חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ע · יתבאר עדים בחז"ל
ועיין בחמ"ש ס' מ"ג דפסק המחבר דכל שטר הבא לפנינו אמרינן דבודאי נמסר ביום הכתוב בו חוץ היכי דאיתרע בנפילה צריך להביא ראיה שנמסר בזמן הכתוב בו והקשה הא קיי"ל כאביי דסובר דעבז"ל וע"ש בש"ך ונראה דהנה לפי מה דקיי"ל ועי' בח"מ ס' קי"א דאע"ג דאין נפרעין מלקוחות במקום שיש ב"ח מ"מ אם הב"ח הן בעיר אחרת יכול ליטרוף מלקוחות ועי' ברשב"א ובתומים שם דזה דווקא אי ש"ד דאז מהתורה לא יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות רק מדרבנן וע"כ היכי דהן במקום אחר הניחו על ד"ת משא"כ אי של"ד אז כשיש ב"ח הגם שהן במקום אחר לא יכול לטרוף וע"ש:
ובזה ניחא תוס' סוגית דשבת דהקשו דיעמיד כשעשה אפותיקי ועי' במהרש"א דתמה דכתבו דיעמיד כשעשה אפותיקי דהא ע"כ איירי כן דאל"כ תקשה קושית התוס' דאמאי לא טרף הבע"ח ממשועבדי' דטריף לוקח וע"כ דאכתי לא נשתעבד. ולכאורה יש לומר לפי שיטת בעה"מ ב"ק דסובר דאע"ג דאין נפרעין מלקוחות במקום שיש ב"ח אפי' הן זיבורית מ"מ בחוב של נזקין היכי דלקוחות קנו עידית או בינונית וב"ח הן זיבורית יכול לטרוף מלקוחות משום דבשלמא בע"ח דמדאורייתא הוא בזיבורית וע"כ בלקוחות אוקמא על דאורייתא משא"כ בנזק או היכי שכתב בו שבח דאז מדאורייתא בעידית יכול לטרוף מלקוחות ומדמי לה ליתומים ועיין בגיטין דף נ' וא"כ לא קשה קושית תוס' דנהי דאקני משועבד מ"מ לא יכול לומר הנחתי דאיירי דכתב לו שבח ומשועבדים דטריף לוקח הן זיבורית וע"כ לא יכול לומר הנחתי. אך קושית התוס' דעכ"פ איך יכול לטרוף השבח דחשוב דאקני ולא משועבד רק מדרבנן ול"ש לאוקמי על דאורייתא וע"כ כתבו דאיירי באפותיקי וא"כ לר"מ דסובר דאדם מקנה דבר שלב"ל ושבח מדינא משועבד דהא עביד דאתא דבשלמא אם הנכסים הם דאקני גם לר"מ לא נשתעבד מדינא כיון דלא עבידי דאתא ועיין תוס' ב"ת וא"כ ל"צ לומר דאיירי באפותיקי דיש לאוקמי באופן הנ"ל וע"כ כתבו יעמיד וגם יש לומר דהא קשה דיש לומר דאיירי דמשועבדים דטריף לוקח הן במקום אחר דלא יכול לומר הנחתי אי ש"ד וע"כ דקושית תוס' קאי דעכ"פ על שבח דאקני הוא ול"ש ש"ד דרק מדרבנן נשתעבד ואמאי לא יכול לומר הנחתי וע"כ צריכין לומר דאיירי באפותיקי משא"כ לר"מ דגם שבח מדינא נשתעבד ולא קשה דיאמר הנחתי וע"כ כתבו יעמיד בשעשה אפותיקי. ולפ"ז לפי מה דאיתא ב"מ בתוס' דף כ' דהא דעבז"ל הוא רק מתקנת חכמים ולפ"ז היכי דיש ב"ח הגם דהן בעיר אחרת לא יכול לטרוף מלקוחות היכי דלא נמסר ביום שנכתב בו דנהי דעבז"ל מ"מ הוא רק מתקח"כ ול"ש לאוקמי על דאורייתא דהא מדאורייתא לא יכול לטרוף כלל משום דהוא מוקדם ודמי אי אמרינן דשל"ד וא"כ תקשה מה פריך הגמ' אלא לאביי דאמר עבז"ל אמאי לא יחזיר לוקמא דאיירי דיש ב"ח בעיר אחרת וחיישינן למוקדם ונהי דעבז"ל מ"מ יטרוף שלא כדין דהא כיון דלא נמסר ביום שנכתב נהי דעבז"ל מ"מ לא יכול לטרוף מלקוחות ויכולין לומר הנחתי וא"כ יטרוף שלא כדין ולמאי צריך הגמ' לומר משום דחיישינן לפרעון:
וגם תקשה לפי מה דאיתא בתוס' ב"ק דבמילי דרבנן עבדי כמטלטלין וע"כ אי של"ד לא יכול לטרוף מעבדים וממילא כיון דעבז"ל הוא מדרבנן לא יכול לטרוף מעבדים היכי דלא נמסר ביום הכתיבה הגם דעבז"ל וא"כ מה פריך לאביי הא איכא למיחש שמא לא נתן עד תשרי ויטרוף עבדים שלא כדין אך אביי לשיטתו דסובר דשל"ד ועיין בתוס' גיטין דף הנ"ל א"כ אפי' אי אינו מוקדם לא יכול לטרוף וצריך לילך לב"ח שהן בעיר אחרת וכן מעבדים לא יכול לטרוף ושפיר פריך אמאי לא יחזיר וא"כ לדידן דש"ד הגם דקיי"ל דעבז"ל מ"מ צריך להביא ראיה שנמסר ביום שנכתב דיכול לבוא לידי ריעותא לענין ב"ח שהן בעיר אחרת או לענין עבדים. דאל"כ שמא לא נמסר ביום הכתיבה ונהי דעבז"ל לא יכול לטרוף מלקוחות רק מב"ח שהן בעיר אחרת או דיבא לטרוף שלא כדין מעבדים:
וגם יש לומר דלכאורה יש לומר דכיון דכותב דקנאי ודעתיד למיקני אמאי לא אמרינן מיגו דחל על הנכסים שהן בעולם חל ג"כ על מה שקנה והנה האחרונים תירצו דל"ש מיגו דחל על מה שקנה דזה ממילא נשתעבד אי ש"ד ול"צ מה שמשעבד הוא דממילא נשתעבד אי ש"ד:
והנה בזה ניחא הרמב"ם דפסק דינא דר"נ ופסק דמוכר עצמו אין מעניקין וקשה דכיון דפסק כר"נ א"כ צריכין לו ולא לבע"ח וא"כ מנ"ל דמוכר עצמו אין מעניקין ועיין בש"ך סימן פ"ו:
ונראה דהא הקשו לדעת הסמ"ע סי' פ"ה היכי שלוה הלוה השני אחר שלוה הראשון לא מפקינן מלוה השני למלוה הראשון אם לא כתב ליה דאקני א"כ בהך דהעניקה ל"ש כלל הך דר"נ דהא ע"כ המלוה שלוה העבד לוה קודם שנמכר או אפי' אחר שנמכר קודם שיצא וא"כ איך שייך למדרש לו ולא לבע"ח הא חוב הענקה נעשה בעת יציאתו ומאוחר לחוב שלוה ובלא"ה אין גובה בלא דאקני ואף אם כתב לו דאקני הא דאקני לא נשתעבד רק מדרבנן ול"צ מיעוטא לו ולא לבע"ח וע"ש:
אך יש לומר דנ"מ בכתב לו דקנאי ג"כ והסוגיא קאי לאביי דסובר דשל"ד וא"כ אפי' מה שקנה לא נשתעבד ממילא ויש לומר מיגו דחייל על מה שקנה ומדינא נשתעבד להסוברים דקנין אגב הוא דאורייתא וע"כ צריך למעוטי ולא לבע"ח משא"כ לדידן דש"ד ול"צ קרא לבע"ח וקאי המיעוט דמוכר עצמו אין מעניקין לו ומיושב דברי הרמב"ם:
אך בח"ס איתא וז"ל דהא קשה על הא דפריך הגמ' ב"ב לר"מ דסובר דאדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי וקשה לשיטת הרמב"ן דסובר דאב שהכיר את בנו לא מצי הדר ביה דיכיר מטעם עדות נוגע בו שהתורה האמינו כעד ואינו חוזר ומגיד וא"כ קשה הא נהי לר"מ אדם מקנה מ"מ יכול לחזור קודם שבא לעולם וא"כ נ"מ במאי דכתב יכיר דאי הוי יהיב ליה במתנה הא מצי הדר קודם שבא לעולם משא"כ השתא לא מצי הדר וע"כ צריך לומר דקושית הגמ' משום דבודאי לא איירי מגברא ערטילאי ועכ"פ יש לו גם עתה מעט נכסים וא"כ יש לומר כי אמר ר"מ דיכול לחזור היינו כי לא מקנה ליה רק דשלב"ל שאין לו לקנין לחול מעכשיו כלל עד שיבא לעולם משא"כ אי מקנה לו גם דבר שבא לעולם אז נאמר מיגו דחייל על דבר שב"ל לחול מיד שלא יחזור בו חייל נמי אדבר שלב"ל ולא יחזיר בו כלל אלא לפ"ז תקשה גם לרבנן מי ניחא נימא מיגו דחייל וצריכין לחלק דבשלמא לר"מ דשלב"ל בר קנין הוא עכ"פ אם יבואו לעולם יקנהו ע"כ נהי דיכול לחזור מ"מ אמרינן מיגו דחייל ולא יכיל לחזור אבל לרבנן דשלב"ל לאו בר קנין כלל לא אמרינן מיגו דחייל ומש"ה לא פריך לרבנן וע"ש. ובזה ניחא הא דהקשו על הא דקאמר אליבא דר"מ לא מיבעי' דסובר דאדם מקנה דשלב"ל וקשה הא גם לר"מ תיבעי' אי יכול לחזור קודם שקנה אי עדיף שיעבוד מקנין ולא יכול לחזור או דלא עדיף ויכול לחזור ולפי הנ"ל ניחא דאליבא דר"מ נהי דיכול לחזור מ"מ אמרינן מיגו ולא יכול לחזור כיון דשלב"ל הוא בר קנין רק דיכול לחזור אמרינן מיגו ולא יכול לחזור אפי' אי שעבוד לא עדיף מקנין משא"כ לרבנן דשלב"ל לאו בר קנין אפי' אי לא חזר ונ"א מיגו דחייל על מה שקנה וע"כ איבעיא רק אי שעבוד עדיף מקנין משום נ"ד:
ולפ"ז לדידן דאקני נשתעבד רק דיכול לחזור מ"מ היכי דכתב לו דקנאי ג"כ לכ"ע לא יכול לחזור ואמרינן מיגו ולא יכול לחזור וניחא בזה הא דהקשו בתוס' ולוכח דאקני לא נשתעבד מדלא טריף בע"ח מלקוחות דטריף הלוקח והקשו דילמא איירי דחזר ממה שכתב לו דאקני ולעולם דאקני נשתעבד אך היכי דכתב לו דקנאי ג"כ כמו שכותבין בשטרות לא יכול לחזור:
וניחא הא דפריך הגמ' וליחוש דילמא דאקני אמר ליה והקשה בתומים דילמא איירי דחזר קודם שקנה אך קושית הגמ' דילמא כתב לו דקנאי ג"כ ואז לא יכול לחזור דאמרינן מיגו וניחא קושית מהרש"א על הא דהוכיחו התוס' דמעמד ג' לא יכול למחול מדקאמר דבמלוה ע"פ פליגי אי מעמד ג' מועיל במלוה ואמאי לא קאמר דכ"ע סוברים דמעמד ג' קנה במלוה ופליגי אי סמכה דעתא שלא ימחול והקשה במרש"א דאמאי לא כתבו דפליגי בדשמואל דר"מ דסובר דמקודשת דלית ליה דשמואל וע"כ נראה דעיקר הטעם דר"מ לית ליה דשמואל משום דסובר דאדם מקנה דשלב"ל ומכירת שטרות דאורייתא לדידי' וגם דיכול לחזור ומחילה חשוב חזרה ועיין בתומים סי' ס"ו שוב אמרינן מיגו דחייל הקנין על הנייר וזה שייך במלוה בשטר ולא במלוה ע"פ וא"כ אפי' לר"מ יכול למחול וע"כ כתבו דפליגי אי סמכה דעת' אי לא. ובזה ניחא דברי המחבר הנ"ל דהא הקשה נהי דעבז"ל מ"מ הא בעינן דמטו לידו וזה מה שנתרצה להחזיר חשוב מטו לידו מ"מ יכול לחזור קודם ואי כתב לו דאקני יכול לחזור קודם שמטו לידו ומצוה ליתנו וא"כ יש לחוש שמא חזר מדאקני ויטרוף שלא כדין אך לאביי לשיטתו דסובר דשל"ד ויש לומר מיגו דחייל לא יכול לחזור ושפיר פריך הגמ' אלא לאביי אמאי לא יחזור משא"כ לדידן דש"ד ול"ש מיגו דהא מה שקנה ממילא חייל ויכול לחזור וע"כ נהי דקיי"ל דעבז"ל צריך להביא ראיה שבא לידו מעת שנכתב דאל"ה חיישינן שמא חזר מדאקני קודם שבא לידו ודו"ק:
גם נראה לתרץ הטור הנ"ל דפסק דעבז"ל וסובר דצריך להביא ראיה אימת מטי שט"ח לידו ונראה דהא בלח"מ הקשה לשיטת הר"ן בדעת רבינו דקונמות מפקיע מידי שיעבוד דא"כ קשה בתשמיש אמאי אין הנדר חל וכתב במש"ל דשאני התם דמהתורה אין הנדר חל דתשמיש הוא דבר שאין בו ממש אלא דמדרבנן אסור וע"כ במקום שיעבוד אין הנדר חל ולפ"ז יש לומר דה"ה הא דשיחרור מפקיע מידי שעבוד זה דוקא היכי דשיחרור מהני מדאורייתא משא"כ היכי דלא מהני השיחרור רק מדרבנן אז אין מפקיע מידי שיעבוד והא דעבז"ל כתבו בתוס' ב"מ דהוא רק מדרבנן וא"כ שיחרור כזה אין מפקיע משעבוד דהא חשוב מוקדם ופסול והכשר רק משום דעבז"ל וא"כ תקשה דאמאי מחזירין שטר שיחרור הא יכול להיות שעשה העבד אפותיקי לבע"ח וכתב בניסן ולא נתן עד תשרי דמהתורה פסול ש"ח רק מדרבנן כשר משום דעבז"ל וא"כ שיחרור כזה אין מפקיע מידי שיעבוד ועכשיו דמחזירין ויאמר דנתן לו ביום שנכתב ואז מפקיע השיעבוד ויפסיד המלוה שלא כדין אך לפי מה דאיתא בתוס' גיטין פ' השולח דאביי דסובר דלמפרע הוא גובה לא אמרינן דהקדש ושיחרור מפקיע מידי שיעבוד משא"כ לדידן דשחרור מפקיע מידי שיעבוד א"כ לכ"ע אתאינן לתירוץ הש"ס דאמרו ליה אייתי ראיה ודוק: