חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ס · יבואר אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה
הנה האחרונים כתבו ועיין בתשובות ברית אברהם דזה תליא אם רוב נחשב רק לספק ועי' בשמ"ק אי אמרינן סמוך וכו' משא"כ אי רוב חשוב ודאי כשיטת התוס' אז לא אמרינן סמוך ועיין בפלתי דכתב דבזה פליגי רב ושמואל דרב דסובר דאזלינן בפקוח נפש אחר הרוב ועי' בסוף יומא הוא משום דסובר דרוב חשוב ודאי ושמואל דסובר דלא אזלינן בפ"נ אחר הרוב הוא משום דסובר דרוב נחשב רק ספק וכן הא דסוברים דסמוך מיעוטא לפלגא וחשוב רוב זה אי רוב חשוב רק ספק משא"כ אי רוב חשוב ודאי אז לא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא ולפ"ז לפי מה דאיתא בפ"י דאפי' אי ס"ס מטעם רוב לא מהני נגד חזקה הגם דרוב וחזקה רובא עדיף זה מדאורייתא אך מדרבנן הא סמוך מיעוטא לחזקה וע"ש וא"כ אליבא דרב חשוב ודאי רובא ולא אמרינן סמוך פשיטא דמהני ס"ס נגד חזקה. ובזה ניחא קושית הר"מ בחולין דף ס"ח על הא דפריך הגמ' הא נמי תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה וכו' וכתב מהר"מ דילמא הטעם דאסורה שמא יצא רובא ולעולם דראש אינו פוטר בנפלים אך ביצא מקצתה ודאי לא יצא רובו והקשה מהא דפי' רש"י ב"ק דף הנ"ל על הא דשליא דשמא יצא רובו א"כ תקשה מה פריך הגמ' לעולם דראש אינו פוטר והכא חיישינן דיצא רובא אך לפי מה דכתבו דאי ראש אינו פוטר וכו' רק דחששא שמא יצא רובו א"כ אז איכא ס"ס להתיר דשמא יצא רק מקצתה ושמא מחצה על מחצה וכעין זה איתא בתוס' חולין ובעירובין על הפלוגתא דמחצה על מחצה כרוב אך כתבו דחשוב ס"ס נגד חזקת איסור דאינו זבוח וניחא דברי רש"י דלדידן דרוב חשוב ספק ואמרינן סמוך וא"כ לא מהני ס"ס נגד חזקה שפיר פירש"י דחיישינן דשמא יצא רובו וראש אינו פוטר והגם דאיכא ס"ס לא מהני משא"כ הסוגיא דקאי לרב ולדידי' מהני ס"ס נגד חזקה הוכיח שפיר דראש פוטר בנפלים דאין לומר שמא יצא רובו דא"כ איכא ס"ס שמא מקצתה ושמא מחצה דלרב לא אמרינן סמוך אלא ודאי דראש פוטר:
גם יש לומר דבאמת לא שכיח דבמקצתה שיצאתה יצא רוב אך אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור שאינה זבוח וזה לדידן דאמרינן סמוך משא"כ לרב וע"כ דראש פוטר. וניחא בזה קושית תוס' שם דאמאי לא מקשה על שמואל דסובר בבכורות דראש אינו פוטר בנפלים והכא קתני דאסורה באכילה אלמא דראש חשוב לידה וע"ש אך לשמואל לשיטתיה דסובר דרוב חשוב ספק ואמרינן סמוך יש לומר דראש אינו פוטר רק דחיישינן דיצא רובו והגם דל"ש או ס"ס אמרינן סמוך
והנה לפי מה דאיתא בירושלמי על קושית הגמ' והא ס"ס באומר פ"פ מצאתי דמשני ר' יוחנן דקול יוצא לאנוסה וסובר דרוב מדאורייתא מדליכא קלא אך נהי דרוב גמור הוא דברצון מ"מ אמאי לא אמרינן סמוך מיעוט דאונס לפלגא דאינה תחתיו ועי' בפ"י וע"כ משום דר"י סובר דרוב חשוב ודאי. ובזה ניחא הרמב"ם דפסק דהיא נאמנת להכשיר את הולד רק לקהל ולא לקהל כהונה והקשה דר"י קאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בתה מדקאמר בתה אלמא לכהונה מכשיר. אך לפי מה דאיתא במ"מ הטעם דבשלמא לקהל ישראל דס' ממזר מותר מהתורה ורק מדרבנן אסור וע"כ האמינוהו בדרבנן משא"כ לכהונה דספק אסור וע"כ אינה נאמנת להכשיר והקשה הב"ש הא קיי"ל דאפי' ברוב פסולין נאמנות להכשיר והתם ספק אסור מהתורה ואפ"ה חזינן דנאמנות וא"כ ה"ה לכהונה וכתב בס' ש"ש דגם רוב חשוב ספק והיכי דכתבה התורה בפירוש דספק שרי כמו הכא דס' ממזר שרי מהתורה אז גם רוב לא נחשב רק ספק. ולפ"ז לר"י דסובר דרוב חשוב ודאי וא"כ לא התירה התורה ספק ממזר ברוב פסולים ואפ"ה חזינן דהיא נאמנת להכשיר הולד א"כ אין חילוק דהיה לכהונה הגם דמהתורה אסור ספק וע"כ קאמר להכשיר בתה משא"כ לדידן דאפי' בר"פ אינו רק ספק ושרי מהתורה ע"כ אמרינן דנאמנת רק לקהל ישראל ולא לכהונה דס' אסור מהתורה:
ולפ"ז יש לומר לפי מה דאיתא בחולין דף פ' דמש"ה חש"ו ששחטו דמותר לשחוט אחריהן משום דרוב מעשיהן מקולקלים והקשו הא או"ב השוב דבר שיל"מ שיכול לשחוט למחר ואמאי אזלינן בתר הרוב וכתבו דהא איכא חזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור וכו' וע"כ חשוב מיעוטא דמיעוטא ואז אזלינן בתר הרוב אפי' בדבר שיל"מ אך לפי מה דסובר ר"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה משום דחזקת כשרות דאם לא מהני לבתה א"כ הכא אמאי מהני חזקת איסור דבהמה לילד שיהיה מותר לשחוט בו ביום וליכא רק רוב לחוד ולא מהני בדבר שיל"מ וע"כ דר"א סובר דרוב נחשב לודאי ואז אפי' בדבר שיל"מ אזלינן בתר הרוב וא"כ מהני לדידי' ס"ס אפי' במקום חזקה וניחא קושי' ש"ש הנ"ל דשפיר פריך על ר"א דאי יש מקצת שליא בלא ולד אמאי אסורה באכילה הא איכא ס"ס הגם דאיכא חזקת איסור משא"כ לדידן:
והנה לפי מה שאמרנו דאי ס"ס מטעם רוב אז מהני ס"ס נגד חזקה דרוב וחזקה רוב עדיף משא"כ לשיטת הרמב"ם בזה נראה לתרץ קושית הרשב"א בריש כתובות בסוגיא דאין אונס בגיטין דשם בסוגיא פריך דמנ"ל לרבא הא דאין אונס בגיטין ורצה להוכיח מהא דקתני במת בתוך שנים עשר חודש אינו גט הא חלה הרי זה גט ודילמא חלה נמי אינו גט והא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה וכו' עד לאפוקי מרבותינו דהתירוה לינשא משום דסוברים כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח ואלא מסיפא מעכשיו אם לא באתי ומת בתוך שנים עשר חודש הרי זה מת וה"ה לחלה וכו' והקשה ברשב"א דאמאי לא הוכיח מרבותינו גופא דהתירוה לינשא ואע"ג דאונס היה דמת אלמא דאין טענת אונס וע"ש וע"כ נראה דהנה בשמ"ק שם הקשה על הא דקאמר ודילמא לעולם אימא לך דחלה נמי אינו גט והטעם דמת אינו גט משום אונס והקשה דא"כ אמאי באמר מעכשיו הרי זה גט ואי טעמא דרישא משום אונס מה מהני דאמר מעכשיו וע"ש דכתב וז"ל ויש לומר לחלק בין היכי דאמר מעכשיו להיכי דלא קאמר משום דכי קאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש משתמעי בתרי אנפי' אי דקאמר אם לא באתי שבכל ענין שיהיה עכוב ביאתו בין שיהיה באונס או ברצון כיון דמ"מ לא בא בתוך י"ב חודש יהיה גט או דר"ל אם לא באתי שאוכל לבוא בתוך י"ב חודש ואני ברצון נפשי לא אבוא אז יהי' גט והיכי דאמר מעכשיו הרי היא בחזקת מגורשת ואין לך להוציאה מחזקתה ויש לך לקיים הגירושין בכל מה דאפשר ומש"ה הר"ז גט משא"כ כשלא אמר מעכשיו הרי היא בחזקת א"א ואין לך להוציאה מחזקתה כי אם בראי' ברורה. אך קשה לפי דבריו מהא דאיתא בנדרים דף כ"ז ולרבא מ"ש מהא דתנן הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי ומת בתוך שנים עשר חודש הרי זה גט אמאי והא מינס איתניס וכו'. ולפי דבריו יש לחלק דבשלמא באתפיס זכוותי' בב"ד ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלין הוי זכוותי'. ויש לפרש דוקא אם לא באתי מרצון נפשי ובאם לאו מוחל אני זכותי שיש לי בשטרות ויש לומר שבכל ענין שיהיה עיכוב ביאתו אפי' באונס ליבטלן הזכות שיש לי בשטרות א"כ הוא ספק מחילה אוקמא על חזקת חיוב דמעיקרא וע"כ. סובר רבא דיש טענת אונס משום דאמרינן דכוונתו היה דוקא אם לא באתי מרצון נפשי ולא ע"י אונס דכיון דיש ספק אוקמא על חזקתו ראשונה משא"כ מעכשיו אם לא באתי היא בחזקת מגורשת וליכא חזקת א"א דמעיקרא כיון דאמר מעכשיו וע"כ לא מהני טענת אונס דכוונתו היה שבכל ענין אפי' ע"י אונס יהי' גט אלא ודאי דאפי' באמר מעכשיו אי יש ספק יש לומר דאוקמי על חזקת א"א. וגם קשה על דבריו מהא דפריך הגמ' וליחוש שמא בא ובטל הגט הא כיון דאמר מעכשיו היא בחזקת מגורשת א"כ לא חיישינן שמא בא להוציאה מחזקתה כמו דאמרינן דאין טענת אונס היכי דאמר מעכשיו וכן תקשה על מ"ש דהיכי דספק אי קיים התנאי לא צריך לברר והא הכא פריך שמא בא ולא נתקיים התנאי וע"כ נראה לפי מה דאיתא בס' הפלאה דהא דיש טענת אונס היינו דוקא שרצונו לבוא והאונס מעכבו אז יש טענת אונס אבל היכי דאפי' אי לא היה אונס לא היה בא אז לכ"ע אין טענת אונס וא"כ לעולם יש להסתפק דשמא אפי' אי לא היה אונס לא בא וא"כ הוי ס"ס שמא לא היה דעתו על אונס רק אם לא באתי ברצון ואפשר דכוונתו היה דאפי' אם לא באתי מחמת אונס יהי' גט וספק השני דשמא דאפי' אם לא היה אנוס לא בא וא"כ נהי דכוונתו אם לא באתי דוקא אם לא באתי מרצוני ולא מחמת אונס מ"מ שמא אפי' אם לא היה אנוס לא בא ועיין בפ"י דכתב ג"כ דזה חשוב ספק דשמא אפי' אי לא היה אונס לא בא וא"כ לעולם איכא ס"ס אך הוי ס"ס במקום חזקת א"א כיון דאפילו מעכשיו אכתי היא בחזקת א"א. ולפ"ז ניחא קושית הרשב"א:
ולפ"ז אין ראיה מרבותינו דסוברים כר"י ור"י הא סובר דעל חתיכה אחת חייב אש"ת וע"כ דס"ס הוא משום רוב ומהני ס"ס אפי' לנגד חזקה וע"כ אין טענת אונס משום דאיכא ס"ס משא"כ לדידן דס"ס לא מהני נגד חזקה וה"א דיש טענת אונס משום דס"ס לא מהני לנגד חזקת א"א ומש"ה הוכיח דאין טענת אונס מהא דמעכשיו אם לא באתי משום דאין שום ספק דכוונתו לא היה אם לא באתי על אונס:
גם נראה לתרץ קושית ש"ש הנ"ל דהנה בבכורות דף כ' דפריך הגמ' ומי חייש ר' יהושע למיעוט והתנן היתה לה חמותה אינה חוששת יצאה מליאה חוששת ר"י אומר אינה חוששת ואמרי' מ"ט דר"י דסובר דרוב מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות וכל היולדות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות והוי להו זכרים מיעוטא ולמיעוט לא חיישינן אלא איפוך ובתוס' שם ד"ה חלב פוטר הקשה הא דפריך לר"י דאמר חלב אינו פוטר מהא דסובר דיצאה מליאה אינה חוששת דל"ח למיעוט דזכרים ודוחק לומר איפוך ומאי קשה דהתם ליכא חזקה בהדי מיעוטא אבל במיעוט דחולבת אע"ג שאינה יולדת איכא חזקה בהדי מיעוט וע"כ חייש למיעוט וע"כ ממתני' דהתם נמי מוכח דיש חילוק דרישא לא תנשא ולא תתייבם מפרש התם משום סמוך מיעוט לחזקה ולא פליג ר"י וכו' עד ומיהו תימא דלמאי דמפיך כש"כ דתקשה דכאן אמר ר"י דחלב פוטר ול"ח למיעוט דגם דאיכא חזקה בהדי' ובההיא דיבמות משמע דלא פליג אלא בסיפא אבל ברישא מודה וע"ש:
ולכאורה יש לומר לפי מה דאיתא בש"ע דסמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן רק ברוב התליא במעשה ומתרץ בזה קושית תוס' בכתובות פ' א' דתמה דאכתי לא דמי דהתם ליכא רק רוב פסולין ואמרינן סמוך מיעוט לחזקת כשרות משא"כ בשבויה ליכא מיעוטא ול"ש סמוך וכו' וע"כ כתב דסמוך לא אמרינן רק היכי דרוב תליא במעשה. ולפ"ז יש לומר הגם דברישא מודה ר"י דאמרינן סמוך התם שאני דתליא במעשה משא"כ הך רוב דאינה חולבת אלא א"כ יולדת הוא רוב חשוב וע"כ לא אמרינן סמוך וכן ניחא קושית הגמ' דל"ש לומר דהכא משום דאיכא חזקה ואמרינן סמוך דברוב דלא תליא במעשה לא אמרינן סמוך ובזה לא קשה מה שהקשה על הרא"ש דהקשה דאמאי אזלינן בתר הרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוט לחזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ותירץ דמיעוט חשוב מיעוטא דמיעוטא ולא אמרינן סמוך והקשה דאכתי תקשה הא דמצא גדי שחוט דברוב ישראל כשר והכא קשה אמאי לא אמרינן סמוך ועיין בס' כתר כהונה וחוץ מזה דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך וע"כ אי אפשר לומר דס"ס במקום חזקה לא אמרינן אפי' אי ס"ס משום רוב מ"מ סמוך וכו' אך לפי מה שכתבו דס"ס חשוב רובא דאיתא קמן ממילא לא אמרינן סמוך אך יש לומר דהרא"ש לא הקשה דאמאי לא אמרינן סמוך רק על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין דהוי רוב דתליא במעשה ועיין בפלתי סי' ט"ז משא"כ במצא גדי ברוב ישראל שפיר סמכינן על הרוב דרוב דלא תליא במעשה לא אמרינן סמוך
וגם יש לומר דמיעוטא דחולבת אע"פ שאינה יולדות חשיב מיעוטא דמיעוטא וע"כ נהי דאיכא חזקה בהדי' לא נעשה פלגא ופלגא רק מיעוט גמור דבשלמא היכי דמיעוט לא הוי מיעוטא דמיעוטא רק מיעוט גמור אז אמרינן דע"י חזקה נעשה פלגא ופלגא משא"כ במיעוטא דמיעוטא ע"י החזקה נעשה מיעוט גמור ולפ"ז שפיר פריך ומי חייש ר"י למיעוט נהי דאיכא חזקה לא נעשה רק מיעוט גמור ור"י לא חייש אפי' למיעוט גמור מיעוט דזכרים. ולפ"ז לפי מה דמסיק איפוך ור"י אזיל בתר הרוב הגם דאיכא חזקה והא ברישא מודה דהתם בלא החזקה איכא מיעוט גמור וע"כ ע"י החזקה הוא פלגא ופלגא משא"כ הכא דמיעוטא דמיעוטא הוא ולא נעשה ע"י החזקה רק מיעוט גרידא ולמיעוט לא חיישינן:
גם יש לומר לפי מה דפסק הרמב"ם דיצתה מליאה חוששת והקשו עליו דהא הכא ליכא חזקה בהדי מיעוט וא"כ ל"ח למיעוט דזכרים דהי"ש לומר סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות והוי זכרים מיעוטא ועיין בס' שעה"מ דכתב לתרץ דלפי מה דקיי"ל כרשב"ג דסובר דכל שלא שהה שלשים יום באדם הוא נפל ולא אזלינן בתר הרוב:
וכתבו בתוס' משום דמיעוט דנפלים הוא מיעוט המצוי וע"כ חיישינן למיעוטא וא"כ ה"ה מיעוט דזכרים דהוי מיעוט המצוי וע"כ חיישינן למיעוט הגם דליכא חזקה ולפ"ז ר"י דסובר דיצאה מליאה אין חוששין ואזלינן בתר הרוב הגם דמיעוט דזכרים שכיח' לא חיישינן א"כ חזינן דסובר דאפי' למיעוט המצוי לא חיישינן:
ולפ"ז לפי מה שכתבו דמיעוטא דמיעוטא וחזקה בהדי' אז ע"י החזקה נעשה מיעוט גמור ולא יותר ואליבא דידן ל"ח רק לר"מ דחייש למיעוט אך במיעוטא דמיעוטא מודה דל"ח אז ע"י החזקה נעשה מיעוט גמור וחיישינן משא"כ לדידן מה בכך דנעשה מיעוט גמור ע"י החזקה הא ל"ח למיעוט אפי' במיעוט גמור ולא אמרינן דנעשה פלגא ופלגא ע"י החזקה. ולפ"ז לדידן דקיי"ל כרשב"ג ובמיעוט המצוי חיישינן למיעוט. ולפ"ז היכי דאיכא מיעוט וחזקה לא נעשה ע"י חזקה רק מיעוט דשכיח כמו מיעוט דנפלים דסמוך מיעוטא לחזקה ונעשה מיעוט המצוי וממילא חיישינן למיעוט המצוי דהא קיי"ל כרשב"ג דחיישינן למיעוטא דנפלים אבל ר"י דפליג וסובר דאפי' על מיעוט המצוי ל"ח דהא סובר דאינה חוששת וא"כ לדידי' ל"ש לומר דסמוך מיעוט לחזקה דכיון דלא נעשה רק מיעוט המצוי ולא יותר ולר"י הא לא חיישינן אפי' למיעוט דשכיח דהא מיעוט דזכרים הוא מיעוט ולא חייש וע"כ שפיר פריך ומי חייש ר"י למיעוט והתנן יצתה מליאה אינה חוששת אלמא דל"ח אפי' למיעוט דשכיח וא"כ מה בכך דהתם איכא חזקה ונעשה ע"ז מיעוט דשכיח הא ר"י לא חייש אפי' למיעוטא דשכיח משא"כ ברישא מודה ר"י דהתם כיון דמיעוט דזכרים הוא מיעוטא דשכיח וע"כ כי איכא חזקה נעשה פלגא ופלגא משא"כ הכא במיעוטא דחולבת דלא הוי רק מיעוטא בעלמא א"כ הגם דאיכא חזקה ג"כ לא נעשה רק מיעוט דשכיח ור"י ל"ח למיעוט דזכרים הגם דהוי מיעוט דשכיח וע"ז משני איפוך דר"י אזיל בתר רובא ול"ח למיעוט ואע"ג דאיכא חזקה ג"כ ואפ"ה ברישא מודה משום דכיון דמיעוט דזכרים שכיח וע"כ ע"י החזקה נעשה פו"פ משא"כ הכא דליכא רק מיעוטא בעלמא הגם דנעשה ע"י החזקה מיעוט דשכיח ר"י לא חייש משא"כ לדידן דקיי"ל כרשב"ג דחיישינן למיעוט דשכיח וע"כ אמרינן סמוך ונעשה מיעוט דשכיח וחיישינן אך היכי דהוי מיעוט דשכיח אז ע"י החזקה הוי פו"פ:
ובזה ניחא הטור דבהלכות גירושין הביא לענין להחזיר הגט ע"י סימנים הכלי דאם הוא דברים דלא מושלי אינשי דל"ח לשאלה ומהדרינן ובמיתה פסק ס' י"ז דאפי' דברים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה ולא מתירין לינשא ועיין בב"ש סי' קל"א. ונראה דהא אפי' בדברים דלא מושלי מ"מ לפעמים משאיל ועיין בב"י שם מה שהביא בשם הריטב"א וא"כ קשה אמאי מחזירין הגט לאמרינן סמוך מיעוט לחזקת א"א. אך לפי מה שהקשה בנוב"י דאמאי חיישינן לשאלה ואמאי לא אמרינן דחזקה דכל מה שת"י אדם הרי הוא שלו ותירץ דאיכא כנגדו חזקת א"א. ולפ"ז ניחא דבגט ל"ח לשאלה בדברים דלא מושלי דכיון דאיכא רובא דלא מושלי וחזקה דכל מה שת"י אדם הוא שלו א"כ נעשה המיעוט מיעוטא דמיעוטא וע"כ נהי ע"י חזקת א"א נעשה מיעוטא דמיעוטא מיעוט גמור הא לדידן ל"ח אפי' למיעוט גמור משא"כ במיתה דאיכא עוד חזקה חזקת חי ועיין בתשובות הריב"ש ובנוב"י וע"כ נהי ע"י הרוב דלא מושלי וחזקה דכל מה שת"י אדם שלו נעשה המיעוט מיעוטא דמיעוטא מ"מ ע"י חזקת א"א נעשה מיעוט גמור וא"כ ע"י חזקת חי נעשה ע"י מיעוט המצוי וחיישינן לדידן דקיי"ל כרשב"ג משא"כ בגט ל"ש זה. ובזה ניחא קושית מהרש"א ביבמות על התוס' דהקשה דאמאי לא מהימנה לומר מת בעלי במיגו דגרשתי למ"ד דאפי' שלא בפניו אינה מעידה ותמה הא הוי מיגו דהעזה ואם נאמר דגם באומרת מת בעלי חשוב העזה באם בא לביתו כמו בגרשתני א"כ ל"צ למיגו כלל דבלא"ה נאמנת מת בעלי משום דאין אשה מעיזה. וע"ש. אך לפי מה דאיתא ברא"ש סוף נדרים דמש"ה נאמנת לומר גרשתני דחזקה דלא מקלקלת א"ע להיות באיסור א"א כל ימי' משא"כ באומרת טמאה אני לך דלא מקלקלת א"ע דהא יתן לה גט וע"כ חיישינן לשמא נתנה עיניה באחר והקשה למאי צריך להוסיף טעם זה ולא סגי בחזקה דאין אשה מעיזה לחוד וגם דא"כ מה פריך הגמ' מטמאה אני לך והוצרך לומר משום דבעלה לא ידע ת"ל הא ליכא חזקה דלא מקלקלת א"ע ועי' בנוב"י וע"כ נראה דבאמת חזקה דאין אשה מעיזה הוא רק רוב לחוד וע"כ הי' קשה לרא"ש דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת א"א וע"כ כתב הרא"ש דאיכא חזקה דבודאי לא תקלקלה א"ע וחשוב מיעוטא דמיעוטא וא"כ נהי דע"י סמוך מיעוט לחזקה ונעשה מיעוט גמור מ"מ הא גם למיעוט גמור לא חיישינן כיון דע"י הרוב דאין אשה מעיזה וחזקה דלא מקלקלת א"ע חשוב המיעוט מיעוטא דמיעוטא א"כ הגם דנאמר סמוך מיעוטא דמיעוטא לחזקת א"א ליכא רק מיעוטא ולמיעוט ל"ח וע"כ בטמאה אני לך נהי דליכא חזקה דלא מקלקלת א"ע מ"מ אי הי' שייך לומר דאין אשה מעיזה בזה לחוד סגי דהתם ל"ש סמוך מיעוטא לחזקת א"א דהא אפי' אי אמת דטמאה היא אכתי היא א"א דצריכה גט וע"כ צריכין לומר דליכא דאין אשה מעיזה כיון דבעלה לא ידע בזה וזה תינח בגרשתני דליכא רק חזקת א"א לחוד משא"כ מת בעלי דאיכא עוד חזקה חזקת חי וע"כ נהי דשייך גם בזה לומר דאין אשה מעיזה. מ"מ כיון דליכא רק רוב לחוד והגם דאיכא חזקה דלא מקלקלת א"ע וא"כ אפי' תאמר סמוך מיעוט לחזקת א"א ליכא רק מיעוטא לחוד כיון דע"י הרוב וחזקה נעשה מיעוטא דמיעוטא א"כ ע"י סמוך ליכא רק מיעוטא לחוד מ"מ כיון דאיכא עוד חזקת חי נעשה המיעוט עכ"פ מיעוטא דשכיח ולדידן חיישינן למיעוט דשכיח וא"כ לא מהני חזקה דאין אשה מעיזה הגם דשייך גם במת בעלי חזקה דאין אשה מעיזה. וע"כ הקשה שפיר דעכ"פ נאמנת במיגו דגרשתני:
ולפ"ז לא קשה קושית ש"ש דכיון דר"א סובר דמכשירי מילה דוחה שבת וקשה אמאי שמא נפל הוא דבשלמא מילה גופא איכא מ"נ דאי נפל הוא מחתך בבשר הוא משא"כ על מכשירי מילה ל"ש זה וע"כ דר"א לא חייש אפי' למיעוט המצוי וא"כ לדידיה לא אמרינן סמוך דנהי דסמוך וכו' ליכא רק מיעוט דשכיח ולדידי' ל"ח למיעוט אפי' מיעוט דשכיח וממילא אמרינן ס"ס אפי' לנגד חזקת איסור אי ס"ס מטעם רוב דאין לומר סמוך כיון דלא נעשה רק מיעוט דשכיח ולר"א ע"כ ל"ח ושפיר הוכיח דאין שליא בלא ולד דאל"כ איכא ס"ס משא"כ לדידן דקיי"ל כרשב"ג ובמיעוט דשכיח חיישינן א"כ ע"י סמוך נעשה מיעוט דשכיח ע"כ לא אמרינן ס"ס כנגד חזקה. ובאמת קשה לי הא דאיתא ביבמות דר"א סובר דכהן לא ישא קטנה משום דחייש למיעוט וסובר דאיילנות זונה היא ואיך אפשר לומר דר"א חייש למיעוט כיון דסובר דמכשירי מילה דוחה שבת אלמא דאפי' במיעוט המצוי לא חיישינן:
ובזה ניחא קושית תוס' בנדה דף י"ח ד"ה למעוטי רוב דר"י דהקשה דהוי מצי להקשות הניחא להך לישנא דמפרש טעמא דר"י משום דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הן אלא לפי מה דמסיק דטעמא דר"י משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולא משום רוב למעוטי מאי דאין לומר דהאי דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אינו רק רוב לחוד ולא שורפין עליו את התרומה דליתא דהא אמרינן התם דלר"י דאי אפשר בלא דם דמביאה קרבן ונאכל א"כ טמא ודאי הוא ואמאי אין שורפין את התרומה. וע"ש. ונראה דהא הקשה על ת"ק דסובר דקשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זה ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל ואמאי הגם דסובר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ"מ הא איכא ס"ס דשמא לידה היא ושמא לא היה לידה רק ראתה וכיון דלאו לידה היא הוי זבה דאז לא הוי קושי סמוך ללידה נהי דסובר דאפשר בלא דם מ"מ ס' עכ"פ איכא שמא ראתה ואמאי אינו נאכל:
וע"כ נראה דבחידושי הר"ן הקשה על ת"ק דסובר דמפלת חתיכה אם אין בה דם דטהורה ואמאי נהי דסובר דאפשר בלא דם מ"מ ספק עכ"פ איכא שמא ראתה ואמאי מטהר לגמרי ונראה דהנה הראב"ד הביא ראיה דרוב דמים טמאים באשה דאל"כ מה בכך דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם שמא היה דם טהור ואיך נאכל הקרבן אלא ודאי דאזלינן בתר הרוב דרוב דמים טמאים באשה ועי' בבעה"מ ולפ"ז כיון דאמרינן בכל מקום סמוך מיעוטא לפלגא כגון הא דאמרינן סמוך מיעוט דמפילות למחצה זכרים וע"כ לת"ק דסובר דאפשר בלא דם וא"כ הוי פו"פ אי היה דם ומיעוט דדם טהור ע"כ אמרינן סמוך מיעוט לפלגא וחשוב רוב וע"כ מטהר ת"ק לגמרי. ולפ"ז יש לומר דמש"ה אי אמרינן דהך אי אפשר בלא דם לא חשוב רק רוב לחוד דאין שורפין עליו את התרומה משום דאיכא תרי מיעוטא מיעוטא דהי' בלא דם ומיעוט דדם טהור הי' וחשוב פו"פ וכה"ג איתא בר"ן בחולין דמש"ה פריך וליחוש שמא מעוף טמא הגם דרוב עופות טהורים אך משום דאיכא גם מיעוטא דטריפות וע"כ חיישינן וה"ה הכא וע"כ אין שורפין את התרומה משא"כ התם סובר ר"י דנאכל נהי דע"י תרי מיעוטא חשוב פו"פ מ"מ הא איכא עוד ספק לידה וע"כ נאכל וזה תינח לר"י דסובר דאי אפשר בלא דם וע"כ נהי דע"י תרי מיעוטא חשוב פו"פ איכא ס"ס דשמא הי' לידה משא"כ לת"ק דסובר דאפשר בלא דם והוי ספק אי הי' דם ומיעוט דדם טהור וסמוך מיעוטא לפלגא וחשוב רוב דלא ראתה א"כ הא קיי"ל דהיכי דספק אחד נגד הרוב ל"ח ס"ס וע"כ ל"ח ס"ס שמא ראתה ושמא לידה דספק ראתה ל"ח ספק דהוא נגד הרוב דסמוך מיעוטא דדם טהור לפלגא וחשוב רוב דלא ראתה משא"כ ר"י דסובר דאי אפשר בלא דם נהי דל"ח רק רוב ואיכא מיעוטא דדם טהור וחשוב פו"פ מ"מ מצרפינן ס' לידה וע"כ נאכל ומ"מ אין שורפין התרומה דכיון דאיכא תרי מיעוטי וחשוב פו"פ:
ובזה ניחא קושית תוס' בקידושין דף פ' על רש"י וע"ש ד"ה שדרכו של תינוק לטפח דתמה דכיון שהתינוק אינו ודאי טמא א"כ אמאי נקט שנמצא בצד העיסה לינקוט שנגע בעיסה וע"ש אך הא בתוס' הקשה דהכא משמע דאי אמרינן סמוך מיעוט לחזקה הוי יותר מפלגא דהא מטהרינן לעיסה וביבמות משמע דלא הוי רק פ"פ. וע"כ נראה דהכא דכיון דלא ידעינן שנגע בעיסה וע"כ נהי דרוב תינוקות מטפחין בעיסה ג"כ כמו שכתבו בתוס' לקמן מ"מ כיון דאיכא שני מיעוטים מיעוט דאינו מטפחין באשפה ומיעוטא דלא נגע בעיסה וחשוב פו"פ. וע"כ ע"י חזקת עיסה מטהרינן משא"כ התם ביבמות דליכא רק חד מיעוט וע"כ ע"י דסמוך לחזקה לא נעשה יותר מפלגא משא"כ אי בודאי נוגע בעיסה וליכא רק חדא מיעוטא דאין מטפחין באשפה א"כ הגם דאמרינן סמוך לא הוי רק פלגא ולפי מה שכתבתי אפי' פלגא לא הוי רק מיעוט דשכיח ואמאי מטהרי רבנן:
ולכאורה קשה על הר"ן מהא דאיתא בחולין דף ע"ז דקאמר מ"ט רובה בר מוקדש הוא וע"ש בתוס' דכתבו דסוגיא קאי למ"ד ולדות קדשים בהויתן הן קדושים וא"כ הא איכא מיעוט דנדמה ומיעוט דמות יונה דלא קדיש בבכורה וחשוב פלגא ופלגא להר"ן הנ"ל:
ועיין בס' מחנה אפרים דרצה לתרץ דמש"ה סובר הרמב"ם דיצאה מליאה חוששת והגם דל"ח למיעוט דזכרים משום לדידן דל"ח למיעוט א"כ לא אמרינן סמוך מיעוט דמפילות למחצה דנקבות דמיעוטא כמאן דליתא ודוקא לר"מ דחייש למיעוט חשוב מיעוט לאיצטרופי לפלגא או לחזקה משא"כ לרבנן ועיין בפ"י סוגיא דפ"פ דכתב כן על התוס' דסובר דאי רוב רצון הוא רוב דאורייתא לא חשוב ס"ס ואמאי לא אמרינן דסמוך מיעוט לפלגא משום דמיעוט כמאן דליתא:
ועיין בס' שעה"מ דהקשה מהא דאיתא בחולין דף הנ"ל סמוך מיעוט דנדמה לפלגא דנקבות ותירץ דהתם שאני דאיכא חזקה למיעוט דמוקמינן כמו שהיתה במעי אמו שלא הי' קדוש בבכורה וע"ש ועי' בתוס' בכורות פ' ג'. והנה באחרונים איתא אי זה חשוב חזקה מה שהיתה במעי אמו תליא אי מחזיקין מאיסור לאיסור או לא דהנה הא דלא היתה קדוש בבכורה כשהיתה במעי אמו משום דאכתי לא פטר את הרחם והשתא כבר ילדה רק דאמרינן דנקבה היה ואינה מכח חזקה הראשונה אך למ"ד דמחזיקין מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה ולא אמרינן דהא איסור אבמ"ה הלכה כשנשחטה ה"ה דחשוב חזקה מה שלא היה קדוש בבכורה כשהיה במעי אמו משא"כ למ"ד דאין מחזיקין מאיסור אבמ"ה לאיסור טריפה ה"ה דל"ח חזקה מה שלא היה קדוש בבכורה במעי אמו ואפ"ה אמרינן סמוך דנדמה לפלגא אפי' לדידן דלא קיי"ל כר"מ לא אמרינן דמיעוטא כמאן דליתא ונ"מ דאפי' אי רוב רצון הוא רוב גמור חשוב ס"ס משום דסמוך מיעוטא לפלגא משא"כ למ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור אז אין ראיה דאמרינן לדידן סמוך וא"כ אי רוב רצון רוב גמור ל"ח ס"ס והתם במיעוט דנדמה שאני משום דאיכא חזקה בהדי' ועיין בש"ך ס' נ' ביו"ד דכתב דבזה פליגי רבה ואביי ורבא אי מחזיקין מאיסור לאיסור אי לא וע"ש. ובזה ניחא ג"כ דברי רש"י הנ"ל דפי' דיתברר ע"י עדים ובתוס' הקשו דא"כ מאי מייתי אביי ראיה ממתני' דאמר פ"פ מצאתי דנאמן לעולם דאינו נאמן ונ"מ דיבא ויבאו עדים וע"ש. אך יש לומר דרש"י סובר כשיטת הירושלמי דרוב רצון הוא רוב גמור ואפ"ה חשוב ס"ס דהא כיון דחזינן דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ הא דאמרינן סמוך מיעוטא דנדמה ליכא חזקה בהדי' ואפ"ה אמרינן סמוך וע"כ ה"ה הכא אמרינן סמוך מיעוט אונס לפלגא דא"ת וחשוב ס"ס וע"כ פירש"י דיתברר ע"י עדים ואז ליכא ס"ס אך אביי לשיטתו דסובר דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ יש לומר דל"א סמוך מיעוט לפלגא והתם בנדמה שאני דאיכא חזקה בהדי מיעוט וא"כ לא אמרינן סמוך מיעוט דאונס לפלגא וליכא ס"ס ול"צ לומר דהתקנה היה דיתברר ע"י עדים דבלא"ה ליכא ס"ס וע"כ שפיר מייתי אביי ראיה דנאמן לומר פ"פ. ובזה ניחא הרי"ף הנ"ל דהקשה דהא איכא ס"ס דשמא מכ"ע ותירץ דמכ"ע פתחו סתום והקשה בר"ן דאכתי תקשה דס"ס דמכ"ע לפי מה דמשני דאיירי בטענת דמים אך נראה דבלא"ה קשה דאמאי הקשה הרי"ף רק על אשת כהן ולא על אשת ישראל בפחות משלשה שנים דשמא באונס ושמא מכ"ע. אך יש לומר דהרי"ף סובר דמכ"ע ל"ש ואפ"ה חשוב ס"ס משום דאמרינן סמוך מיעוטא דמכ"ע לפלגא דא"ת וזה ל"ש על פחות משלשה שנים דאיכא ס' דמכ"ע ואמרינן סמוך מיעוטא לפלגא דכיון דס' אונס ל"ש וליכא פלגא ועכ"פ אמרינן דמכ"ע ל"ש רק דחשוב ס"ס משום סמוך מיעוטא לפלגא וזה לדידן דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ואפ"ה אמרינן דסמוך מיעוט דנדמה לפלגא וה"ה הכא משא"כ על אביי לשיטתו ליכא ס"ס דכיון דמכ"ע ל"ש וסמוך לא אמרינן והא דאמרינן סמוך בנדמה דאיכא חזקה בהדי' דכיון דסובר דמחזיקין מאיסור לאיסור וע"כ דחי בטענת דמים:
והנה בתשובות ח"ש איתא להיפך דאי מחזיקין וכו' ע"כ דחזקת מה שהיתה במעי אמו ל"ח חזקה דכיון דאז לא בא לעולם. ועי' ברשב"א דפליג ג"כ מה"ט משא"כ אי אין מחזיקין אז יש לומר דחשוב חזקה מה שהיתה במעי אמו והוכיח מהא דמקשה הגמ' בבכורות וניחוש שמא נתהפכה זכרותו לנקבותו כמאן כר"מ דחייש למיעוט וקשה הא אפי' כר"מ לא אתיא דכיון דאיכא חזקה בהדי רוב דאוקמא בחזקת שאינה קדוש בבכורה כמו שהיתה במעי אמו חשוב מיעוטא דמיעוטא ואפי' ר"מ מודה דל"ח וכתב משום דאין מחזיקין וכו'. ולפ"ז למ"ד דמחזיקין ע"כ סובר דל"ח חזקה מה שהיה במעי אמו ובזה ניחא הרמב"ם דפסק דתקפו כהן דאין מוציאין מידו וכבר כתבו דהרמב"ם סובר כהרשב"א לחלק בין ספק בכור ובין ספק פטר חמור דבכור לאו ממונו של ישראל שהרי אסור בגיזה ועבודה ולהכי אם ת"כ אין מוציאין מידו משא"כ ספק פטר חמור דממונו של ישראל הוא וע"כ מוציאין מידו ור"ח דהוי בעי לאתוי' ראיה הוי ס"ל דמיירי בספק בכורות ולא הי' סובר הך קושי' דיהי' קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש לפירכא ואליבא דמסקנא דמסיק דאיירי ע"כ בספק פט"ח א"כ אין ראיה כלל והקשה דהיכי הוי ס"ד דאיירי בספק בכור דא"כ תקשה ולא שכבר קדוש וע"כ נראה דהא הקשה דהא הך ברייתא קאי על מתני' דבכורות ואיירי באותן ספיקות הנזכרים שם במתני' דהיינו בילדה זכר ונקבה ואינו יודע מי יצא ראשון וא"כ קשה מה פריך ולא שכבר קדוש הא באותן ספיקות דאיירי שם במתני' ל"ש לומר חזקה שלא ילדה שהרי אנו דנין על הלידה שנעשה עכשיו זכר ונקבה אם זה ילדה תחלה או זה וא"כ נשאר הך חזקת מעי אמו לחזקה כיון דליכא חזקה כנגדו וע"כ דקושית הגמ' אזלא למ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור ולדידי' ע"כ חזקת מעי אמו לא חשוב חזקה וע"כ פריך שפיר ולא שכבר קדוש ולפ"ז שפיר קאמר לרבה תניא דמסייע לך דהא לדידי' דסובר דאין מחזיקין וכו' אז חזקת מעי אמו חשוב חזקה וא"כ יש לומר דאיירי בבכור בהמה טהורה ואפ"ה לא קשה ולא שכבר קדוש מטעם חזקה הנ"ל. משא"כ אי מחזיקין וכו' אז ע"כ ל"ח חזקה חזקת מעי אמו וא"כ קשה ולא שכבר קדוש וע"ה דאיירי בפטר חמור וע"כ מוציאין מידו משא"כ ספק בכור פסק דאין מוציאין מידו:
ובזה יש לומר דהירושלמי לשיטתו דמשני דקול יוצא לאנוסה דהא לכאורה קשה דאיך אפשר לומר לדידן לא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא דהא במתני' דנדה איתא דבן יום אחד פוסל העבדים מלאכול בתרומה אבל עובר לא וע"כ משום דל"ח למיעוט זכרים וקשה הא כיון דלא אמרינן סמוך מיעוט דמפילות למחצה דנקבות ל"ח זכרים מיעוט וע"כ דאמרינן סמוך אך לפי מה דסובר בירושלמי דעובר אין לו זכיה רק במטלטלין ולא בקרקעות ועי' בש"ך ס' ר"י ועבדים חשי' מקרקע וא"כ יש לומר לעולם דלא אמרינן סמוך והא דאינו פוסל משום דעובר לית ליה זכיה בעבדים דהוא קרקעות ולעולם לדידן דל"ח למיעוט לא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא וע"כ משני שפיר בירושלמי דל"ח ס"ס דקול יוצא באונס ולא אמרינן סמוך מיעוט דאונס לפלגא דאינו תחתיו משא"כ הש"ס דידן דלא מחלקין בין מטלטלין לקרקעות ועי' בש"ך שם וא"כ ע"כ הא דעובר אינו פוסל משום סמוך מיעוט דמפילות אלמא דאפי' לדידן אמרינן סמוך וע"כ פריך שפיר דס"ס הוא הגם דקול יוצא לאונס משום דאמרינן סמוך:
ובזה יש לומר הא דר"י סובר דזמן הוא משום ב"א ור"ל סובר משום פירות משום דזנות ל"ש דהא הקשה דהא ע"כ דהתקנה היה דבתולה נשאת ליום ד' משום שמא יתברר ע"י עדים דאל"כ חשוב ס"ס א"כ שמעינן דאפי' זנות בעדים שכיח וא"כ יש לומר דר"י לשיטתו דסובר דמזכה לעובר בבנו קנה וכש"כ דיש לו זכיה בירושה דזה עדיף ועי' ברא"ש יבמות וא"כ ע"כ הא דעובר אינו פוסל לפי ש"ס דידן דלא מחלקין בין קרקעות למטלטלין וע"כ משום דאמרינן סמוך מיעוט דמפילות וחשוב זכרים מיעוט וא"כ כיון דאמרינן סמוך חשוב שפיר ס"ס הגם דקול יוצא וע"כ דתקנה הי' דיתברר ע"י עדים ושמעינן דאפי' זנות בעדים שכיח וע"כ סובר משום ב"א משא"כ ר"ל סובר דמזכה לעובר אפי' לבנו לא קנה וה"ה בירושה ויש לומר לדידן לא אמרינן סמוך והתקנה לא היה דיתברר ע"י עדים דזנות בעדים ל"ש ואפ"ה לא הוי ס"ס דכיון דל"א סמוך ליכא ס"ס משום דקול יוצא וע"כ סובר משום פירות ואין לומר דא"כ תקשה מתני' דאומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה כיון דלא סובר דמזכה לעובר קנה יש לומר דמתני' שאני דע"כ היה בתורת חיוב ואין לומר דחיוב לרבנן לא עדיף מקנין לר"מ דלא מהני בלא עביד דאתי והכא ל"ח עבידא דאתי דסמוך דמפילות למחצה דנקבות וחשוב זכרים מיעוטא ועי' בתשובות ברית אברהם ליתא דהא השתא אמרינן דר"ל לא סובר סמוך. ולפ"ז הירושלמי לשיטתו דסובר דהא דמסיק הגמ' איפוך היינו קמייתא ור"י סובר משום פירות אך כיון דבירושלמי סובר דבקרקעות אין לעובר זכיה וא"כ יש לומר דמש"ה אין עובר פוסל ולעולם דלא אמרינן סמוך וא"כ יש לומר דהתקנה לא היה דיתברר ע"י עדים דזנות בעדים ל"ש וס"ס ליכא משום דקול יוצא כיון דלא אמרינן סמוך וע"כ ע"כ ר"י סובר משום פירות. משא"כ הש"ס דידן דסובר דאין חילוק בין קרקעות וא"כ ע"כ הא דאינו פוסל משום סמוך וחשוב ס"ס וע"כ דתקנה הי' משום זנות בעדים וע"כ יש לומר דר"י סובר משום ב"א ואיפוך בתרייתא ועי' ברא"ש בגיטין סוגיא זו:
ובזה ניחא קושית הרשב"א ביבמות על הא דמשני דאיירי בנכסים מועטין ואיכא בן בהדי בת ומ"נ דאי בן הוא לא עדיף מהא דקאי ואי בת היא כל כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו רבנן והקשה הרשב"א הא זה רק תקנת חכמים דנכסים מועטין לבנות ואיך מועיל זה להאכילו בתרומה ותירץ דהא ר"י סובר דתרומה בזמן הזה הוא דרבנן והקשה דהא לקמן סובר ר"י אליבא דר"י דתרומה בזה"ז הוא דאורייתא ואכתי תקשה איך סובר ר' יוסי דאוכלין עבדים בתרומה ולפי הנ"ל מ"נ לא קשה דאליבא דר"י דאמרינן סמוך מיעוט לחזקה נהי דחייש ר' יוסי למיעוט דזכרים הא זה רק מדרבנן חייש למיעוט וע"כ הגם דתרומה בזה"ז הוא דאורייתא מ"מ כיון דהא דחייש למיעוט הוא דרבנן וע"כ מהני הא דעשו תק"ח דנכסים מועטין לבנות ולר"ל דלא סובר סמוך וחששא דאורייתא הוא דשמא יהיה הולד זכר מ"מ אזלינן בתר התקנת חכמים דנכסים מועטין לבנות משום דהא הוא סובר אליבא דר' יוסי דתרומה בזה"ז דרבנן. ובאמת אמרתי על קושית תוס' שם דהא ר' יוסי לא חייש למיעוט אפי' בממון וע"ש אך כיון דל"ח למיעוט אפי' בממון וע"כ דסובר דרוב חשוב ודאי וא"כ לא אמרינן כלל סמוך מיעוט דמפילות לפלגא וממילא לא הוי זכרים מיעוטי רק ספק השקול. ובזה אמרתי הא דאיתא בקידושין דף נ' דמייתי שם הש"ס ראיה ממתני' דחוששין לסבלונות מהא דקתני שמחמת קידושין הראשונים טעמא דמחמת קידושין הראשונים שלח הא לאו הכי הוי חיישינן לסבלונות ומאי ראיה דילמא מתני' איירי במקום דכולם מקדשי והדר מסבלי דאז אי לאו מחמת קידושין הראשונים שלח פשיטא דחיישינן לסבלונות אך לפי מה שהקשה בר"ן הא קיי"ל בקדש בפחות משוה פרוטה ובעל אח"כ אמרינן דקידש בהך ביאה ואמאי בסבלונות לא אמרינן אך יש לומר דאינו דבר ברור דאדם יודע שאין קידושין בפחות משוה פרוטה וסמוך מיעוט דמסבלי והדר מקדשי להך פלגא וחשוב רוב משא"כ אי מיירי דכולם מקדשי והדר מסבלי תקשה קושית הר"ן לדוכתא אלא ודאי דאיירי דרק רוב לחוד מקדשי והדר מסבלי ואפ"ה אי לאו מחמת קידושין הראשונים הוי חיישינן ושפיר פשיט הגמ' דחוששין לסבלונות:
ועיין בכתובות דף נ"א דסובר אבוה דשמואל דאשת ישראל שנאנסה דאסורה לבעלה דחיישינן שמא סופו ברצון ורבא פליג דאמרינן דיצר אלבשה ועי' בס' הפלא' דכתב דהגם דלאו דבר ברור בודאי דהא יש לומר דנתרצית לבסוף מרצונה אך משום דאוקמי על חזקת כשרות דראינו שהיתה אנוסה מתחלה הגם דנתרצית לבסוף תלינן ביצר אלבשה. ועיין בס' יש"י דכתב משום דמוקמינן על חזקת היתר לבעלה וע"כ תלינן ביצר אלבש' וע"כ ניחא הסוברים דלבועל אסורה אפי' היה באונס משום דבשלמא לבעלה איכא חזקת היתר ותלינן דיצר אלבשה משא"כ לבועל הספק נולד בעת שהיתה בחזקת א"א. אך יש להבין נהי דליכא חזקת היתר לבועל מ"מ הא איכא חזקת כשרות דידה דיצר אלבשה ואמאי אסורה לבועל. אך לפי מה דאיתא ברשב"א בכתובות על הא דאמר ר"ח דטעמא דר"מ דסובר בעדים שאמרו להם חתמו שקר וא"ל תהרגו יהרגו ולא יחתמו שקר וכתב וז"ל ואע"ג דקיי"ל דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא בשלשה דברים מ"מ מדת חסידות הוא ליקטלי' ולא יחתום שקר ואי לא עביד הכי משוי' רשע וסובר ר"מ דאפי' בכה"ג אין אדם משים א"ע רשע וע"ש. ולפ"ז יש לומר הגם דאשה אינה מחוייבת למסור א"ע למיתה אפי' בג"ע משום דקרקע עולם היא מ"מ מידת חסידות למסור א"ע תו לא שייך לאוקמי על חזקת כשרות וע"כ הא דתלינן דיצר אלבשה משום חזקת היתר לבעל וזה ל"ש לבועל. ובזה לא קשה קושית התוס' בכתובות דף ט' על הא דקאמר וכי תימא מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה התם אונס הוי ואיבעית אימא דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ופירש"י על תנאי שאם ימות במלחמה והקשו בתוס' הא תנן מה היא באותן הימים ר"י אומר הרי היא א"א לכל דברים וקאי על מה דתנן לעיל הרי זה גיטך מהיום אם מתי אלמא הגם דאמר מהיום הרי היא א"א. ועי' בתשובות תועפות ראם דכתב לתרץ דהא עיקר הטעם דהיא א"א דדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל אבל היכי דיבוטל הגט מחמת זה א"כ תו אמדינן דעתו שרצונו שהגט יחול מיד וא"כ יש לומר דודאי רצונו לגרשה בשעה קודם שתאסר לו דאחר שזינתה והרי נאסרת לו וא"כ אין לבעל טובה במה שהיא אשתו שהרי נאסרת עליו א"כ אין דנין שרצונו בחלות הגירושין קודם וע"ש:
וקשה על דבריו דהא עיקר מה שמתרץ תירוץ השני דג"כ כותב לאשתו ולא סגי בתירוץ קמא דאונס הוי אך משום דהיה קשה דלבועל עכ"פ אסורה אפי' באונס וא"כ אסורה על דוד וע"כ משני דג"כ כותב לאשתו ועי' בב"ש ס' י"א דכתב כן וא"כ דכיון דאפי' לתירוץ שני עכ"פ מותרת לבעל משום אונס וא"כ ל"ש לומר דכוונתו היה שיחול הגט מיד קודם שנאסרה עליו דהא לבעל מותרת בלא גט משום אונסא ואכתי קשה קושית תוס'. ובזה ניחא הרש"י בגיטין דף ע"ג ד"ה כאשת איש והבא עלי' במזיד בחנק והקשה דאמאי פירש"י על הבועל ולא על האשה. אך כיון דע"כ איירי באונס דאי ברצון דנאסרה על הבעל ע"כ היה דעתו שיחול הגט מיד שלא תאסר עליו וע"כ באונס וע"כ כתב רק דהבועל חייב חנק:
אך לפי מה שכתבתי נראה על קושית תוס' דהא עיקר מה שתירץ דג"כ כותב לאשתו כדי שלא תקשה דלבועל עכ"פ אסורה והטעם משום דליכא חזכ"ש דכיון דלא מסרה א"ע למיתה הגם דאינה מחוייבת וזה הכל לר"מ שם משא"כ חכמים דר"מ דהן ר"י דפליגי שם על ר"מ בהך סברא וסוברים דלא משוי' רשעים בזה דלא מסרו א"ע למיתה וה"ה לגבי דידה דכיון דאינה מחוייבת למסור א"ע הגם דמדת חסידות הוא לא אבדה חזקת כשרות וא"כ מותרת גם לבועל וא"כ הגם דלר"י ל"ש התירוץ השני דכיון דאכתי א"א היא מ"מ הא סגי לדידי' דאונס הוי דכיון דמותרת גם לבועל ודוק:
ובתשובות איתא דהא דלבועל ליכא חזקת היתר זה אי מחזיקין מאיסור לאיסור ואז כיון דהספק נולד בעת שהיתה א"א וזה כבר אזלא מ"מ אסורה לבועל משא"כ אי אין מחזיקין ל"ש זה וליכא חזקת איסור לבועל:
ובזה אמרתי לתרץ קושית תוס' על אביי דמייתי ראיה דנאמן לומר פ"פ לעולם דאינו נאמן רק דנ"מ דיתברר ע"י עדים. ולכאורה נראה לפי בה"ג דסובר לאסור אשה על בעלה בעינן שראו העדים כמכחול בשפופרת ועי' ברא"ש ביבמות פ' שני. וא"כ יש לומר דאפי' אי נאמר דגם זנות בעדים שכיח אך זה ל"ש שיראו כמכחול ועי' במכות דאיתא שם דלא היה אדם נהרג מעולם והיינו משום דל"ש שידעו עדים בזה וא"כ אי הבעל אינו נאמן לומר פ"פ רק דיתברר ע"י עדים דזינתה דכיון דבעינן דעדים יעידו דראו כמכחול וכו' וזה ודאי ל"ש דיהי' עדים על זה וע"כ דנאמן לומר פ"פ רק על ס' אונס או א"ת ע"ז עשו תקנה דיתברר ע"י עדים. ועוד נראה דאפי' החולקים על בה"ג משום דנהי דע"פ הרוב משראו כדרך מנאפים בודאי בעל וכן היא ע"פ הרוב. ומה"ט בדיני נפשות סגי בראו כדרך מנאפים דחשוב חזקה מחמת רוב דרוב בני אדם אין מעמידין ע"ע בזה וכ"ז לענין ד"נ דאזלינן בתר חזקה ורוב אבל לאפקועי אשה מבעלה דהיא משועבדת לו לכל דבר לא אזלינן בתר הרוב זה הטעם של בה"ג ועי' בתשובה הנ"ל אך החולקין סוברים דכיון לאוסרה על הבועל בודאי סגי בראו כדרך מנאפים דלבועל ל"ש דלא מהני הרוב להפקיע משיעבוד וכיון דמחזיקין כרוב לענין הבועל ה"ה לאוסרה על הבעל אזלינן בתר הך רובא. אך לכאורה יש לומר דלבועל ל"צ הרוב דבלא"ה אסורה מספק ואפי' לשיטת הרמב"ם דכל ספיקות שרי מהתורה מ"מ לבועל איכא חזקת איסור אי מחזיקין וכו' וא"כ ל"ש לומר דכיון דאזלינן בתר הרוב לבועל ה"ה לבעל אך אי אין מחזיקין א"כ ליכא חזקת איסור אפי' לבועל רק משום הרוב סגי וע"כ ה"ה דמהני הרוב להפקיע מבעל משא"כ אביי הא סובר דמחזיקין וא"כ ל"צ הרוב לאסרה על הבועל וא"כ אמרינן דבעינן לאוסרה על הבעל שיראו כמכחול וזה ל"ש ולא עשו תקנה וע"כ דנאמן לומר פ"פ ושפיר מייתי אביי ראיה:
ובזה אמרתי הא דסוברים דהיכי דהבועל היה מזיד הגם דהיא אנוסה מ"מ אסורה לבועל והקשו מהא דמשני דהתם אונס הוי ועי' בב"ש דהא הטעם דלבועל אסורה דשמא נתרצית ולא אמרינן דאפי' אי נתרצית מ"מ יצר אלבשה אך לבועל ליכא חזקת היתר וע"כ נראה דגם לתירוץ ראשון דהתם אונס הוי ידע מזה דג"כ כותב לאשתו אך היה קשה דהא ר"י סובר דהיא ספק א"א אך כיון דהא דלבועל אסורה רק מספק וע"כ איכא ס"ס שמא יצר אלבשה ושמא הגט חל מיד ואפי' למ"ד דהיא ודאי א"א באותן ימים מ"מ מודה דמיעוטא איכא באומר היום אם מתי שיחול הגט מיד ואמרינן סמוך מיעוטא לפלגא דלא נתרצית ולתירוץ שני מתרץ דכל היוצא וכו' כותב ג"כ ולא דוקא אי ימות במלחמה רק שאם לא יחזור ג"כ יהי' גט ול"צ דאונס הוי ודוק: