אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות ע › עשה דאינו שוה בכל

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ע · עשה דאינו שוה בכל

יתבאר עני המהפך בחררה

יבואר אי עשה דאינו שוה בכל דוחה ל"ת ועשה דאינו שוה בכל

עיין ב"מ פ' שני דקאמר שם מנין שאם אמר לו אביו דיטמא שלא ישמע לו וכו' עד דפריך דת"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וע"ש בתוס' דהקשו דהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה זה השוה בכל אבל הכא דאינו שוה בכל דחי אפי' ל"ת ועשה וע"ש. ונראה דהנה בס' קצה"ח הקשה דאפי' אי לא היה רק ל"ת גרידא לא דחי עשה דכיבוד אב ל"ת לפי מה דמשני הגמ' בכתובות דמש"ה באינה ראוי לבוא בישראל ליכא העשה ולו תהיה לאשה ולא אמרינן דעשה דוחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וכתבו הגם דנא אמרה לא בעינא מ"מ כיון שיכולה לומר כן לא אלים העשה לדחות ל"ת דהא הברירה בידה לעקור העשה ולא אלים לדחות ל"ת ועיין בשמ"ק וא"כ ה"ה העשה דכיבוד אב דג"כ מצי מעיקר' לא חשוב עשה לדחות ל"ת. אך לפי מה דאיתא בשמ"ק שם הטעם דעשה דאפשר לעקור ל"ח עשה דדמי לעשה שאינו שוה בכל דלא דחי ל"ת וה"ה עשה דאפשר למיעקר ולפ"ז יש לומר דאי ל"ת אינו שוה בכל דחי העשה הגם דמצי מיעקר' דמה בכך דחשוב עשה אינו שוה בכל הא גם ל"ת אינו שוה בכל ולא קשה קושית קצה"ח וע"ז פריך שפיר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואין לומר דאינו שוה בכל ל"ת ועשה דליתא אם העשה שוה בכל אז דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל משא"כ הכא דעשה מצי למיעקרה וחשוב ג"כ אינו שוה בכל וע"כ לא דחי ל"ת ועשה הגם דאינו שוה בכל ולא קשה קושית תוס' הנ"ל:

ובאמת איתא בראשונים על הא דאמרינן דאי אמרה לא בעינא היינו כיון שהיא מוזהרת על הלאו כמו הוא ובדי' ליכא העשה וע"כ נהי דהוא רשאי משום דעשה דוחה מ"מ בדידה דליכא העשה ועל הל"ת מוזהרת ואיכא איסור בדידה ולפ"ז לפי מה דאיתא ביבמות דעל לאו דאינו שוה בכל היא מוזהרת רק משום דכל היכי דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת ולפ"ז בלאו שאינו שוה בכל ל"ש דאי אמרה לא בעינא דכיון דעליה ליכא איסור רק משום דהוא מוזהר ועל דידי' יש לומר דעשה דוחה ל"ח ממילא ליכא עלי' שום איסור ועי' במכות פ' ג' בתוס' דכתבו על הא דאונס שגרש דאם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן לוקה ואינו מחזיר וכתבו בתוס' ולא דחי העשה ל"ת ועשה דאינו שוה בכל משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה וקשה הא שם ליכא עליו איסור דכיון דאינו שוה בכל רק משום דהוא מוזהר וכיון דיש לומר על דידי' דעשה דוחה ממילא ליכא עלי' שום איסור:

והנה בטעמא דאין שורפין קדשים ביו"ט רבא יליף מקרא ור"א משני משוה דיו"ט עשה ול"ת הוא וכבר הקשו בתוס' דהא גם רבא סובר דיו"ט חשוב עשה ול"ת כדמשמע בביצה וא"כ אמאי לא קאמר רבא טעמו של ר"א דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכתבו לפי מה דסובר רבא בזבחים דבדחי' אמרינן מה לי חד דחי' ומה לי שני דחיות ובהותרה אמרינן להא אישתרי ולהא לא אישתרי וא"כ יש לומר דגם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ כיון דאיכא גם ל"ת הואיל וניתן ל"ת לדחות ה"ה העשה ובפרט לפי שיטת הריב"א דסובר דליכא מלקות דל"ת עכ"פ דוחה וא"כ מהראוי לומר מה לי חד דחי' ודוחה גם העשה וע"כ ניחא הא דאמרינן בכל מקום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ולא קאמר בפשיטות דאין עשה דוחה עשה ועי' בנוב"י אך זה בדרך רבותא דה"א דכיון דדוחה ל"ת דוחה גם העשה דמה לי חדא דחי' וכו'. אך דלרבא מנא ידעינן זה ולא נימא הואיל ואידחי אידחי גם העשה אך ילפינן מקרא דלבדו ולא מילה שלא בזמנה דאין דוחה יו"ט ומהכא יש לומר דילפינן בכל מקום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובאמת גם רבא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת אך מחמת דלשיטתו אמרינן מה לי חדא דחי' וכו' איצטריך קרא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובאמת לשיטת רבא מהכא ילפינן בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ור"א סובר כאביי דלא אמרינן הואיל ואידחי' וכו' א"כ מסברא ידעינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דלא גרע מעשה לחוד:

ובזה ניחא המכילתא וז"ל והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו וכו' עד ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא תעשו ושריפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בקר אלא אם חל ששה עשר בשבת שאין נשרף אלא עד אחר י"ז והקשה עלי' דכיון דל"צ קרא על יו"ט כש"כ על שבת דל"צ קרא דאסור לשרוף דעל יו"ט דיש לומר דעשה דוחה ל"ת דיו"ט אעפ"כ ל"צ קרא כש"כ על שבת. אך לפי הנ"ל יש לומר דלכאורה גם על יו"ט צריכין קרא עד בוקר דה"א הואיל דדוחה ל"ת נדחה גם העשה דבדחוי' אמרינן הואיל דאידחי אידחי ומהכא ידעינן בעלמא דלא דחי גם העשה אך לפי מה שכתבו לתרץ דברי רש"י בברכות פ' ג' ע"פ הרמב"ן דסובר דהיכי שקיום מצות העשה הבא בביטול האיסור אגודי' תמיד יחד שאין מציאות לקיום העשה כי אם בביטול האיסור המתנגדה בכה"ג לא מיקרי דחוי' וע"כ ביבום שתמיד המצוה רק באשת אח לא חשוב דחיית איסור אשת אח רק היתר גמור ומה"ט איתא בגמ' שבת הותרה טומאה דחוי' משום דהקרבת קרבנות בשבת אי אפשר במציאות אם לא בעשיית מלאכות וע"כ חשוב הותרה משא"כ טומאה דאי לא הי' מקרה הטומאה היה מתקיים עשיית קרבנות בלי צורך דחיית איסור ולפ"ז ניחא דביו"ט לא חשוב דחוי' דלעולם המצוה הוא ביו"ט ואי אפשר להתקיים המצוה רק בביטול האיסור וא"כ ל"ש הואיל ואידחי אידחי דזה חשוב הותרה ובהותרה לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי וע"כ קאמר דצריכין קרא דאם חל ששה עשר להיות בשבת דהיה יכול להתקיים העשה אי לא היה חל בשבת רק דחל בשבת וחשוב דחוי' וה"א הואיל ואידחי' וכו' וע"כ צריכין קרא דאסור לישרוף רק בי"ז:

והנה איתא במכילתא יבמה יבוא עלי' וערות אשת אחיך לא תגלה שניהם בדיבור אחד נאמרו גם איתא שם שם שם לו חק ומשפט ר"א חק אלו העריות הרי דכל עריות שבפ' אחרי שנאמר בהם חק במרה נצטוו וכיון דערות אשת אחיך ויבמה יבוא עלי' בדיבור אחד נאמרה א"כ יבמה יבוא עלי' במרה נאמרה וא"כ הוי ליה עשה דלפני הדיבור וא"כ לפי מה דאיתא בריש יבמות מה לפסח ומילה שכן ישנו לפני הדיבור הרי מבואר דעשה דלפני הדיבור אלים טפי וא"כ יש לומר הגם דאין עשה דוחה עשה מ"מ עשה דלפני דיבור דאלים דוחה עשה דלאחר הדיבור ובזה יש לומר הא דסובר הרמב"ם דחייבי עשה שנפלה ליבום דאי עבר ובעל דקנה והקשו דכיון דאין עשה דוחה עשה ומדאורייתא לא רמי' ליבום אמאי קנה אך הכא שאני דעשה דיבום הוא לפני דיבור וע"כ דוחה העשה אך קשה לי דא"כ גם אלמנה מנישואין אמאי סובר הרמב"ם דאפי' עבר ובעל לא קנה הא מדאורייתא חזי' ליבום דעשה דיבום דוחה ל"ת ועשה משום דעשה דלפני דיבור הוא ודמי לפסח ומילה ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה