אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות נ › נוגע בעדות

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות נ · נוגע בעדות

דין נפל

עיין בסוגיא דפרה וטלית בב"ת פ' חז"ה דסובר שמואל דהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות דאין מעיד לו עליו משום שמעמידה בפני בע"ח ופריך אי דאית לי' נכסים לא מצי הבע"ח ליטרוף מלוקח ואי דלית ליה מה נ"מ ומשני משום שלא יהיה לוה רשע וכו' ובתוס' שם הקשו דהגם דלית ליה הוא נוגע משום שמא יתעשר וכתבו דמשום זה לא פסלינן לעדות דהשתא אין מרויח מידי ועי' בחמ"ש ס' ל"ז דהביא המחבר זה הדין דמשום דשמא יתעשר לא חשוב נוגע בעדות והמפרשים הקשו על הא דפריך בסוגיא וסיפא נמי אמאי רשאי להעיד משום דמהני יאוש ושר"ש מ"מ מדמי מי מייאש ומשני דאיירי במת גזלן וקשה לוקמא דמוכר אין לו לשלם השתא ואינו נוגע השתא ולשמא יתעשר לא חשוב נוגע ועי' בחמ"ש ס' ע"ז דפסק המחבר ראובן שתבע לשנים שלוו ממנו וכפר אחד והודה אחד אין עדותו מחייב את חבירו ועי' בש"ך דהקשה דאם יש לאחד שהודה ממה לשלם יגבה הכל ממנו ובלית ליה לא חשוב נוגע דהא משום שמא יתעשר ל"ח נוגע וע"ש:

ונראה דלקמן דמלוה מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי והקשה בש"מ דמ"מ נוגע בעדות דירא המלוה שמא יש בע"ח מוקדם ולא יהיה לו ממה לגבות חובו כמו דחיישינן לעיל במוכר שדה לחבירו שלא באחריות דמעמידה בפני בע"ח. ותירץ דוקא היכי דאי חיישינן לבע"ח יהיה ודאי נוגע אז חיישינן מספק לבע"ח. אבל היכי דאפי' אי חיישינן לבע"ח אכתי לא הוי ודאי נוגע דסובר המלוה דשמא יפרע לו הלוה מכיסו וכיון דאפי' אי חיישינן לבע"ח לא יהי' ודאי נוגע וע"כ לא חיישינן לבע"ח כלל וע"ש:

ולפ"ז יש לומר דעיקר הטעם דל"ח נוגע משום שמא יתעשר דכיון דלא ידעינן כלל מבע"ח רק חששא בעלמא וע"כ כיון דאפי' אי חיישינן לבע"ח לא יהי' ודאי נוגע רק משום שמא יתעשר וע"כ לא חיישינן לבע"ח כלל דבשלמא לפי מה דמסיק משום לוה רשע וא"כ הוא ודאי נוגע וע"כ חיישינן לבע"ח מספק משא"כ לחששא משום שמא יתעשר דכיון דלא הוי ודאי נוגע ל"ח לבע"ח כלל משא"כ ההיא דס' ע"ז דידעינן מבע"ח וליכא רק ספק אחד דנוגע שמא יתעשר חשוב נוגע גם משום שמא יתעשר וניחא הא דפריך מדמי מי מייאש משום דהתם אפי' אין לו לשלם חשוב נוגע שמא יתעשר דליכא רק ספק אחד והכא עיקר הטעם דכיון דלא ידעינן מבע"ח ואפי' אתה אומר דיש לו בע"ח צריכין לומר שמא יתעשר וע"כ נ"ח לבע"ח כלל משא"כ התם:

והנה אי חשוב נוגע משום תערומות עי' בתוס' שם דהקשה על שמואל דאמר מפני שמעמידה ות"ל דהוא נוגע משום תערומות ושמא מש"ה אין לפוסלו וכתבו עוד דמיירי במכיר שהוא שלו דליכא משום תרומות ועי' בש"ך שם דהקשה דמשמע לתירוץ זה חשוב נוגע משום תערומות וקשה הא בגמ' מקשה דאמאי בפרה וטלית מעיד הא אמר ר"פ נמצאת אינו שלו חוזר עליו ומשני במכיר בה ות"ל דבלא"ה ע"כ איירי במכיר בה דאל"ה הוא נוגע משום תערומות וא"כ מה ס"ד דמקשין דפריך דחוזר עליו כיון דע"כ איירי במכיר אלא ודאי דלא נפסל משום תערומות. ונראה דהנה יש לומר דאפי' משום שמא יתעשר לא פסלינן לעדות מ"מ משום תפיסה דכיון דבקל יכול לתפוס חשוב נוגע ועי' בכ"מ דסובר דעדים מחוייבין לשלם בהזמה היכי דע"י עדותן היה מהני תפיסה משום דבקל היה יכול לתפוס. וא"כ פשיטא דחשוב נוגע. והנה הרמב"ן הקשה דאמאי בפרה וטלית מעיד נהי דאיירי שלא באחריות מ"מ הא המערער מחויב ליתן הדמים להלוקח מה שנתן למוכר משום תקה"ש ואח"כ יחזרו עליו וע"כ הוא נוגע ותירץ דמיירי דמערער לא אמר שמוכר שמכרה לו גזל ממנו רק דקנה מגזלן וא"כ לא יחזור עליו והקשה דא"כ מה פריך והא נמצאת אינו שלו חוזר הא הלוקח לא יחזור עליו דהא המערער מחויב להחזיר לו הדמים משום תקה"ש. ונראה לפי מה דאייתי בחמ"ש ס' ש"מ דהיכי דבא החפץ הנמכר ליד הבעלים אז אין צריכין עוד לשלם להלוקח משום תקה"ש ולפ"ז יש לומר דקושית הגמ' היא דנוגע דשמא הבעלים יתפסו מהלוקח ואז ליכא משום תקה"ש ויחזור הלוקח עליו דנמצאת אינו שלו חוזר עליו וע"ז משני דמיירי במכיר בה וע"כ לא קשה דבלא"ה הוא נוגע משום תערומות לס"ד דלא איירי במכיר בה דהא באמת מחויב להחזיר הדמים להלוקח משום תקה"ש אך עיקר מה שנוגע דירא דיתפוס מיד הלוקח ואז ליכא תקה"ש וא"כ הוא אפסיד אנפשיה דהיה לו ליזהר שלא יתפוס ממנו ואז היה מחויב להחזיר הדמים משום תקה"ש וע"כ ליכא משום תערומות:

ובזה ניחא התוס' שם דכתבו על מילתא דשמואל וכש"כ באחריות דאינו מעיד. והקשו הא ע"כ איירי במכיר דאל"ה הוי נוגע משום תערומות וא"כ אפי' באחריות לא יחזור עליו ונראה דהא בתומים הקשה מה משני הגמ' דמיירי במכיר דמ"מ הוי נוגע דשמא חייב הלוקח לאדם אחד ואין לו ממה לשלם וע"כ נוגע דירא דבע"ח של הלוקח יחזור עליו הגם דמכיר בה שהוא שלו דבמקום דחב לאחרים לא מהני שהודה שהוא שלו וע"כ נראה לפי השמ"ק הנ"ל לא חיישינן לבע"ח רק במקום דיהיה ודאי נוגע אי חיישינן לבע"ח וא"כ הכא דבאמת המערער צריך להחזיר הדמים להלוקח משום תקה"ש רק דקושית הגמ' דנוגע משום תפיסה דאז ליכא תקה"ש וא"כ אפי' אי חיישינן לבע"ח לא הוי ודאי נוגע דהא הבע"ח לא יחזור עליו דיש לו ממה לגבות מהדמים שמחוייב להחזיר משום תקה"ש רק אי יתפוס הוי נוגע ואז ממילא לא חיישינן לבע"ח כלל ומשני שפיר דמיירי במכיר וזה תינח במטלטלין דאיכא משום תקה"ש משא"כ בקרקע דליכא תקה"ש וא"כ אי חיישינן לבע"ח יהי' ודאי נוגע וממילא חיישינן וא"כ לא מהני מכיר דשמא חייב הלוקח לאדם אחד ובמקום דחב בהודאתו לא מהני מה שמודה. דמכיר שהוא שלו וע"כ כתבו שפיר וכש"כ באחריות. ובזה ניחא קושית התומים דלפי מה דמשני דמיירי במת גזלן א"כ בלא"ה לא קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דיש לומר דבמטלטלין מעיד דמה מרויח דאי יטרוף מלוקח צריך להחזיר הדמים משום תקה"ש ואין לו על מי לחזור על הדמים כיון דמת גזלן משא"כ בקרקע ליכא תקה"ש אך אכתי נוגע דאי יתפוס ל"צ להחזיר הדמים וזה בקל לתפוס וחשוב נוגע משום תפיסה:

ועי' שם בסוגיא דפריך וכיון דאסהיד דהשדה הוא של לוי היכי מצי מפיק לה מיניה וא"כ אינו נוגע בעדות ועי' בט"ז ס' הנ"ל דהקשה דאמאי לא יוכל להוציא השדה אח"כ מיד לוי הא יכול ליתן אמתלא דלא אמר כן רק לדחות המערער דהא איתא ברא"ש בכתובות דבאומר שטר אמנה במקום שחב לאחרים דקיי"ל דאינו נאמן אם אח"כ פרע לבע"ח שלו ובא לתבוע מהלוה ואומר דלא אמר דאמנה הוא רק כדי לדחות הבע"ח דמהני אמתלא זו וא"כ ה"ה הכא יכול לומר דלא הודה דהוא של לוי רק לדחות המערער ול"ח הודאה כלל דהוא של לוי. והנה לפי מה שנראה מהפוסקים דבהודה לפני ב"ד לא מהני שום אמתלא ועי' בט"ז סי' קפ"ה דסובר דאמתלא לא מהני בהודה לפני רבים. ולפ"ז ה"ה בפני ב"ד ובפרט לפי מה דקיי"ל בחמ"ש סי' פ"א דבהודה לפני ב"ד אז לא יכול לומר אח"כ דהודה משום שלא להשביע הגם דחשוב אמתלא וא"כ הכא כיון דאסהיד בפני ב"ד לא מהני אמתלא ובט"ז כתב דכיון דהשטר בידו הדבר מוכיח דלא פרע וע"כ יכול ליתן אמתלא דלא אמר כן רק לדחות הבע"ח שלו משא"כ הכא דליכא שום הוכחה לזה וע"כ לא מהני אמתלא זו וע"ש. ובזה ניחא קושית תומים דמה פריך וכיון דאסהיד דהוא של לוי היכי מצי מפיק דילמא מעמידה בפני בע"ח ולנגד בע"ח לא מהני הודאה שלו דהוא של לוי. אך לפי מה דסוברים דוקא אמנה אינו נאמן במקום שחב לאחרים דכיון דאינו עומד לכך אבל פרוע נאמן אפי' במקום שחב לאחרים א"כ חזינן דהיכי דהדבר עומד לכך נאמן אפי' במקום שחב לאחרים ואפי' להסוברים דגם פרוע אינו נאמן בחב לאחרים היינו משום דגם פרוע אינו עומד ליפרע כיון דהשטר בידו ועכ"פ חזינן דהיכי דעומד לכך נאמן אפי' בחב לאחרים וא"כ הכא דכיון דע"כ עומד לכך דאל"ה היה מועיל אמתלא הנ"ל דלא אמר רק לדחות המערער וע"כ הגם דחב לאחרים נאמן:

ועי' בחמ"ש סי' פ"א דפסק המחבר דתבעו בחפץ פלוני והשיב אינו שלך אלא של פלוני אפי' אי אומר כן בפני ב"ד אינו הודאה להוציא מידי אותו פלוני ועי' בסמ"ע שם דכיון שלא היה צריך להשיב רק שאינו שלך ולא היה צריך לומר דשל פלוני. והרבות דברים שיחה בעלמא הם וע"ש. וקשה מכאן דלא היה צריך לומר דהוא של לוי רק שאינו של המערער וא"כ מה שאמר דהוא של לוי לא חשוב הודאה רק שיחה בעלמא דהא היה סגי שיאמר ידענא דארעא לאו דיהודה וא"כ ל"ח הודאה:

ועי' שם בסוגיא דמסיק ר"ש דמש"ה בקרקע אינו מעיד משום דהדרי ליה ועי' ברשב"ם דפי' וז"ל דאין יאוש ושר"ש מהני בקרקע דקרקע אינה נגזלת ועי' בתוס' שם וכגון שמכר שלא באחריות ונראה דפי' כן משום דאי באחריות הוי שמעון נוגע דהגם דהוי יאוש ושר"ש מפיק לה שמעון מלוי כיון דאין שום הפסד שיחזור על ראובן וע"ש דהקשה דהא איתא דיאוש מהני דקרקע הגם שאינה נגזלת וכן גבי עבד מהני יאוש. ונראה דהא ר"פ סובר דאפי' שלא באחריות נמצאת אינו שלו חוזר עליו ופי' הרשב"ם הטעם משום דבשלמא היכי דטריף בע"ח דכיון דאינו טריף רק השבח ולא הפירות וע"כ אמרינן דזבין ארעא ליומא אבל היכא דנגזל טריף דכיון דנוטל גם הפירות לא חשוב מכירה כלל וע"כ חוזר עליו אפי' שלא באחריות ועי' בס' שער המשפט דכתב דזה דוקא בקרקע אבל במטלטלין דקיי"ל דאם גזל מטלטלין ועשה בהם מלאכה ונהנה דפטור מלשלם ואינו משלם רק כשעת הגזילה דכיון דמטלטלין נגזלין א"כ בדין קא עביד מלאכה משא"כ קרקע דאינה נגזלת וברשות הנגזל קיימו וע"כ במטלטלין אין חילוק בין הבע"ח טריף או הנגזל אפי' לר"פ דהא אפי' הנגזל טריף אין לו הפירות והא דפריך והא אמר ר"פ נמצאת אינו שלו חוזר קושית הגמ' לא היה על מטלטלין דאמאי מעיד רק על קרקע דלמאי צריכין לומר שמעמידה בפני בע"ח דת"ל דנוגע דחוזר עליו ולפ"ז יש לומר דגם הרשב"ם סובר דמהני יאוש בקרקע והא דכתב דאינה נגזלת רק לפי מה דסובר דבאחריות לא חשוב שר"ש הגם דהי' יאוש הדרי ליה כיון דאין לו הפסד וא"כ בקרקע דאינה נגזלת א"כ מחוייב להחזיר גם הפירות בנמצאת אינו שלו וממילא חוזר עליו אפי' שלא באחריות דל"ח מכירה כלל וע"כ לא מהני היאוש ושר"ש כיון דאין לו הפסד דחוזר עליו אפי' שלא באחריות משום דל"ח מכירה כלל דכיון דאינה נגזלת מחוייב להחזיר הכל משא"כ מטלטלין דנגזלת ולא יחזיר הפירות וא"כ שלא באחריות אינו חוזר עליו וע"כ מהני היאוש ושר"ש אבל בעלמא מודה הרשב"ם דמהני יאוש בקרקע הגם דאינה נגזלת. רק הכא כיון דאינה נגזלת היינו דמחוייב לחזור הכל וא"כ יחזור עליו אפי' שלא באחריות ואין לו הפסד משא"כ היכי דסגי יאוש לחוד ולא מכר או במתנה דל"ש דיחזור עליו ואין לו הפסד אז אפי' בקרקע מהני יאוש ושר"ש הגם דאינה נגזלת:

ובזה יש לומר הא דפריך הגמ' ב"מ סוגיא דמצא שטר שיחרור בשוק דבזמן שהרב מודה יחזיר לעבד ופריך וליחוש שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל העבד וקנה נכסים ואזיל הרב ומכר ומפיק העבד שלא כדין והקשה דאמאי לא חיישינן דהעבד גופא מכר לאחר בין ניסן לתשרי ועי' בשמ"ק אך לפי מה דאיתא בתוס' דהתם חיישינן משום לקוחות שלא באחריות דאל"כ מה ירויח דיחזור עליו אך קשה הא ר"פ סובר דנמצאת אינו שלו חוזר אפי' שלא באחריות וצריכין לומר דחששא הוא על מטלטלין דגם מטלטלין מיקרי נכסים משא"כ על העבד גופא דמה מרויח דיחזור אפי' שלא באחריות דחשוב קרקע:

אך קשה לי לפי מה דסובר הרא"ש ב"מ דבאפותיקי נוטל גם הפירות וא"כ יהיה הדין דאפי' שלא באחריות ובא בע"ח וטריף באפותיקי דחוזר עליו דדמי לנמצאת אינו שלו וא"כ תקשה הא דאמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון ואתא בע"ח וקא טריף דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא ואיכא דאמרי אפי' שלא באחריות נמי ועי' ב"ק דף י' והקשו בתוס' דמאי נ"מ בזה דמשתעי ראובן הא טענינן ללוקח ועי' ברא"ש דכתב דנ"מ באפותיקי דראובן יכול לסלק לבע"ח משא"כ הלוקח וקשה דא"כ אפי' שלא באחריות חוזר עליו דחשוב נמצאת אינו שלו דכיון דנוטל גם הפירות:

וגם קשה על הא דאיתא בסוגיא דבמטלטלין ל"ש דמעמידה בפני בע"ח ולא מיבעי' בסתמא דלא משתעבדי ליה אלא אפי' באפותיקי נמי לא ומשמע הא אי משתעבדין ליה חיישינן דמעמידה בפני בע"ח אפותיקי וקשה דמה מרויח דהא יחזור עליו הגם דהי' שלא באחריות דחשוב כמו נמצאת אינו שלו באפותיקי וראיה לדברי שער המשפט דבמטלטלין אפי' אינו שלו אינו חוזר שלא באחריות:

ועיין בש"ך סי' ל"ז דכתב דבנזקין ל"ש דנוגע משום שלא יהא לוה רשע ולא ישלם כיון דלא לוה עמנו אינו רשע בזה שאינו משלם ובתומים השיג על זה ולפי הש"ך ניחא מה שהקשה ברא"ש על הסוברים דבע"ח גובה מראוי דהא בירושלמי איתא מיטב כרמו ישלם פרט לראוי עיין ברא"ש בבכורות אך לפי מה שכתבו דמש"ה בע"ח גובה מראוי משום מצוה על היתומין לפרוע חובת אביהן ועי' במש"ל ועיקר הא דמצוה לפרוע הוא משום כיבוד אב שלא יהי' לוה רשע ולא ישלם וא"כ בנזקין ל"ש זה וע"כ התם אינו גובה מראוי משא"כ בעלמא ועי' ברמב"ן דפי' הא דנוגע משום לוה רשע הגם דאי יעיד שקר הוא רשע וכתב דעדות שקר הוא דבר שאינו מפורסם לכל ומי יודע שהעיד שקר ולכך אינו חושש משא"כ כשאינו משלם לבע"ח ויהי' לוה רשע מפורסם בעיני הבריות ומתבייש בדבר וזה הכוונה הא דאמר אישתמוטי משתמיט ועי' בשמ"ק הא יכול לומר האמת דחייב רק דאין לו לשלם אך אז יהיה לוה רשע בפני הבריות משא"כ בזה שכפר לא נודע לכל אי משקר וא"כ בניזקין דליכא משום לוה רשע ל"ש אישתמוטי משתמיט וממילא ליכא שבועה משום מיגו דחשיד וכו' וניחא קושית תוס' ב"ק דהא מודה בנזק הפרה ועל הולד לא ידע וחשוב חמשין ידענא וכו' אך בניזקין ליכא שבועה:

וע"ש בסוגיא דבני העיר שנגנבו להם ספר תורה דאין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי העיר ואמאי וליסלקו בי תרי ולידיינו וכו' ותמהו המפרשים דאמאי לא פריך על עדים דלסתלקו תרי ויעידו גם תמהו דאמאי קאמר לסתלקו תרי ולידיינו הא בעינן לכתחלה שלשה נהי דשמואל ס"ל דשנים שדנו דיניהם דין אבל לכתחלה בעינן שלשה. ונראה דהנה בעדות אמרינן דעדות שבטלה מקצתה בטל הכל ועי' ברא"ש במכות ובדיינים הוכיחו דלא דמי לעדות מהא דאיתא בריש סנהדרין למ"ד דבר תורה חד כשר והא דבעינן שלשה משום יושבי קרנות ופריך בתלתא נמי ומשני דאי אפשר דלית בהו חד דגמיר וקשה מה בכך דאיכא חד דגמיר הא חשוב נמצא אחד פסול דמאן דלא גמיר פסול לדון אלא ודאי דבדיינים לא אמרינן כן ושם אמרינן דלמ"ד חד כשר אז שנים שדנו דיניהם דין:

והנה הירושלמי סובר דבקנס לא מהני מחילה א"כ בגניבה הא איכא כפל ולא מהני הסילוק נגד הכפל ולא יוכלו לחייבו כפל דנוגעין וא"כ בטל כל העדות גם על הקרן וע"כ לא פריך רק מדיינים דלא אמרינן דבטל הכל וזה שמעינן דאי שנים שדנו דיניהם דין משום דמהתורה חד כשר והא דבעינן שלשה משום יושבי קרנות אלמא דלא בטל כל הדיינים וע"כ קאמר לסלקו תרי ולדיינו ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה