהא דמצות לאו ליהנות ניתנו זה היכי דהמצוה הוא חובת הגוף משא"כ היכי דליכא חה"ג אז ליהנות ניתנו וממילא ל"ח כל הנאה שלו ופטור מאונסין ולפ"ז ניחא קושית הט"ז דציצית דאינו חובת הגוף דלא קיי"ל דחובת גברא הוא ול"ש לאו ליהנות ניתנו וא"כ אפי' בתורת שאלה פטור מאונסין דאין כל הנאה שלו וע"כ אמרינן דאילו ידע היה נותן במתנה ע"מ להחזיר דאין לו שום חסרון בזה דגם בתורת שאלה פטור מאונסין משא"כ לולב דהוא חה"ג ויש לומר לאו ליהנות ניתנו ואז חייב באו שין דכל הנאה שלו וע"כ אפי' אי ידע דלא מהני שאול לא היה נותן ע"מ להחזיר כדי שיהיה חייב באונסין:

ובזה אי אפשר לומר דמש"ה ברישא דאין נותנין שכר שבת פטור ולא אמרינן דמשום המצוה חשוב ש"ש משום דזה דוקא במצוה דאורייתא ולא במצוה דרבנן אך לפי שיטת בעה"מ בראש בשנה דבמצוה דרבנן אמרינן ליהנות ניתנו א"כ דלא אמרינן במצוה דרבנן עוסק במצוה פטור מהמצוה מ"מ כיון דליהנות ניתנו במצוה דרבנן חשוב ש"ש משום זה ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה