אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות ע › עובר אי חשוב דבר שלא בא לעולם

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ע · עובר אי חשוב דבר שלא בא לעולם

ע"א באיסורין

עיין בחמ"ש סי' ר"ט דעובר חשוב דשלב"ל וע"כ במוכר עובר פרה אפי' היתה מעוברת לא קנה והרמב"ם פסק בפ"ז מאישות האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי אינה כלום ואם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר מקודשת נראה מדבריו דסובר דחשוב כאילו בא לעולם ועי' בס' קצה"ח דהקשה ומביא ראיה מתמורה דאיתא במתני' דכיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעי' של זו אם זכר עולה ושמעינן דחשוב דשב"ל דאל"כ הא אין מקדיש דשלב"ל וע"ש דדחי דאין ראיה לפי מה דאיתא בכ"מ גבי קונמות דקדושת הגוף חייל גם על דבר שלב"ל דכיון דקה"ג מפקיע מידי שעבוד ה"ה דיש כח לחול על דשלב"ל ויש לומר דלעולם דל"ח דבר שבא לעולם:

ובזה ניחא הרמב"ם דהנה בכתובות דף ע' דמקשה וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם שאני עושה לפיך דא"צ להפר ורצה הגמ' לומר מתוך שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך נעשה כאומר לה ופריך ואם איתא לדר"ה אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה קונם שאני עושה לפיך אמאי א"צ להפר לימא מתוך שיכולה לומר א"נ וא"ע נעשה כמי שאומר לה צאי מעשה ידיך וכו' אלא לא תימא נעשה אלא באומר וכו' איבעי' אימא שהדירה כשהיא ארוסה וכו' והרמב"ם השמיט ולא הביא שום תירוץ ועי' בר"ן גם הקשה מהר"ש על הסוגיא דקאמר ואם איתא לדר"ה אמר רב ואמאי לא מקשה על ר"ה אמר רב גופי' וע"ש. ולכאורה אמרתי לפי מה שהקשו בתוס' בקונם שאני עושה וכו' דאמאי א"צ להפר שמא תאמר א"נ וא"ע כתב הריטב"א דכיון דעל העודף על המזונות לא יכולה לומר ואינו חל הנדר ונדר שבטל מקצתו בטל כולו והקשה דא"כ מאי פריך הגמ' ואם איתא לדר"ה נימא נעשה הא אפי' אמרה בפירוש לא מהני מטעם נדר שבטל מקצתו אך נראה למסקנא דמסיק דקונם חשוב קדושת הגוף ומפקיע מידי שעבוד אלא דאלמוה לשיעבוד א"כ ל"ש נדר שבטל מקצתו דהא מדינא חייל על הכל רק מדרבנן אלמוה ע"כ ל"ש נדר שבטל מקצתו ובפרט לפי מה דאיתא במרי"ט דהא דנדר שבטל מקצתו הוא משום דחשוב את וחמור ובדרבנן ל"ש זה ועי' במש"ל דכתב ג"כ דכיון דמדאורייתא ק"כ קונה ע"כ במכר לו מטלטלין וקרקע ל"ח את וחמור והריטב"א לא כתב זה אלא לס"ד דלא ידעינן דקונם חשיב קדושת הגוף ומדינא לא חייל על העודף והנה הא דצריכין לומר דקונם קה"ג דאל"ה חשוב דבר שלב"ל וא"כ על ר"ה לא קשה דהוא סובר דאדם מקנה דבר שלב"ל ויש לומר דל"ח קדה"ג וא"כ מדינא לא חייל על העודף וממילא יש לומר דנדר שבטל מקצתו ולא קשה דלימא דנעשה כאומר ולא קשה רק לדידן דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל וע"כ דחשיב קה"ג ומדינא מפקיע מידי שעבוד ול"ש נדר שבטל מקצתו וע"כ פריך לימא דנעשה וכו':

גם יש לומר דאפי' למסקנא דכיון דדבר שאין בו ממש והנדר חל רק מדרבנן ועי' בש"ך דמסיק כן ולא כתוס' וא"כ ל"ש לומר דכיון דמדינא חייל דהא מדינא לא חייל והם אמרו ועי' בש"ך ס' פ"ב וא"כ אכתי יש לומר נדר שבטל וכו' אך ע"כ איירי דאמרה יקדשו ידי לעושיהון דאל"כ חשוב דשלב"ל ואז הנדר חל מדאורייתא וע"כ לרב דסובר דאדם מקנה דשלב"ל ולא איירי בהזכיר הידים ואז הוי דבר שאין בו ממש ונדר רק מדרבנן ויש לומר דנדר שבטל מקצתו ולא קשה לימא נעשה וע"כ לא קשה רק לדידן דע"כ איירי דאמרה יקדשו ידי דאל"ה הוי דשלב"ל ואז לא הוי דבר שאין בו ממש ומדינא חייל גם על העודף ול"ש נדר שבטל מקצתו:

גם יש לומר דלכאורה תקשה דילמא לא אמרינן דנעשה אלא היכי דאי אמר בפירוש מדינא חייל משא"כ התם דאפי' אי אמרה בפי' א"נ וא"ע הנדר חל רק מדרבנן דחשוב דבר שאין בו ממש ובה"ג לא אמרינן נעשה כאלו אמר. אך באמת ניחא דהא ע"כ איירי דאמרה יקדשו ידי דאל"כ חשוב דשלב"ל ואז הוי דבר ממש ומדאורייתא חייל ופריך שפיר אמאי לא אמרינן נעשה משא"כ על רב לא קשה דסובר דאדם מקנה ולא איירי באמרה יקדשו ידי וע"כ לא אמרינן נעשה וע"כ למסקנא דמסיק דקונם חשוב קה"ג וחל על דבר שלב"ל ולא איירי באמרה יקדשו ידי ונדר חל רק מדרבנן וע"כ ל"א נעשה משא"כ במתני' במדיר כו' יש לומר משום נעשה וע"כ לא הביא הרמב"ם שום תירוץ:

והנה לפי מה שסוברים דאי קה"ג חל על דבר שלב"ל ויש לומר דעובר לא חשוב בא לעולם וניחא קצת הרמב"ם דפסק דתקפו כהן דאין מוציאין מידו ותמהו עליו מהא דאיתא בב"מ דף ו' אמר ליה ר"ח לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר ואי ס"ד דת"כ אין מוציאין נמצא זה פוטר א"ע בממונו של כהן אלמא דת"כ מוציאין מידו:

וע"כ נראה דהא בס' ש"ש הקשה מה מדמי ספק בכור לספק פדיון פטר חמור דבספק בכור לית להו לבעלים חזקת מרא קמא שהרי מיד כשנולד ספיקו עמו אם של כהן או של ישראל אבל בפדיון פ"ח אית להו חזקת מ"ק והך ספיקות מוקי לה לקמן בס' פדיון פ"ח ואע"ג דגם בבכור אית ביה חזקת מ"ק והוא משום דבמעי אמו חולין שאין הבכור קדוש עד שיצא לאויר העולם מ"מ לאו חזקת בעלים ממש חשוב כמו פדיון פ"ח דבמעי אמו חשוב דבר שלב"ל וא"כ לא הוי דבעלים אלא אגב אמו וא"כ ל"צ אביי לדחות מהא לא תסייע למר וכו' הא לא דמי זה לזה אך אביי לשיטתו דסובר דלמפרע גובה ולדי' כתבו בתוס' גיטין דלא אמרינן דהקדש מפקיע מידי שעבוד וממילא דלא חל על דבר שב"ל ג"כ וע"כ צריכין לומר דעובר חשוב בא לעולם דאל"כ תקשה קושי' הנ"ל איך יכול להקדיש וא"כ גם בבכור איכא חזקת מ"ק קודם שנולד וע"כ מדמי להדדי משא"כ לדידן דקה"ג מפקיע מ"ש וה"ה דחל על דשלב"ל ולעולם דעובר לא חשוב בא לעולם וליכא חזקת מ"ק בס' בכור ולא קשה קושית הגמ' וע"כ סובר הרמב"ם דאין מוציאין מידו:

וגם בפשיטות נראה דרבה לשיטתו דסובר בקידושין דשחת לא חשוב דשלב"ל וה"ה בעובר היכי דהוכר עובר ועי' בר"ן שם וא"כ גם בבכור יש חזקת מ"ק וע"כ קאמר ר"ח לרבה תניא דמסייע לך לשיטתך משא"כ לדידן:

ובזה ניחא הרמב"ם דפסק במחליף פרה בחמור וילדה זה אומר א"י וזה אומר א"י דיחלוקו ותמו עליו דהא בש"ס מוקי לה למתני' כסומכוס ואנן קיי"ל כרבנן דממע"ה ואמאי סובר דחולקין:

ולכאורה נראה דהא בתוס' שם ב"מ הקשו דילמא היינו טעמא דיחלוקו משום דאיכא חזקה ללוקח חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה. ולכאורה יש לומר דכיון דרוב מתעברות ויולדות א"כ אי אמרינן דאוקמא על חזקת מעוברת ע"כ צריכין לומר דהשתא נתעברה והוא נגד הרוב וע"כ דנתעברה מכבר וא"כ ממילא ילדה מכבר וע"כ פריך שפיר דנוקמא על חזקת מ"ק ואיצטריך לומר דסומכוס הוא וזה אי רוב התלוי במעשה חשוב רוב משא"כ לדידן דל"ח רוב כדמשני רבינא פ' ג' דבכורות וא"כ יש לומר דאפי' לרבנן חולקין דאיכא בחזקת מעוברת אך לפי הנ"ל יש לומר דקושית הגמ' קאי אי עובר חשוב בא לעולם והיינו לאביי או לרבה ואז יש לבעלי' חזקת מ"ק בעובר משא"כ לדידן דל"ח בא לעולם וליכא חזקת מ"ק וע"כ אפי' לרבנן חולקין:

גם יש לומר על הרמב"ם דסובר דאין מוציאין מידו דהא המפרשים הקשו דאיך חשוב פוטר בממונו של כהן הא כל זמן שלא תפס הכהן הוא של הבעלים ועי' בס' ע"ח דכתב וז"ל לפי המבואר בחידושי הרשב"א דמש"ה משביע עדי משב"ק חייבין הגם דאין תועלת בעדותם כיון דפסולים מדרבנן אך משום דמועיל תפיסה וחשוב גורם לממון. היוצא מדבריו דבכ"מ שמהני תפיסה חשוב גורם לממון וממילא למד"ס דכממון דמי יש להאיש ההוא זכות גמור באותו דבר וא"כ בס' בכור אי ת"כ אין מוציאין ודבר הגורם כממון הוי הכהן כמו שותף בזכות בס' בכור עם הבעלים לזה זכות שמוחזק בו ולזה זכות תפיסה אבל אי גורם לאו כממון אין להכהן דין ממון בס' בכור קודם שתפסו. והנה איתא בסוכה דדבר האסור בהנאה לא חשוב דין ממון ובפסחים איתא דלמד"ס דלאו כממון לא מעל הגם דמותר לאחר הפסח ויכולין להשהותו וא"כ ספק שהוא אסור בגיזה ועבודה ואין לו שום היתר ולא תקנה בהקרבה מאי דין ממון יש בו לבעלים אי לא משום גורם לממון שיש לו היתר כשיפול בו מום מאליו וא"כ למ"ד דמיירי בס' בכור וע"כ צ"ל דאתא כמ"ד גורם לממון כממון דאל"כ אמאי חייב להתעשר דהא בודאי אין חיוב על הבעלים לעשר רק בהמות שיש לו בהם דין ממון וא"כ לס"ד דאיירי בס' בכור וע"כ משום כממון דמי שפיר פריך דאי ת"כ אין מוציאין מידו הוא פוטר בממונו של כהן הגם דאכתי לא תפס כיון שיש לו זכות תפיסה יש לו דין ממון למ"ד כממון דמי כמו זכות ממון שיש לבעלים שהוא ג"כ רק משום גורם דהא כעת אסור בגיזה ועבודה וע"ש. אך לכאורה תקשה לפי מה שהקשה אמאי במשביע שהדליק הגדיש בשבת דפטורין משום דקלבד"מ וקשה הא בקלבד"מ מועיל תפיסה וא"כ לחייב קרבן שבועה דהו"ל כפירת ממון ועי' בס' ש"ש דכתב דגם הרשב"א לא קאמר בטעמא דפסולי דרבנן חייב ק"ש משום תפיסה אלא היכי דמדאורייתא מחזי חזי והו"ל עד ממש בלא תפיסה אלא דלא מהני כלום בעדותו לזה אמרינן דכיון דתפיסה מהני חייבין אבל בעלמא משום תפיסה ל"ח ממון וע"ש. ולפ"ז אכתי לא דמי זכות הכהן לבעלי' דלבעלי' מה"ת דס' מותר ורשאי בגיזה ועבודה וגם לאחר שאסרו חכמים ואזלינן לחומרא בס"ד מ"מ יש לו גורם כשיפול בו מום וע"כ הוי כממון משא"כ לכהן הן מהתורה ומדבריהם אין לו גורם שיתפוס משא"כ הבעלים מה"ת בלא"ה שרי בגיזה ועבודה וע"כ דקאי הסוגיא אי ס"ד לחומרא מהתורה משא"כ הרמב"ם לשיטתו דסובר דס' שרי מהתורה לא דמי זכות הכהן לבעלים וע"כ סובר דת"כ אין מוציאין מידו:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה