אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות ע › ע"א באיסורין

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ע · ע"א באיסורין

עדים שהעידו שלא בפני בע"ד

בו יתבאר ע"א באיסורין דקיי"ל דנאמן אם לוקה אח"כ אי אכל

הנה הרמב"ם פ' ט"ו מסנהדרין פסק דא"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק ופ"י בקידושין תמה עליו דא"כ אמאי פסק דאב שאמר קדשתי את בתי דנאמן ומ"מ אין סוקלין על ידו הא ע"כ כבר הוקבע האיסור ע"פ האב לא"א קודם שבא עלי' אחר בזנות דאל"כ פשיטא דאין סוקלין דהא אין כאן התראה של איסור דהא בחזקת פנויה לגמרי היא וא"כ מ"ט דר"א דאמר סוקלין ע"כ מיירי שכבר הוחזקה מקודשת קודם שבא עלי' אחר וא"כ מ"ט מד"ס דאין סוקלין. והנה הפ"י מתרץ דאפשר דהא דהימנא רחמנא לי' לאוסרה לאו כודאי גמור משוינן לה דהא איכא חזקת פנויה כנגדו רק כפלגא ופלגא וממילא דאסורה לעלמא כספק א"א וע"כ שפיר אין סוקלין כיון דלא הוחזק ודאי וע"ש:

ולכאורה תקשה דאם תאמר דהא דהימנא רחמנא לאב לא בתורת ודאי רק שיהיה ספק א"כ אמאי אסורה לעלמא לאמרינן סמוך מיעוטא דלאו אבי' הוא לפלגא דלא קידשה ואיכא רובא להתיר דהא הגמ' בחולין הוכיח דאזלינן בתר הרוב ממכה אביו דדילמא לאו אביו הוא אלא ודאי דאזלינן בתר הרוב ומ"מ איכא מיעוטא דלאו אביה הוא וא"כ אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דלאו אביה ולא מועיל מה שקדשה הוא לפלגא דלא קידשה ואיכא רוב להתיר אלא ודאי דהא דנאמן הוא בתורת ודאי אך בתוס' חולין כתבו דאיכא עוד חזקת צדיקת דלא זינתה וא"כ הוי מיעוטא דמיעוטא ולא אמרינן סמוך במיעוטא דמיעוטא ועיין ברא"ש בחולין אך אכתי יש לומר נאנסה וליכא חזקת צדיקת אך אונס קלא אית ליה ועיין תוס' כתובות סוגיא דפ"פ דהא דאונס קלא אית ליה זה רק מדרבנן ולא מדאורייתא וע"ש:

ובזה לא קשה קושית תוס' בקידושין דף ס"ג על רבא דסובר דאין סוקלין על ידו והא כתיב באותה פרשה דאמר את בתי נתתי לאיש הזה וסקלוה אלמא לקטלא נמי הימני' רחמנא וע"ש:

ולפ"ז ניחא דמה"ת דל"א דאונס קלא אית ליה ויש לומר שמא נאנסה וליכא חזקת צדיקת וא"כ אי אפשר לומר דהא דהימני' רחמנא לאב רק שיהיה פו"פ דא"כ אמאי אסורה לעלמא לאמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וע"כ בתורת ודאי נאמן וע"כ ממילא סוקלין על ידו וע"כ כתיב וסקלוה משא"כ אליבא דאמת דאונס קלא אית ליה וא"כ יש לומר דהנאמנות לאב הוא רק ספק וסמוך לא אמרינן דאיכא גם חזקת צדיקת דל"ש שמא נאנסה וע"כ אמרינן דאין סוקלין ע"י:

אך להסוברים דהא דאמרינן סמוך הוא רק מדרבנן ואכתי יש לומר דאפי' מהתורה הנאמנות לאב רק בתורת ספק והקשה אמאי סקלוה:

ולפי הפ"י ניחא הא דהקשה על הא דקיי"ל דאין חולצין אלא א"כ מכירין שהוא אחיו ואמאי באומר קדשתי את בתי אמרינן דהגם דאינו נאמן לכונסה נאמן ליתן גט ונאמן שהוא קדשה להתירה לעלמא ולפ"ז יש לומר דחשוב ס"ס כיון דע"י דיבורו של אב לא הוי רק ספק קידושין וא"כ איכא ס"ס שמא לא קידשה ושמא הוא המקדש:

וגם נראה דהא איתא ברמב"ן דחזקת פנוי' ל"ח חזקה משום דעשוי להשתנות דעומדת לינשא אך נראה דכיון דאסור לקדש את בתו קטנה לא חשוב עומדת לכך ושפיר איכא חזקת פנוי' ויש לומר דהנאמנות הוא רק ס' משום דאיכא חז"פ וע"כ סובר דאין סוקלין ע"י והנה הא דאסור לקדש בתו הקטנה האיסור רק מדרבנן וע"כ מה"ת ליכא חז"פ וע"כ דנאמנות לאב הוא בתורת ודאי וע"כ כתיב וסקלוה:

וגם לפי מה שהוכיחו מדסובר הרמב"ם דהוחזק האיסור ע"י אחד דע"כ דלא מהני חזקה ע"י אמתלא דאל"כ לא הוי איסור ברור למילקי עלי' דהא מה"ט הוכיחו דכיון דקיי"ל דהוחזקה נדה בשכנותי' דלוקה דע"כ דלא מהני אמתלא ואע"ג דהיא אין לה נאמנות רק בתורת שוי' ח"ד ומהני אמתלא אך כיון דאיכא מעשה דלבשה בגדי' לא מועיל אמתלא וה"ה בע"א דהימנא רחמנא לא יכול לחזור אפי' ע"י אמתלא ושייך שפיר הוחזק האיסור וע"כ באכל אח"כ לוקה ועי' בס' ש"ש דכתב דהא דפליגי אי סוקלין ע"י משום דהרבה סוברים דאמתלא לא מהני אלא היכי דהאיסור הוא משום דשוי' ח"ד ומש"ה היכי דהי' אמרה נתקדשתי דאסורה רק משום ח"ד ומהני אמתלא אין סוקלין לכ"ע משא"כ באב דהימניה רחמנא הוי ליה תורת עד וע"כ סובר ר"א סוקלין ע"י ורבא סובר דאע"ג דהימנא רחמנא לאב אינו בתורת שני עדים ומהני חזרה באמתלא וע"ש ועי' בס' ח"ד ס' קפ"ה ביו"ד:

וע"כ נראה לפי מה דקיי"ל באומר שטר אמנה היכי דחב לאחרים דקיי"ל דאינו נאמן ואח"כ בא לתבוע החוב ונותן אמתלא שלא אמר רק כדי לדחות בע"ח שלו דמועיל.

ועיין בתומי' סי' מ"ז שכתב באומר פרוע אין יכול ליתן אמתלא זו דבשלמא באמנה דסתם שטר אינו אמנה דאסור לשהות שטר אמנה וע"כ יכול לחזור ע"י אמתלא משא"כ באומר פרוע. ולפ"ז ניחא קושית תוס' דאליבא דאמת דאסור לקדש בתו קטנה וע"כ יכול לחזור ע"י אמתלא ולא הוי איסור ברור וע"כ סובר דאין סוקלין ע"י מה שאין כן על התורה דליכא איסור ולא יכול לחזור באמתלא והוי איסור ברור וע"כ כתיב וסקלוה. וגם נראה דהא עיקר הטעם דעד אינו יכול לחזור משום דעושה א"ע רשע והכא ל"ש זה דגם השתא שאמר שקידשה עושה א"ע רשע דאסור לקדש בתו קטנה וכיון דיכול לחזור וע"כ אין סוקלין משא"כ על התורה ל"ש זה ודוק:

ועיין בר"ן בקידושין דכתב דמש"ה סובר אביי בגיטין דכל שבידו נאמן והכא בקידושין סובר דע"א נאמן באיסור אע"ג דלאו בידו משום דפועל שאני דכיון דשמירת טהרות עליו חזקה ששמרן יפה ומאי דקאמר השתא לצעורי' מכוין ומש"ה לא נאמן רק משום דבידו וע"ש. והנה הראב"ד הוכיח דע"א נאמן באיסור מהא דקאמר חזקי' דמש"ה פטור בשוגג כדי שיודיעו (מיודיעו) אלמא דע"א נאמן. ובזה ניחא דבתוס' הוכיחו דאפי' מפשיעה פטור בהקדשות דאל"כ מה פריך משוכר את הפועל לשמור את הפרה לוקמא בפשע ותמה בש"ך דא"כ אפי' כי אין נותנין לו שכר חייב דפשיעה גם ש"ח חייב וע"ש. ועי' בס' יש"י. וע"כ נראה דש"ח פטור כדי שיודיעו דהא יהא נאמן דע"א נאמן באיסור משא"כ היכי דנותנין לו שכר דמי לפועל דשמירתו יותר עלי' ואינו נאמן ול"ש כדי שיודיעו דאי ליכא עדי' גם הוא אינו נאמן:

ובזה ניחא קצת קושית תוס' ב"ק דאמאי לא משני הא בחנם הא בשכר כמו בטבח אומן דקילקל דג"כ יש חילוק בין חנם לשכר וע"ש ולמ"ש יש לומר דעיקר הטעם דבשכר חייב דל"ש כדי שיודיעו דדמי לפועל דשמירתו יותר עלי' משא"כ בחנם יש לומר דפטור כדי שיודיעו וזה ל"ש בשולחני:

ומה שהקשה על הראב"ד דלעולם דאין ע"א נאמן ונ"מ כדי שיודיעו באם איכא ע"א אך ע"א אינו נאמן משא"כ אי יודיעו יהי' שני עדים ונראה לפי שיטת הרמב"ם דהיכי דאיכא הזמה והכחשה ג"כ לא הוי הזמה וא"כ אי בעינן שני עדים ממילא בעינן תורת הזמה והכא יהיה הכחשה ג"כ דהא הוא עצמו אומר דנסך ואי יזימו ממילא יהיה הכחשה על גוף הדבר אלא דסגי בע"א ואז לא בעינן דין הזמה ועי' בקצה"ח ס' ל"ח ובמקנה סוגי' דשליח נעשה עד:

ויש לעי' קצת דאמאי צריך ש"ח לישבע שלא פשע ולא אמרינן דחזקה דשליח עושה שליחותו למ"ד ועי' בעירובין ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה