אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות ע › יתבאר עני המהפך בחררה

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ע · יתבאר עני המהפך בחררה

יתבאר עדים בחז"ל

עיין בקידושין דף נ"ט בכל הסוגיא ושיטת רש"י דמיירי בחררה של הפקר ובתוס' שם ד"ה עני תמהו מהא דתנן ב"מ דף י' ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר ונטלה הרי היא שלו ואמאי עני מהפך בחררה הוא וע"כ שיטת התוס' דבמציאה או בהפקר לא נקרא רשע שאם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת וע"ש, וכבר הקשו על התוס' דמהתם אין ראיה דלא נקרא רשע דלא קתני רק דזכה בה ולעולם דנקרא רשע:

ועיין בתשובות בית אפרים דכתב דכוונת התוס' דאי נקרא רשע א"כ לפי מה דמשני הגמ' שם דמש"ה לא קנה הראשון ע"י ד"א דכי תקינו ליה רבנן ד"א בסימטא בר"ה לא תקינו רבנן ועיין בשמ"ק דכתב דהא ד"א של אדם קנו משום דחשוב כחצר המשתמרת משא"כ בר"ה כיון שרבים מצוים שם חשוב חצר שאינה משתמרת והנה הא דחצר שאינה משתמרת לא קני זה דוקא במציאה אבל במתנה קנה דכיון דדעת אחרת מקנה וביאר בשמ"ק דבמתנה הגם דאינה משתמרת מ"מ סמך דעתו שהרי אי אפשר לאחר לזכות משא"כ במציאה דאפשר לאחר לזכות בו לא סמכה דעתו ולפ"ז אי נימא דאחר חשוב רשע א"כ איכא סמיכת דעת דמסתמא לא יזכה שום אדם וא"כ אפי' בר"ה קני ע"י ד"א ואמאי זה שהחזיק זכה בה וע"כ הוכיחו בתוס' שפיר דלא חשוב רשע במציאה וע"ש ולפ"ז לר"פ דסובר דאפי' בר"ה קונה ד"א דרק דבשדה דבעה"ב לא תקינו ליה רבנן לדידי' ע"כ מתרץ המתני' דלא קנה ליה ד"א משום דנפל גלי דעתו דלא ניחא ליה וע"ש וא"כ יש לומר דסובר דאפי' בהפקר נקרא רשע ונהי דסמכה דעתיה לא קני ליה ד"א משום דגלי דעתו:

ובזה ניחא הא דהקשה בש"ך סי' ר' על הסוברים דהיכי דדעת אחרת מקנה מהני אפי' חצר שאינה משתמרת וא"כ מעשה דר"ג וזקנים הוא מתורת חצר וע"כ מהני בעישור שאני עתיד למוד שנתן ליהושע ומקומו מושכר לו הגם דלא היו עומדין בצד שדהו של ר"ג והי' חצר שאינה משתמרת והקשה דהא בקידושין דף כ"ז מוכח דהקנין היה שם בתורת אגב קרקע דפשוט שם מזה דשדה במכר ומטלטלין במתנה קני והיכי מוכח מזה דלעולם דלא מהני בתורת אגב רק דהקנין הי' בתורת חצר וע"כ משום דהוי חצר שאינה משתמרת הגם דד"א מקנה לא מהני וע"ש. וע"כ נראה דהא הקשה על ר"פ דמתרץ משום ד"א מקנה שאני הא עיקר הטעם משום דסמכה דעתיה דאין שום אדם יכול לזכות דהא אי ט"ה אינו ממון וא"כ יכול כהן לזכות שלא מדעת הבעלים וחשוב חצר שאינה משתמרת דהרי אי יזכה בה כהן ה"ה שלו. אך יש לומר דר"פ לשיטתו דסובר דאפי' בר"ה קני ד"א ויש לומר דנקרא רשע בכל מקום וטעמא דמתני' משום דנפל עלי' דגלי דעתו ואפשר דזה טעמא של ר"פ דקני אפי' בר"ה דחשוב משתמרת משום דנקרא רשע ושפיר משני ר"פ דעת אחרת מקנה שאני דהא סמכה דעתו דשום כהן לא יזכה דנקרא רשע משא"כ לדידן דלא נקרא רשע וא"כ הגם דד"א מקנה לא סמכה דעתו דיכול כהן אחר לזכות וע"כ דהקנין היה שם בתורת אגב וע"כ שפיר פשיט הגמ' בקידושין ולעולם דבעלמא היכי דאין אדם אחר יכול לזכות בה קיי"ל כר"פ דמהני אפי' חצר שאינה משתמרת ואפי' אינו עומד בצד שדהו:

וע"ש עוד דכתב לתרץ קושיא הנ"ל דלפי מ"ש בתוס' בריש ב"מ דהא דאמרינן בעלמא לא קני אע"ג דהבטה בהפקר קנה שאני התם דעשה מעשה כל דהו ולפי זה קשה בראה המציאה ונפל עליה דקנה השני נימא דקנה קמא בראיה ובמעשה כ"ד דנפל וצ"ל דיש חילוק בין הפקר למציאה דמציאה שהוא של הבעלים אלא שנתייאשו ממנו וא"כ ביאוש לחוד יוצא מרשות הבעלים עד שיגיע לרשות זוכה וראי' עם מעשה כ"ד לא מהני וא"כ הא הטעם דיאוש קונה באבידה דבהיתרא אתי לידו וכל היכי דפתיך ביה איסורא הגם דאיסור בא מצד אחר מ"מ כיון שאין היתר גמור אינו קונה ואי חשוב רשע דכיון דע"כ מיירי באבידה אז ל"ח בהיתרא בא לידו ולא קני ביאוש אלא ודאי דלא נקרא רשע וע"ש. אך קשה לפי דבריו דאיירי באבידה וכל זמן דלא בא לרשות זוכה הוא ברשות בעלים א"כ לפי מה דאיתא בר"ן להקשות למה הוצרכו חכמים לתקן משיכה ומסירה בסימטא יקנה בד' אמות וכתבו דלא אמרו ד' אמות כשעומד ונתנן לו בתוך ד"א הא אם קדם כלי לא לפי שמקומו של כלי קנוי הוא לבעל הכלי וע"ש. ולפ"ז כיון דאבידה אכתי היא ברשות הבעלים א"כ מקום הכלי קנוי לבעל הכלי ומאי פריך דקנה ליה ד"א הא ד"א לא הוי שלו רק של הבעלים ואפי' אי לא בעינן גם ביאוש אתא לרשות זוכה מ"מ תיכף שנפל ממנו קודם שנתייאש מקום של אבידה קנוי הוא לבעלים ומאי פריך הגמ' אי מיירי ע"כ באבידה ולא בהפקר ועיין בש"ך סי' ר' דכתב דבאמת באבידה אין חילוק אך יש לומר לפי מה דאיתא בש"ך דנ"מ דע"י משיכה הוי קנין דאורייתא וקנין ד"א אינו אלא מדרבנן ובאמת קשה דהא קיי"ל כר' יוחנן דמשיכה הוא מדרבנן אך עכ"פ לר"ל יש לומר דלעולם דאין חילוק דאפי' אי הכלי קדים קני בד"א ולא אמרינן דמקום הכלי קנוי הוא לבעלים ונ"מ דע"י משיכה הוי הקנין מדאורייתא וע"כ רבא דסובר כר"ל שפיר פריך ממתני' ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"י וע"כ דאי הכלי קדים לא קני בד"א ולא קשה קושית הגמ' וע"כ ניחא הרמב"ם דהביא המתני' ולא כתב דאיירי בר"ה דאל"כ הא קני לראשון ד"א אך לדידן לא קשה כלל דכיון דאבידה קדם קנוי המקום לבעלים ואי הוא קדם לאבידה א"כ בא לחצירו קודם יאוש וחשוב יאוש שלא מדעת ובזה יש לומר עוד דרבא לשיטתו דסובר דיאוש שלא מדעת הוי יאוש וע"כ שפיר פריך היכי דהוא קדם לאבידה ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה