אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות נ › יתבאר נתינה בע"כ אי הוי נתינה:

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות נ · יתבאר נתינה בע"כ אי הוי נתינה:

נפילה דרבים ונפילה דיחיד

ועי' גיטין פ' מ"ש דבראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש המעות ללשכה ואמרינן עלה אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע אמר לאשה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתה מגורשת בע"כ אינה מגורשת דנתינה בע"כ לא הוי נתינה ואיכ' דאמרי דמגורשת דבע"כ חשוב נתינה. ועי' בר"ן דכתב דלענין הלכה סובר בעל העיטור דהלכה כלישנא בתרא דרבא וגם שיטת הרמב"ם כן אלא שמחמיר לכתחלה ואחרים אומרים שהדבר ספק בהני לישנא כמאן הלכת' ועי' בתוס' שם דהקשו דמ"ש מחוב דקיי"ל הלוהו בישוב לא יחזיר לו במדבר ומשמע הא בישוב מחזיר לו בע"כ ותירצו דהתם שאני דאין המלוה מפסיד בזה וע"כ הוי פרעון משא"כ הכא בגט דמפסיד הבעל וע"כ לא הוי נתינה בע"כ. ועי' בב"ש סי' קמ"ג וסי' כ"ז דסובר דשוה כסף בע"כ בקידושין לא מהני ועי' ברשב"א דתמה דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקיי"ל דמתגרשת בע"כ וכתב וז"ל ומסתברא דלא אמרו דנתינה בע"כ לא הוי נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו כי הא דאמר לאשה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנוי' לבעל והילכך כשאתה בא לסלק משלו בע"כ אל תסלקנו ודכוותה בית בבתי ערי חומה דממכר קרי' רחמנא אבל גבי גט אשה שאין בעלה קנוי לה אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה כשהוא בא לסלק שעבודו מעלי' אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו וע"ש. והרבה מראשונים סוברים דיש חילוק דחוב שאני דבע"כ הוי פרעון משא"כ תנאי שאני דכוונתו היה מדעתו. ולפ"ז יש להסתפק היכי דלא היה תנאי כפול ועיקר הא דבעינן ת"כ אלא שבטל המעשה בלא נתקיים התנאי אבל היכי דלא היה לא כפל נהי דמעשה נתקיים מ"מ צריך לקיים תנאי דחשוב כשכירות דכיון דאי אפשר שהמעשה יהי' נתבטל כיון שלא הי' ת"כ וע"כ מחויב לקיים התנאי דחשוב שכירות. ועי' ברשב"א ביבמות ובס' קצה"ח סי' רמ"א ובא"מ. וא"כ הגם דלא הי' ת"כ נהי דאין המעשה נתבטל באם לא נתקיים התנאי אבל מחוייבת ליתן דכיון דמעשה נעשה בשביל זה ועכ"פ לא נחשב זה רק כחוב בעלמא דכיון דאינה מחוייבת בשביל התנאי דתנאי נתבטל אך רק בתורת חיוב בעלמא וממילא בע"כ הוי נתינה כמו בחוב בעלמא:

ובזה ניחא הרא"ש שם דכתב על פלוגתא דרשב"ג ורבנן גבי איצטלא אי דווקא קאמר אי מהני חזרת דמים דאיירי דהוא אינו נתרצה לקבל הדמים אבל היכי דנתרצה לכ"ע מהני והקשה הב"ש בס' הנ"ל דבלא נתרצה א"כ אפי' אי אמרינן דכוונתו לא היה דוקא על איצטלא לא מהני בע"כ דנתינה בע"כ לא הוי נתינה. אך לפי הנ"ל ניחא דנ"מ היכא דלא היה ת"כ וחיוב בעלמא איכא ולא הוי רק כמו חוב בעלמ' דמהני בע"כ וע"כ צריכין לומר משום דאיצטלא דוקא אמר. ולכאורה יש לומר דהיכא דאפי' בלא קיום התנאי היא ספק מגורשת אז לכ"ע נתינה בע"כ הוי נתינה דהא החילוק בין גט לחוב לשיטת התוס' משום דבעל מפסיד ע"י קבלתו וא"כ היכי שאפי' בלא קבלתו עכ"פ ספיקא איכא אי צריכה לקיים התנאי והנתינה רק לזה שתהי' ודאי מגורשת וא"כ אין הבעל מפסיד דלענין הזכותים שיש לבעל באשתו לא הפסיד דהי' מוחזקת וע"כ כיון דליכא הפסד לבעל ע"כ לכ"ע הוי נתינה אפי' בע"כ:

וניחא בזה הא דהקשו על הא דפליגי ר"ה ור"י אי לכשתתן ונ"מ בנתקרע הגט או שנאבד דאי ע"מ כאומר מעכשיו מגורשת ומקשה הגמרא מהא דתניא האומר הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנתקרע הגט הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן אלא דע"מ כאומר מעכשיו ועוד תניא הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבום לא נתנה זקוקה רשב"ג אומר נתנה לאבי' וכו' עד כאן לא פליגי אלא דמ"ס לי ולא ליורשי וכו' אבל לכ"ע תנאי הוי והקשו לשיטת הרמב"ם דסובר דבמעכשיו ל"צ ת"כ ובתוס' כתבו דאפי' למ"ד לאו כאומר מעכשיו מ"מ עד שתתן ספיקא הוי דשמא ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ קשה מה מקשה דילמא איירי דלא הי' ת"כ א"כ מ"נ מגורשת בנתקרע הגט דאי חשוב מעכשיו פשיטא דמגורשת ואי לאו כאומר מעכשיו א"כ בעינן ת"כ וכיון דלא כפול בטל התנאי והגט קיים וע"כ בנתקרע הגט הר"ז מגורשת ומ"מ לאחר לא תנשא עד שתתן דשמא ע"מ כאומר מעכשיו ואז לא בעינן ת"כ וצריכה לקיים התנאי. וע"כ נראה לפי מה דכתבו הראשונים דמש"ה לאחר לא תנשא עד שתתן הגם דקיי"ל דתנאי שהוא בידה רשאית לינשא קודם קיום התנאי אך דכיון דקיי"ל דנתינה בע"כ לא הוי נתינה א"כ לא הוי בידה דשמא לא ירצה לקבל וע"ש במ"מ וא"כ אי איירי דלא כפל וא"כ אפי' בלא קיום התנאי היא ס' מגורשת דשמא לאו כאומר מעכשיו ובעינן ת"כ וכיון דלא כפל המעשה קיים וא"כ כיון דס' מגורשת א"כ בע"כ הוי נתינה ואמאי לא תנשא עד שתתן אלא ודאי דאיירי בכפל לתנאי ושפיר פריך. וניחא בזה הא דמבי' הגמ' הסיפא ולאחר לא תנשא אך בלא"ה יש לומר דאיירי בלא כפל ואז ממ"נ מגורשת אך מדקתני דלא תנשא ואי בלא כפל אז הוי בידה דאז לכ"ע הוי נתינה דכיון דס' הוא אפי' בלא קיום התנאי ולא מפסיד מידי:

ובאמת קשה הא דקאמר אבל גט דלרחוקה קא אתי ודעתו לא הי' מעכשיו דשמא יתפייס וקשה דהברירה בידו שלא יקבל דלא הוי נתינה בע"כ וכמו כן קשה לשיטת בע"ה דאפי' תנאי מעכשיו יכול לבטל התנאי שיהי' הגט ועי' בב"ש שם ולפ"ז אפי' כוונתו יהי' מעכשיו לא הפסיד אי יתפייס יכול לבטל ובפרט להסוברים דמדעת שניהם לכ"ע יכול לבטל בודאי תקשה והנה היכי דהוא כהן להסוברים דהיכי דהתנאי היה בע"מ או מעכשיו אפי' כי לא נתקיים התנאי אסורה לו ועי' במרדכי וכן הוא שיטת הירושלמי. ועי' בח"ס. א"כ מהראוי לומר דנתינה בע"כ הוי נתינה דלא מפסיד מידי דאפי' אי לא יקבל ולא נתקיים התנאי אסורה לו א"כ דמי לחוב דחשוב נתינה. וניחא ג"כ קושי' ב"ש הנ"ל על הרא"ש גבי איצטלית דנ"מ בכהן דהוי נתינה ומש"ה צריכין הטעם דדוקא קאמר איצטלא הא לא"ה מהני אפי' בע"כ:

ובזה ניחא קושי' המפרשי' דאמאי לא מקשה מסיפא לחוד מפלוגת' דרשב"ג ורבנן. אך בתוס' שם הקשו דילמ' פלוגתא דרשב"ג ורבנן הוא בזה אי ע"מ כאומר מעכשיו וע"כ מהני שתתן ליורשים ותירצו דהא משמע דבלא נתנה זקוקה ליבום ומתייבמת והא אפי' לר"י שמא כאומר מעכשיו ואיך מתייבמת וע"כ דטעמייהו משום לו ולא ליורשים:

אך נראה דהיכי דהוא כהן דכיון דע"מ ספק הוא כאומר מעכשיו ובכהן דכיון דאם תאמר דכוונתו היה מעכשיו אז אפי' לא תקיים התנאי אסורה לו יותר יש לומר דליכא ס' ובודאי ע"מ לאו מעכשיו. ולכאורה ראי' לזה מהא דהקשה במרש"א על התוס' דהקשו דאמאי לא קאמר גם בגט דנ"מ בפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דלר"י ל"צ גט משני והקשה הא אפי' לר"י ס' הוא אי כאומר מעכשיו וצריכה גט ולכאורה יש לומר דנ"מ בפשטה ידה וקיבלה קידושין ספק דאז ל"צ גט דאיכ' ס"ס אך לפי הנ"ל יש לומר דנ"מ היכי דהוא כהן דאז ע"כ כוונתו לא היה מעכשיו. ולפ"ז ניחא קושי' הנ"ל דמדסיפא לחוד לא קשה דיש לומר דפליגי בזה אי ע"מ מעכשיו אי לא והא דמתייבמת איירי היכי דהוא כהן דאז אפי' ספק ליכא וע"כ מתייבמת ומש"ה מביא הרישא דקתני ולאחר לא תנשא דע"כ לא איירי בכהן דאז נתינה בע"כ הוי נתינה וא"כ התנאי בידה לקיימו ומסתמא גם הסיפא לא איירי בכהן וא"כ אפי' לר"י ספק הוא אי החשוב מעכשיו ואמאי מתייבמת וע"כ דלא פליגי בזה וקאמר שפיר ע"כ לא פליגי אבל לכ"ע תנאי הוי:

והנה בס' אגודה הוכיח מהא דהי' נטמן בסוף שנים עשר חודש שיהי' חלוט לי מכאן נראה שאדם שנדר לעשות דבר וכל הזמן הי' יכול לעשות וביומא דמישלם הזמן נאנס ולא יוכל לקיים לא חשוב אונס דאל"ה למאי הוצרך הלל לתקן ת"ל כיון דהי' נטמן חשוב אונס אלא ודאי כיון שהי' יכול לקיים קודם ל"ח אונס ובס' קצה"ח כתב דבית ערי חומה אפי' אי היה לו אונס שלא היה יכול לפדות כל השנה ג"כ לא מהני ואינו חוזר למוכר דדמי למגרש ע"מ שתתני לי מאתים זוז ואירע אונס שלא היתה יכולה ליתן אפ"ה אינה מתגרשת דחשוב אונס רחמנא חייבו ולא אמרינן אונס כמאן דעביד וה"נ בית בע"ח תיכף נקנה ללוקח אלא שהתורה אמרה שיהי' רשות ביד המוכר לפדותו תוך י"ב חודש וכל שלא פדה אפי' ע"י אונס אין טענת אונס דחשוב אונס רחמנא חייבו. ובס' נהמ"ש חולק על זה דמוכח בעירכין דחשוב כמו דהוי כמו הלואה דאמר שם דרבית גמורה הי' והתורה התירה והגם דאית' ברשב"א בגיטין דחשוב מכירה על תנאי מ"מ הא כתב בעצמו דדמי לתנאי דכשיהי' לך מעות אחזיר לך והיינו דכשיתן לו מעות נתבטל המכירה למיפרע והמעות הוא הלואה וע"כ חשוב אונס רחמנא פוטר וע"ש סי' כ"א וסי' נ"ד:

ובזה ניחא הרמב"ם דפסק מכר לו קרקע והתנה המוכר כשיהי' לי מעות תחזיר לי הקרקע הרי הפירות של מוכר דחשוב ריבית ואסור הלוקח לאכול הפירות מכר לו קרקע סתם ואמר הלוקח כשיהי' לך מעות אחזיר לך השדה הרי התנאי קיים והלוקח אוכל הפירות והקשה בטור חמ"ש סי' ר"ז שאם התנאי קיים איך אוכל הפירות דחשוב רבית דלמיפרע לא הי' מכר וע"ש וע"כ נראה דהא הקשו דאפי' כי התנה המוכר וצריך הלוקח לקיים התנאי מ"מ אסור הלוקח לאכול הפירות ואמרינן דכוונתו היה דעכ"פ המכר יהי' חל עד שיחזיר לו המעות ואמאי אמרינן דדעתו היה באם יחזיר לו המעות דנתבטל המכר למיפרע כמו דמהני באתרוג מתנה ע"מ להחזיר משום דאמרינן עד שעה שמחזיר לו הי' שלו ומה"ט בעי קנין חדש מיד המקבל לנותן וה"ה הכא דעתו הי' כן דאפי' אי יחזיר לו המעות לא נתבטל הקנין למיפרע. אך יש לומר דהמוכר חושב דשמא יהי' לו איזה אונס שלא יוכל לפדותו ואם יהי' דעתו דלא נתבטל למיפרע המכר רק מכאן ולהבא לא מהני טענת אונס דחשוב אונס רחמנא חייבו וע"כ אמרינן דדעתו דלמיפרע לא יהי' המכר ומהני טענת אונס דחשוב אונס רחמנא פטרי' משא"כ אי הלוקח התנה אמרינן דכוונתו דלא יתבטל למיפרע המכר דאז לא מהני טענת אונס למוכר ומש"ה הגם דתנאי קיים מ"מ שרי לאכול הפירות:

אך קשה דבגמ' פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתי' ולשיטת הרמב"ם אפי' כי צריך לקיים התנאי בהתנה הלוקח מ"מ רשאי לאכול הפירות:

וע"כ נראה דהא קשה קושי' הנ"ל דאמאי יהי' אסור באומר המוכר אם יהי' לי מעות תחזיר לי הא קיי"ל גבי מתנה ע"מ להחזיר דחשוב מתנה וכתב ברא"ש בסוכה דענין מתנה ע"מ להחזיר היינו שיחזור ויתננו לו במתנה והיינו עד זמן החזרה הוא של המקבל ואח"כ הוא חוזר ונותנו בקנין חדש וע"כ אע"ג דאמר ע"מ להחזיר מ"מ כעת הוא שלו ואח"כ חוזר ומקנה להנותן וא"כ ה"ה בזה אמאי חשוב ריבית כיון שהמוכר התנה נימא דיחזיר לו בקנין חדש וע"כ עד שעת החזרה הוא של הלוקח ואמאי לא יאכל הפירות. ועי' בס' יש"י דכתב לפמ"ש הרשב"א בתשובה הובא ברמ"א סי' ש"ה דוקא באם ע"מ שתחזיר לי אבל באומר ותחזירו לא מהני דלא גמר בלבו פעם אחד לשם מתנה גמורה וביאור הדבר דבאומר ע"מ והי' משפטי התנאים כהוגן נוכל לומר שדעתו היה לשם מתנה גמורה ע"מ שיחזור ויתננו לו במתנה גמורה ואם לא יקיים התנאי אח"כ הרי נתבטל המתנה אבל בלא התנה דרך תנאי גמור כמשפטו א"כ איך יאמר דבר שתלוי ברצון המקבל לקיים דהרי אף אם לא יחזיר לו חבירו מ"מ כבר קנה וע"כ שכוונתו היה שנותן לו לפי שעה עד שיחזיר לו. ול"צ קנין חדש ולכך לא מהני וע"כ ה"ה הכא דלא אמר ע"מ ע"כ כוונתו לא היה שיחזור ויקנה כיון שהברירה בידו שלא להחזיר וע"כ דכוונתו הי' שלמיפרע לא יהי' שלו ולכך אסור. ובתשובות בית אפרים מתרץ משום דאוקמ' הקרקע בחזקתו הראשונה ולא יצא כלל מרשותו משום דאוקמ' על חזקת מ"ק ואמרינן דכוונתו היה שבאם יחזיר המעות השדה שלו מעיקר' ולכאורה קשה דהא איכ' כנגדו חזקת כשרות דלא עבר על איסור ריבית ובודאי הי' כוונתו דאם יחזיר לו המעות יחזור ויקנה לו מחדש ועד עכשיו היה שלו אך קיי"ל דבריבית דרבנן אין הלוה עובר וכיון דאין כאן רק צד אחד בריבית והגם דאתא כרבנן דאסרו צד אחד בריבית ואית' בשמ"ק דלרבנן דאסרו ליכא רק איסור דרבנן וליכא חז"כ וע"כ אוקמ' על חזקת מ"ק דלא יצא מרשותו וע"כ אסור אך תקשה דא"כ בהתנה הלוקח דמשני רבא משום דאמר ליה מדעתי' ות"ל הא קיי"ל דמלוה עבר אפי' על ריבית דרבנן וא"כ איכא חזקת כשרות וכוונתו היה באם יהי' לך מעות אחזיר היינו שיחזור ויקנה לו ואין לומר דאיכ' חזקת מ"ק הא איכא חז"כ כנגדו וא"כ יש לומר דזה החילוק בין רישא לסיפא דהיכא דהמוכר התנה דאז ליכא חז"כ של המוכר דלא עבר בריבית דרבנן וע"כ יש לאוקמ' בחזקת מ"ק ואמרינן דכוונתו היה שלמפרע יהי' שלו וע"כ אסור משא"כ היכי דלוקח התנה שרי דאמרינן דכוונתו שיחזור ויקנה לו בקנין חדש ולנגד חזקת מ"ק איכא חז"כ דהא מלוה עבר אפי' על ריבית דרבנן. אך לפי מה דאיתא בס' שמ"ק דאליבא דרבא דסובר דלכ"ע צד אחד בריבית אסור רק דפליגי בריבית ע"מ להחזיר והיינו דלרבנן צד אחד בריבית אסור מהתורה וע"כ אפי' ע"מ להחזיר אסור מדרבנן משא"כ לאביי דמוקי פלוגת' דר"י ורבנן בצד אחד בריבית אז אמרינן דאפי' לרבנן לא אסור רק מדרבנן וע"כ רבא לשיטתו מוכרח לומר דסיפא דאמר ליה מדעתי' דאל"כ רק דשרי משום חז"כ גם בהתנה המוכר איכא חז"כ דכיון לדידי' עבר על איסור ריבית דריבית דאורייתא הוא משא"כ לדידן דליכא רק איסור דרבנן ולא עבר הלוה יש לומר דגם בסיפא מחויב לקיים התנאי ואפ"ה שרי דאוקמ' על חז"כ כנגד מ"ק וכונתו שיחזור ויקנה לו משא"כ בהתנה המוכר דליכא חז"כ כנגדו וע"כ אסור. ועי' בשמ"ק דפי' על הא דאמר רבא ריבית ע"מ להחזיר איכ' בינייהו היינו שהתנה עמו שיחזור ויקנה לו השדה בקנין חדש באם יחזיר לו המעות והגם דעד עכשיו הי' שלו אסור לאכול הפירות ומתרץ בזה קושי' תוס' דמאי איסור איכא ע"מ להחזיר וע"כ פי' דלא התנה שישלם לו בעד הפירות שאכל רק ע"מ להחזיר לו השדה בקנין חדש כשיתן לו המעות ובזה בפשיטות ניחא הרמב"ם דרבא הוצרך לומר דסיפא דאמר ליה מדעתי' דאין לומר משום חזכ"ש של המלוה אמרי' דכוונתו הי' שיחזור ויקנה לו בקנין חדש דגם זה אסור לרבא לרבנן וע"כ הוצרך לומר דאמר מדעתי' משא"כ לדידן י"ל דגם בסיפא מחויב לקיים התנאי ואפ"ה שרי דאוקמ' בח"כ דכוונתו הי' שיחזור ויקנה לו דאז ליכ' איסור משא"כ ברישא ליכא איסור ללוה וליכ' ח"כ וע"כ אוקמא בחזקת מ"ק ולא הי' כוונתו כך וע"כ אסור:

גם נראה לפי מה דהקשה ברא"ש בב"ת על דינא דרבא באתרוג ע"מ שתחזירו הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותירץ דרבא לשיטתו דפליג על ר"א בזה וסובר דלא איכפת לן בזה דהוי דבר אחד. ובזה ניחא קושי' תוס' במגילה דאליבא דרבא דסובר דלכ"ע צד אחד בריבית אסור תקשה מתני' דאין מוכרין בה"כ אלא על תנאי והא אסור לדור בו אפי' לר"י וחוץ מזה שיש לומר דיכול למכור על תנאי ויתנה עמו בפירוש שיחזור וימכור לו לכשיחזיר לו המעות דאז לכ"ע שרי דעד עכשיו היה שלו רק שהתנה עמו שיחזור ויקנה לו כשיחזיר לו המעות. אך לפי הרא"ש הנ"ל יש לומר דהא דמשני דמתני' ר"י דשרי צד אחד בריבית ולא משני על תנאי שיחזור וימכור לו באם יהי' לו מעות דהא הברירה בידו שלא לקיים התנאי דכיון דתנאי ומעשה בדבר אחד הוא תנאי בטל ומעשה קיים. וע"כ שמכר לו דלמיפרע לא יהי' מכירה ואין לו ברירה שלא להחזיר וע"כ צריך הגמ' לומר דאת' כר"י דמתיר וא"כ רבא לשיטתו דסובר דלא איכפת בזה שהוא בדבר אחד בלא"ה לא קשה קושי' הגמ' דיש לומר על תנאי שיחזור ויקנה לו בקנין חדש. ולפ"ז רבא הוצרך לומר דאמר מדעתי' דאין לומר דמש"ה שרי דכוונתו הי' שיחזור ויקנה א"כ גם ברישא בהתנה המוכר יהי' שרי דכוונתו הי' כך דאין לו לירא דהא לרבא תנאי קיים משא"כ לדידן דתנאי בטל דבעינן שלא יהא בדבר אחד י"ל דבסיפא שרי דכוונתו הי' שיקנה לו בקנין חדש באם יחזיר המעות משא"כ אי המוכר התנה ירא דלא יחזור ויקנה לו דתנאי בטל וע"כ דשייר בגוף המכירה שנותן לפי שעה עד שיחזיר לו וע"כ אסור:

אך הקשו על הרא"ש. ועי' בשעה"מ דא"כ תקשה לדידן דקיי"ל דבעינן שלא יהי' בדבר אחד וקיי"ל בלא החזירו לא יצא וע"כ נראה דהא הקשו אי קנין דרבנן לא מועיל למידי דאורייתא תקשה הא דנהגו שפורעין מעות אתרוג לאחר יו"ט א"כ לא היה רק קנין משיכה ואיך מהני שיצא בו הא משיכה רק קנין דרבנן הא מדאוריית' לא הי' שלו ואיך יצא באתרוג זה וע"כ נראה לפי מה דאית' בשמ"ק דהיכי דידעינן דגמר ומקנה קני אפי' בלא עשה שום קנין דהקנין אינו עושה רק דחזינן דגמר ומקנה בלב שלם וכל זמן דלא עשה קנין יש לומר דאין בדעתו להקנות אבל כי ידעינן דגמר ומקנה ל"צ שום קנין ועי' בנב"י דכתב ג"כ על הדברים דנקנין באמירה כגון אגב הנאת חיתון גמר ומקנה הוא ג"כ משום הך טעמא דכיון דגמר ומקנה ממילא ל"צ שום קנין ולפ"ז יש לומר לפי מה דאית' בב"ת דמשום דמצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומקנה וא"כ כיון דאיכ' קנין משיכה ממילא ידעינן דגמר ומקנה דהא מצוה לשמוע דברי חכמים וכל היכי דמצוה לשמוע וגמר ומקנה ממילא ל"צ שום קנין דהא היכ' דגמר ומקנה לא בעינן שום קנין ומה בכך דמשיכה קנין דרבנן עכ"פ ע"י משיכה ידעינן דגמר ומקנה. ובזה ניחא קושי' קצה"ח סי' ר"ז לענין משב"ק דאית' ברמ"א דבעינן שיהי' הדף קנוי לשניהם והקשה דהא חצר השותפין אין קונין זה מזה. אך לפי מה דאית' ברשב"א דמש"ה איבעי' להגמ' בקידושין סלע של שניהם מהו הגם דחצר השותפין הוא אך כיון דרוצה לקדשה מסתמא מקנה לה חלקו אך במקנה הקשה דמ"מ הא לא הי' קנין וע"ש. ולפ"ז במשב"ק כיון דאגב דבעי למיקני גמר ומקנה וא"כ ל"צ שום קנין היכי דגמר ומקנה וע"כ מהני אפי' חצר השותפין:

והנה באתרוג דנתן לו ע"מ להחזיר דהקשה במחנה אפרים הא הקנין משיכה הוא רק קנין דרבנן ואיך מהני לצאת בו וע"כ צריכין לומר דכיון דמצוה לשמוע גמר ומקנה וממילא לא בעינן שום קנין אך יש לומר דכיון דאסור ליתן מתנה ביו"ט א"כ יש לומר דלא גמר ומקנה דאז ליכא איסור אך במג"א אית' דע"מ להחזיר שרי ליתן ביו"ט אך תקשה מה הקשה ברא"ש דחשוב בדבר אחד הא עיקר הטעם דלא מהני משום דלא אתא דיבור ומבטל מעשה והכא התנאי מחזק המעשה דאי לאו התנאי והי' אסור ליתן ול"ש דגמר ומקנה דעבי' איסור אך על רבא לשיטתו דסובר כר"ל דמשיכה קנין מדאוריית' א"כ התנאי אינו מחזק המעשה דל"צ דגמר ומקנה ומתרץ דרבא סובר דתנאי קיים הגם דהוא בדבר אחד ולדידן בלא"ה ניחא דהתנאי מחזק המעשה ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה